קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא הפסקת תשלום גמלת ילד נכה מביטוח לאומי: 1. בתה של המערערת (להלן "הנכה") סובלת מפיגור שכלי קל מגיל חודשיים ומשותקת בידה השמאלית. הנכה לומדת במוסד לחינוך מיוחד בשעות הבוקר. הוריה של הנכה קיבלו עבורה גמלת ילד נכה בהתאם לתקנות הביטוח הלאומי (דמי מחייה, עזרה בלימודים וסידורים לילד נכה), התש"ם- 1980 (להלן: 'התקנות'); זאת על סמך מספר בדיקות תיפקוד שנערכו בעבר. ביום 14.11.1994 בוצעה בדיקת תיפקוד חדשה על ידי אחות בריאות הציבור ועל סמך ממצאי הבדיקה המוסד החליט להפסיק לשלם את הגמלה החל מ- 1.6.1995. על כך הגישה המערערת תובענה לבית הדין האזורי בבאר שבע אשר נדחתה (השופטת הופמן; תב"ע נה/ 0-386; מיום 9.2.1997). על פסק דינו של בית הדין האזורי הוגש הערעור שלפנינו. 2. לפני בית הדין האזורי היה מונח דו"ח תיפקוד מיום 14.11.1994, חוו"ד רפואית, דו"ח מוסד חינוכי בו לומדת הנכה, ודוח"ות תיפקוד שנערכו בעבר. כמו כן, ההמערערת והנכה עצמה וגם אחות בריאות הציבור שערכה את הבדיקה ביום 14.11.1994. על סמך הראיות הללו הגיע בית הדין למסקנה כי: "במצב עובדתי זה על פי שעולה מדו"ח התפקוד, הנערה עצמאית בבצוע פעולות הניידות, ההפרשות וההגיינה האישית, האכילה וההלבשה אם כי זקוקה לסיוע קל, וזקוקה ליותר מסיוע קל ודירבון ברחצה, הרי המסקנה המתבקשת היא, כי לא הוכח בפני בית הדין כי הנכה תלויה בעזרת הזולת בבצוע פעולות היום יום במידה רבה וברוב שעות היממה או שהינה תלויה לחלוטין בעזרה הזולת בכל שעות היממה. התובעת עוזרת לבתה בכל פעולות היום יום לטענתה, אולם אין בכך לשלול יכולתה העצמאית של הנכה בביצוע אותן פעולות- או חלקן. באשר להשגחה, הרי אין עובדה זו נלקחה בחשבון לצורך קביעת זכאותה בהתאם לפסיקה שפורטה לעיל, ולמותר לציין כי מחצית היום נמצאת היא במוסד חינוכי ויש ליתן לכך משקל. לפיכך, ומכל שפורט לעיל, דין התביעה להידחות". 3. המערערת טוענת בפנינו כי מסקנות בית הדין מוטעות, שכן לאמיתו של דבר בתה אכן זקוקה לעזרתה במידה רבה, והיא רחוקה מאוד מלהיות עצמאית. הנכה, שהיתה בת 18 בעת מתן פסק דינו של בית הדין האזורי ובעת הגשת הערעור דנן, "מתנהגת כילדה קטנה, משחקת בבובות עם ילדים קטנים ואינה מודעת לחלוטין למגבלותיה." המערערת שואלת, "האם התאור הנ"ל הוא תאור של ילד/ה בן/בת 18 רגילים? האם בתי, ככל ילד/ה רגיל/ה יכולה להתיצב לשירות צבאי?" המערערת גם טענה בכתב הערעור כי האחות שהעידה בבית הדין אינה אותה אחות שביקרה אצלה ב- 14.11.1994, אך בדיון שהתנהל בבית דין זה ביום 5.6.1997 חזרה בה המערערת מטענה זו. 4. המבחנים הקובעים בענין זכאות לגמלה על פי תקנות הביטוח הלאומי (דמי מחייה, עזרה בלימודים וסידורים לילד נכה) התש"ם- 1980 (להלן כאמור 'התקנות'), לא מתחשבים ביכולת של ילד לבצע ללא עזרה, את כל הפעולות שבני גילו יכולים לבצען, אלא מתחשבים רק ביכולת של הילד לבצע פעולות יומיום. 5. על פי תקנה 2(א) לתקנות, גמלה תשולם, בין היתר, "בעד ילד התלוי בעזרת הזולת במידה רבה ברוב שעות היממה" ועל פי תקנה 2(ב) "בעד ילד התלוי בעזרת הזולת לחלוטין בכל שעות היממה". התקנות מגדירות "ילד התלוי בעזרת הזולת" כדלהלן: "'ילד התלוי בעזרת הזולת'- ילד שמלאו לו 3 שנים ואשר כתוצאה מליקוי גופני, שכלי או נפשי הנובע ממחלה, תאונה או מום מלידה, תלוי בעזרת הזולת בצורה החורגת במידה ניכרת מהרגיל אצל בני גילו בביצוע פעולות יומיום תקופה של ששה חדשים רצופים לפחות, אף אם תקופה זו או חלק ממנה חלה בתכוף לפני הגיעו לגיל 3;" התקנות מגדירות "פעולות יומיום" בלשון זו: "'פעולות יומיום'- פעולות לבישה, אכילה, הגיינה אישית ורחצה, ניידות עצמאית בבית והקשור בהן;" 6. "פעולות יומיום" הן פעולות הנעשות בבית ובחוג המשפחה של הנכה ואין להתחשב בקשייו של הילד לתפקד מחוץ לבית (דב"ע מט/ 0-179 המוסד לביטוח לאומי - משה פרץ, פד"ע כב 61, 66). הנכה לומדת במסגרת חינוך מיוחד בכמחצית משעות היום ואיננה זקוקה לעזרת הוריה בשעות הללו. 7. בית הדין קמא קבע כי בשעות בהן הנכה נמצאת בביתה היא זקוקה לסיוע קל בהלבשה, וליותר מסיוע קל ודירבון ברחצה. בקשר לשאר פעולות היומיום בית הדין קבע, כי הנכה יכולה לבצען באופן עצמאי. עיינו בתיק בית הדין האזורי ואיננו מוצאים לנכון להתערב בקביעות בית הדין המבוססות על חומר הראיות שהונח בפניו. יישום הכללים הנ"ל, לאור קביעות בית הדין, מוביל למסקנה, כי נהכה אכן תלויה בעזרת הזולת לעשית חלק מ"פעולות יומיום" (רחיצה והלבשה), אך לצורך ביצוען אינה תלויה בעזרת הזולת כאמור במידה רבה ברוב שעות היממה או לחלוטין בכל שעות היממה. נוסיף כי, אין בעזרת המערערת- האם בפועל כדי לזכות את הנכה בגמלה. 9. לאור כל האמור לעיל, לא מצאנו טעות בפסק דינו של בית הדין האזורי, ודין הערעור להידחות. אין צו להוצאות. קטיניםנכותילד נכה / פעוט נכה