קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא בנק הבינלאומי: תביעה כספית ע"ס 100,000 ₪ מיום 14.10.99 שעניינה דרישה לפיצוי עקב נזק אשר נגרם לתובע לטענתו כתוצאה מהטעיתו ע"י מי מטעם הנתבע בעניין לוח זמנים לשחרור כספים שהופקדו בשנת 93 בשתי קופות גמל. לטענת התובע הוא התקשר עם חברה קבלנית לצורך רכישת דירה והתחייב לשלם תמורה במועדים קצובים על סמך האינפורמציה שקיבל בזמנו מפקיד הבנק הנתבע וכאשר ביקש לקבל את כספו על מנת לשלם את התמורה הופתע לשמוע שלא יוכל לעשות זאת שכן על פי תנאי קופות הגמל ניתן לשחרר את הכספים רק כעבור מס' שנים. בכתב התביעה פרש התובע את המסכת העובדתית לשיטתו כדלקמן: במרץ 93 השקיע התובע סך 300,000 ₪ בשתי קופות גמל אשר התנהלו במסגרת הבנק. ההשקעה בוצעה לאחר שקיבל הסבר כי יהיה זכאי למשוך את הכספים בתום 5 שנים מיום ההפקדה, דהיינו בחודש מרץ 98. בהסתמך על כך רכש התובע דירה ביום 2.4.97 והתחייב לשלם חלק מתמורת הדירה באפריל 98. ב- 9.3.98 הגיש התובע שתי בקשות לשחרור הכספים מקופות הגמל ולאחר זמן מה קיבל הודעה כי יהיה זכאי למשוך את הכספים אך ורק בתום 8 שנים מיום ההפקדה. לתובע היו טענות קשות כלפי הבנק והוא פנה בסופו של דבר באמצעות פרקליט בדרישה לשחרור הכספים. לאחר מו"מ סוכם שהבנק הנתבע יעניק לו הלוואת גישור בסך 350,000 ₪ צמוד למדד ללא ריבית כלל וההלוואה תיפרע בתשלום אחד מתוך כספי קופות הגמל כאשר היתרה תשוחרר. בהתאם לסיכום קיבל התובע את הלוואת הגישור והשלים את עסקת רכישת הדירה ואולם התובע דורש פיצוי נוסף שכן לטענתו הוא נקלע למצוקה נפשית קשה כתוצאה מכל הפרשה ובסופו של דבר לקה בלבו ביוני 99 ונזקק לניתוח. בפרטי הנזק מציין התובע כי על מנת לקבל את הלוואת הגישור נאלץ לשעבד את דירתו לבנק , לשלם דמי משכון ודמי שמאות וכן נאלץ לשלם פיצויים מוסכמים לקבלן בגין האיחור בתשלום ובנוסף לכך נאלץ לשלם שכ"ט עורך דינו. בתצהיר עדות ראשית שמסר כימת התובע את נזקיו כדלקמן: א. פיצוי מוסכם לקבלן - סך 25,025 ₪. ב. תשלום עבור טיפול במישכון הדירה - 140 ₪. ג. תשלום לשמאי - 350 ₪. עוד הוסיף התובע מעבר לנטען בכתב התביעה כי נאלץ לבטח את הדירה ושילם 1970 ₪ לצורך כך. בגובה שכ"ט עורך הדין לא נקב. לאורך ניהול ההליך מוכן היה הבנק הנתבע להניח כי אמת בפי התובע כי נמסר לו במרץ 93 מתוך טעות שיוכל למשוך את כספו כעבור 5 שנים וזאת למרות שהבנק מצביע על כך כי במהלך השנים נשלחו הודעות אל התובע מהן אמור היה להבין מהי תקופת ההפקדה. לפיכך הציע הבנק הנתבע בתחילה להעמיד לרשות התובע הלוואת גישור בתנאים של פריים + 7% ריבית, הצעה שהתובע סירב לה ולאחר שהתובע