קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא תביעה להכרה כתושב ישראל: 1. התובע הגיש לבית-הדין תביעה, ובה ביקש לקבוע כי הוא תושב ישראל. זאת בעקבות, מכתבי פקיד הגביה מיום 8/8/96, ומיום 12/1/97, שבהם הודע לו, כי אינו תושב ישראל. ההליכים בתיק זה נמשכו זמן רב, בשל בקשות חוזרות ונשנות של ב"כ התובע לדחות את מועדי הדיון (ראה החלטות מיום 3/1/00, 6/3/00 ומיום 4/12/00). כמו כן ערער הנתבע על החלטת בית-הדין מיום 4/12/00 שלא לזמן שוב באמצעות צו הבאה עדה שהוזמנה מטעמו, ולא הגיעה לדיון. ביום 30/1/02 נתקבל ערעורו בבית-הדין הארצי לעבודה. העדה לא הובאה לדיון על אף צו ההבאה שהוצא נגדה, גם בישיבת ההוכחות שנקבעה לצורך זה ליום 8/4/02. ביום 11/4/02 ניתנה החלטה על הגשת סיכומים. סיכומי התובע הוגשו לבית-הדין ביום 19/5/02, וסיכומי הנתבע כעבור למעלה מ- 5 חודשים.   2. ואלה העובדות הרלבנטיות לענייננו בתיק זה, כפי שהן עולות מחומר הראיות: א. התובע נושא תעודת זהות ישראלית, הוא נשוי, ובתקופה הרלבנטית לתביעה היה לו ילד אחד. ב. לאבי התובע יש בית, הן בסילוואן שבתחום ירושלים והן בקלנדיה שמחוץ לתחום.   3. ואלה טענות ב"כ התובע: א. התובע התגורר בסילוואן שבתחום ירושלים למעלה משנתיים, טרם הגשת התביעה. ב. התובע והעדים מטעמו העידו, כי התובע מתגורר בסילוואן מיום נישואיו או בסמוך לו, בחדר אחד בדירה השייכת למשפחתו, ובה היא גרה. ג. העדה מטעם הנתבע, הגב' קשעם, העידה כנגד התובע בשל סכסוך עם משפחתו, לכן אין לקבל את עדותה. ד. העדה מטעם הנתבע, הגב' אנעאם טוויל, העידה אף היא, כי התובע גר בסילוואן כשנתיים לפני הגשת התביעה. ה. ההודעות שהוגשו על-ידי החוקר חממי, נערכו על-ידי הנתבע, ולא היתה לתובע היכולת לבדוק אותם. כמו כן, החוקר לא פנה בחקירתו ישירות אל התובע, אלא אל שכניו, ואל אביו. בכך לא מילא את תפקידו כראוי. זאת ועוד, ההודעות שנגבו נכתבו בעברית, והנחקרים אינם יכולים לקרוא את שכתוב בהן. יתר על כן, החוקר מקבל שכרו מהנתבע. ו. חוקר הנתבע, מר שלמה כהן, גם הוא לא ביצע חקירה של התובע. כמו כן, חקירתו נערכה בשנת 1991, ולכן איננה רלבנטית לענייננו. על כן, יש לקבל את תביעת התובע.   4. מנגד טוענת ב"כ הנתבע טענות אלה: א. בעת הגשת התביעה לא היה התובע תושב ישראל, אלא תושב קלנדיה שמחוץ לתחום. ב. אין לקבל את עדותו של מר מוסא חליל ג'אבר, העד מטעם התובע, בשל סתירות וחוסר אמינות בעדותו. ג. הנתבע הביא ראיות רבות. העדים מטעמו, הגב' רג'בי והגב' נאול קשעם עומתו מול הודעותיהם לחוקר הנתבע, ובחרו למסור הודעות "משופצות". עדה נוספת, הגב' טוויל ענאם, ששכרה דירה ממשפחת התובע, אישרה את הגרסה שמסרה לחוקר הנתבע, על-פיה התחייבה להשאיר חדר אחד עבורן המשפחה, לצורך הצגתו ככתובת מגורים לנתבע. ד. עדה נוספת, הגב' קשעם אמנה, נפטרה לפני מתן עדותה, אך הודעתה, שעליה חתומה גם בתה, מחזקת טענות הנתבע, ואושרה על-ידי חוקר הנתבע, מר חממי. בתה של העדה התחמקה מן הדיון בבית-הדין, אך אין בכך כדי לפגום בקיום הראיה. ה. מחומר הראיות כולו עולה, כי בתקופה הרלבנטית לענייננו, ובתקופה שקדמה לה, התגורר התובע בנכס משפחתו בקלנדיה שמחוץ לתחום.   