קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא תאונה בפניה ימינה בתמרור עצור: 1. התובעת עמדה לפני תמרור "עצור" והיה בדעתה לפנות ימינה. התובעת הביטה שמאלה ובדקה, שהנתיב פנוי ואז יצאה בגלישה מנתיב ימני לפנייה ימינה וממש לפני הכניסה לרחוב פגע ברכבה רכב, שהיה נהוג בידי הנתבעת 1 (להלן: "טטיאנה"). כתוצאה מאירוע זה, נגרמו נזקים לרכב התובעת והיות והתובעת סבורה, שהאחריות לתאונה ולגרם הנזק רובצת על טטיאנה, הגישה היא תביעה זו לחייב את טטיאנה ואת הנתבעת 2 לשלם לה את נזקיה בסך של 8,725 ₪, הכולל בחובו: נזק ממשי לרכב בסך של 5,408 ₪, שכ"ט שמאי בסך 835 ₪, עגמת נפש בסך של 1,200 ₪, הפסד יום עבודה בסך של 400 ₪, שכ"ט עו"ד 812 ₪ ועבור צלום תמונות סך של 70 ₪. 2. א. טטיאנה, סבורה, שהאחריות לגרם התאונה רובצת על התובעת ולכן הגישה טטיאנה יחד עם ודים דוסקלוביץ, שהינו בעל הרכב, (להלן: "ודים") תביעה שכנגד בה ביקשו הם לחייב את התובעת ואת ש. שלמה חב' לביטוח בע"מ (להלן: "שלמה") לשלם לה את נזקיה בסך של 5,429 ₪, הכולל בחובו: השתתפות עצמית בסך של 1,821 ₪, כינון בסך של 553 ₪, פגיעה בהנחת העדר תביעות לשנה אחת בסך של 293 ₪, הפרש שכ"ט שמאי בסך של 831 ₪ וירידת ערך בסך של 1,931 ₪. ב. מאחר ועסקינן בתביעה ובתביעה שכנגד ועל מנת להקל עם הקורא הנכבד תכונה להלן התובעת - שהיא גם הנתבעת שכנגד - צעדי רבקה כ"תובעת" ואילו טטיאנה דוסקלוביץ, שהיא הנתבעת והתובעת שכנגד תיקרה להלן: "טטיאנה", כאמור לעיל. 3. ואלו הן העובדות המפורטות על ידי טטיאנה ואשר מצדיקות, לדעתה, חיוב התובעת ושלמה לשלם לה את נזקיה - כפי שנתבעו בתביעה שכנגד: א. בעת שטטיאנה נסעה לאט ובזהירות בצומת ומשהבחינה שהצומת פנוי, החלה היא בפניה שמאלה ולפתע הגיח רכב, שהיה נהוג בידי התובעת, משמאל במהירות רבה מדי, התפרץ לצומת תוך כדי פניה שמאלה - זאת מבלי שתציית לתמרור עצור וכתוצאה מכך פגעה ברכבה של טטיאנה. ב. טטיאנה גם מפנה למיקום הנזקים כתמיכה לגרסתה. 4. לאחר שבחנתי ולאחר ששקלתי את טיעוני הצדדים כפי שאלו הובאו בכתבי הטענות ובעדויות בבית המשפט ולאחר שעיינתי במסמכים שצורפו ואשר הוגשו על ידי כל צד למשפט זה, הגעתי למסקנה כי העובדות והנסיבות, כפי שהובאו בפני בית המשפט מצביעות על אחריות משותפת לגרם התאונה - אם כי מהנסיבות כפי שהוכחו בבית המשפט עולה, שהאחריות של התובעת לגרם התאונה היא גבוהה יותר מזו של טטיאנה ובהתאם לכך, אני קובע את אחריותה של התובעת לשיעור של 60% ואילו את אחריותה של טטיאנה לשיעור של 40% - כל זאת מהנימוקים המפורטים להלן: א. א) בכיוון נסיעתה של התובעת היה מוצב תמרור "עצור" ובעת שיצאה לפנייה ימינה - לא בדקה היא אם היציאה מאותו רחוב אפשרית מבלי להפריע למשתמשים בדרך והתובעת לא הבחינה ברכבה של טטיאנה, אשר הגיע מימינה. ב) בכתב התביעה מציינת התובעת, שהיא עצרה לפני התמרור ובעת שהחלה לגלוש לכיוון הפניה