תביעה נגד יועץ מס

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא תביעה נגד יועץ מס: מבוא: בסיס התביעה בתיק זה הוא העובדה ושנתבע קבל על עצמו לשמש כיועץ המס של התובע משנת 1985 או 1986 (על כך נטושה מחלוקת בין הצדדים) ועד שנת 1992. לגרסת התובע, הוא הביא בפני הנתבע את כל המידע הדרוש על מנת לשום את הכנסותיו כראוי ושילם, את הסכומים אותם הורה לו הנתבע לשלם עבור חובותיו למע"מ, בדרך כלל במזומנים. למרות זאת, השומה לא נערכה כיאות והתשלומים אותם העביר לא שולמו בזמן, או לא שולמו כלל, מתוך רשלנות ורמיה מצד הנתבע. לגרסת הנתבע, לא הביא בפניו התובע את המידע הדרוש לשומה, לפחות עד שנת 88' וכן לא שילם את מלוא הסכומים אותם נדרש לשלם. לפיכך, תפחו חובותיו במע"מ. עקב ערבותו של הנתבע לתובע ויחסים אישיים בין משפחת הנתבע לתובע, אף שילם הנתבע חלק מחובותיו של התובע מכיסו. מהימנות: בצדק גורסים ב"כ הצדדים, כי בתיק זה ישנה גרסה מול גרסה וחשיבות רבה נודעת, במקרה זה, למהימנות הצדדים, או לנטל הראיה המושת על כל אחד מהם. נוכח עובדה זו טרחו ב"כ הצדדים בפירוט סיכומיהם לבסס, איש איש, את טענתו לענין מהימנות מרשו. ב"כ התובע פירט במלואן את העובדות הנוגעות לכל הנושאים הנידונים בתיק זה ואני מקבלת את קביעותיו ואפנה אליהן מבלי לחזור עליהן. מהימנות התובע הנתבע מבסס את טענתו בדבר חוסר מהימנותו של התובע על שניים: האחד - העלמת הכנסות שיטתית, לפני תחילת קשריו של התובע עם הנתבע, והשני - אי דיוקים בנוגע לשני תשלומים מתוך שבעה תשלומים, אותם טוען התובע כי שילם. הראשון לידי מי שולם התשלום הראשון במזומן והשני מהו גובהו של התשלום הרביעי, ששולם לטענת התובע. לגבי הטענה הראשונה: הדיון לא עסק בקורות התובע לפני תחילת קשריו עם הנתבע. עדויות והערכות כלליות על כך אינן מספיקות כדי לבסס טענה של חוסר מהימנות. יתר על כן, אף אם נקבל כי התובע לא נהג כשורה בתקופה זו, הרי אין ספק כי מטרתו של התובע בהתקשרותו עם הנתבע היתה לתקן פגם זה, אם לא רטרואקטיבית, אזי לפחות ממועד ההתקשרות והלאה. לגבי אי הדיוקים בגרסתו של התובע, הרי שמתוך שבעה תשלומים, ששולמו כמעט כולם במזומן, בטווח של 7 שנים לפני מועד הגשת התביעה ובערך של מעל 20,000 ש"ח, הצליח הנתבע להראות רק שני אי דיוקים כשהפרש הסכום הנדון בהם הינו 200 ש"ח. לטעמי, אין זו ראיה לחוסר מהימנותו של התובע. מהימנות הנתבע בגרסתו של הנתבע התגלו בקיעים שיש בהם למוטט את מהימנותו ולהעמידה על כרעי תרנגולת. החל מהמצג המוטעה אותו הציג, בדבר הסמכתו המקצועית וכלה בכבישת עדויות רלוונטיות להוכחת טיעוניו. התובע הציג בסיכומיו בקיעים אלו בפירוט רב. אמנה בקצרה כמה מהם שיש בהם בעיני, כדי ללמד על