קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא תאונת עבודה של עולה חדש מרוסיה: 1. בתאריך 17.7.94, במהלך ביצוע עבודות הריסת בנין ברח' המכבים 43 בפרדס כץ, נשמטה חגורת הבטון של המבנה ומחצה את ידו של התובע (להלן - התאונה.( התובע עלה מרוסיה בחודש מאי 1994, כחודשיים לפני אירוע התאונה. ביום התאונה הועסק התובע ע"י הנתבע, מר נחום אליעזר, שהינו קבלן שיפוצים בעבודות ההריסה הנ"ל. יצויין, כי היה זה יום עבודתו הראשון של התובע אצל הנתבע. הצדדים בתיק זה חלוקים הן על נסיבות אירוע התאונה ועל אחריותו של הנתבע לאירועה, והן על גובה הנזקים. נסיבות אירוע התאונה 2. בכתב התביעה מפרט התובע את נסיבות אירוע התאונה, בזו הלשון: "בתאריך 17.7.94 או בסמוך לכך תוך כדי עבודתו של התובע אצל הנתבע בבנין ברח' המכבים 43, נפל על התובע מהבנין בלוק כבד, כתוצאה מכך שחגורת בטון נשברה לפתע, ונפלה על התובע וגרמה לו לפגיעה קשה בכף יד שמאל ומחצה את אצבעותיו" (סעיף 3 לכתב התביעה). 3. בתצהירו (ת5/) ובעדותו בבית המשפט פירט התובע את נסיבות אירוע התאונה כדלהלן: הנתבע מסר לו ביום העבודה הראשון פטיש במשקל 5 ק"ג והורה לו "לשבור קיר בנוי במסגרת עבודות השיפוצים שבוצעו על ידו באתר" (ת5/, סעיף 18). את נסיבות התאונה עצמה מתאר התובע בתצהירו, כדלהלן: "אלי אמר לי לעלות על סולם ולהכות בקיר בעזרת הפטיש וכך אמנם עשיתי. במכת הפטיש הראשונה התמוטטה חגורת הבטון אשר היתה בקצה העליון של הקיר והפילה אותי מהסולם. בעת שנפלתי לקרקע, פגע גוש בטון גדול בכף ידי השמאלית" (ת5/, ס' 21). בגירסה זו - בשינויים כאלה או אחרים, שאינם נראים לי מהותיים - דבק התובע גם במהלך עדותו בבית המשפט. 4. גירסתו של הנתבע לאירוע התאונה - שונה בתכלית. בסעיף 5 לכתב ההגנה נטען כדלהלן: "הנתבע יטען כי ביום 17.7.94 החל משעה 07: 00 בבוקר, עבדו התובע והנתבע זה לצד זה בהריסת קיר של חנות ברחוב המכבים 43 בפרדס כץ. בשעה 11: 15 לערך תוך כדי עבודת התובע, נפל אחד מהבלוקים מחלק הקיר שהרס התובע ופגע בכף ידו השמאלית". בתצהירו בחקירה ראשית (נ3/), מסר הנתבע גירסה מפורטת יותר לנסיבות אירוע התאונה כדלהלן: "מאחר וטרם הספקתי להתרשם מהתובע בעבודתו, ועל מנת שלא להכביד עליו כבר ביום הראשון, הוריתי לתובע לשבת בצד ולהתבונן בי בזמן עבודתי. לאחר שסיימתי לשבור את החלק העליון של הקיר רץ מיד התובע לפנות את הפסולת שהצטברה על הריצפה ואולם הוריתי לו לחזור מיד למקומו והסברתי לו שאת עבודת הפינוי הוא יעשה בשלב מאוחר יותר לאחר שתושלם כל עבודת השבירה. התובע סייע לי לתמוך את החגורה ב4- רגלי ברזל ואז