קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא תביעה לפיצוי בגין כשלון תמורה: פתח דבר בפניי כתב תביעה כספית, לפיצוי בגין כשלון תמורה מלא בסך כולל של 26,350 ₪. טענות התובעת ביום 03/02/2011 הגישה התובעת כתב תביעה ארוך וגדוש טענות, לפיו פנתה אל הנתבע שהינו בעל מוסך בקיבוץ מחניים (להלן:"הנתבע") לאחר שנתגלו ברכבה בעיות מכאניות. לגרסת התובעת, הנתבע הציע לה לבצע החלפה מרכבה הישן (להלן:"הפג'ו") לרכב חדש יותר, בתוספת תשלום בסך 6,000 ₪ והתובעת הסכימה. בהתאם למוסכם, הגיעה התובעת ביום 15/11/2009 למקום עסקו של הנתבע, השאירה את רכבה בידי הנתבע והוסיפה שני שקים דחויים ע"ס 3,000 ₪ כ"א. בתמורה, העביר הנתבע לתובעת רכב אשר שנת ייצורו מאותה שנת יצור של הרכב שהשאירה לו (שנת 1993), (להלן:"הדייהטסו") והתובעת מיד הביעה בפניי הנתבע מורת רוחה לכך, וזאת נוכח העובדה כי הוסכם בין הצדדים, שהרכב שתקבל בתמורה לרכבה, יהא חדיש יותר. לנוכח תגובתה זו של התובעת, השיב הנתבע כי מדובר ברכב זמני בלבד וביקש הימנה שלא לבצע העברת בעלות בשלב זה, עד אשר תקבל את הרכב האחר כמוסכם. לטענת התובעת, חרף פניותיה הרבות, הרכב "החליפי" נותר בחזקתה עד לחודש מרץ 2009, וזאת מבלי שהועברה הבעלות על שמה. באותו חודש הנ"ל הגיע המועד לביצוע טסט שנתי ברכב הדייהטסו החליפי והתובעת שוב פנתה אל הנתבע על-מנת שיחליפו כמוסכם, אך זה הציע לה רכב חליפי נוסף (להלן: "הסוזוקי" או "הרכב החליפי השני"), עד אשר יגיע הרכב עליו הוסכם לכתחילה. בלית ברירה, ובשל מצבה האישי של התובעת, זו נאלצה להיעתר להצעה זו וקיבלה לחזקתה את הסוזוקי כרכב החליפי השני. או אז וכבר בנסיעה הראשונה עם רכב זה, נשמעו רעשים מוזרים ונורות אזהרה נדלקו ונכבו לסירוגין, התובעת התקשרה טלפונית עם הנתבע וזה השיב לה כי אין לה מה לדאוג, וכי אלו נובעים מכך שהרכב ישן. לביטחונה האישי ושוב, בלית ברירה החליפה התובעת צמיגים ברכב הסוזוקי בסך כולל של 500 ₪. הנתבע בא בהצעה חדשה, לפיה תעביר התובעת את רכב הסוזוקי לבעלותה, והוא יתקן את בעיותיו המכאניות, אך התובעת אשר אבדה אמון בנתבע סירבה להצעה זו. ואולם, התובעת המשיכה לנסוע ברכב החליפי השני, עד שביום 27/05/2010 נעצרה ע"י המשטרה לבדיקה שגרתית, אז התברר לה להפתעתה ולתדהמתה כי רכב זה הורד מהכביש בחודש פברואר 2010 ומשכך, קיבלה קנס בסך 250 ₪. התובעת פנתה לתובע, אשר התלהם וגידף, והציע כי יבוטל ההסכם ביניהם וכי ישיב לה את רכבה ואת השיקים שמסרה לו, התובעת הסכימה להצעה, השיבה את הסוזוקי, אך לא קיבלה לא את רכבה ולא את כספה, בטענה כי הסבה נזקים לסוזוקי. התובעת צרפה לכתב התביעה להוכחת גרסתה הסכם חתום על ידה וע"י הנתבע מיום 15/11/2009, לפיו כל דו"ח יהא באחריות המחזיק ברכב, רישיון הרכב