קראו את ההחלטה להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא תיקון פליטת קולמוס: המבקשים (המשיבים בערעור) הגישו בקשה "לתיקון פליטת קולמוס" בפסק הדין שיצא מלפנינו בתיק זה ביום 17/12/98. מן העיון בחומר שלפנינו אכן עולה כי מספר נתונים עובדתיים, שנכללו בפסק הדין, טעונים תיקון. הננו מחליטים לעשות שימוש בסמכותנו לפי סעיף 81א לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד1984-, ומתקנים את פסק הדין כלהלן: (א) בסעיף 2 פיסקה ראשונה: הטקסט שלאחר המלים "ביום 20/8/93 נסעו המשיבים עם הקטינה לארצות הברית" יימחק, ובמקומו יבוא: "ביום 25/11/93 ביקשו המשיבים מבית המשפט, בכתב, למחוק את בקשתם למתן צו אימוץ, ולבקשתם החליט בית המשפט למחוק את הבקשה. המערערת, שדבר ביטול הבקשה לא נמסר לה, הגישה לבית המשפט ביום 3/8/94 בקשה למנותה כאפוטרופא על הקטינה לצורך הדיון בבקשת האימוץ; וביום 26/10/94 שבה והגישה בקשה נוספת לקביעת סדרי-ראייה. ביום 9/11/94, בהיפתח הדיון בבקשתה הראשונה, הצהירו המשיבים, כי אם אי פעם ישובו ויגישו בקשה לאימוץ הקטינה על-ידי המשיבה, יודיעו למערערת על הגשת הבקשה ועל מועד הדיון בה. בעקבות הצהרה זאת מחק בית המשפט (כבוד השופט ח' פיזם) את בקשת המערערת למנותה כאפוטרופא על הקטינה לצורך הדיון בבקשת האימוץ". (ב) בסעיף 2, פיסקה שניה, הטקסט שלאחר המלים "נענה פקיד הרישום לבקשתם ורשם את הקטינה כבתה של המשיבה" יימחק ובמקומו יבוא: "כל העובדות הללו, שעד לעת הזאת הוסתרו על-ידי המשיבים, לא היו ידועות לבית המשפט ולמערערת במועד הישיבה מיום 9/11/94. כן עלה, כי בבקשת האימוץ שהגישו לבית המשפט באילינוי, הסתירו המשיבים את דבר קיומו של הליך האימוץ שהתקיים לפני בית המשפט בישראל". יוכן ויומצא לצדדים נוסח מתוקן של פסק הדין המשקף החלטה זו. ניתנה היום, כג' בטבת תשנ"ט (10.1.99). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97021300.F07 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 2130/97 בפני: כבוד השופט א' מצא כבוד השופט י' טירקל כבוד השופט י' אנגלרד המערערת: פלונית נגד המשיבים: 1. פלוני 2. פלונית 3. היועץ המשפטי לממשלה ערעור על פסק דין בית המשפט המחוזי בחיפה מיום 18.2.97 בה.פ. 324/95 שניתן על ידי כבוד השופט ש' פינקלמן תאריך הישיבה: יג' בכסלו תשנ"ט (2.12.98) בשם המערערת: עו"ד מיכאל טאוסיג בשם המשיבים 2-1: עו"ד אלחנן לי בשם המשיב 3: עו"ד נורית ישראלי פ ס ק - ד י ן השופט א' מצא: ערעור על פסק-דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה (כבוד השופט ש' פינקלמן), על-פיו נדחתה על הסף תובענת המערערת למתן פסק-דין המצהיר כי אין להכיר בתוקפו של פסק-דין, שניתן לבקשת המשיבים 1 ו2- על-ידי בית-משפט במדינת אילינוי בארצות הברית, ביחס לאימוצה של הקטינה ט' על-ידי המשיבה 2. 