ימינה היא הסתכלה שמאלה ובדקה שהנתיב פנוי. אני לא מקבל את טענת התובעת, שבעת הגלישה היה הנתיב פנוי - זאת משני טעמים: ראשית, התובעת הסתפקה במבט לצד שמאל ולא בדקה אם לא בא רכב מימין - כיוון הפניה שלה ולכן, היות והיא לא הביטה לימין - היא גם לא בדקה היטב אם הפנייה אפשרית ולא הבחינה ברכבה של טטיאנה שהיה כבר קרוב לפניה שמאלה - כיוון יציאתה של התובעת ממקום הימצא התמרור. שנית, העובדה שעם הגלישה לכיוון פניה לנתיב הימני פגע בה רכב הנתבעים, מוכיחה שרכבה של טטיאנה כבר היה קרוב ואין ספק, שאם התובעת הייתה בודקת את שני כיווני נסיעתה - הייתה מבחינה ברכבה של טטיאנה ולא יוצאת לדרך לבצע הפניה. ג) עדותה של התובעת בדבר אופן קרות התאונה גם אינה עקבית, שכן בכתב התביעה מביאה התובעת העובדות בקצרה וטוענת, שעמדה לפנות ימינה והיא הסתכלה ובדקה כי הנתיב פנוי ובעת שיצאה בגלישה מהנתיב הימני פגע בה רכב הנתבעים, אך מעדותה בבית המשפט עולה חוסר זהירותה וחוסר העקביות במה שנאמר בכתב התביעה. ד) בכתב התביעה מציינת התובעת בפירוש כי בטרם גלשה: "הסתכלה שמאלה ובדקה כי הנתיב פנוי" (סעיף 3 לכתב התביעה) לא נאמר ולו במילה אחת שהיא גם הביטה לצד ימין. רק בעדותה בבית המשפט נזכרה התובעת, שהיא: "מסתכלת שמאלה...מסתכלת ימינה ומתחילה לגלוש" ואיך שיצאה לגלוש בא מולה רכב ונכנס לנתיב שלה (עמ' 1 לפ', ש' 15-17). עדותה של התובעת, שאיך שיצאה לגלוש בא מולה רכב מצביעה בפירוש על חוסר הזהירות בגלישה, שכן רכבה של טטיאנה היה ממש קרוב - עד שהגיע מולה - ובמקרה כזה אסור היה לה לתובעת להתחיל לגלוש. היא החלה לגלוש משום שלא שמה לב ולא הבחינה ברכבה של טטיאנה והתובעת אף מאשרת עובדה זו, שכן כתשובה לשאלה אם ראתה את רכבה של טטיאנה, אומרת התובעת: "הכביש פנוי, התחלתי לגלוש. גם אם ראיתי" ובהמשך אומרת התובעת: "לא. לא ראיתי" (ראה בעמ' 3 לפ', ש' 7- 10). ה) זאת ועוד, אין עקביות בדברי התובעת בשאלה, מתי נפגע רכבה, שכן פעם אומרת שרכבה נפגע בעת שהחלה לגלוש (סעיף 4 לכתב התביעה ועמ' 1 לפ', ש' 16 - 18), אך בהמשך אומרת התובעת: "כשהרכב שלי נפגע הייתי בעצירה לפני תמרור עצור" (עמ' 2 לפ', ש' 1-2). ב. א) כשם שקבעתי שהתובעת לא שמה לב לרכבה של טטיאנה והחלה בפניה ימינה, כך אני קובע שגם טטיאנה לא שמה לב לרכב התובעת אשר החל לגלוש לימין, שכן היא מעידה שהחלה לפנות שמאלה אל אותו כיוון ממנו יצאה התובעת וביצעה הפניה כשהבחינה שהצומת היה פנוי. טענה זו אינה נכונה, משום שעצם ההתנגשות מצביעה על כך שהצומת לא היה פנוי בעת שהיא פנתה שמאלה אלא שהיה שם רכבה של התובעת (ראה בעמ' 4 לפ', ש' 11-12). ב) אם הטענה היא, שבעת הפניה הצומת היה פנוי, כיצד מתיישבת טענה זו עם דבריה של טטיאנה, האומרת: "כשהתחלתי לפנות, צומת הייתה פנויה, גם מקדימה וגם בצד שמאל. ואז בזמן הפנייה גם ראיתי וגם הרגשתי שנכנס אוטו לכיוון הגלגל שלי..." (ראה בעמ' 4 לפ', ש' 14-15, ההדגשה שלי- ג.