קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא שמירת הריון בגלל כאבי גב תחתון: 1. לפנינו תביעה לתשלום גימלה לשמירת הריון בה טוענת התובעת כי בסוף החודש הרביעי להריונה התחילו אצלה כאבי גב תחתון קשים מאוד ומאחר וסברה כי המדובר במצב זמני, היא פנתה לרופא המשפחה (מחליף רופא המשפחה הקבוע שלה) וקבלה ממנו תעודת מחלה המעידה על כאבי גב תחתון לתקופה של 4 ימים. מצבה לא השתפר והיא פנתה שוב וקבלה מרופא משפחה מחליף אחר תעודות מחלה נוספות במשך 22 ימים (ראה צירוף א' לתצהירה של התובעת). ביום 11.4.97 הגיעה התובעת לאורטופד (ד"ר שלמה רינר) אליו הופנתה על-ידי רופא המשפחה. ד"ר רינר בדק את התובעת וקבע כדלקמן: "בגלל ההריון מיגבלות תרופתיות וטיפוליות. ממליץ על מנוחה...אין לחזות אורך ההתקף, חובה להיות במנוחה למשך תקופת ההתקף". לאחר מספר ימים הגיעה התובעת לד"ר צבי פינלט, רופא מומחה למחלות נשים ולידה, וזה, לאחר שבדק אותה בקש ממנה להביא אליו מביטוח לאומי טופס בל 331 כדי לתת לה אישור לכך שהיא זקוקה לשמירת הריון, ואכן כך היה ובאותו היום מילא ד"ר פינלט את הטופס והורה לתובעת להיות במצב מנוחה כל הזמן וכי עליה לשכב במיטה ולא לעשות כל פעילות. בעקבות האמור פנתה התובעת לנתבע (להלן המוסד) ובקשה ממנו לאשר לה גימלת שמירת הריון אך המוסד דחה את הבקשה והודיע לה כי האישורים הרפואיים מיום 17.4.97 ומיום 25.6.97 אינם מצביעים על מצב רפואי הנובע מהריון שיכול היה לסכן את התובעת או את עוברה. בסעיף 58 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה - 1995 מוגדרת "שמירת הריון" כ"העדרות מעבודה בתקופת הריון המתחייבת בשל מצב רפואי הנובע מההריון והמסכן את האשה או את עוברה, הכל בהתאם לאישור רפואי בכתב". התובעת, שתביעתה נדחתה, כאמור, על-ידי המוסד, לא השלימה עם דחייה זו ומכאן התביעה שלפנינו. 2. המוסד טוען כי בדין דחה את תביעתה של התובעת וכי היא אינה זכאית לגימלת שמירת הריון משום ששני האישורים הרפואיים שהמציאה (ת/1 ו-ת/2) אינם מצביעים על מצב רפואי הנובע מהריון והמסכן את התובעת או את עוברה. עוד טוען המוסד, כי שני האישורים עברו את בדיקתו של רופא המוסד והוא הביע דעתו כי מצבה הרפואי של התובעת באותה עת לא הצדיק את העדרותה של התובעת מן העבודה. 3. נראה לנו, כי עניינה של תביעה זו שלפנינו נסוב סביב השאלה אם בדין דחה פקיד התביעות את התביעה שהגישה התובעת ואם הוא שקל את כל השיקולים הרלבנטיים, או אם סטה מתחום הסבירות עת דחה את תביעתה של התובעת. שאלה נוספת הנגזרת מן השאלה הראשונה היא, אם פקיד התביעות היה רשאי לקבוע את אשר קבע במכתבו מיום 6.8.97 אל מחלקת אמהות בה הודיע, בין היתר, כי הוא "מסכים עם ד"ר אנוליק (רופאת המוסד) כי כאבי גב תחתון במקרה זה אינם סיבה לשמירת הריון שכן לא מדובר בסכנה לאם ולעובר הנובעת מההריון". 4. התובעת העידה בפני בית-הדין ונחקרה על האמור בתצהירה בחקירה נגדית. מטעם המוסד העידו בפני בית-הדין שתי עדות: האחת, היא הרופאה ושמה ד"ר אנוליק גולדה וכן העידה מנהלת כח אדם במלון המלך שלמה באילת, גב' איריס כהן, בכל הקשור למועד פיטוריה של התובעת מהמלון. 