2. המשיב 1 (להלן: המשיב) הוא אביה של הקטינה ט' (ילידת יום 27/4/89). ביום 15/12/90, בהיות הקטינה כבת עשרים חודשים, נפטרה אימה לבית-עולמה. המערערת היא דודתה (אחות אימה המנוחה) של הקטינה. ביום 28/6/92 מינה בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו את המערערת כאפוטרופא נוספת לקטינה, לשם ייצוגה בנושאים הקשורים בזכויותיה הרכושיות. ביום 21/1/93 נשא המשיב לאישה את המשיבה 2 (להלן: המשיבה). ביום 9/6/93 הגישו המשיבים לבית המשפט המחוזי בחיפה בקשה לאימוצה של הקטינה על-ידי המשיבה. בעקבות זאת הגיש היועץ המשפטי לממשלה, לאותו בית-משפט, בקשה להכריז על הקטינה כבת-אימוץ, בהתאם לסעיף 13(3) לחוק אימוץ ילדים, התשמ"א1981-; ואילו המערערת פנתה לבית המשפט, במסגרת אותו הליך, בבקשה לקביעת סדרי-ראייה בינה לבין הקטינה. ביום 19/7/93 החליט בית המשפט המחוזי (השופט המנוח י' מרגלית ז"ל) להכריז על הקטינה כבת-אימוץ. ביחס לבקשת המערערת קבע, כי זו תידון ביחד עם הבקשה למתן צו אימוץ. ביום 20/8/93 נסעו המשיבים עם הקטינה לארצות הברית. ביום 25/11/93 ביקשו המשיבים מבית המשפט, בכתב, למחוק את בקשתם למתן צו אימוץ, ולבקשתם החליט בית המשפט למחוק את הבקשה. המערערת, שדבר ביטול הבקשה לא נמסר לה, הגישה לבית המשפט ביום 3/8/94 בקשה למנותה כאפוטרופא על הקטינה לצורך הדיון בבקשת האימוץ; וביום 26/10/94 שבה והגישה בקשה נוספת לקביעת סדרי-ראייה. ביום 9/11/94, בהיפתח הדיון בבקשתה הראשונה, הצהירו המשיבים, כי אם אי פעם ישובו ויגישו בקשה לאימוץ הקטינה על-ידי המשיבה, יודיעו למערערת על הגשת הבקשה ועל מועד הדיון בה. בעקבות הצהרה זאת מחק בית המשפט (כבוד השופט ח' פיזם) את בקשת המערערת למנותה כאפוטרופא על הקטינה לצורך הדיון בבקשת האימוץ. לפני בית המשפט נותרה בקשת המערערת לקביעת סדרי-ראייה. המשיב התנגד לבקשה זו. לתצהיר התשובה לבקשה, שהוגש מטעמו לבית המשפט ביום 5/1/95, צירף המשיב העתק מפסק-דין, שניתן ביום 4/2/94 על-ידי בית-משפט במדינת אילינוי בארצות הברית, המכריז על אימוצה של הקטינה על-ידי המשיבה. עד מהרה התבררו העובדות הבאות: כי בהיותם בארצות הברית פנו המשיבים לבית המשפט במדינת אילינוי בבקשה לאימוצה של הקטינה על-ידי המשיבה; כי בית המשפט נעתר לבקשתם ונתן את צו האימוץ המבוקש; כי לאחר שובם ארצה פנו המשיבים ללשכת מרשם האוכלוסין בבקשה לתקן את פרטי רישומה של הקטינה; וכי משהוצג לפניו פסק הדין שניתן בארצות הברית, נענה פקיד הרישום לבקשתם ורשם את הקטינה כבתה של המשיבה. כל העובדות הללו, שעד לעת הזאת הוסתרו על-ידי המשיבים, לא היו ידועות לבית המשפט ולמערערת במועד הישיבה מיום 9.11.94. כן עלה, כי בבקשת האימוץ שהגישו לבית המשפט באילינוי, הסתירו המשיבים את דבר קיומו של הליך האימוץ שהתקיים לפני בית המשפט בישראל. 