הכלל: אין מחלוקת כי הנתבע עיכב העברת כספי התובע למע"מ ללא הצדקה סבירה. הוכח כי הנתבע פרע דרך קרוב משפחתו, או לטובת קרוב משפחתו, באופן אישי, תשלום של התובע ששולם בשיק. אין מחלוקת כי הנתבע שילם כסף בשם התובע, למע"מ, מחשבון לא פעיל. לפיכך, שיק אחד חולל (השיק השני , כפי הנראה, ביטל הנתבע בעצמו). לגבי הערכת השומה, הנתבע העיד עדויות סותרות, לפיהן התובע לא הציג בפניו מידע מספיק. לפי עדות אחרת, התובע כלל לא הציג את המידע בפניו, אלא בפני עובדיו והוא כלל לא היה מעורב בכך. בחקירתו הנגדית, שינה הנתבע את גרסתו, לפיה עד שנת 88' לא הציג התובע מידע מספיק, אולם מאותה תקופה שינה את נוהגו. מסקנה כפי שנאמר לעיל ופורט בהרחבה בסיכומי ב"כ התובע, המקובלים עלי, אני קובעת כי יש להעדיף את גירסת התובע, בשאלות השנויות במחלוקת. תחילתם של קשרי העבודה לגרסת התובע, הוא החל להעסיק את הנתבע כרו"ח ויועץ מס בסוף שנת 85' או תחילת שנת 86'. בכתב הגנתו גורס הנתבע כי החל לעבוד עבור התובע בשנת 86'. בחקירתו הוא גורס כי מדובר בסוף שנת 86' ואף תחילת שנת 87'. מול גרסתו הכללית מאוד של הנתבע, שאף מאחוריה אינו עומד במלואה ולאור מהימנותו הכללית, כפי שפירטתי לעיל, אני מקבלת את גרסת התובע. התשלומים עבור מע"מ ששילם התובע לנתבע אין מחלוקת בין הצדדים כי, ככלל, הנתבע ערך את שומתו של התובע ולפי שומה זו שילם התובע את חובותיו למע"מ. ב"כ התובע, בפרקים ה'-י' בסיכומיו, סוקר בהרחבה את כלל הראיות והעדויות הרלבנטיות להוכחת טענות התובע, לפיהן המציא לנתבע, או למשרדו את כל הנירת הדרושה לחישוב המע"מ, שהיה עליו לשלם ושילם לפי הסכומים שנדרש לשלמם. כן הוכח שעקב רשלנותם של הנתבע, או מי מעובדיו, הוצאו למע"מ דוחות שגויים, שגררו אחריהם קנס וריבית פיגורים. כן נצבר קנס פיגורים, על חשבונו של התובע, בטענה של חוסר ניהול ספרים. כל הליקויים הללו נודעו ונתגלו לתובע רק בביקורת מע"מ, בה היה נוכח גם הנתבע ביחד עם התובע, במשרדי מע"מ. אין צורך לחזור על הדברים, המפורטים היטב, דבר דבור על אופניו, בסיכומי ב"כ התובע, אליהם הפניתי לעיל. אני מקבלת, איפוא, במלואה את גירסת התובע, הן לסכומים ששילם לנתבע והן לנזקים, שנגרמו לו, עקב רשלנות הנתבע ואופן ניהולו את ענייניו של התובע. אני דוחה את טענת הנתבע כאילו שילם מכיסו, או על חשבונו באופן כלשהו, סכום כלשהו שחובת תשלומו היתה על התובע. הנתבע תחילה כפר בכך כי התובע שילם לו סכום כלשהו, למעט הסכום ששולם בשיק על סך 3,500 ש"ח. בהמשך הודה הנתבע כי אם שילם התובע תשלומים כלשהם, הרי שלא ידוע לו על כך, כי שילם לעובדיו. משנחקר הנתבע אודות סכום נוסף, עליו נמצאה קבלה, הודה כי קיבל מהתובע 2,000 ש"ח. בהמשך אף פירט