קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא תביעה אזרחית להחזר כספי סחיטה: תביעה כספית אשר בגירסתה המתוקנת הוגשה ב- 5.10.99 ע"ס 38,384 ₪, שעניינה דרישה לקבלת כספים שנתקבלו אצל הנתבעים או מי מהם עבור התובעים על סמך הסכם למתן שירותי גבייה של שיק מצד ג' באמצעות לשכת ההוצל"פ. התובעים טענו בכתב התביעה כי בתקופה הרלוונטית לכתב התביעה היו שותפים בשותפות בלתי רשומה והם מסרו לנתבע 1 באמצעות הנתבעים 2 ו- 3 שניהלו עסק לגביית שיקים, שיק לגבייה מצד ג' ע"ס 11,000 ₪, ז.פ. 11/3/91. הנתבעים או מי מהם הגישו את השיק לביצוע בלשכת ההוצל"פ בעכו בתאריך 6.6.91 ונפתח תיק הוצל"פ 8134/91. בשנת 94 נודע לתובעים שתיק ההוצל"פ הועבר להמשך הטיפול לפרקליט אחר מעכו ומשהתקשרו עמו התובעים הועבר אליהם סכום של 1200 ₪ במספר תשלומים במהלך שנת 94. בשנת 96 פעלו התובעים להעברת תיק ההוצל"פ ללשכת ההוצל"פ בעפולה ונפתח תיק חדש בשנת 97 בלשכת ההוצל"פ בעפולה. או אז התברר לתובעים כי במהלך התקופה שבין אוגוסט 91 לינואר 95 שילם החייב סכום קרן מצטבר של 15,550 ₪ והסכום הזה לא הועבר לידי התובעים. מכאן התביעה. הנתבע 1 טען שאין כל יריבות בינו לבין התובעים או מי מהם והקשר שלו היה אך ורק עם הנתבעים על סמך סיכום לפיו ככל שתידרש פעולת פרקליט בתיקי ההוצל"פ הנמסרים לטיפולו יבצע הוא את הפעולות המשפטיות הנדרשות כנגד שכ"ט. במהלך התקופה שבין ספטמבר 91 - נובמבר 93 העביר הנתבע 1 לידי הנתבעים 2 ו- 3 סכום כולל של 7,150 ₪ ומשהעבירו הנתבעים 2 ו- 3 את המשך הטיפול לעו"ד ג'אבר מלחם מעכו הועברו סכומים נוספים אל עו"ד מלחם ובסה"כ קיבל הנתבע 1 בין 1991- 1999 סך 12,000 ₪ אשר העביר כאמור. במהלך ניהול התיק ובהסתמך על גירסת הנתבע 1 הסכימו התובעים להסיר את התביעה כנגד הנתבע 1 והתביעה נדחתה כנגד הנתבע 1 ללא צו להוצאות בתאריך 18.11.02. התביעה במקורה הוגשה בסדר דין מקוצר ובנובמבר 99 הציגו הנתבעים 2 ו- 3 את הגנתם. לגרסתם אין יריבות אישית בינם לבין התובעים או מי מהם והקשר החוזי היה בין התובעים לבין חברה בשם מוניטין בע"מ בה היו שותפים ואשר נתנה שירותי גבייה לזוכים שונים ובין היתר לתובעים. לגופו של עניין טענו הנתבעים כי כל הכספים אשר נגבו הועברו אל התובעים בניכוי עמלות הוצאות ושכ"ט וכי סך כל הכספים שנתקבלו (במונחי קרן) עולים לסך של 12,275 ₪. לשאלת היריבות - טוען התובע 1 בתצהיר עדות ראשית שהגיש כי הקשר החוזי נוצר ישירות עם הנתבע 2 מר מקס כהן אשר במהלך פגישה אקראית עמו הציג עצמו כגובה שיקים והסכים לקבל לטיפולו שיק ע"ס 11,000 ₪ לגבייה. הנתבע 2 לא מסר אינפורמציה כלשהי על סמכה ניתן היה להסיק כי הוא פועל בשם חברה ומסר לתובע כרטיס ביקור הכולל שם פירמה ושם מוניטין בלבד. הקשר עם הנתבע 3 היה רופף ונראה שפעם או פעמיים במהלך שיחה הציג עצמו, כך לגירסת התובע, כשותפו של נתבע 2 בעסק של גביית שיקים. משנשאל התובע 1 בעת חקירתו מדוע בחר לתבוע גם את הנתבעים 1 ו- 3 השיב: "הוא היה השותף שלהם והעו"ד גבה את הכסף לכן תבעתי אותם. אני ידעתי זאת כיוון שבמשך שנים הוא ענה לי ואמר לי שהוא השותף שלו". הנתבע 2 טען בעדותו כי התובע אמור היה