הפנה את תלונתו לגורמים שונים ושכר שירותי פרקליט לייצג את עניינו, ניאות הבנק הנתבע להעמיד לרשות התובע הלוואת גישור בסך 350,000 ₪ שאמורה היתה לאפשר לתובע להשלים את עסקת רכישת הדירה כפי שהתחייב והכל בתנאי הצמדה בלבד ללא ריבית כלל. ברור על פני הדברים שמדובר בהלוואה בתנאים חורגים מגדר הרגיל ולמעשה מבחינת הבנק הנתבע מדובר בהלוואת הפסד ובפועל בתשלום פיצוי לתובע. בדיעבד מתברר שההטבה הכספית אשר קיבל התובע איננה פחותה מסך של 43,000 ₪ נכון לתאריך זיכוי החשבון בכספי קופות הגמל ביולי 2001 וכפי שמאשר התובע בעת חקירתו ביולי 2002: ”אני מאשר שכאשר קופת גמל נפתחה זוכה החשבון בסכום של כ- 423,000 ₪ מתוכם נפרעה ההלוואה בסכום של 350,000 ₪ קרן, כמעט 30,000 ₪ הצמדה והיתרה של כ- 43,000 ₪ היא הרווח הריאלי. ” עוד ברור שהטבה זו עולה על כל נזק ממוני אשר סבל התובע לטענתו ואף בהנחה שכל הסכומים הנקובים על ידו מקובלים "כזה ראה וקדש". זו ככל הנראה הסיבה לכך שגם ב"כ התובע איננו טוען בשמו שנותר נזק ממוני אשר התובע לא פוצה בגינו וכהצהרתו לפרוטוקול הדיון ביום 23.11.00: ”הנזק הוא בעיקרו נזק לא ממוני. נגרמה עגמת נפש גדולה.” התובע בתצהיר עדות ראשית שמסר הצהיר כי את ההתדרדרות במצבו הרפואי עד כדי התקף לב כשנה לאחר המחלוקת שנתגלעה הוא מייחס לאותה מחלוקת ולפיכך הוא מעריך את שווי הפיצוי המגיע לסך של 100,000 ₪ בהתחשב בכאב וסבל , עגמת נפש והדכאון ממנו סבל באותה תקופה. מתוכן התצהיר שהגיש עולה כי בשנת 98 כאשר ביקש לשחרר את הכספים על פי האינפורמציה שקיבל בזמנו כבר סבל התובע מבעיות רפואיות שטבען אינו ידוע במלוא ההיקף. התובע היה מעל גיל 65 כבר בעת שהפקיד את הכספים בשנת 93 כפי שעולה ממכתב ב"כ עו"ד לוריג אשר צורף כנספח לתצהיר מטעם הנתבע ואין בנמצא כל תעודה רפואית של מומחה אשר מכוחה ניתן לקשור בין התופעות מהן סבל התובע בקיץ 99 לבין הארועים נשוא הדיון ועל כן לכל היותר ניתן להתייחס אל הדרישה הכללית אשר דורש התובע בעניין הפיצוי המגיע בראש פרק זה של טרדה ועגמת נפש. כאמור עלתה ההטבה הכספית אשר זכה לה התובע בעקבות ההסדר אליו הגיע עם הנתבע מעל ומעבר על כל נזק כספי מוכח. התובע לא הצליח להוכיח כי שילם פיצוי מוסכם בשיעור כלשהו לחברה הקבלנית ממנה רכש את הדירה והטענה בעניין התשלום הנוסף אשר נדרש לשלם לביטוח הדירה בסך 1970 ₪ אכן מהווה הרחבה של חזית הטיעון. התובע גם לא נקב בסכום שכר הטירחה אשר שילם לעורד דינו ומכיוון שאת הלוואת הגישור קיבל באוגוסט 98 כ- 3-4 חודשים לאחר התשלום אשר אמור היה לשלם לחברה הקבלנית, ניתן להניח שלכל הפחות מרבית ההפרש בין הסכום אשר קיבל מפירות ההשקעה