5. לאחר עיון בכתבי הטענות; ולאחר ששמענו עדויות הצדדים; ולאחר עיון במוצגים השונים ובסיכומיהם שבכתב של הצדדים; הגענו למסקנה כי דין התביעה - להתקבל. 6. השאלה המרכזית אותה יש לבחון בתביעה זו שלפנינו היא אם נפלה טעות בהחלטת פקיד התביעות ואם הוא שקל את כל השיקולים הראויים במקרה שלפניו. נראה לנו שלא כך היה הדבר. פקיד התביעות כותב במסמך נ/1 מיום 6.8.97 אל מחלקת אמהות בעניינה של התובעת כי "הסיבה לשמירת הריון בטופס השני (וככל הנראה המדובר ב- ת/2 - מ.כ.) לא השתנתה ואני מסכים עם ד"ר אנוליק כי כאבי גב תחתון במקרה זה אינם סיבה לשמירת הריון, שכן לא מדובר בסכנה לאם ולעובר הנובעת מההריון". יוצא, אפוא, כי פקיד התביעות סבור שהאישור הרפואי ת/2 אינו שונה מהאישור הרפואי ת/1 ולפיכך הוא מייחס לאמור בת/2, נושא תאריך 25.6.97, את האבחנה (נ/2) שקבעה ד"ר אנוליק ביום 25.5.97 לגבי ת/1 שהוא נושא תאריך 17.4.97. במילים אחרות, פקיד התביעות מייחס את האמור במסמך נ/2 מיום 25.5.97 גם לאמור במסמך ת/2 מבלי שת/2 הובא כלל בפני ד"ר אנוליק. ד"ר אנוליק ראתה רק את המסמך ת/1 ולגביו כתבה את אשר כתבה במסמך נ/2. במסמך ת/1 קבע ד"ר צבי פינלט כי התובעת סובלת מכאבי גב תחתון(LOW BACK PAIN) והוא מאשר כי בשל מצבה הרפואי של התובעת, הנובע מן ההריון והמסכן אותה ואת עוברה עליה להפסיק את עבודתה ולהיות בשמירת הריון מ- 21.3.97 עד 17.6.97. במסמך ת/2 הסיבה לשמירת ההריון נקבעה כ"כאבי גב, קשור עם הקרנה לרגל ימין, קושי בהליכה". ללא ספק האמור במסמך ת/2 נראה, לכאורה, יותר חמור מהאמור במסמך ת/1 ואף על פי כן, קובע פקיד התביעות (במסמך נ/1) כי הסיבה לשמירת הריון בטופס השני (קרי: ת/2) לא השתנתה והוא מסכים עם קביעתה של ד"ר אנוליק ב-נ/2 שהתייחסה למסמך ת/1 בלבד ולא יכלה כמובן להתייחס אז למסמך ת/2 שטרם בא לעולם. 7. ד"ר אנוליק שהסתמכה, כאמור, על המסמך ת/1 בלבד, כתבה את חוות דעתה נ/2 ביום 25.5.97 מבלי שיבוא לפניה כל מסמך, למעט המסמך ת/1. מכאן, ניתן ללמוד, כי גם האישור הרפואי מיום 11.4.97 בחתימת ד"ר שלמה רינר לא היה בפניה (וראה גם עדותה ב-פר' 6 ש' 6-8). ד"ר רינר קובע באישור הרפואי מיום 11.4.97, בין היתר, כי "בגלל ההריון מיגבלות תרופתיות וטיפוליות. ממליץ על מנוחה... אין לחזות אורך ההתקף. חובה להיות במנוחה למשך תקופת ההתקף". ד"ר אנוליק נחקרה בחקירה נגדית על ענין זה ובעדותה בפני בית-הדין התעקשה לאמר כי גם אם מכתבו של ד"ר רינר היה בפניה עדיין היתה סבורה כי התובעת אינה זכאית לשמירת הריון. ד"ר אנוליק מסבירה עמדתה זו בכך שלמקרא מכתבו של ד"ר רינר היא מבינה עתה שבגלל ההריון אין להשתמש בתרופות אך עדיין אין היא מבינה ממכתבו של ד"ר רינר שיש לקבוע שמירת הריון לתובעת. לא נראית לנו, בכל הכבוד, גישתה זו של רופאת המוסד. בתוך עמנו אנו יושבים (וזו אינה קלישאה) ולפיכך מרשים אנו לעצמנו להעיר, ואף זאת מתוך זהירות רבה, כי מן הראוי ש"רופאי המוסד" יקפידו מאוד בבדיקת הענין שלפניהם לגופו ויתעלמו מכל קשר בינם לבין המוסד המשלם את שכרם. לא היינו מעירים הערה זאת לולא הרושם המתמשך והמצטבר העולה מן התיקים השונים ומן התביעות השונות המוגשות לבית הדין הזה