5. דין תביעה זו להידחות. התובע לא הוכיח את גרסתו על פיה בתקופה הרלבנטית לתביעה זו התגורר בבית הוריו שבסילוואן. חומר הראיות שהוגש על-ידי הנתבע, ובכלל זה ההודעות שנגבו בידי חוקרי הנתבע, עדויותיהם של עדות הנתבע, ועדויות החוקרים בפנינו, תומכים אף הם במסקנה כי התובע לא התגורר בסילוואן, כפי שטען.   6. נפנה תחילה לעדויות העדים מטעם התובע. לפני בית-הדין העידו 3 עדים פרט לתובע עצמו. העד מוסא חליל ג'אבר העיד בחקירה הראשית, כי התובע ומשפחתו הם שכניו למעלה מזה 20 שנה, וכי התובע גר כל הזמן באותו בית (פרוטוקול מיום 6/3/00 עמ' 6 ש' 20-12). זאת, בניגוד לגרסת התובע עצמו כי עבר מקלנדיה לסילוואן בשנת 1995 (סעיף 4 לתצהיר התובע). בחקירה הנגדית, כאשר נשאל כיצד מתיישבים דבריו אלה עם גרסת התובע, והוצגו בפניו תמונות הבית בקלנדיה (נ/7), השיב: ”ת. לא. כל החיים שלהם הם גרים בסילוואן. אני מכיר את אביה, אחיה וכל משפחתה, וגם את הדודים של התובע, כולם היו שכנים שלי“ (עמ' 8 ש' 19-18, ההדגשה הוספה ד.פ.).   העד גאלב רג'בי הצהיר כי הוא בן דודו של התובע, ומכיר אותו משך כל חייו (סעיף 2 לתצהיר). בעדותו אמר, שהוא נוהג לבקר את התובע בביתו שבסילוואן לעיתים תכופות, אך לא ידע לספר לבית-הדין על מהות הסכסוך בין התובע ומשפחתו לבין משפחת קשעם, ואשר נודע לו מפי התובע רק כ- 3 חודשים לפני עדותו (פרוטוקול מיום 3/11/97, עמ' 7 ש' 20-11). התובע, לעומת זאת, ציין כי הסכסוך קיים למעלה מ- 8 שנים. אכן תמוהה עדותו זו של העד, לאור הטענה כי קיים סכסוך קשה בין המשפחות, ולאור טענתו בדבר היכרות מעמיקה עם התובע ומשפחתו.   7. בכתב התביעה נטען, כי התובע גר בסילוואן למעלה משנתיים, ובתצהירו, שנערך כשנה לאחר מכן, שב והצהיר התובע על תקופה של למעלה משנתיים. בעדותו מיום 3/11/97 אמר: ”בקיצור אני אומר ממתי שאני התחתנתי אני גר בסילוואן. אני לא זוכר בדיוק שנה, שנתיים שלוש“ (ע' 2 ש' 25-24).   ובהמשך כשנשאל מתי התחתן, השיב: ”לפני 3 שנים“ (ע' 2 ש' 27-26).   מדובר בפרט מהותי ביותר בגרסתו של התובע - תקופת המגורים. ניתן לצפות כי התובע יציג גרסה חד משמעית, לגבי תקופת מגוריו בסילוואן, במיוחד כאשר יש חפיפה בין משך המגורים לבין נישואיו של התובע. דבריו אלה מעלים ספק באשר למהימנותו.   8. אימו של התובע העידה מטעם הנתבע. העדה הכחישה את עצם המגורים בקלנדיה, אלא באופן זמני ולצרכי שיפוצים בלבד (פרוטוקול מיום 6/3/00 ע' 11 ש' 15-13), אולם בהודעתה לחוקר הנתבע מיום 13/1/92 (נ/8), שנגבתה בבית שבקלנדיה, אישרה הגב' רג'בי, כי המשפחה מתגוררת בקלנדיה מזה כ- 8-9 שנים. עדה נוספת מטעם הנתבע, נאול קשעם, העידה ביום 6/3/00, כי היא מתגוררת בסילוואן מזה שנים רבות (ע' 14 ש' 23), וכי משפחת התובע גרה בסילוואן כל חייהם (ע' 15 ש' 10), וממנה שכרה העדה את הדירה בקומה השניה שבה מתגוררת עד היום. בהודעה שמסרה העדה לחוקר הנתבע ביום 28/2/96 (נ/1), טענה כי התובע גר בקלנדיה מאז נישואיו, אך מבקר בדירה בסילוואן מפעם לפעם (ע' 2 להודעה), וכי אבי התובע שומר על דירה בסמוך אליה, לצורך קבלת קצבה מביטוח לאומי, על אף שהוא ממשיך להתגורר בביתו שבקלנדיה. בחקירתה הנגדית טענה העדה תחילה, כי אמרה את הדברים הנ"ל בשל כעסה, אך ציינה כי כל מה שאמרה היה נכון (ע' 17 ש' 1). בהמשך, הוסיפה, כי לגבי התובע, הדברים שמסרה בהודעתה לחוקר אינם נכונים, כי הוא גר בסילוואן, וכי דבריה נאמרו בשעת כעס בשל הסכסוך עם משפחת התובע (ע' 17 ש' 7-4). כאן המקום לציין, כי בחקירה הנגדית של החוקר עבד חממי, ציין העד כי הנחקרים לא אמרו בהודעותיהם דבר בעניין הסכסוך (ע' 32 ש' 19).   