קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא תאונת קטנוע עקב בור בכביש: לפני תביעה על פי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים התשל"ה 1975. עניינה תאונת דרכים מיום 8.10.04, בה היה מעורב התובע יליד 20.1.82 וכתוצאה ממנה נגרמו לו נזקי גוף כנטען בכתב התביעה. על פי כתב התביעה, התאונה ארעה כאשר התובע רכב על גבי קטנוע מ.ר. 2957957 ברחוב המצודה בחולון. בתצהיר עדותו הראשית תיאר התובע את קרות התאונה: בעת רכיבתו נכנס לתוך בור גדול שהיה פעור בכביש וכתוצאה מכך נפל על צדו השמאלי והאופנוע נפל על ברכו הימנית (להלן: "התאונה"). האופנוע היה מבוטח בזמנים הרלבנטיים לתביעה זו על ידי הנתבעת. למחרת יום התאונה פנה התובע לבית החולים וולפסון בחולון שם אובחנה חבלה בברך שמאל והומלצו לו שלושה ימי אי כושר.באוגוסט שנת 2005 אובחן התובע כסובל מקרע ברצועה בברך שמאל. בינואר 2006 עבר התובע ניתוח ארטרוסקופיה לשחזור רצועת הברך בבית החולים אסותא ואושפז ליומיים שם. התובע מייחס את החבלות הללו לתאונה. הנתבעת מכחישה את עצם קרות התאונה וכן את הנזקים על כן פסק דין זה יעסוק במחלוקות הבאות: האם התאונה התרחשה כגרסת התובע? שיעור הנזק. דיון בשאלת החבות: התובע העיד בבית המשפט וציין כי: התאונה התרחשה כאשר רכב על האופנוע בכביש שהוא דו מסלולי וכאשר רכב בסיבוב נכנס גלגל האופנוע לבור וכתוצאה מכך איבד איזון ונפל לצד שמאל כאשר האופנוע נפל עליו (עמ' 15 ש' 6-10). התאונה התרחשה בערך בשעה שש בערב (עמ' 16 ש' 11) האופנוע נפל על הרגל והתובע זכר כי עזרו לו והרימו את האופנוע ממנו ושמו אותו בצד. מדובר היה ביום ששי זכר כי היו אנשים נוספים בסביבה שעזרו לו. ציין כי נסע בכביש הזה הרבה פעמים בעבר ידע כי מדובר בכביש שאינו חדש ונפל כי לא ראה את הבור (עמוד 17). לאחר שהתאושש מהתאונה רכב על האופנוע לכיוון ביתו (עמ' 18). לא פנה למיון ביום התאונה כי לא רצה להישאר שם בשישי שבת, פנה למיון לאחר שהבחין כי הרגל מתנפחת לו ועדיין סבל מכאבים. לאחר התאונה הומלצו לו 13 ימי אי כושר אבל בשל מצבו הרפואי החליט יחד עם מעבידו להפסיק לעבוד בשל הכאבים ברגלו (עמ' 20). לפני התאונה סיפר שעבד בחברת "ארמונות פאר" בתור נהג, סבל ומוביל (עמ' 37). כרגע עובד כנהג ללא סבלות ובעבודה משרדית בחברה (עמ39). התובע העיד כי בזמן התאונה אחד האנשים שסייע לו לקום לאחר הנפילה היה אדם בשם יוסי זרגר אשר אותו הצליח לאתר(עמ' 45). הנתבעת מכחישה את חבותה וטוענת כי התאונה לא התרחשה מהנימוקים הבאים: התובע אינו מהימן: תצהיר הבריאות שלו לוקה בחסר ללא דיווחים על מצבו הרפואי תולדת העבר. התובע סתר את עצמו בתיאור התאונה, פעם אמר שהוא נפל על האופנוע וב]עם אחרת שהאופנוע נפל עליו. התובע העיד כי לאחר התאונה רגלו התנפחה וכאבה מאד ומאידך נסע לבית החולים רק יום אחרי התאונה. התובע הצהיר והעיד שנפגע בברך אולם בתיעוד הרפואי צוין כי פגיעתו