3. משנודעו לה עובדות אלו פנתה המערערת לבית המשפט המחוזי, על-דרך המרצת פתיחה, בבקשה למתן פסק-דין הצהרתי הקובע כי פסק הדין שניתן במדינת אילינוי בטל או אינו אכיף. כן ביקשה להורות על תיקון שם אימה של הקטינה; מחיקתו מן המירשם של שם המשיבה ורישומו מחדש של שם האם המנוחה. במסגרת הליך זה הגישו המשיבים בקשות ביניים, בכללן בקשה לסילוק על הסף של התובענה בשל היעדר זכות עמידה למערערת. כבוד השופט פיזם, שהתובענה הובאה לפניו, פסק - וזאת מבלי שדן בבקשות הביניים - כי פסק-דינו של בית המשפט האמריקאי איננו תקף. אך בערעור לבית-משפט זה (ע"א 7832/95) בוטל פסק-דין זה והדין הוחזר לבית המשפט המחוזי למתן החלטה בבקשות הביניים ולהמשך הדיון בגופה של התובענה. 4. משחזר ההליך לבית המשפט המחוזי נקבע לדיון בפני כבוד השופט פינקלמן. כן נקבעה לפניו בקשת המערערת לקביעת סדרי-ראייה. בתום דיון בבקשות הביניים פסק בית המשפט לקבל את בקשתם העיקרית של המשיבים ודחה את התובענה על הסף, מן הטעם שלמערערת אין מעמד, וממילא אין לה עילה, לקבל סעד הצהרתי בנושא הנוגע למעמדה האישי של הקטינה. את שאלת מעמדה של המערערת לעתור לסעד שנתבקש בתובענה בחן בית המשפט משלוש נקודות מבט עיקריות: כדודתה של הקטינה; כמי שמונתה אפוטרופא לזכויותיה הרכושיות; וכבעלת-דין בהליכים אחרים הנוגעים לקטינה. ובכל אחד מן ההקשרים האלה הגיע בית המשפט למסקנה שלמערערת אין זכות עמידה בתובענה. בפסק הדין נקבע, שכדודתה של הקטינה מעמדה של המערערת הוא כשל "ידיד קרוב", כמשמעו בתקנה 32(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד1984-. אלא שכוחו של ידיד קרוב לתבוע בשם הקטין מוגבל למקרים בהם הורי הקטין אינם מתפקדים כראוי והידיד הקרוב פועל כ"אפוטרופוס למעשה" של הקטין; ומצב-דברים כזה אינו מתקיים בענייננו. מינויה כאפוטרופא לקטינה, לעניין זכויותיה הרכושיות, אינו מקנה למערערת מעמד לפי חוק אימוץ ילדים. מכוח מינויה האמור קמה לה, אמנם, זכות להישמע בבקשה לאימוצה של הקטינה, וזאת לפי סעיף 14 לחוק האמור. דא עקא שהתובענה לא הוגשה בגין בקשה לאימוץ הקטינה לפי חוק אימוץ ילדים, אלא הופנתה נגד פסק-דין המורה על אימוצה שניתן בחוץ-לארץ, ובכגון דא אין תחולה לסעיף 14. גם מהיותה בעלת-דין בהליכים אחרים, כבקשתה לקביעת סדרי-ראייה והחלטת בית המשפט שבקשה זו תידון ביחד עם הבקשה לצו-אימוץ, והנסיבות בהן נמחקה בקשתה למנותה כאפוטרופא-לדין בהליך האימוץ המבוטל, אין צומחת למערערת זכות מהותית המקימה לה מעמד בהליך הנדון. לעניין הסעד שנתבקש בתובענה ציין השופט המלומד, כי אף שבית המשפט אינו מוסמך להכריז על בטלותו של פסק-דין שניתן במדינה אחרת, יש בידו לבחון אם, לנוכח טענות בדבר פגמים שנפלו בהליך בו הושג פסק החוץ, ניתן להכיר בו כבפסק-דין אכיף בישראל. ואולם, לנוכח הקביעה, שלמערערת אין זכות מהותית לקבלת הסעד המבוקש, נמנע בית המשפט מלנקוט עמדה בשאלה זו, ביחס לפסק הדין נשוא הבקשה. עמדת היועץ המשפטי לממשלה, שצורף על-ידי המערערת כ"משיב פורמלי" לתובענתה, היתה, כי האינטרס הציבורי מחייב לדון בשאלת ההכרה בנפקותו בישראל של פסק הדין האמריקאי. בדחותו עמדה זו קבע בית המשפט, כי ליועץ המשפטי לממשלה יש אמנם מעמד בנושא התובענה. אלא שהתובענה הוגשה לא מטעמו; ומקום שהיועץ המשפטי סבור, כי יש צורך בהתערבותו לטובת עניינו של קטין, מוטל עליו לנקוט בהליך עצמאי מטעמו, ואין הוא יוצא ידי חובה בצירוף עמדתו למי שללא מעמד וללא זכות פתח בהליך כזה. משדחה את תובענת המערערת על הסף, לא ראה השופט המלומד מקום לדון, במסגרת ההליך שלפניו, בבקשתה לקביעת סדרי-ראייה. לפיכך מחק בקשה זו וקבע, כי בעניין סדרי הראייה בידי המערערת להגיש תביעה חדשה לבית המשפט לענייני משפחה. 