כי קיבל חלק מהסכום לאחר ששילם עבור התובע מכיסו הפרטי. כאמור, מעבר למהימנותו הכללית המפוקפקת של הנתבע, הרי שאף באשר לתשלום לגביו קיים ממצא אובייקטיבי (הקבלה) לא סיפק הנתבע גרסה עקבית. לגבי תשלום אחד - התשלום הרביעי אכן לא זכר התובע אם שילם 2,000 ש"ח או 2,200 ש"ח וגרסתו לא היתה עקבית בענין. לכן מסך כל התשלומים להם הוא טוען, העולים לסך 20,550 ש"ח, לא הצליח להוכיח 200 ש"ח ואני קובעת כי שילם בסה"כ 20,350 ש"ח. מסקנה- עוולותיו של הנתבע התובע הוכיח כי הנתבע מעל באמונו, הציג כלפיו מצגים שקריים, התרשל בחובתו המקצועית כלפיו ונראה שאף רימה אותו וניסה לשלוח יד בכספו. הסעדים המתבקשים על עוולות אלו, מבקש התובע את הסעדים הבאים: החזר ההפרש שבין התשלומים, אותם שילם התובע למע"מ בפועל, לבין התשלומים שהינם שומת המס הבסיסית אותה חייב היה התובע לשלם. אילו הנתבע היה עורך את שומתו של התובע כיאות ובמקצועיות והתשלומים היו משתלמים בזמן מבלי שישאו ריבית וקנסות, היה עליו לשלם רק שומה זו. החזר הוצאות שכר הטרחה אותם גבה הנתבע. היות ולא פעל בענינו כבעל מקצוע ואף לא היתה לו הסמכה למקצוע לו טען (אם כי לא הוכח שלא רשאי היה לחשב מסים כמנהל חשבונות), הרי ששכר הטרחה היה לחינם ובסופו של דבר נאלץ התובע לבוא בדברים עם רשויות מע"מ בעצמו, תוך שהוא מפסיד עקב מתן אמון בנתבע. פיצוי בגין עוגמת הנפש והטירדה שנגרמו לתובע. שומת העסקאות שהיא שומת המס הבסיסית הינה (על פי ת6/) 9,870 ש"ח וסך כל ההפרש שהתובע זכאי לקבל מהנתבע הינו 10,480 ש"ח ואני מחייבת הנתבע לשלמו לתובע בצרוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום התשלום האחרון למוסד לביטוח לאומי, דהיינו מיום 29/4/93, עד יום ביצוע ההחזר המלא בפועל. תביעותיו של התובע להחזר שכר הטרחה ולתשלום בגין עוגמת נפש וטירדה ראויות להתקבל באשר מהשתלשלות הדברים עולה שהנתבע הכשיל את ביצוע חוזה מתן השרות בינו ובין התובע, למצער מתוך רשלנות רבתי, אם לא לאמר בדרכים הגובלות במעשי מרמה של ממש. הנתבע התנהג באופן שמעורר שאלה על תום לבו בהתקשרות עם התובע ובתוך כך גרם לתובע חסרון כיס, בגביית שכר-טרחה שלא נתן תמורה ראויה לו ועגמת נפש וטרחה מרובים. אני פוסקת שהנתבע יחזיר סכום שכה"ט שגבה מהתובע בסך 4,200 ש"ח. לסכום זה יתוספו ריבית כחוק והפרשי הצמדה למדד מיום הגשת התביעה עד התשלום המלא בפועל. כמו-כן, ישלם הנתבע לתובע סך 7,000 ש"ח פיצוי בגין עגמת נפש וטרדה שנגרמו לו מידי הנתבע. סכום זה ישא ריבית כחוק והפרשי הצמדה למדד מהיום עד התשלום המלא בפועל. בנוסף ישא הנתבע בהוצאותיו של התובע, לרבות שכ"ט בא כוחו בסך 5,000 ש"ח בתוספת מע"מ כחוק מהיום עד התשלום המלא בפועל.יועץ מסמיסים