ב.). לאור מיקום קרות התאונה ותוצאותיה, אני קובע שגם טטיאנה לא ראתה את רכב התובעת מבעוד מועד וביצעה הפניה שמאלה מבלי להבחין כלל ברכב התובעת. מסקנה זו עולה באופן מפורש מדברי טטיאנה המעידה, שלא יכולה להגיד מי פגע במי, משום שזה היה באותו רגע של הפניה. וכאשר נשאלה אם ראתה את רכב התובעת הגולש, השיבה, שהיא ראתה את הרכב רק בעת ההתנגשות (עמ' 4 לפ', ש' 21-24). ג) טטיאנה טוענת, שהיא נסעה במהירות איטית לאור העובדה שנמצאים בנתיב נסיעתה פסי האטה, (ראה תמונות נ/1) ברם הפגיעות הקשות ברכבים ובמיוחד ברכב התובעת אשר הוכרז כאובדן כללי מוכיחות שטטיאנה לא נסעה במהירות סבירה בעת שפנתה שמאלה ואני קובע, שתוך ביצוע הפניה, פגעה טטיאנה ברכב התובעת. 5. סוף דבר, לאור הנימוקים שפורטו בהרחבה בפסק דין זה, אני קובע כי האחריות לגרם התאונה רובצת על שתי המעורבות בתאונה, אף אחת מהן לא הבחין ברכב זולתה - התובעת גלשה מבלי להבחין ברכבה של טטיאנה וטטיאנה פנתה שמאלה מבלי להבחין ברכב התובעת וכך אירעה ההתנגשות. רק משום שהתובעת יצאה כך, למרות שהיה מוצב בפניה תמרור "עצור" קבעתי את אחריותה כגבוהה מזו של טטיאנה ובהתאם לכך על כל אחד מהצדדים לפצות את זולתו. 6. א. א) באשר לנזק שנתבע על ידי התובעת: התובעת הוכיחה נזקיה בסכום של 7,055 ₪ (נזק ממשי לרכב, שכ"ט שמאי ושכר עו"ד) והתובעת לא הוכיחה את יתרת סכום התביעה. על כן, אני מחייב את הנתבעות: טטיאנה דוסקולוביץ ו-מנורה חב' לביטוח בע"מ, שתיהן ביחד ו/או כ"א מהן בנפרד לשלם לתובעת רבקה צעדי סך של 2,822 ₪ (40% מגובה הנזק המוכח) בצירוף ריבית והפרשי הצמדה כחוק מיום הגשת התביעה - 27.2.11 - ועד התשלום בפועל. יתרת סכום התביעה נדחית- מחוסר הוכחה. ב) כמו כן, אני מחייב את הנתבעות הנ"ל לשלם לתובעת הנ"ל הוצאות משפט בסך של 400 ₪ בצירוף ריבית והפרשי הצמדה כחוק מהיום ועד התשלום בפועל. ב. א) באשר לנזק הנתבע בתביעה שכנגד: התובעים שכנגד הוכיחו נזקיהם העקיפים בסך של 5,136 ₪ (השתתפות עצמית, כינון, הפרש שכ"ט שמאי וירידת ערך). פריט התביעה המתייחס לסכום בשל היעדר תביעות נדחה, משום שמדובר בתביעה עתידית שטרם גובשה וטרם מומשה. על כן, אני מחייב את הנתבעות שכנגד: רבקה צעדי ו- ש. שלמה חב' לביטוח בע"מ, שתיהן ביחד ו/או כ"א מהן בנפרד לשלם לתובעים שכנגד: טטיאנה דוסקלוביץ ו- ודים דוסקלוביץ סך של 3,082 ₪ (60% מגובה הנזק המוכח) בצירוף ריבית והפרשי הצמדה כחוק מיום הגשת התביעה שכנגד - 24.5.11 - ועד התשלום בפועל. ב) כמו כן, אני מחייב את הנתבעות שכנגד הנ"ל, באופן סולידרי לשלם לתובעים שכנגד הנ"ל הוצאות משפט בסך של 400 ₪ בצירוף ריבית והפרשי הצמדה כחוק מהיום ועד התשלום בפועל. ג. הסכומים בהם חייבתי כ"א מהצדדים הנ"ל ניתנים לקיזוז בין הצדדים. הזכות להגיש בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי תוך 15 ימים. משפט תעבורהפניהתמרורים