של הסוזוקי, ועותק הקנס בגין נסיעה על רכב שהורד מהכביש. לפיכך התובעת עותרת לסעד של פיצוי והשבה בסך 26,350 ₪. טענות הנתבע בכתב ההגנה, אשר הוגש ביום 24/03/2011 הודה הנתבע כי הועבר לרשותו רכבה של התובעת כשהוא במצב תקין, אולם לטענתו מעולם לא הבטיח לתובעת רכב חדש יותר במסגרת התקציב שהעמידה לרשותו וכי העביר לחזקתה רכב מסוג דייהטסו, להשלמת העסקה ולא כרכב חליפי. עוד נטען ע"י הנתבע, כי סייע לתובעת ברוב טובו כחברה של התובעת וכי לא היה לו כל אינטרס כספי מהעברת הרכב לחזקת התובעת, הואיל והרכב הינו של צד ג'. כמו כן, לטענת הנתבע לא התחייב לקחת אחריות על שום נזק שייגרם לרכב כשהוא בחזקת התובעת, אשר בקשה מיוזמתה להחליף את רכב הסוזוקי באחר בשל צריכת הדלק המרובה ואכן הדייהטסו נשאר בחזקתה עד למועד הטסט השנתי. בזמן זה מצא הנתבע לטענתו רכב אחר עבור התובעת ואף שילם מכיסו את יתרת המחיר, אך התובעת שוב התחמקה מביצוע העברת בעלות על ידה וביקשה להחזיר את הרכב ולקבל את מלוא כספה רק לאחר שהסוזוקי שבק וחדל לנסוע. בכל זאת, הסכים הנתבע לממן את גרירת הרכב ונדהם לגלות את מצבו המוזנח, מה שדרש הימנו לבצע תיקונים בסך 3,000 ₪. דיון לאחר שעיינתי בכתבי הטענות ושמעתי את אשר בפיהם של הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה כי דין התביעה להתקבל, אם כי לא במלואה וכלשונה וזאת מן הנימוקים כפי שאפרטם להלן. בראש ובראשונה, אציין כי גרסתה של התובעת רציפה וקבועה, כך שעדיפה בעיני על גרסת הנתבע ומצאתיה מהימנה באוזניי. מסקנתי זו אני מבססת על הסתירות בגרסתו של הנתבע דווקא, אשר טוען בכתב הגנתו טענות הסותרות את אלו שטען בדיון שבפניי. הנתבע בוחר לציין כי אינו מתעסק בקניה ומכירה של רכבים כבר ברישא לכתב הגנתו, ואף ציין כי הוא עובד כמכונאי במוסך בבעלות אחיו. ואולם, בראשית דבריו בדיון אשר התקיים בפניי ביום 25/05/2011 ציין ואמר: "אני לא מתעסק עם קניה ומכירה של מכוניות, יש לי מוסך..." (ראה שורות 5-6 בעמ' 2 לפרוטוקול הדיון הנ"ל). הנה כבר בראשית דבריו, נמצאה סתירה ולפיה בבעלותו מוסך, מה ששולל את הטענה כי הוא עובד כשכיר במוסך של אחיו. כמו כן, הטענה לפיה הנתבע אינו סוחר ברכבים, אלא כדבריו "עשה "טובה" לחברה, אינה מתיישבת עם הטענה כי שימש לכאורה כמתווך בינה ובין בעל הרכב, אשר לא הביאו להעיד בפניי ויותר מכך- התובעת עמדה בקשר עם הנתבע בלבד ולא עם כל סוכן רכב או בעלים של רכב אחר כפי שעולה מכתבי הטענות ומגרסאות הצדדים שניהם. כמו כן, מילותיו של הנתבע עצמו מעלות תהיות באשר לשאלה מה היה מעמדו של הנתבע עובר לביצוע העסקאות. כך למשל, טוען הנתבע כי "הצעתי לה שאם יש רעשים להיכנס למוסך ואני אתן את הכרטיס שלי. הרכב שנמצא על תו של סוכן רכב אין לו רישיון. יש לו רישיון ל-14 