בקופות הגמל לבין סכום הלוואה הגישור הצמודה הינו הרווח אשר הרוויח התובע בגין הריבית המצטברת. טוען הבנק הנתבע אשר מבחינתו היתה עסקת הלוואה הגישור עסקה של הפסד, כי הסכים למעשה לפצות את התובע לאור הנסיבות המיוחדות כנגד התחייבות התובע באמצעות ב"כ לראות בפיצוי זה פיצוי מלא וסופי על כל תביעה, טרוניה וטענה שבפי התובע ולסילוק כל תביעה אפשרית. ברוח זו הושגה הסכמה עם התובע באמצעות ב"כ דאז ונוסח, בין שאר המסמכים שאמורים היו להיחתם על ידי התובע, נוסח כתב קבלה וויתור אשר צורף כנספח ז' לתצהיר מטעם הנתבע. עקב האמון הרב שרכש הנתבע למשרד ב"כ התובע בוצעה הלוואה הגישור טרם שנחתם מסמך ז' ולאחר שבוצעה ההלוואה, סירב התובע לחתום על המסמך. בנסיבות אלה טוען הנתבע כי נכרת הסכם עם התובע באמצעות ב"כ לפיצוי התובע כנגד ויתור על כל תביעה והתובע מנוע מלדרוש פיצוי נוסף כלשהו. הנתבע בתצהיר עדות ראשית שהגיש מאשר כי: ”לאחר שכל המסמכים של ההלוואה נחתמו קיבלתי את השיק ע"ס 350,000 ₪ ביום 10.8.98. אני מצהיר שלמחרת התקשרו אלי ממשרדו של עו"ד לוריג ונתבקשתי להגיעה בדחיפות למשרד על מנת לחתום על מסמך נוסף. אני מצהיר שלאחר שהגעתי למשרדו של עו"ד לוריג ועיינתי במסמך שכותרתו כתב קבלה וויתור לא הסכמתי לחתום עליו מאחר והחתימה על מסמך זה אינה קשורה להלוואה שקבלתי ואינה תנאי לקבלת ההלוואה.” מכיוון שהתובע מאשר שהוא נקרא בדחיפות אל משרד עורכי הדין "על מנת לחתום על מסמך נוסף" הרי שיש בכך תמיכה לעמדת הגב' רגב שושנה אשר הגישה תצהיר מטעם הנתבע והמציינת כי : ”פניתי למר לוי לברר מדוע טרם החזיר את כתב הקבלה והויתור בהתאם להתחייבותו ומר לוי הודיע לי כי איננו חש בטוב וכי על פי הוראת רופאו עליו לנוח עד סוף השבוע ולכן יגיע רק שבוע לאחר מכן לעורך דינו ויחתום על כתב הקבלה והויתור ועל מסמכים נוספים עליהם טרם חתם לאחר שעורך דינו יעיין במסמכים ויאשר אותם. לאחר מס' ימים פניתי פעם נוספת לעו"ד לוריג אשר הודיע לי כי ביצע תיקון קטן בנוסח כתב הויתור כפי שנוסח על ידי הבנק, החתים את שולחו ונתן בידו את כתב הקבלה והויתור על מנת שיעבירו לידי.” עם זאת למרות שנראה כי אכן הושגו סיכומים מסויימים בין הבנק הנתבע לבין התובע באמצעות ב"כ הן בעניין הסדר הפיצוי והן בענין סילוק תביעות, עדיין נותרה אי בהירות מסויימת שכן הגב' רגב מטעם הנתבע מאשרת כי לא היא היתה זו אשר ניהלה את המו"מ בין הבנק לבין משרד עו"ד לוריג, ב"כ התובע, וכן מאשרת המצהירה כי ב"כ התובע מסר לה שבנוסח כתב הויתור בוצע "תיקון קל" שמהותו לא הובהרה. בנסיבות אלה מוכן אני להניח לטובת התובע כי בסופו של דבר הוא לא הסכים למסור בידי התובע מסמך