לא הייתה מוגדרת. התובע סתר את עצמו באשר לימי אי הכושר עליהם נשאל מחד לא זכר כמה ימים הומלצו לו ומאידך זכר שלושה עשר ימים. מדובר בתאונה עצמית, כאשר העד היחיד שהובא לתאונה הוא חברו של התובע מתקופת התיכון אשר העיד כי ראה את התאונה ביום שישי אחרי הצהריים בדרכו חזרה מהספר דבר שאינו הגיוני כי ביום שישי בתי העסק סגורים בשעות אלה. התובע טוען כי שב לאחר שבועיים לעבוד מאחר והמעביד לא שילם לו שכר בתקופת ההיעדרותו בת השבועיים ומאידך טוען כי ארבעה חודשים לא עבד ובתקופה זו שילמו לו את שכרו כרגיל. הנתבעת טוענת כי התובע לא פנה לאורטופד עד לחודש אוגוסט 2005 בתלונות על פגיעה בברך וכאשר פנה לבסוף התלונן רק על קושי בספוורט ובעיקר בהשתתפות במשחקי כדורגל. לתובע לא הייתה כל תשובה לשאלה כיצד בחודש 8/05 התלונן על קושי במשחקי כדורגל אם הוא טוען שאינו משחק כדורגל ועשה רק ניסיון אחד לאחר חמישה חודשים לאחר התאונה כלומר כחצי שנה לפני פנייתו לאורטופד. עובדה זו מלמדת כי התובע לא סבל כלל מקשיים בהליכה או מכל בעיה תפקודית אחרת. חקירת מר יוסי זרגר עד לאירוע התאונה: ציין כי למד עם התובע בתיכון אולם מאז סיום הלימודים לאחר נישואיו לא היה בקשר עם התובע. נפגש עם התובע במקרה ביום כיפורים כאשר היה אצל הוריו ואז דיבר עמו ונשאל אם הוא יכול להעיד במשפט לגבי התאונה בה היה עד. העד ציין כי ביום התאונה חזר מהספר ברגל וראה על הכביש אופנוע מוטל כאשר התקרב למקום הבחין כי מדובר בתובע. היו מספר אנשים מסביב לתובע, והוא עזר לתובע לקום. ציין כי התובע אמר לו שנפל כי היה בור בכביש. באותה תקופה העד התגורר באזור. ציין כי התובע סבל מכאבים ברגלו והוא נתמך על ייד מישהו שליווה אותו מהכביש לצד לאחר שלקחו את האופנוע לצד. לאחר שהתעכב שם רבע שעה בערך הלך מהמקום. הבחין כי התובע עלה על האופנוע עם כאבים ורכב לביתו. חקירת מר פאר משה- אביו ומעביד התובע: העד ציין כי הוא מנהל החברה והבעלים של "ארמנות פאר", התובע התחיל לעבוד בחברה משנת 2000 , ואחרי התאונה שב לעבודתו בחודש פברואר 2005. בזמן התאונה התובע לא עבד אצלו וכן הוא פוטר בפברואר 2005. לפני התאונה התובע עבד בעבודות פיסיות שכללו נשיאת משאות סבלות והעמסה. נהג ברכב למחסן העמיס סחורה, פרק אותה באתר הבנייה וכדומה. לאחר התאונה הוא לא ע בד באותו עומס, ביצע עבודות נהיגה והסעת עובדים שליחויות. כיום פריקה וטעינה התובע עושה באמצעות עובדים אחרים כאשר לפני התאונה לא נעזר בעובדים אחרים יכל לעשות זאת לבד. את שכרו של התובע העד קבע, כאשר התובע עבד בלילה שכרו היה גבוה יותר בחמישים אחוזים לשעה. העד ציין כי בחודשים ינואר עד אפריל 2006 למרות שהצהיר כי התובע לא עבד שילם לו משכורת, שכללו גם נסיעות. את כל הכספים שהתובע קיבל הוא התחייב להחזיר . חקירת העד מנשה יעקב: היה מעבידו של התובע חמישה חודשים מחודש מאי 2004 עד לחודש ינואר 2005 כולל תקופת ההיעדרות. עבד בערך