יום מרגע שיצא מהמגרש דקה אחרי זה הרישיון הזה מתבטל... הוא לא מבוטל ולא ירד מבחינה בטיחותית זה היה הקפאת רישיונות". הנה כי כן, מדברי הנתבע עצמו ניתן ללמוד על בקיאותו בענייני מכירת רכב מסוכן, וכי הוא עצמו סוכן רכבים, אחרת מהיכן התו של הסוכן אותו הציע לתובעת? לא ניתן ע"י הנתבע כל הסבר מניח את הדעת, ומעבר לכך, לטענת הנתבע "האוטו אצלי במוסך והאוטו שלה נמכר ב-2,000 ₪ והדייהטסו שהיא לא רצתה עד היום אצל משלוחן בחצור". מידע כה רב לגבי לא מעט רכבים, לעובד כה זוטר במוסך של אחיו כטענתו, אינו מתיישב עם ההיגיון הבריא ועם ניסיון החיים. כל האמור לעיל, הובא על-מנת להמחיש ולהראות את הטעם להעדפתי את גרסת התובעת על גרסת הנתבע. כעת כל שנותר לי הוא לעמוד על נזקיה, אחד לאחד, של התובעת כפי הנטען על ידה בכתב התביעה. אשר לעלות הרכב שהיה בבעלות התובעת התובעת טוענת כי הרכב שהיה בבעלותה מוערך בסך של 4,100 ₪, להוכחת טענה זו כותבת התובעת כי מצורף מחירון הרכב לכתב התביעה, אך זה נעדר הימנו. מנגד, טוען הנתבע כי רכב זה נמכר ב-2,000 ₪ על ידו (ראה שורה 24 בעמ' 2 לפרוטוקול הדיון מיום 25/05/2011), אך הנתבע אף הוא לא צרף כל אסמכתא להוכחת טענתו זו ובאותה מידה יכול היה לטעון כי ערך הרכב הינו בסך 1,000 ₪. לפיכך, פניתי לטענות הצדדים על-מנת שאוכל ללמוד מה סכום הרכב אותו מכרה התובעת לנתבע. לטענת הנתבע, התובעת באה מראש עם 6,000 ₪ בשני שיקים ועם פג'ו... (ראה שורות 8-9 בעמ' 2 לפרוטוקול הדיון מיום 25/05/2011), והמשך דבריו: "ולקחתי ממנו דייהטסו היא עשתה עליו סיבוב שהוא עולה 10,000 ₪". מההפרש בין שווי הרכב הנמכר לנתבע-הפג'ו לשווי הרכב הנמכר-הדייהטסו לתובעת, אני למדה כי אכן עלות רכבה של התובעת הוא אכן 4,000 ₪. בהמשך עוד טוען הנתבע, כי מצא לתובעת רכב אחר מסוג סוזוקי, בסך 14,000 ₪ וכי הוא הוציא מכיסו את ההפרש. מעבר לעובדה כי הנתבע לא צרף כל חשבונית, או אסמכתא לשווי הנטען, אין כל הגיון בגרסתו לפיה רצה לעזור לחברה טובה ע"י כך שקנה ממנה רכב ששוויו 2,000 ₪ והעביר לידיה רכב, במטרה שתעבירו לבעלותה, בשווי 14,000 ₪, כאשר הוסיפה לו 6,000 ₪ בלבד ובסה"כ קיבלה רכב ששויו 14,000 ₪ ב-8,000 ₪. בסופם של דברים, מעיד הנתבע כי האוטו של הנתבעת נמכר ב-2,000 ₪ ולפיכך, אין חולק כי עליו להשיב לה את אותם 2,000 ₪ מאחר ולא קיבלה כל רכב בתמורה, אך לאור מסקנתי כי גרסת התובעת היא העדיפה והמקובלת על פני זו של הנתבע, אני קובעת כי יש לחייב הנתבע בהשבת סך של 4,000 ₪ - שווי רכב הפג'ו, לידי התובעת. אשר ל-6,000 ₪ ששילמה התובעת לנתבע גם בכתב ההגנה וגם בדיון בפניי, הודה הנתבע כי התובעת העבירה לידיו סך של 6,000 ₪. כמו כן, הודה הנתבע כי כעת שני הרכבים מצויים ברשותו, כאשר את רכבה הוא מכר. לפיכך, נותר