מה הדין בסוגיית שיפוי ביטוח לאומי מחברת הביטוח לאחר תאונת דרכים ? בפסק דינו החדש של כב' השופט ריבלין, רע"א 1459/10 המל"ל נ' כלל חברה לביטוח (ניתן על ידי השופט ריבלין, ביום 27.3.2011), נקבע ששיטת החישוב הנכונה הינה שיטת החישוב המתמטית. לפי פסק הדין אנו נדרשים לקבוע תחילה מה היה מצבו הבריאותי של הנפגע אלמלא התאונה, ובאיזה מצב הוא נתון כיום. הפער בין מצבו היום לבין מצבו קודם לתאונה הוא הפער שבין הנכות הכללית המשוקללת לאחר התאונה לבין נכותו המשוקללת עובר לתאונה. על מנת למצוא פער זה נפחית את נכותו הכללית המשוקללת כיום בנכותו הכללית המשוקללת עובר לתאונה, וכך נקבל את שיעור הנכות היחסית שהסבה התאונה לנפגע. את השיעור היחסי (%) של הפער הזה יש לחלץ מתוך סך הנכות המשוקללת של הנפגע לאחר התאונה. השיעור המתקבל הוא השיעור (%) שבו יש לנכות את תגמולי הביטוח הלאומי בתביעת הנפגע, דהיינו, השיעור בגינו יכול המל"ל לחזור למבטחות. לעניין שאלת תחולתה של הלכה שנתחדשה באופן רטרוספקטיבי על תיקים התלויים ועומדים בפני בית המשפט, כבר קבע בית המשפט העליון ברע"א 8925/04 סולל בונה נ' עזבון המנוח אחמד עבד אלחמיד (ניתן על ידי הנשיא בדימוס ברק, ביום 22.2.2004) כי: לעתים יהא מקום ליתן תוקף רטרוספקטיבי להלכה החדשה, גם אם יש בכך פגיעה באינטרס ההסתמכות. כידוע, אינטרס זה אינו בעל כוח מוחלט. יש לאזן בינו לבין הערכים והעקרונות המתנגשים עימו. לעתים עשוי בית המשפט לסבור כי השיקולים התומכים בשינוי הדין, משקלם עולה על השיקולים התומכים בהלכה הישנה, ועל הנזק הנגרם לאינטרס ההסתמכות מעצם השינוי...אכן, ההכרעה בשאלה אם ליתן להלכה החדשה אך תוקף פרוספקטיבי חייבת לקחת בחשבון את מלוא השיקולים הנוגעים בדבר; על השופט לאזן ביניהם, תוך מתן משקל לשיקולים הנוגדים, בנסיבותיו של המקרה שלפניו. כל זאת, כאשר נקודת המוצא העקרונית הינה תוקף רטרוספקטיבי ופרוספקטיבי של ההלכה החדשה. קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא חישוב סכום שיפוי ביטוח לאומי מחברת הביטוח בגין תאונת דרכים: עובדות המקרה: ביום 26.6.1999 נפגע הנפגע בתאונת דרכים עת נסע באוטובוס אשר היה מבוטח אצל הנתבעות (להלן: "המבטחות"). התובע (להלן: "המל"ל") הגיש תביעה בסדר דין מקוצר כנגד המבטחות. בכתב התביעה טען המל"ל שעל פי ההסכם הקיים בינו למבטחות (להלן: "ההסכם"), על המבטחות להשיב למל"ל 80% מסכום הגמלאות ששולמו וישולמו על ידי המל"ל לנפגע. סכום זה עומד על סך של 583,030₪. כמו כן, מבקש המל"ל בהתאם לתוספות להסכם מיום 26.3.85, לקבוע שעל המבטחות להוסיף ולשלם עם חלוף 45 ימים מיום הדרישה, ריבית בגין איחור בתשלום בגובה הריבית המקסימאלית לפי חוק פסיקת ריבית תשכ"א - 1961, וחוק פסיקת ריבית והצמדה (קביעת שיעור