קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא תביעה בגין חוב על עבודות בניה בבית מגורים: בסוף שנת 1997 סיכמו הצדדים ביניהם כי התובע יבצע עבודות בניה בביתו של הנתבע, תמורת סך של 5,500 ש"ח. הסיכום הועלה, בקיצור רב, ע"י הנתבע, על הכתב והתובע חתם עליו למרות שלטענתו אין הוא יודע לקרוא עברית. התובע טוען כי הוא ביצע את כל אשר התחייב על פי ההסכם, ואף יותר מכך, אולם הנתבע שילם לו סך של 2,800 ש"ח בלבד ונותר חייב סך של 2,700 ש"ח. התובע הגיש תביעתו בסדר דין מקוצר, והנתבע טען, בבקשתו למתן רשות להגן, כי שילם לתובע סך כולל של 5,362 ש"ח וכי ההפרש בין סכום זה לתמורה אשר נקבעה בהסכם, לא מגיע לתובע מאחר שהוא לא השלים את ביצוע העבודות, כגון - שביל בטון בחצר הבית, והנתבע נאלץ לשכור שירותיהם של בעלי מקצוע אחרים על מנת להשלימן. לאחר שניתנה רשות להגן, העיד כל אחד מבעלי הדין לעצמו ולא הביא עדים נוספים מטעמו. הנתבע הגיש, אמנם, תצהיר מטעם אשתו, אולם לא הביאה להעיד ולפיכך אתעלם מהתצהיר. בנוסף, הגיש הנתבע העתק דף מפנקס אשר בו רשם הנתבע, לדבריו, את הסכומים אשר שילם לתובע. הנתבע הביא לדיון גם את הפנקס המקורי, ולאחר שעיינתי בו החזרתיו אל הנתבע. כמו כן הגיש הנתבע חשבונית ע"ס 2,340 ש"ח, מיום 23.1.98, בגין תשלום אשר שולם על ידו לאחד בשם עפר גרינברג, עבור "ביצוע עבודות ריצוף בחצר הבית". התובע טען כי את הסך של 2,800 ש"ח קיבל מהנתבע בסכומים של 100-150 ש"ח בכל פעם, וכי נהג לרשום אותם אצלו בבית אולם, מאחר שעברו שלוש שנים, איבד את הדף. התובע אישר את דבריו של הנתבע לפיהם רכש הנתבע עבורו, על פי בקשתו, פטיש, וכן נתן לו כסף להוצאות נסיעה. למעשה, לנתבע שתי טענות הגנה עיקריות. האחת - כי העבודה לא בוצעה לשביעות רצונו ולא הושלמה. השניה - כי שילם לתובע כמעט את כל הסכום אשר סוכם, ובנסיבות הענין הוא אינו חייב יותר. טיב העבודה - עבודה לקוייה יש להוכיח בעדות מומחה. חוו"ד מומחה אינה חייבת להיות חוו"ד מהנדס, דווקא, אשר ברור כי אין בעלותו של תיק זה כדי להצדיקה. יחד עם זאת, צריך ויכול היה הנתבע, למצער, לפרט, פירוט מדוייק, את הליקויים בעבודה, לצלמם ולהביא אישורו של בעל מקצוע לקיומם, ועלות תיקונם. בהעדר פירוט ו/או צילום הליקויים ו/או אישור בעל מקצוע אני קובעת כי הליקויים לא הוכחו. ביצוע שביל הגישה - החובה להוכיח כי בוצעה העבודה אשר בגינה תובע התובע תשלום לפי המוסכם מוטלת על התובע. טענת התובע כי ביצע את שביל הגישה לא הוכחה. מאידך - הנתבעת צירף חשבונית אשר הוצאה ע"י מר גרינברג ולפיה בוצע ריצוף בחצר הבית. אמנם, בחשבונית לא רשום כי נעשתה תשתית לריצוף, אולם מקבלת אני את טענת הנתבע לפיה הריצוף שעשה גרינברג כולל תשתית שנעשתה גם היא על ידו, שכן לא ניתן לרצף ללא תשתית. יחד עם זאת - לאור טענת התובע כי היה עליו לבצע שביל ללא ריצוף, מאחר שבהסכם בין הצדדים לא נרשם כי על התובע לבצע שביל מרוצף, אקזז מהסכום המגיע לתובע רק (על פי אומדנא) שליש מהסכום הרשום בקבלה אשר הוצאה ע"י גרינברג. הסכום אשר שולם - עיינתי בפנקס המקורי של הנתבע ונוכחתי לדעת כי הנתבע אכן נוהג לרשום בו רישומים שונים וביניהם - סיכומים עם בעלי מקצוע