חמישה ימים בשבוע ובכל יום כשמונה שעות. מחודש אוקטובר ועד לחודש ינואר התובע לא יכול היה לעבוד בעבודות הפיסיות. למרות זאת העד ציין כי שילם לתובע שכר גם כשלא עבד שוכנעתי כי התאונה אכן התרחשה כגרסת התובע. אני מקבל את עדותו של התובע לפיה נתקל גלגל האופנוע בבור ונגרמה התאונה, למרות שלא פנה באותו יום לשם טיפול רפואי. התובע הסביר כי פנה לשם מתן טיפול רפואי רק כאשר כאביו היו בלתי נסבלים. בתיעוד הרפואי צויין כי התובע היה מעורב בתאונת דרכים, עד מטעם התובע תיאר את התרחשות התאונה באופן שאינה מעלה סתירות מהותיות או חשש של תיאום גרסאות. השתכנעתי כי עד התובע דובר אמת. משכך יש מקום לדיון בשאלת הנכויות הרפואית והתפקודית וכן שיעור הנזקים. נכות רפואית: בית המשפט נעתר לבקשת התובע ומינה את ד"ר ישראלי אמנון, מנתח אורטופדי לבחינת מצבו הרפואי של התובע בזיקה לתאונה. המומחה בדק את התובע וציין בחוות דעתו כי מדובר במצב לאחר פגיעה בברך השמאלית כרוכב אופנוע בתאונת דרכים. בהמשך לפגיעה זו אובחן נזק לרצועה הצולבת הקדמית ולמניסקוס החיצוני בעטיו עבר התובע ניתוח ארטרוסקופי לשחזור הרצועה הפגועה ולכריתה חלקית של המניסקוס. בבדיקה נמצא שחזור נאות של יציבות הברך עם מגבלה קלה בטוח התנועות ללא הפרעה מניסקיאלית נלווית. נצפה גירוי מקומי בצידה החיצוני עקב אמצעי קיבוע שתל הרצועה. נוכח ההפרעה הנותרת, לאחר שחזור נאות של הרצועה הצולבת הקדמית וטיפול בנזק המנסיקיאלי המומחה מייחס למצבו הרפואי מחצית משיעור הנכות הקבועה בסעיף 48 (2) ב' הדנה באי ספיקה של הרצועה הצולבת הקדמית, בשיעור של 10% לצמיתות. המומחה הוסיף בחוות דעתו כי נוכח הממצאים הקלים בבדיקתו הראשונית לאחר התאונה והעדר עדות לחוסר יציבות קדמית בחלק מבדיקותיו קיים ספק מסוים באם הנזק נגרם התאונה הנדונה. מצד שני בהעדר תיעוד על חבלה משמעותית נוספת לברך שמאל, יש לייחס את הנזק הרצועתי לאירוע הנידון. המומחה נחקר על חוות דעתו בבית המשפט וציין כי, על פי פרשנותו התובע לא נחבל במשחק כדורגל אלא התלונן על כאבים בברך במהלך משחקי כדורגל ואין תיעוד רפואי לפיו התובע נחבל במהלך משחק כדורגל. המומחה מציין כי ככל העולה מהתיעוד הרפואי שהונח בפניו לתובע הומלצו שבועיים ימי אי כושר לאחר התאונה וכן שלושה חודשים אי כושר לאחר הניתוח גם ללא אישורים זהו הזמן הסביר לדעת המומחה להחלמה אחרי ניתוח שחזור רצועה צולבת קדמית. הסבירות שהתובע נפגע במהלך משחק כדורגל נמוכה מהסבירות שנזקו בברך התרחשה בתאונה לדעת המומחה על פי התיעוד הרפואי שהונח בפניו. המומחה מציין כי יותר סביר בעניו כי האבחנה בדבר הקרע תתרחש עשרה חודשים לאחר התאונה ולא בסמוך לתאונה היות ואז קל יותר לבדוק את הרגל . כל זמן שהברך אינה מועדת אזי ניתן לתפקד כרגיל. המומחה מסכים כי אם לאחר התאונה התובע יכול להמשיך לשחק כדורגל אזי ההשפעה של התאונה על התפקוד היום יומי של התובע הנה קלה. המומחה סבור כי יש