הריבית ודרך חישובה), תשס"ג-2003, בתוספת של 20% מסכום הריבית האמורה, כפי שהוסכם בין הצדדים. הסכום הנכון יעודכן ליום מתן פסק הדין. בעקבות התאונה פנה הנפגע למל"ל, בבקשה לקבל קצבת נכות כללית. הוועדות הרפואית של המל"ל קבעו לנפגע נכות רפואית כללית משוקללת בשיעור של 92%. רופאי המל"ל קבעו לנפגע נכויות לפי הפירוט הבא: נכות בגין ליקוי ראייה - בשיעור של 10% נכות בגין ליקוי בעדשה - בשיעור של 5% נכות בגין מ.א. החלפת מסתם בשיעור של 50% נכות בגין סכרת והפרשת חלבון בשתן - בשיעור של 65% נכות בגין פגיעת שיריים בגפיים התחתונות - בשיעור של 10% נכות בגין מ.א. שבר בירך ימין - בשיעור של 30% נכות בגין שבר בעצם הבריח משמאל בשיעור של 15% נכות בגין פגיעה בקרסול רגל שמאל - בשיעור של 10% כמו כן, קבעת וועדת המל"ל לנפגע דרגת אי כושר עבודה בשיעור של 75% לצמיתות. המל"ל שילם וישלם לנפגע גמלאות בסך כולל של 728,788 ₪. המבטחות הגישו בקשת רשות להתגונן, כשטענתן העיקרית היא שעילת התביעה של המל"ל, מכוח ההסכם, מוגבלת לשיעור היחסי של הגמלאות ששלומו לנפגע על פי שיעור הנכות שנגרמה לנפגע בעקבות התאונה. שיעור זה יש לקבוע לפי פסיקת בית המשפט בעניין גובה הנכות שהסבה התאונה לנפגע. לטענן, על פי שיעור נכות זה סכום הגמלאות של המבטחות להשיב למל"ל עומד על סך של 121,700 ₪. יתרת הסכומים ששילם המל"ל לנפגע נובעים מנכותו של הנפגע עובר לתאונה. כמו כן, טענו המבטחות למחלוקת בינן למל"ל בדבר דרכי החישוב של הסכומים אותם עליהן להשיב למל"ל. בית המשפט נענה לבקשת המבטחות והעניק להן רשות להתגונן בעניינים אלו. בית המשפט נתן תוקף של החלטה להסכמה הדיונית שהגישו הצדדים, לפיה הם מסכימים שעל המבטחות לשפות את המל"ל בהתאם לנכויות הבאות: נכות בגין שבר בירך ימין בשיעור של 30% נכות בגין שבר בעצם הבריח משמאל בשיעור של 15% נכות בגין פגיעה בשרירי הגפיים התחתונות בשיעור של 10% כן הוסכם בין הצדדים כי יתר הנכויות שנקבעו לנפגע בגין ליקוי ראייה בשיעור 10%, בגין ליקוי בעדשת העין בשיעור 5%, בגין ליקוי מ.א. החלפת מסתם בשיעור 50%, בגין סכרת והפרשת חלבון בשתן 65% ובגין פגיעה בקרסול שמאל בשיעור 10% אינן נובעות מהתאונה ואין הנתבעת נדרשת לשפות את המל"ל בגינן. כן הוסכם בין הצדדים כי שביום 7.5.2009, שילמו המבטחות למל"ל סכום של 165,000 ₪. דיון והכרעה: חישוב סכום הגמלאות בו צריכות המבטחות לשפות את המל"ל: בפסק דינו החדש של כב' השופט ריבלין, רע"א 1459/10 המל"ל נ' כלל חברה לביטוח (ניתן על ידי השופט ריבלין, ביום 27.3.2011), נקבע ששיטת החישוב הנכונה הינה שיטת החישוב המתמטית. לפי פסק הדין אנו נדרשים לקבוע תחילה מה היה מצבו הבריאותי של הנפגע אלמלא התאונה, ובאיזה מצב הוא נתון כיום. הפער בין מצבו היום לבין מצבו קודם