קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא שבירת שמשות רכב ע''י אלמונים - תביעה בגין תיקון שמשות לרכב: התובע טוען כי ביום 9.5.01 שברו אלמונים את שמשת רכבו, שהינו מונית מס' 25-401-92 (להלן: "הרכב"). בידי התובע פוליסת ביטוח לרכב, בחברת הביטוח "אריה", הכוללת ביטוח בגין שמשות, כאשר הנתבעת הינה הגוף אשר אחראי, על פי הפוליסה, על תיקון השמשות המבוטחות. משפנה התובע אל הנתבעת, אליה נשלח ע"י חברת הביטוח, טענה הנתבעת כי הנזק לשמשה הינו ישן, וכי מאחר שהנזק נגרם קודם לעריכת הביטוח, אין היא חייבת בתיקון. הנתבעת טוענת כי הנזק לשמשה הינו ישן, אם כי היא מודה, בכתב הגנתה, כי: "היה בשמשה מוקד נזק נוסף שהינו טרי". הנתבעת צירפה לכתב הגנתה, חוו"ד שמאי, לפיה קיימים בשימשה שני מוקדי נזק. האחד - בחלק התחתון של השימשה, שהינו נזק ישן, דבר המאובחן על פי קיומן של בועות אויר ופטריה, והשני - נזק טרי מאבן שפגעה בשמשה. לגבי הנזק הישן טוענת הנתבעת כי הוא אינו בר פיצוי, מאחר שהיה קיים קודם לתחילת הביטוח. לגבי הנזק הטרי טוענת הנתבעת כי אין היא חייבת לפצות התובע בגינו, מאחר שהוברר כי מקור הנזק בפגיעת אבן אשר הושלכה ע"י מקומיים בכפר יאסיף, וסעיף 3.6. לכתב השירות, מוציא נזק כזה. לדבריה - פתרונו של התובע הינו אצל שלטונות מס רכוש. התובע טוען כי פנה, על פי הנחיות הנתבעת, אל מס רכוש, אולם שם סירבו לפצותו וצירף לכתב התביעה את מכתב מס רכוש הדוחה את תביעתו. מאחר שהנתבעת טענה, בישיבת יום 18.7.00, כי התובע עשה מעשה מרמה בעת כריתת חוזה הביטוח בחברת "אריה", איפשרתי לה לתקן את תביעתה ולצרף את פוליסות הביטוח עליהן נסמכת טענתה זו. הנתבעת תיקנה, אמנם, את תביעתה, אולם לא טענה בתיקון טענת מרמה, במפורש. מהמסמכים אשר צורפו ע"י שני הצדדים עולה כדלקמן: מיום 1.4.00 ועד ליום 31.3.2001, היה לרכב ביטוח בחברת הביטוח הדר, (נ/ 1 ו- ת/ 3). מענין לציין כי ב- נ/ 1, אשר הוגש ע"י הנתבעת, לא מופיע ביטוח שמשות, ואילו ב- ת/ 3, אשר הוגש ע"י התובע, מופיע כיסוי לשמשות, במסגרת הכיסוי הכללי, אך אין לכך כל חשיבות לצורך פסק הדין. עוד ביום 26.3.01, ביקש התובע מסוכן הביטוח לבטח את הרכב, כולל ביטוח שמשות- מסמך ת/ 2. בעקבות זאת הוצאה פוליסת הביטוח אשר על פיה הוגשה תביעה זו. הפוליסה הוצאה רק ביום 16.5.01 אולם, לעניננו, די לי בכך שהתובע ביקש לבטח את הרכב עוד ביום 26.3.01, זמן רב קודם לגרימת הנזק החדש לשמשה. אין כל בסיס לטענה כי התובע פעל במרמה כלפי חברת הביטוח או הנתבעת. אין כל הוכחה כי הביטוח בחברת הדר, אשר היה לתובע, קודם לביטוח בחברת אריה, לא כלל ביטוח שמשות. הפוליסה היחידה אשר הוצגה בפני, אצל חברת הדר, הסתיימה ביום 31.3.01. לא הוצגה כל פוליסה לתאריכים אשר מיום 1.4.01 ועד ליום עריכת הביטוח אצל חברת אריה, מה גם שכאמור, במסמך ת/3 מופיע כיסוי לשמשות. מכל מקום, אין בכך, כאמור, כדי להוכיח מרמה כלשהי מצד התובע, או