קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא תביעה להחזר הוצאות דלק: 1. התביעה נשוא פסק דין זה עיקר עניינה הפרשי שכר עבודה ותשלום החזר הוצאות דלק כמפורט להלן. 2. בכתב התביעה טען התובע כי עבד אצל הנתבעים המפעילים מפעל לייצור חומרי ניקיון, החל מיום 1.8.97 ועד ליום 15.10.97. עוד טען התובע, כי הועסק בתפקיד של מנהל המפעל על פי הסכם בעל פה לפיו ישולם לו שכר נטו בשיעור של 15% מכלל הכנסות המפעל. עוד היה התובע זכאי, כך לגרסתו, להחזר הוצאות דלק בסך של 1,000 ₪ לחודש לאחר הצגת חשבוניות דלק בהתאם. התובע טען עוד, כי בהתאם להסכם הנ"ל הוא זכאי לשכר עבודה בכל תקופת העסקתו בסך של 22,121 ₪. התובע הוסיף כי פרט לסכום בסך של 600 ₪ לא שילמו הנתבעים דבר על חשבון שכר העבודה ומכאן תביעתו להפרשי שכר ופיצויי הלנה על אלה. לבסוף ביקש התובע לחייב את הנתבעים בהנפקת תלושי שכר ובפיצוי על נזק לא ממוני בסך של 10,000 ₪. 3. לדעת הנתבעים דין התביעה להידחות. לעניין זה טענו הנתבעים כי: א. אין מקום לתביעה ככל שעניינה הנתבעת 2, מקום שהעסק בו עבד התובע, מפעל לחומרי ניקוי "החתול בלבן", רשום על שם הנתבע 1. ב. אין יסוד לטענת התובע לעניין הבסיס לתשלום השכר. כך טענו הנתבעים כי התובע הועסק כסוכן מכירות לתקופת ניסיון במסגרת הסכם לפיו ישולם לו 10% מסך המכירות אשר יבוצעו על-ידו. ג. בפועל הופסקה עבודת התובע בשבוע הראשון לחודש ספטמבר 97. ד. לתובע שולמו כל הסכומים להם הוא זכאי במסגרת ההתקשרות בין הצדדים. 4. מתוך טענות הצדדים כמפורט לעיל עולה כי המחלוקות שבין הצדדים, הן מחלוקות שבעובדה. כך חלוקים הצדדים על תנאי התקשרות עם התובע, על תקופת ההתקשרות ועל הסכומים להם זכאי התובע בעקבות ההתקשרות. 5. נקדים ונציין, כי מקובלת עלינו עמדות הנתבעים הן בנוגע לתנאי ההתקשרות עם התובע והן באשר לתקופת ההתקשרות - זאת מהנימוקים הבאים: א. בהעדר הסכם בכתב ולחילופין עדות אחרת באשר לתנאי ההתקשרות עם התובע, נסמכת טענת התובע לפיה הוסכם בין הצדדים על תשלום שכר בהיקף של 15% ממחזור המכירות - על עדות התובע לבדה. אין בידינו לקבוע ממצא המתבסס על עדות התובע לבדה, וזאת הן מהתרשמותנו מעדות זו והן לאור סתירות אשר התגלעו בעדות התובע בפנינו. כך העיד התובע בפנינו כי יצר קשר בין הנתבעים לספקים שונים לצורך אספקת חומרי גלם לייצור חומרי הניקיון. ראה: עדות התובע בעמ' 3 לפרוטוקול מיום 9.4.02 שורות 28-26. מאידך, נמצא, כי אותם ספקים היו בקשר עם הנתבעים תקופות ארוכות חלקם מיום פתיחת המפעל בשנת 93. עוד העיד התובע, כי פניית הנתבעים אליו, באמצעות הנתבע 1, נעשתה לאחר שהמפעל אותו הפעילו הנתבעים היה סגור והתובע הוא שדאג לפתיחתו מחדש. לגרסה זו, אין