מקום לייחס רק 7.5% אחוזי נכות לתאונה למרות האמור בחוות דעתו. המומחה סבור כי תשעה חודשים לאחר הניתוח הנפגעים יכולים לחזור לתפקוד מלא וכך התובע יכול לחזור לתפקוד מלא כנהג. לא סביר בעיני המומחה כי התובע לא יכול לתפקד כפי המתואר בתצהיר התובע. לאור האמור לעיל אני סבור כי התובע סובל מנכות רפואית בזיקה לתאונה בשיעור של 7.5% . המומחה הסביר ארוכות מדוע הוא מייחס הנכות לתאונה ומדוע סביר בעיניו הקשר הסיבתי בין הנזק לתאונה. בהעדר תיעוד רפואי או ראיה אחרת לפיה התובע נחבל מאירוע חיצוני לתאונה אני קובע כי נכותו הרפואית הנה תולדת תאונת הדרכים. נכות תפקודית: סבורני כי לא נותרה כל נכות תפקודית בתובע עקב התאונה. התובע שב לעבודתו בחברת אביו לעבודה זהה כנהג . מומחה בית המשפט העיד בבית המשפט כי לא סביר שהתובע לא יחזור לתפקוד מלא ושאין הצדקה לכך שהתובע לא יעבוד. התובע העיד וסיפר גם למומחה כי השתתף בפעילות ספורטיבית כגון משחקי כדורגל. שכרו של התובע לא ירד על פי ראיות שהוצגו כגון רציפות עבודה מהמל"ל ותלושי שכר. נכותו הרפואית של התובע בשיעור 7.5% נמוכה יחסית ואין בה כדי להשפיע על תפקודו של התובע. אומדן הנזקים: אובדן שכר לעבר: התובע טוען כי קיבל שכר בארבעת חודשי ההיעדרות ששהה מחודש אוקטובר 2004 ועד לחודש ינואר 2005 , ממעבידו מנשה יעקב אולם שכר זה היה כהלוואה. התובע לא הציג אישורי אי כושר לגבי תקופה זו. אני מקבל את טענות הנתבעת לעניין הרחבת חזית לגבי ההסכמים שערך התובע עם מעבידיו בכל האמור להפסדי העבר אשר לא צורפו לכתב התביעה ולא פורטו בה . התובע לא פרט בכתב התביעה דבר ההלוואות אותן קיבל ולא ציין כי קיבל שכר אותו היה עליו להחזיר. לפיכך אני סבור כי יש מקום לפצותו בגין הפסדי שכר על פי אישורי האי כושר בסכום כולל של 2,000 ₪. אובדן שכר לעתיד: על אף קביעתי כי אין המדובר בנכות תפקודית ולמרות שהתובע השתלב במסגרת התעסוקתית לאור מהות הנזק שנגרם לתובע בתאונה אני מוצא לנכון לפסוק לו פיצוי גלובלי בגין פרק זה בסך של 40,000 ₪. עזרת צד ג' לעבר ולעתיד: לא הוכח בפניי כל צורך בעזרה חריגה הן לעבר והן לעתיד ועל כן איני סבור כי יש מקום לפצותו בגין פרק זה. הוצאות רפואיות לעבר ולעתיד: לעבר ולעתיד על פי האומדנא סך של 5,000 ₪. כאב וסבל: על פי שיקול דעת בית המשפט בסמכותו הקנויה לו ועקב מהות הפגיעה גילו של התובע ונתוניו האישיים ומכלול הנסיבות אני קובע פיצוי בגין פרק זה בסך של 12,000 ₪. סך הכול לתביעה זו: 59,000 ₪. סוף דבר: הנתבעת תשלם לתובע את סכום התביעה בסך של 59,000 ש"ח, לסכום זה יש להוסיף שכר טרחת עו"ד בשיעור של 13%. הנתבעת תשא בהוצאות המשפט, בשכר טרחת המומחה הרפואי, בשכר העדים על פי המצוין בפרוטוקולים. הסכומים ישאו הפרשי ריבית והצמדה מיום מתן פסק הדין ועד ליום התשלום בפועל. זכות ערעור לבית המשפט המחוזי תוך 45 יום מקבלת פסק הדין.כבישקטנועתאונת דרכיםתאונת קטנועתאונת אופנוע