9. העדה טוויל אנעאם, שהעידה מטעם הנתבע, ציינה כי התגוררה בקומה השלישית (ע' 20 ש' 13) השייכת למשפחת רג'בי, ובהמשך החקירה הראשית אישרה את האמור בהודעתה לחוקר הנתבע מיום 28/2/96 (נ/4), כי בדירה ששכרה ממשפחת התובע, התחייבה להשאיר חדר אחד עבור משפחת התובע, לשם הצגתו בפני הנתבע. בהמשך חקירתה נשאלה על-ידי ב"כ הנתבע: ”ש. כתוב בהודעה שלך שאת אמרת שהם לא ישנו בחדר הזה אף פעם, ואין לך שום קשר איתם מאז שעזבת את ביתם. ת. נכון, הם היו באים לוקחים את שכר הדירה והולכים, ויש להם חדר אצלי“ (עמ' 21 ש' 19-17).   בחקירה הנגדית ציינה העדה, כי התובע היה גר בסילוואן, אך לא באותו בניין אלא במקום אחר (ע' 24 ש' 9-7). טענה זו תמוהה, שהרי לא הופיעה בגרסה מגרסאות התובע ו/או עדיו.   10. מקובלת עלינו, אם כן, טענתה של ב"כ הנתבע בסיכומיה, כי עדויות עדי הנתבע בבית-הדין הן מאוחרות ו"משופצות" לצורך הדיון. רשאי בית-הדין שלא להאמין לעדים המעידים לפניו, כאשר הוא מצביע על הסתירות בין דבריהם בבית הדין לבין תשובותיהם לחוקר המוסד בהודעות שהוגשו לבית הדין. דברים שנאמרו בהודעה לחוקר, יכולים לסייע בהתדיינות לעמוד על מהימנות עד, כך שסתירה בין עדות ובין "הודעה" יש להסביר וליישב. בית-הדין אשר שמע את העדים, והתרשם מעדותם, רשאי להעדיף את דבריהם בפני חוקר המוסד על אלה שאמרו בבית-הדין (דב"ע נב/13-0 מירון - המל"ל, פדע כד 82, 87). הגרסה כי משפחת התובע, והתובע עצמו, מתגוררים בקלנדיה, אך שומרים לעצמם חדר, למראית עין בלבד, בסילוואן, חזרה בהודעותיהן של שתי עדות, ואלה אישרו את דבריהן אלה, במידה זו או אחרת, גם בעדויותיהן בבית-הדין. יתר על כן, בדו"ח סיכום חקירה שנערך ביום 16/7/96 על ידי חוקר הנתבע, מר חממי, מציין החוקר כי ביקר במקום (סילוואן), ולאחר שתושבי המקום הובילוהו אל דירת התובע, מצאה סגורה. נאמר לו על-ידי התושבים כי בעלי הדירה באים מידי פעם לבקר במקום למספר שעות מנכסם שבקלנדיה (נ/6). מר חממי, שערך מסמך זה, אישר את האמור בו בחקירה הנגדית (ע' 32 ש' 24-23).   11. כאמור, הנתבע הציג ראיות רבות התומכת בטענתו כי התובע לא התגורר בסילוואן בתקופה הרלבנטית לכתב התביעה, וכי דירתו שם נועדה ליצור מראית עין של מגורים. כפי שצויין לעיל, בעדויות התובע נתגלו סתירות רבות, ולא הובאו מטעמו ראיות שיש בהן כדי לסתור את דברי העדים מטעם הנתבע. השאלה אם התובע הוא תושב ישראל הינה שאלה עובדתית, ועל-כן נטל ההוכחה בדבר התושבות היא על הטוען לה (דב"ע נה/19-0 פאתנה שעאבנה נ' המוסד לביטוח לאומי, פד"ע כ"ט 133). התובע לא עמד בנטל ההוכחה ולא ביסס גרסתו לתושבות כאמור. ואילו הנתבע הוכיח, כי בסמוך למועד הגשת כתב התביעה ובתקופה שקדמה לו, לא התגורר התובע בתחום ירושלים. על כן, דין התביעה להידחות. התובע ישלם הוצאות הנתבע בסך של 3,500 ₪.   ערעור על פסק-דין זה, ניתן להגיש תוך 30 יום מיום שיומצא לצדדים, לבית-הדין הארצי עבודה. משרד הפניםתושבות