לתאונה הוא הפער שבין הנכות הכללית המשוקללת לאחר התאונה לבין נכותו המשוקללת עובר לתאונה. על מנת למצוא פער זה נפחית את נכותו הכללית המשוקללת כיום בנכותו הכללית המשוקללת עובר לתאונה, וכך נקבל את שיעור הנכות היחסית שהסבה התאונה לנפגע. את השיעור היחסי (%) של הפער הזה יש לחלץ מתוך סך הנכות המשוקללת של הנפגע לאחר התאונה. השיעור המתקבל הוא השיעור (%) שבו יש לנכות את תגמולי הביטוח הלאומי בתביעת הנפגע, דהיינו, השיעור בגינו יכול המל"ל לחזור למבטחות. לעניין שאלת תחולתה של הלכה שנתחדשה באופן רטרוספקטיבי על תיקים התלויים ועומדים בפני בית המשפט, כבר קבע בית המשפט העליון ברע"א 8925/04 סולל בונה נ' עזבון המנוח אחמד עבד אלחמיד (ניתן על ידי הנשיא בדימוס ברק, ביום 22.2.2004) כי: לעתים יהא מקום ליתן תוקף רטרוספקטיבי להלכה החדשה, גם אם יש בכך פגיעה באינטרס ההסתמכות. כידוע, אינטרס זה אינו בעל כוח מוחלט. יש לאזן בינו לבין הערכים והעקרונות המתנגשים עימו. לעתים עשוי בית המשפט לסבור כי השיקולים התומכים בשינוי הדין, משקלם עולה על השיקולים התומכים בהלכה הישנה, ועל הנזק הנגרם לאינטרס ההסתמכות מעצם השינוי...אכן, ההכרעה בשאלה אם ליתן להלכה החדשה אך תוקף פרוספקטיבי חייבת לקחת בחשבון את מלוא השיקולים הנוגעים בדבר; על השופט לאזן ביניהם, תוך מתן משקל לשיקולים הנוגדים, בנסיבותיו של המקרה שלפניו. כל זאת, כאשר נקודת המוצא העקרונית הינה תוקף רטרוספקטיבי ופרוספקטיבי של ההלכה החדשה. נראה שבמקרה דנן יש להעניק להלכה החדשה תחולה רטרוספקטיבית, שכן נקודת המוצא היא, שהצדדים ידעו ששאלת אופן החישוב היא שאלה המצויה במחלוקת שבית המשפט העליון יידרש לה בבוא היום. אשר על כן, לאור זאת נראה שיש תחולה להלכה החדשה שנפסקה במקרה דנן. להן החישוב במקרה דנן: נכויות הנפגע לפני התאונה: נכות בגין סכרת והפרשת חלבון בשתן - בשיעור של 65% נכות בגין מ.א. החלפת מסתם בשיעור של 50% נכות בגין ליקוי ראייה - בשיעור של 10% נכות בגין פגיעה בקרסול רגל שמאל - בשיעור של 10% נכות בגין ליקוי בעדשה - בשיעור של 5% חישוב הנכות המשוקללת לפני התאונה: 65% [100%-65%]x20%=17.5% [100%-65%-17.5%]x10%=1.75% [100%-65%-17.5%-1.75%]x10%=1.57% [100%-65%-17.5%-1.75%-1.57%]x5%=0.7% סה"כ נכות משוקללת לפני התאונה: 65%+17.5%+1.75%+1.57%+0.7%=86.52% נכויות הנפגע לאחר התאונה: נכות בגין סכרת והפרשת חלבון בשתן - בשיעור של 65% נכות בגין מ.