להבין שהוא מתקשר עם חברה מתוקף העובדה שכאשר מסר את השיק לגבייה קיבל על כך אסמכתא הנושאת כיתוב של חב' מוניטין בע"מ אם כי אסמכתא כזו לא הוצגה לתיק בית המשפט. עוד אישר הנתבע 2 שמכיוון שהנתבעים פעלו תקופה מסויימת במסגרת חברה ותקופה מסויימת שלא במסגרת חברה, נהגו למסור מסמכים שונים ללקוחות , חלקם נשאו כיתוב של החברה וחלקם לא. גם הנתבע 1 עו"ד טובול אישר כי היתה לו ידיעה כללית על כך שבזמן מסויים התאגדו הנתבעים 2 ו- 3 במסגרת חברה ואולם: "אלי הם פנו כמוניטין לכן בשיקים רשמתי מוניטין לא ידעתי אם מדובר בחברה בע"מ או לא". מכלול הנתונים מתיישבים יותר עם גירסת התובע 1 כי לא ידע כלל ולא היה אמור לדעת שהוא נושא ונותן ומתקשר עם חברה המאוגדת כדין והמצג אשר יצר הנתבע 2 כלפיו היה של קשר חוזי אישי בין הצדדים ולפיכך אני דוחה את הטענה לפיה התקשרו התובעים או מי מהם עם חברה בשם מוניטין בע"מ. למרות שהקשר הראשוני נוצר בין התובע 1 לבין הנתבע 2, לא הכחיש הנתבע 3 שכלפי התובע 1 נוצר מצג לפיו פועלים הנתבעים 2 ו- 3 כשותפים בעסק של גביית שיקים ועל כן האחריות היא משותפת. גירסת התובעים בעניין זה מתחזקת גם מתוכן המכתב המוצג נ/2 + 3 ה' שהוא מכתב בחתימת מוניטין בע"מ המופנה אל לשכת עורכי הדין ובו נרשם בין השאר: "בשנת 1991 לערך פנה אלינו מר גנדי דוד וביקש שנגבה שיק ע"ס 11,000 ₪ וכו' . הודענו למר גנדי כי אנו פונים לעו"ד שיפתח את התיק למקרה ותהיה התנגדות". מכיון שמן הבחינה העובדתית נוטה הכף לטובת גירסת התובעים לפיה איש מן הנתבעים לא טרח להודיע לתובעים או למי מהם כי הקשר החוזי הינו בין התובעים לבין תאגיד כלשהו, הרי שהתובעים רשאים היו לראות בנתבעים ביחד ולחוד את בעלי דברם לכל דבר ועניין. לפיכך אני דוחה את טענת הנתבעים בשאלת היריבות. היקף האחריות - הנתבעים מאשרים למעשה שככל שנוגעים הדברים למערכת היחסים שבינם לבין התובעים אין מקום לטענה כי התובעים חייבים למצוא את תרופתם בפנייה אל עו"ד מלחם אשר טיפל בתיק ההוצל"פ משנת 94 ועד שנת 96 וכך היטיב להסביר את הדברים הנתבע 2 בעדותו מיום 18.11.02: "הלקוח היה מכיר אותנו , הוא לא היה מכיר את עורכי הדין שאנו התקשרנו איתם וזה גם לא עניין אותם. מול הלקוח היינו אנחנו". הדברים מדברים בעד עצמם וממילא אין מקום לטענה אשר ביקשו הנתבעים להעלות במסגרת סיכומיהם ותוך הרחבת חזית המחלוקת לעומת תצהיריהם כי אל להם לתובעים לחזור אל הנתבעים 2 ו- 3 ככל שנוגעים הדברים לסכומים אשר הועברו אל עו"ד מלחם. מוסיפים וטוענים הנתבעים כי מסגרת התביעה חייבת לעמוד לכל היותר על הסך של 12,275 ₪ על פי נספח ג' אותו צירפו התובעים לתביעתם. מסכום זה יש להפחית סך של 25% עמלה שהיתה נהוגה אצל הנתבעים ולחלופין סך של 10% עמלה מוסכמת כפי שאישר התובע 1 בעדותו מיום 18.11.02 ועוד יש להפחית סך של 1475 ₪ אשר העביר עו"ד טובול, הנתבע 1, לחברת מוניטין בע"מ על פי קבלה מס' 690 מוצג נ/2 + 3 ד' והיתרה לתשלום מן הדין שתתחלק בין התובעים השותפים ומכיון שהתובע 1 אישר כי אין בידיו יפוי כוח לייצג את התובע 2 הרי שזכאי הוא לתבוע רק מחצית הסכום. התובע 1 הסביר שבמסגרת היחסים העסקיים שבינו ובין התובע 2 