המאשר כי אין ולא יהיו לו תביעות נוספות כלשהן. גם בהנחה זו, דין התביעה להדחות. העומד לדיון בשלב זה הינו דרישת התובע לקבל פיצוי נוסף עבור טירדה ועגמת נפש בלבד. יש להביא בחשבון כי אילו נעתר היה הבנק הנתבע לדרישת התובע לשחרר את הכספים במרץ 98 הרי שהתובע משלם היה את מלוא הסכום המצטבר לחברה הקבלנית בתמורה עבור הדירה. הלוואת הגישור איפשרה לתובע לשלם לחברה הקבלנית ולקבל את הדירה לחזקתו וכנגד תשלום הסכום המצטבר עבור הפרשי הצמדה לתקופה שבין אוגוסט 98 ליולי 2001, זכה התובע לקבלת תגמולי ריבית אשר נצברה בתקופה בה המשיכו להתנהל קופות הגמל. כפי שציינתי, על פי הנתונים המוכחים, יש לראות בחלק הארי של הסכום הזה, רווח שנתקבל אצל התובע אשר חלקו מומן למעשה על ידי הבנק הנתבע שהעניק לתובע הלוואת גישור בתנאי הפסד. מדובר איפוא בהסדר הוגן והולם על רקע המחלוקת שנתגלעה. לא למותר לציין שאת דרישת הפיצוי העלה התובע ללא כל קשר לארועים הרפואיים מקיץ 99 שהרי התובע מציין בתצהירו כי הוא דרש ממשרד עו"ד לוריג להמשיך בתביעה מול הבנק עוד בסמוך לקבלת הלוואה הגישור וכלשונו: ”אני מצהיר שביקשתי מעו"ד לוריג שימשיך בתביעה נגד הבנק אך עו"ד לוריג לא קיבל עליו את הייצוג בטענה שהוא עמוס בעבודה וכו'. אני מצהיר שביום 4.9.98 פניתי לבנק במכתב דרישת פיצויים בגין כל הנזקים שנגרמו לי. ” יש לזכור שבאותה עת לא עמדה על הפרק, בכל אופן לא במלוא חריפותה, ההתדרדרות הרפואית במצבו של התובע ואף לא ניתן היה להעריך מה שווי ההטבה הכספית שקיבל התובע כתוצאה מן ההסדר עם הנתבע. כל אשר ידוע היה לדידו של התובע הינו כי צפויה הטבה כספית כלשהי וכנגדה הוצאה כספית מסויימת. התביעה במתכונתה הנוכחית הוגשה לאחר שהתובע לקה בליבו ונראה כי תלה את ההתדרדרות במצבו הרפואי בארועים אשר התרחשו שנה קודם לכן. את הדרישה הכספית בגין הנזקים הבלתי ממוניים יש לבחון איפוא על רקע הארועים בזמן אמת ואין לקשור מין בשאינו מינו. בחינה כזו מעלה לדעתי שההסדר אשר נאות הבנק הנתבע להגיע אליו עם התובע הינו הסכם ראוי הוגן והולם והוא פיצה ומפצה את התובע גם על הטירדה ועגמת הנפש אשר נגרמו לו במהלך החודשים הספורים אשר חלפו עד לאוגוסט 98, מועד ההסדר. אני דוחה איפוא התביעה בתיק זה. אני מחייב התובע לשלם לנתבע ע"י ב"כ שכ"ט עו"ד בסך 5000 ₪ בצירוף מע"מ והפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד ליום התשלום בפועל. אמנם ראוי היה לדעתי שהתביעה דנן לא היתה מוגשת ואולם בקביעת שכר הטירחה התחשבתי במצבו הרפואי הקשה של התובע ובתחושותיו הסובייקטיביות בדבר הקשר שבין ההתדרדרות במצבו הרפואי לבין התנהגות הבנק הנתבע בעניינו. בנק