אף להטיל עליו חשד של מרמה. אשר לנזקים בשמשה: הנזק בחלק התחתון - מקבלת אני את טענת הנתבעת כי אין היא חייבת בפיצוי התובע או תיקון השימשה בשל הנזק בחלק התחתון, שכן מהמסמכים אשר צורפו לכתב ההגנה אכן עולה כי מדובר בנזק ישן. יצויין כי מהודעת התובע עצמו למשטרה, על האירוע, נראה כי התובע מתייחס לנזק אשר נגרם במזיד, ולא לנזק הישן. הנזק החדש - הנתבעת אינה טוענת כנגד תאריך הנזק, אלא כי, על פי כתב השירות אין היא אחראית לו. סעיף 3.6 לכתב השירות קובע כי אין על הנתבעת אחריות ל:- "כל נזק שהוא תוצאה של מלחמה, פעולות אוייב, פיגועים חבלניים, נזקי טרור, התקוממות צבאית או עממית, מהפכה, מלחמת אזרחים, מהוהמות אזרחיות, שביתה או השבתה וכל נזק אשר יקבל פיצוי בגינו על פי חוקי המדינה". חובת ההוכחה כי מתקיימות העובדות המקימות את החריג הינה על הנתבעת, והיא לא עמדה בחובתה זו. הנתבעת לא הביאה כל ראיות להוכיח טענתה כי הנזק נגרם עקב זריקת אבן, אולם, מאחר שנראה כי כך, אמנם, נגרם הנזק מוכנה אני לקבל טענתה זו. אולם -אין החריג אשר בסעיף 3.6. הנ"ל כולל כל גרימת נזק במכוון (ראה סעיף 3.1.), אלא הוא מתייחס לסוגים שונים של פעולות מלחמה וטרור, ופעולות אשר בגינן יכול המבוטח לקבל פיצוי מהמדינה. אין כל ראיה ע"י מי נזרקה האבן ומדוע, ואין כל בסיס לקביעה כי נסיבות זריקת האבן נכללות בסעיף 3.6. הנ"ל. קיימות אפשרויות אחרות לפגיעת אבן בשמשה, כגון ונדליזם, פגיעת האבן בטעות בשימשת הרכב ועוד, אשר מכוסות על פי הפוליסה וכתב השירות. ניתן אף לאמר כי בעצם דחיית מס רכוש את התביעה יש משום חיזוק דווקא לגרסה כי הנזק לא נגרם בפעולות מסוג זה. לפיכך, לא מתקיים חריג אשר בסעיף 3.6. ועל הנתבעת לפצות את התובע בגין הנזק. הפיצוי - לאחר שהנתבעת סירבה לתקן את השמשה, פנה התובע לזגג אחר ושילם עבור התיקון סך של 2,403 ₪, כפי האמור בחשבונית ובקבלה אשר צורפו לכתב התביעה. בנוסף תבע התובע פיצוי בסך של 300 ₪, עבור הפסד יומיים עבודה, והגיש לביהמ"ש דוחות נסיעות לחודשים 01/ 4-5 (ת/ 4 ו- ת/ 5), להוכחת גובה ההכנסות. בנוסף תובע התובע את סכום ההשתתפות העצמית בסך של 150 ₪, ואת אגרת התביעה. ב"כ הנתבעת טוען כי אין לפסוק לתובע פיצוי בגין הפסד ימי עבודה, בטענה שלא הוצגו אישורים מתאימים. לאחר ששקלתי את הנזק אשר נגרם לתובע, ולאחר שלקחתי בחשבון שמדובר במונית, המשמשת לפרנסתו של התובע, ואין כל ספק כי ביומיים אשר היתה אצל הזגג לצורך תיקון השמשה לא ניתן היה לנהוג בה, ולאחר שמהמסמכים אשר הגיש התובע ואשר לא נסתרו ניתן ללמוד על גובה ההפסד שנגרם מהשבתת המונית, החלטתי לקבל את התביעה במלואה, ולחייב את הנתבעת לשלם לתובע סך של 2,588 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 14.5.01 ועד התשלום המלא בפועל. בנוסף תשלם הנתבעת לתובע הוצאות משפט בסך של 750 ₪, מהיום. זכות לבקש רשות ערעור בביהמ"ש המחוזי בתוך 15 יום. רכבשמשות רכבתיקון רכב