שונים ותשלומים אשר שילם להם. מאמינה אני לנתבע כי רשם בפנקס את התשלומים אשר שילם לתובע, אולם, לאור אופן הרישום ואי מתן הסברים מספקים ע"י הנתבע, מתקשה אני לסמוך עליו די הצורך על מנת לקבל את כל הרשום בו, ונראה לי כי נפלו בו רישומים כפולים. אבהיר את דברי; הרישום בפנקס מתחלק לשני טורים: בטור הימני, שכותרתו "קרים קיבל" נרשמו סכומים שונים, כאשר לצד רובם רשום תאריך התשלום. בטור השמאלי, שכותרתו "סיכום" רשומים סכומים נוספים, כאשר הראשון שבהם הינו בסך של 1,000 ש"ח. הנתבע לא יכול היה לספק כל פרטים נוספים על הרשום בדף. הוא לא יכול היה להסביר מדוע חולק הרישום לשני טורים בעלי כותרות שונות, שמשמעותן שונה, הכיצד לא מופיע בטור השמאלי ולו תאריך תשלום אחד ואף לא יכול היה לאמר מתי שילם את הסך של 1,000 ש"ח, שהינו חריג בסדר גודל הסכומים אשר שילם לתובע, או כל סכום אחר המופיע בטור השמאלי. בנסיבות אלה לא אוכל לקבל את הרישומים בטור השמאלי, אשר יש מחלוקת לגביהם, ואשר אין בצידם תאריך תשלום. זאת ועוד - עיון מדוקדק בטור הסיכום והשוואתו לטור הימני, מעלה כי הסך של 1,950 ש"ח, הרשום בטור הימני שווה לסך ארבעת הסכומים הגדולים הרשומים בטור השמאלי (1,000 ש"ח + 350 ש"ח + 400 ש"ח + 200 ש"ח), והסכומים הנוספים בטור השמאלי הינם שני סכומי נסיעות (20 ש"ח + 15 ש"ח) והפטיש, אשר אין חולק כי התובע קיבל. דבר זה מחזק את סימני השאלה לגבי הרישום בטור השמאלי, וקיימת סבירות של ממש כי נפל רישום כפול בין שני הטורים. לאור כל האמור לעיל, אין לי אלא לקבוע כי התובע לא הרים את נטל ההוכחה המוטל עליו, להוכיח כי אותם סכומים אשר בטור השמאלי, המוכחשים ע"י הנתבע, שולמו על ידו. אני מקבלת, איפוא, את הרשום בדף הפנקס, למעט הסכום הכולל של 1,950 ש"ח, המופיע בטור השמאלי. מנגד אציין, כי תמוהה בעיני טענת התובע כי לא שמר את הדף בו רשם את הסכומים אשר קיבל מהנתבע. אין בכך שעברו שלוש שנים מאז סיום העבודות כדי ליתן הסבר לכך, שכן, כל עוד לא שילם הנתבע לתובע את כל חובו, היה לתובע אינטרס לשמור על הרישום שערך, מכל משמר. לפיכך מקבלת אני את כל רישומו של הנתבע בטור הימני, וכן את הרישום בתחתית הדף לפיו קיבל התובע סך של 500 ש"ח ביום 18.1.98, בנוסף לרישום של הנסיעות והפטיש. לאור כל האמור לעיל אני קובעת כי הנתבע שילם לתובע עבור עבודתו סך כולל של: 3,412 ש"ח = 27 ש"ח + 35 ש"ח + 500 +ש"ח 900 ש"ח + 1,950 ש"ח ההפרש בין הסכום אשר שולם לבין התמורה אשר נקבעה בהסכם בין הצדדים הוא, איפוא: 2,088 ש"ח = 3,412 ש"ח - 5,500 ש"ח מסכום זה יש לקזז סך של 780 ש"ח, שהינו שליש הסכום על פי הקבלה של גרינברג. לפיכך, נותר הנתבע חייב לתובע סך של 1,308 ש"ח בלבד. אני מקבלת, איפוא, חלקית, את התביעה ומחייבת את הנתבע לשלם לתובע סך של 1,308הה ש"ח, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 20.2.98 ועד התשלום המלא בפועל. כמו כן ישלם הנתבע לתובע את האגרות אשר שולמו על ידו בתיק זה, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מהיום בו שולמו ע"י התובע ועד החזרתן לו ע"י הנתבע. בנוסף ישלם הנתבע לתובע שכ"ט עו"ד בסך של 500 ש"ח בצירוף מע"מ, מהיום. בניהעבודות בניהחוב