שוב הפניתי אותו לשבת בצד ולהתבונן. התובע שהיה מלא מוטיבציה וכבר רצה להוכיח עצמו בפני, ביקש לעזור לי בעבודת שבירת הקיר ואולם אני הסברתי לו שבשלב זה מוטב שהוא ישב וילמד ויאגור כוחות לעבודת הפינוי. לאחר שהבחנתי שהתובע מתמהמה מלבצע הנחיותי, וחששתי שאולי הוא לא הבין אותי בשל קשיי השפה, לקחתי אותו ביד לצד והוריתו לו להמשיך לשבת ולהתבונן. בשלב בו פניתי לצד הימני של החגורה והכיתי בפטיש על מנת לבתק אותה, לפתע שמעתי צעקות מהעבר השני וראיתי את התובע רכון על הריצפה כשידו השמאלית מתחת להריסות החגורה כשככל הנראה התמוטטה עליו (להלן: התאונה)" (נ3/, סעיפים 8 ו9-). 5. לאחר ששמעתי ושקלתי את עדויותיהם של התובע מזה ושל הנתבע מזה, הנני מעדיף ללא היסוס את גירסתו של התובע על-פני זו של הנתבע, לגבי נסיבות אירוע התאונה. גירסתו של הנתבע היתה רצופה סתירות ופירכות, והנני מתקשה לקבל את טענתו כי במהלך כל יום העבודה הראשון שלו היה התובע צופה מן הצד שהתבונן בעבודה שנעשתה ע"י הנתבע, על מנת "שילמד ויאגור כוחות לעבודת הפינוי", כגירסת הנתבע. והנה, כך לפתע פתאום, מזנק התובע ממקום שבתו - מרחק מטרים ספורים ממקום עבודתו של הנתבע - ונכנס אל מתחת הקורה בה הולם הנתבע אותה שעה, וזו מתמוטטת ומוחצת את ידו של התובע. לא מניה ולא מקצתיה. גירסתו של הנתבע על פניה, בלתי סבירה בעיני, והנני דוחה אותה מכל וכל. איני מתעלם גם מהסתירות בגירסת התובע, במיוחד לעניין השאלה אם עמד על סולם בעת שהלם באמצעות הפטיש בקורה, או שעמד על הקרקע. בכל מקרה, גירסתו נראית לי מהימנה יותר מגירסתו הפנטסטית של הנתבע. יוער כאן, כי גם אם הייתי מקבל את גירסת הנתבע דוקא, לנסיבות אירוע התאונה, לא היה בכך כדי לפטור אותו מהאחריות לגרם התאונה, שעה שעסק בהריסת הקורה כאשר התובע נמצא לידה ובסמוך לה. 6. בחוות דעת מומחה לבטיחות, ד"ר אלעזר איל-ביקלס, שהוגשה מטעם התביעה, מחווה המומחה דעתו באשר לגורמים לאירוע התאונה, כדלהלן: "אנו עוסקים בשיטת עבודה לקויה, בתמיכה לקויה של חגורה המיועדת להריסה, בעמידה על סולם במקום על פיגום או משטח עבודה, בהעסקת עובד שאינו בונה מקצועי בעבודות הריסה ובנתבע שעוסק שלא כדין בניהול עבודות הריסה, מכיוון שאין לו הכישורים לכך כנדרש בתקנות. כל אחת מהסיבות שצויינו יכולה לגרום לתאונה כפי שנגרמה לתובע. הצירוף של הליקויים יחדיו הביא לגרימת התאונה. כל מנהל עבודה מוסמך לעבודות הריסה, סביר ונבון היה יכול למנוע התאונה כמוסבר לעיל. אך הנתבע אינו כזה, ובכך גרם לתאונה" (ת1/, עמ' 7). חוות דעתו המקצועית של ד"ר איל מקובלת עלי, מה גם שלא הוגשה מטעם ההגנה