הנתבע עם 3 רכבים בידיו כאשר לתובעת לא נותר דבר ובכך התעשר הנתבע שלא כדין ע"י התובעת, בסך 6,000 ₪ נוספים ל-4,000 ₪ שהם שווי הרכב שלה אשר נמכר על ידו ובסה"כ התעשר בסך 10,000 ₪ על חשבון התובעת. לאור האמור, אני קובעת כי על הנתבע להשיב לתובעת את הסך של 6,000 ₪ או לחילופין שישיב לה את שני השקים שהעבירה לידיו, בהנחה שאלו עדיין ברשותו. אשר ל-500 ₪ עלות הצמיגים שרכשה התובעת התובעת לא צרפה לכתב תביעתה כל מסמך המעיד על רכישת צמיגים בסך 500 ₪, ואולם במכלול הנסיבות לפיהן מצאתי עדותה אמינה בעיני, ובעיקר נוכח עדותו של הנתבע לפיה "היא (הכוונה לתובעת-א.ד.ש) באה אלי הביתה ונסעה עם האוטו ושני צמיגים חדשים" (ראה שורות 15-16 בעמ' 2 לפרוטוקול הדיון מיום 25/05/2011), אני מקבלת גם טענה זו של התובעת ומחייבת הנתבע בהשבת סך של 500 ₪. מצאתי לנכון להעיר דווקא כאן, כי אילו היה הנתבע מגיש תביעה שכנגד, ייתכן והייתי מוצאת לנכון לחייב התובעת בדמי שימוש בשני הרכבים שהיו בהחזקתה לתקופת מה, דבר שאינו מוכחש על ידה, אך גם לא נתבקש או הוכח ע"י הנתבע. אשר לסך 500 ₪ ייעוץ משפטי התובעת לא צרפה כל אסמכתא להוכחת הוצאה זו על ידה, אם ע"י צרוף קבלה או חשבונית ואם ע"י הוכחת תשלום באמצעי כלשהו זולת מזומן. לפיכך, איני פוסקת לחובת הנתבע נזק זה, אלא שאתחשב בהוצאות משפטה של התובעת בסיפא לפסק דיני זה. אשר להוצאות הגלובליות הנטענות בסך 5,000 ₪ לטעמי סכום זה תפוח ומוגזם, מה גם שהתובעת שוב, לא מפרטת באילו הוצאות מדובר, ולא מצרפת כל אסמכתא לכך, ועל כן, מעבר לכך שאין בית המשפט רואה בעין יפה ניסיון התעשרות שלא כדין ע"י בעל דין שכנגד, איני פוסקת הוצאה זו לחובת הנתבע. אשר להוצאה בגין הקנס בסך 250 ₪ התובעת צרפה עותק הודעת הקנס ואישור כי שילמה אותו, ועל כן אני מחייבת הנתבע בהשבת סכום זה לתובעת. עוגמת נפש בסך 10,000 ₪ על דרך הכלל ובנסיבות העניין, הייתי פוסקת פיצוי בגין רכיב זה. אך בשל העובדה כי התובעת קיבלה את הסכומים אשר נפסקו לעיל, הפריזה והגזימה בסכום הנתבע בגין נזק נפשי זה, איני פוסקת לזכותה כל סכום. סוף דבר לאור כל האמור, אני מחייבת הנתבע לשלם לתובעת את הסכומים הבאים: הנתבע ישלם לתובעת סך של 4,000 ₪ בגין הרכב שמכרה לו (רכב הפג'ו) הנתבע ישיב לתובעת סך של 6,000 ₪, אותם מסרה לו כתמורה בעד רכב אחר, במקום זה שמכרה לו. כאמור, אם השקים עדיין ברשותו, אפשר שישיבם לידיה. הנתבע ישיב לתובעת הוצאתה בגין צמיגים שרכשה לשם שימושה הסביר ברכב שנמסר לה ע"י הנתבע, בסך 500 ₪. כמו כן, הנתבע יישא בסך 250 ₪ ששולמו ע"י התובעת בגין הקנס שקיבלה כמפורט לעיל. עוד אני מחייבת את הנתבע בהוצאות משפטה של התובעת, בסך 200 ₪. בסה"כ ישלם הנתבע לתובעת סך כולל של 10,950 ₪. פיצוייםכשלון תמורה