בנושאים שונים. אין צורך לאמר כי שבועת היפוקרטס קודמת לכל וטובתו של המבוטח החולה חשובה מכל חובת נאמנות אחרת. 8. במקרה שלפנינו, הרופאה הנכבדה, ד"ר אנוליק, היא רופאה פנימית ואינה גניקולוגית. לעומתה, ד"ר צבי פינלט הינו רופא מומחה למיילדות וגינקולוגיה. ד"ר פינלט הגיע למסקנה כי מצבה הרפואי של התובעת עלול לסכן אותה ואת עוברה. לעומת זאת, ד"ר אנוליק מחליטה במסמך נ/2 כי "אין הצדקה לשמירת הריון". להחלטה זו הגיעה ד"ר אנוליק מבלי שבדקה את התובעת (האישורים ת/1 ו-ת/2 ניתנו על-ידי ד"ר פינלט לאחר שבדק את התובעת) ומבלי שההחלטה תהא מנומקת. הלכה פסוקה היא, כי ההחלטה הרפואית צריכה להיות מנומקת כדי שאפשר יהיה להעמידה לביקורת שיפוטית. ד"ר אנוליק לא היתה ערה לקיומו של האישור הרפואי של ד"ר רינר. מסיכום מידע רפואי (נספח ג' לתצהיר התובעת) ניתן ללמוד כי המדובר בכאבי גב תחתון עם הקרנה לרגל ימין וקושי בהליכה שהתפתחו על רקע היותה של התובעת בהריון. ועתה אנו תוהים ושואלים, כיצד הגיעה ד"ר אנוליק למסקנותיה מבלי שהיתה ערה לנתונים השונים וכיצד קבעה באופן לאקוני וכמעט כלאחר יד כי "אין הצדקה לשמירת הריון" וכל זאת מבלי לנמק את החלטתה. תמימי דעים אנו עם ב"כ התובעת המציין כי על-פי הפסיקה יש צורך בשלבים שונים בבדיקת הנושא, על-ידי בעל הסמכות, עד למתן החלטה וכמובן על ההחלטה עצמה להיות מנומקת וברורה [בג"צ 297/82 פ"ד לז (3) 48] . כוחם של דברים אלה יפה, כמובן, גם לגבי החלטתו של פקיד התביעות. 9. ככל שיש צורך בהנמקה נוספת של פסק-דין זה, נעיר שתי הערות: א. המחלוקת שבין הצדדים בכל הקשור לקיומה או לאי-קיומה של תקנה 5 לתקנות הביטוח הלאומי (גימלה לשמירת הריון), התשנ"א - 1991, אינה מעלה ואינה מורידה בענין שלפנינו. גם אם נלך לשיטתה של ב"כ המוסד הרי שהיה על רופאת המוסד לדרוש, במקרה שלפנינו, הבהרות ופרטים נוספים לרבות רישומים רפואיים בכל הקשור לצורך בשמירת ההריון. ד"ר אנוליק, במקרה שלפנינו, לא שקלה ולא בקשה דבר וכתבה,כאמור, את החלטתה ללא נימוקים. ב. בפני בית-הדין העידה מנהלת כח-אדם של מלון המלך שלמה באילת בכל הקשור למועד פיטוריה של התובעת. נראה לנו, כי התובעת לא קבלה כל מכתב פיטורים במרץ או באפריל 97 או בכל מועד אחר שלפני מכתב הפיטורים שניתן לה על-ידי המלון ביום 18.12.97. מנהלת כח האדם במלון לא ידעה להסביר על שום מה יש צורך במכתב הפיטורים ת/3 מיום 18.12.97 אם מכתב כזה כבר הוצא לה במרץ או באפריל 97. מנהלת כח האדם גם הצהירה כי אין בידה העתק מהמכתב הקודם שהמלון מתיימר לטעון שהוא נמסר לתובעת. על פניו, נראה לנו, כי המלון חטא כלפי התובעת במכתבו ת/3 אליה. המלון כותב כי "בהמשך למכתבנו הקודם שנשלח אליך בדואר" ואינו מציין כל תאריך. תעלומה זו נתבררה בפני בית-הדין לאחר שהתברר שהמלון אינו יכול להציג כל "מכתב קודם" שכביכול נשלח לתובעת. לפיכך, לצורך האמור בתביעה זו, ולצורך זה בלבד, הממצא שהוצג בפנינו הוא שהתובעת פוטרה בדצמבר 97 ולא במועד מוקדם יותר. 10. סוף דבר: התביעה מתקבלת. 11. מאחר והתובעת יוצגה בתיק זה על-ידי הלשכה לסיוע משפטי - אין צו להוצאות. עמוד השדרההריוןשמירת הריוןכאבי גב / בעיות גב