כל חוות דעת נגדית. אין ספק, כי הנתבע התרשל באופן ביצוע הריסת המבנה באתר, לא נקט אמצעי בטיחות נאותים ואף לא תידרך כראוי את התובע, בשים לב במיוחד לכך שהיה זה יום העבודה הראשון שלו. אחריותו של הנתבע לתאונה, בנסיבות המקרה, ברורה וחד-משמעית בעיני, עד כי אין כל מקום לייחס לתובע אשם תורם לאירוע, כטענת הנתבע. שיעור הנכות 7. כתוצאה מהתאונה נמעכה כף ידו השמאלית של התובע, ונקטעו שתיים מאצבעותיו. ב"כ הצדדים הגיעו להסכמה, לפיה תועמד נכותו הרפואית של התובע על 42%. לדעת המומחה בתחום האורטופדיה מטעם התביעה, ד"ר א' שטרן: "במצבו, מוגבל ביותר מבחינה תפקודית ומבחר עיסוקו מצומצם ביותר גם בעתיד" (ת7/, עמ' 2). במצב דברים זה, מבקש ב"כ התובע, עו"ד נבות, להעמיד את נכותו התפקודית של התובע על נכות מוחלטת, או לחילופין, על 63% (סעיף 18 לסיכומיו בכתב). לדעת ב"כ הנתבע, עו"ד וייס, יוגבל אמנם, התובע בעבודתו כמסגר, אולם הוא יוכל לעסוק בעבודות אחרות. לפיכך, מבקש ב"כ הנתבע להעמיד את נכותו התפקודית על 20% בלבד. 8. אין ספק, כי כושר עבודתו של התובע כמסגר - או בכל עבודה פיזית אחרת - הוגבל בצורה ניכרת עקב מעיכת כף ידו וקטיעת אצבעותיו כתוצאה מהתאונה. במצב דברים זה, ונוכח הסכמת הצדדים על נכותו הרפואית של התובע בשיעור 42%, הגעתי למסקנה כי שיעור נכותו התפקודית של התובע הינו גבוה יותר משיעור נכותו הרפואית. הנני מעמיד איפוא, את שיעור נכותו התפקודית של התובע ואת הפסד השתכרותו, על 50%. הפסד השתכרות 9. שכרו היומי של התובע, ביום עבודתו הראשון אצל הנתבע, היה 150 ש"ח נטו, ובחישוב חודשי - 3,750 ש"ח (ת5/, נספח ב'). ב"כ התובע מבקש לערוך את חישובי השתכרותו של התובע על בסיס השכר הממוצע במשק, וזאת הן בשים לב לתלושי שכר שהוצגו בביהמ"ש לגבי שכרם של אחרים (אחיו של התובע והעד סרגי יקושנקו), והן בשים לב לסיכויי קידומו של התובע והעליה הצפויה בשכרו. ב"כ הנתבע מבקש להעמיד את שכרו הקובע של התובע, כבסיס לחישוב הפסד שכרו, על "סדר גודל של כ75%- מן השכר הממוצע במשק כ5,000- ש"ח ברוטו לחודש בערכי היום" (עמ' 4 לסיכומים). הנני מעמיד את שכרו הקובע של התובע, לצורך חישוב הפסדי השתכרותו, על סך 5,500 ש"ח ברוטו, נכון להיום. הפסד השתכרות לעבר 10. ממועד אירוע התאונה - 17.7.94, ועד היום, חלפו 82 חודשים. חישוב הפסד ההשתכרות לעבר הינו, איפוא: 451,000 ש"ח = 82 X 5,500 ש"ח. בצירוף ריבית מאמצע התקופה. הפסד השתכרות לעתיד 11. הפסד השכר לעתיד יחושב עד גיל 65, שכן אין להניח שהתובע היה ממשיך בעבודה הפיזית בה עסק מעבר לגיל זה. לתובע, יליד 7.4.65, נותרו איפוא, 