א. החלפת מסתם בשיעור של 50% נכות בגין ליקוי ראייה - בשיעור של 10% נכות בגין פגיעה בקרסול רגל שמאל - בשיעור של 10% נכות בגין ליקוי בעדשה - בשיעור של 5% נכות בגין שבר בירך ימין - בשיעור של 30% נכות בגין שבר בעצם הבריח משמאל - בשיעור של 15% נכות בגין פגיעה בשרירי הגפיים התחתונות - בשיעור של 10% חישוב הנכות המשוקללת לאחר התאונה: 65% [100%-65%]x20%=17.5% [100%-65%-17.5%]x10%=1.75% [100%-65%-17.5%-1.75%]x10%=1.57% [100%-65%-17.5%-1.75%-1.57%]x5%=0.7% [100%-65%-17.5%-1.75%-1.57%-0.7%]x30%=4.04% [100%-65%-17.5%-1.75%-1.57%-0.7%-4.04%]x15%=1.42% [100%-65%-17.5%-1.75%-1.57%-0.7%-4.04%-1.42%]x10%=0.8% סה"כ נכות משוקללת לאחר התאונה: 86.52%+4.04%+1.42%+0.8%= 92.78% כעת נפחית את שיעור הנכות המשוקללת לאחר התאונה משיעור הנכות המשוקללת לפני התאונה, ונחלק בשיעור הנכות המשוקללת לאחר התאונה: 92.78%-86.52%= 6.26% 6.26%:92.78%=6.74% 6.74% זהו שיעור הגמלאות, מתוך סך הגמלאות שהמל"ל שילם לנפגע, ששולם לו בשל התאונה. סכום הגמלאות הכולל ששילם המל"ל לנפגע עומד על: 728,788 ₪. 728,788 ₪ X 6.74%=49,120 ₪, שהם סכום הגמלאות שהמל"ל שילם לנפגע בשל נכויותיו מן התאונה. לפי ההסכם הקיים בין הצדדים על המבטחות להשיב למל"ל 80% מסכום זה: 80%X49,120 ₪ =39,296 ₪. 39,296 ₪, זהו הסכום שעל המבטחות להשיב למל"ל בתוספת הריבית ההסכמית. כפי שהוסכם בין הצדדים, ביום 7.5.2009, שילמו המבטחות למל"ל סכום של 165,000 ₪. הריבית ההסכמית וריבית הפיגורים: המל"ל סובר שעל המבטחות לשלם להן לפי סעיף 6 להסכם, מ-45 יום ממשלוח מכתב הדרישה, ריבית הסכמית ופיגורים לפי חוק פסיקת ריבית ובצירוף 20% מסכום הריבית, מיום 12.6.2006, יום הגשת התביעה. כמו כן, לטענת המל"ל, המבטחות לא העלו בבקשת הרשות להגן שהגישו כל טענה נגד הריבית ההסכמית, ועל כן הן מנועות מלטעון אחרת. מנגד סוברות המבטחות שנכותו הצמיתה של הנפגע נקבעה על ידי המל"ל רק ביום 26.2.2008, והומצא לתיק בית המשפט רק ביום 4.2.2009. כבר ביום 7.5.2009 שילמו המבטחות לתובע סכום של 165,000 ₪, המהווה לטענתן, הסכום שאינו שנוי במחלוקת. המבטחות מציינות שדרישת התובע שנשלחה למבטחות בטרם הגשת התובענה התבססה על נכויות זמניות, והיה לטענתן, ראוי להמתין לקביעת נכותו הסופית והצמיתה של הנפגע. צודק המל"ל שהחובה להשיב למל"ל סכום על פי ההסכם, אינה תלויה בהיות הנכות זמנית או קבועה. אי לכך, על הסכום של 39,296 ₪, יש להוסיף ריבית הסכמית ופיגורים לפי חוק פסיקת ריבית ובצירוף 20% מסכום הריבית, מיום 12.6.2006 ועד 7.5.2009 היום בו שילמו המבטחות למל"ל סכום של 165,000 ₪. אולם, גם לאחר הוספת הריבית ההסכמית, עולה שהמבטחות שילמו למל"ל ביום 7.5.2009 סכום שהוא גבוה בהרבה מהסכום שהן היו חייבות לשלם על פי ההסכם. אשר על כן, התובענה נדחית. התובע ישלם לנתבעות שכ"ט עו"ד בסך 10,000 ש"ח תוך 30 יום מהיום. אחרי התקופה האמורה הסכום יישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק עד לתשלום בפועל. תאונת דרכיםחברת ביטוחפוליסהשיפויביטוח לאומי