הגיעו הצדדים להסכם בכתב לפיו ויתר התובע 2 כנגד תשלום שקיבל על כל זכויותיו בתביעה זו לטובת התובע 1 ולראיה הציג את ההסכם ת/2. מן הסכום אשר נתקבל בלשכת ההוצל"פ לטובת התובעים אין להפחית דבר שכן הנתבעים מעלו בתפקידם ואין הם זכאים לעמלה כלשהי. הסכום כפי שנתקבל חייב להיות מועבר לידי התובעים בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק. במחלוקת הנ"ל שבין הצדדים אני מקבל עמדת התובעים. מדובר למעשה בטענות חדשות שלא בא זכרן בכתב טענות הנתבעים ובמובן זה מבקשים הנתבעים להרחיב את חזית הטעון לראשונה בשלב הסיכומים מבלי שתהיה לתובעים הזדמנות מבעוד מועד להערך כנגד טיעונים אלה. בתצהיריהם עוד בשלב בקשת הרשות להתגונן הציבו הנתבעים לדין שתי טענות בלבד. האחת בשאלת היריבות והשניה בטענת תשלום. טענת היריבות נדחתה ובעניין התשלום לא הצליחו הנתבעים להציג ראיות כלשהן לטענתם ונימקו זאת בעלות היקרה של שיחזור המסמכים. נראה שאין מחלוקת כי נטל הראיה והשכנוע בגזרה זו מוטל על שכמם של הנתבעים והם לא עמדו בו. יצויין עוד כהערה כי הנתבע 2 עצמו ציין בעדותו שבסוף שנת 93 הפסיקו הנתבעים לפעול כחברת גבייה וויתרו על המשך קבלת שכ"ט. בשאלת המחלוקת הקשורה לסכום ציינו הנתבעים בתצהיריהם שעל פי נספח ה' לכתב התביעה יש לכל היותר להעמיד את הסכום על 12,275 ₪ (קרן) בהסתמך על נספח ה' לכתב התביעה. נספח ה' לכתב התביעה הינו מכתב אשר שלח התובע 1 אל הנתבע 1 ובו פירוט תקבולים שמצא בתיק ההוצל"פ ואולם התקבול האחרון המצויין הינו מ- 13.1.94 בעוד שבנספחים ד' 1- 32 אסמכתאות לתקבולים נוספים כמפורט בנספח ג' לכתב התביעה. לפיכך גם בעניין זה אין לקבל את טענת הנתבעים. כללו של דבר - התובעים הוכיחו כי התקשרו עם הנתבעים 2 ו- 3 בהסכם לפיו התחייבו הנתבעים ביחד ולחוד לפעול לגביית שיק ע"ס 11,000 ₪ שמסר צד ג' לידי התובעים וזמן פרעונו 11.3.91 וזאת כנגד עמלה. הנתבעים 2 ו- 3 פעלו לפתיחת תיק הוצל"פ בעכו לצורך גביית השיק והחייב שילם לתיק ההוצל"פ בין אוגוסט 91 - ינואר 95 סך קרן של 15,550 ₪. מתוך הסכום הזה קיבלו התובעים במהלך שנת 94 סך 1200 ₪ בלבד. הנתבעים לא דאגו במהלך התקופה שבה נוהל תיק ההוצל"פ לעקוב אחר הנעשה בתיק, ליידע את התובעים בדבר הפעולות המבוצעות ולהעביר לתובעים את המגיע להם. בכך הפרו הנתבעים את ההסכם שבין הצדדים וגרמו להם נזק בגובה הסכומים שנתקבלו ולא הועברו אל התובעים. התובעים זכאים איפוא מן הנתבעים לסכומים ששולמו עבורם לתיק ההוצל"פ ולא הגיעו ליעדם. יצויין כהערה שלתיק בית המשפט לא הוצגו נתונים בקשר לתשלומים ששולמו לנתבע 1 ו/או לעו"ד מלחם ע"י הנתבעים ואף אין טענה כזו מצד הנתבעים. אדרבה, הנתבע 1 רושם בתצהירו שלא קיבל תשלום כלשהו. לפיכך אני מחייב הנתבעים 2 ו- 3 לשלם לתובעים ע"י ב"כ את הסך 14,350 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה ורייבת כחוק מיום 1.10.93 ועד ליום התשלום בפועל וכן את הוצאות המשפט ובנוסף שכ"ט עו"ד בסך 6000 ₪ בצירוף מע"מ והפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד ליום התשלום בפועל. התביעה כנגד הנתבע 1 נדחתה ללא צו להוצאות.משפט פליליסחיטההחזר כספי