בסיס עובדתי מקום שהמפעל אותו הפעילו הנתבעים, היה פעיל ברציפות משנת 93 ועד התקופה הרלוונטית לכתב התביעה. ב. אין בידינו לקבל את טענות התובע בנוגע לתקופת ההתקשרות. לעניין זה יש לציין כי אין בפנינו ולו ראיה אחת לעסקה ומכירה אשר ערך התובע החל ממחצית ספטמבר 97 ואילך. כך גם עומדת טענת התובע לפיה עבד בשירות הנתבעים עד מחצית אוקטובר 97, בסתירה לעדותה של הגב' אילנה פייגו אשר באותה עת עבדה אצל הנתבעים, כעובדת ניקיון והעידה בפנינו, כי הקשר בין התובע לנתבעים נותק בתחילת ספטמבר 97 באירוע בו היא נכחה. ראה: עדותה של הגב' פייגו בעמ' 6 לפרוטוקול מיום 12.1.03 שורות 5-3. 6. אשר לשיעור השכר לו זכאי התובע. במסגרת הדיון בתובענה הוגשו לתיק בית הדין העתקים אשר נמסרו לתובע במסגרת הליך של גילוי מסמכים ועניינן דיווח הנתבעים למס הכנסה באשר להכנסותיהם מהמפעל. על בסיס המסמכים האמורים, טען התובע כי מחזור המכירות לתקופה שמיום 1.8.97 ועד ליום 17.9.97 עמד על סך של 17,919 ₪. טענות אלה של התובע לא נסתרו על ידי הנתבעים. 7. אשר על כן, מקום שמקובלת עלינו עמדת הנתבעים לעניין תנאי ההתקשרות עם התובע (לפיה סוכם עם התובע שכר בשיעור של 10% מהיקף המכירות אשר בוצע על-ידו) ותקופת ההתקשרות (מיום 1.8.97 ועד ליום 10.9.97) - זכאי התובע לשכר בהיקף של 1,790 ₪ לתקופת ההתקשרות שבין הצדדים. 8. אין חולק כי התובע היה זכאי להחזר הוצאות דלק על בסיס קבלות אשר יוצגו לנתבעים. עוד מוסכם על התובע כי במסגרת זו של החזר הוצאות דלק שילמו לו הנתבעים סכום בסך של 600 ₪. ראה: עדות התובע בעמ' 4 לפרוטוקול הדיון מיום 9.4.02 שורות 25-24. 9. נוסיף כי לא הוצגו בפנינו קבלות או ראיות כלשהן על הוצאות דלק בהן נשא התובע במסגרת עבודתו בשירות הנתבעים, קל וחומר הוצאות בשיעור העולה על הסכום אשר שולם לתובע ואשר התובע מודה בקבלתו. 10. בנסיבות אלו, התביעה להחזר הוצאות דלק - נדחית. 11. לא מצאנו ממש ביתר תביעות התובע ובכלל זה, התביעה לעגמת נפש. מהעדויות שנשמעו בפנינו התרשמנו כי ההתקשרות בין הצדדים עלתה על שרטון זמן קצר לאחר תחילת הקשר על רקע הערכות מוגזמות בנוגע לאופק הכלכלי של מפעל הנתבעים, ועל שיטת המכירה אשר ביקש התובע ליישם. בנסיבות אלו, הפסקת ההתקשרות איננה יכולה להוות בסיס לתשלום פיצוי בגין נזק לא ממוני, הנתבע כאן. 12. סוף דבר - הנתבעים ישלמו לתובע הפרשי שכר עבודה בסכום בסך של 1,790 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1.10.97. משנדחתה מרבית תביעת התובע, אין צו להוצאות. 13. הערעור על פסק דין זה הוא בזכות. ערעור ניתן להגיש לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים תוך 30 מיום המצאת פסק הדין לצד המבקש. דלק