29 שנות עבודה. חישוב הפסד השכר לעתיד ייעשה כדלהלן: 638,650 ש"ח = 50% X 232.2373 X 5,500 ש"ח יצויין, כי התובע הספיק לעבוד יום אחד וממילא לא שילם כל ניכויים עבור פנסיה. איני סבור כי התובע זכאי לפיצוי כלשהו בגין ראש נזק זה של הפסד פנסיה עתידית. עזרת הזולת 12. הנני קובע את הפיצוי לו זכאי התובע בגין ראש נזק זה, עפ"י האומדנא, על 50,000 ש"ח, לעבר ולעתיד. הוצאות רפואיות 13. התאונה הוכרה ע"י המוסד לביטוח לאומי כתאונת עבודה, וסביר להניח כי כל הוצאותיו הרפואיות של התובע יכוסו עפ"י חוק ביטוח בריאות ממלכתי. הנני פוסק לתובע סכום גלובאלי בגין הוצאות רפואיות, אשר יתכן ולא יכוסו ע"י המל"ל או עפ"י החוק, בשיעור 20,000 ש"ח. כאב וסבל 14. ב"כ התובע מבקש לקבוע לתובע פיצוי בגין ראש הנזק של כאב וסבל "בהתאם לשילוש הפיצוי לנפגעי פלת"ד וסה"כ 239,952 ש"ח" (סעיף 29 לסיכומים בכתב). לשיטת ב"כ הנתבע: "הצעתנו לפי כפל פלת"ד 140,000 ש"ח כולל ריבית, מכובדת ביותר" (עמ' 6 לסיכומים בכתב). נראה, כי כאן המקום להזכיר את דברי הש' אור בע"א 398/99 קופת חולים נ' לאה דיין ואח', דינים עליון, כרך נו בעמ' 794, ולפיהם: "...סכומי הנזק הלא ממוני הקבועים בדין לעניין תשלום פיצויים לנפגעי תאונות דרכים...אינם רלבנטים לעניין שיעורו של הנזק הלא ממוני הנפסק בתביעות בשל נזקי גוף אשר נגרמו בגין רשלנותו של המזיק. בתביעות האחרונות שיעור הנזק הלא ממוני צריך להיקבע בהתחשב בנסיבות המיוחדות של המקרה הקונקרטי, הכאבים והסבל של התובע". נוכח הפגיעה הקשה בידו של התובע והעובדה כי ייבצר ממנו בעתיד לעסוק במקצועו כמסגר, ויהיה עליו לפתוח בדרך חיים חדשה, וכן לאור הפגיעה במצבו הנפשי כתוצאה מהתאונה - הנני מעמיד את הפיצוי בגין ראש נזק זה על סך 200,000 ש"ח, נכון להיום. ניכויים 15. בהתאם לחוות דעת אקטוארית שהוגשה ע"י ההגנה (נ4/) שיערוך התשלומים של הביטוח הלאומי לתובע בעבר ובעתיד, הינו 1,168,716 ש"ח. סיכום 16. הנני מחייב את הנתבע בתשלום פיצויים לתובע בגין התאונה שנגרמה לו, עפ"י ראשי הנזק כדלהלן: 451,000 ש"ח הפסד השתכרות בעבר 638,650 ש"ח הפסד השתכרות בעתיד 50,000 ש"ח עזרת הזולת 20,000 ש"ח הוצאות רפואיות 200,000 ש"ח כאב וסבל 1,360,000 ש"ח (מעוגל) סה"כ להפסד ההשתכרות בעבר תיווסף ריבית ממחצית התקופה. 17. מסכום הפיצויים ינוכו תגמולי המל"ל, עפ"י חוות הדעת האקטוארית שהוגשה לביהמ"ש (נ4/), בשיעור 1,168,716 ש"ח, נכון ליום 31.12.00, ומשוערך להיום. הנני מחייב את הנתבע בתשלום הוצאות המשפט וכן בשכ"ט עו"ד בשיעור 20% מסכום הפיצויים בצירוף מע"מ.עולים חדשיםתאונת עבודה