5. בערעור שלפנינו משיגה המערערת על צדקת קביעתו של בית המשפט המחוזי, לדחות על הסף את תובענתה. היועץ המשפטי לממשלה לא הגיש ערעור ונמנע מנקיטת עמדה בשאלת זכות עמידתה של המערערת. אך בטיעונה לפנינו הלינה באת-כוחו על סירובו של בית המשפט המחוזי לדון בשאלת ההכרה בפסק הדין שניתן בארצות הברית כבפסק-דין אכיף בישראל. לטענתה, בשל העניין הציבורי בהכרעתה של שאלה זו - החורג מגדר מחלוקתם של בעלי הדין - היה על בית המשפט לשעות לבקשת היועץ המשפטי ולהכריע בה לגופה; והטעם שנתן בית המשפט להימנעותו מכך אינו יכול לעמוד. בסיכומי טענותיה ציינה הפרקליטה המלומדת, כי היועץ המשפטי לממשלה איננו חולק על מסוגלותה של המשיבה להיות אם לקטינה. אלא שפסק הדין שניתן בארצות הברית, בשל הפגמים שדבקו בדרכי השגתו, אינו יכול לעמוד; ואף את הרישום שנעשה על יסודו במירשם האוכלוסין יש למחוק. בנסיבות אלו, טענה, אין מנוס מקיום דיון לגופו של עניין, שמטרתו להסדיר הן את שאלת האימוץ, הן את שאלת המירשם והן את שאלת מעמדה של המערערת. 6. בישיבת יום 2/12/98, שנועדה להשלמת טיעון על-פה, עלה, כי בין המערערת והמשיבים תלויים הליכים שונים, שחלקם מצוי לפני בית המשפט לענייני משפחה בתל-אביב-יפו. על רקע זה, וברוח עמדתה של באת-כוח היועץ המשפטי לממשלה, הצענו למשיבים לחדש את בקשתם לאימוץ לפי חוק אימוץ ילדים. בהחלטתנו צוין, כי אם המשיבים "ייאותו לעשות כן, נשקול להורות על ריכוז ההתדיינות בכל הסוגיות השנויות במחלוקת בין בעלי הדין בפני בית המשפט לענייני משפחה בתל-אביב-יפו, על מנת שידון ויחליט בכולן בצוותא חדא". בא-כוח המערערת הודיענו על אתר, כי שולחתו מסכימה להצעת בית המשפט. בא-כוח המשיבים ביקש וקיבל שהות של ימים אחדים להיוועצות עם שולחיו השוהים בארצות הברית. בהודעתו בכתב, שהוגשה לבית המשפט ביום 9/12/98, הודיע בא-כוח המשיבים, כי שולחיו מתחייבים להגיש בקשת אימוץ חדשה מיד לאחר שובם ארצה באוגוסט 1999. עם זאת עומדים הם על כך שפסק-דינו של כבוד השופט פינקלמן יישאר על כנו. 7. נראה לי שלגוף העניין אין פסק-דינו של בית המשפט המחוזי, לדחות את התובענה על הסף ולהימנע מהכרעה בשאלת ההכרה בפסק הדין שניתן בארצות הברית, יכול לעמוד. כשלעצמי אני סבור שבית המשפט צדק בהכרעתו, שבקירבה המשפחתית כשלעצמה (העובדה שהמערערת הינה דודתה של הקטינה) אין כדי להקנות למערערת מעמד לבקש סעד בנושא אימוצה של הקטינה (השוו לעמדתי, בנסיבות עובדתיות שונות מאלו שבפרשתנו, בע"א 6991/95 פלונית נ' היועץ המשפטי לממשלה, פ"ד מט(4) 210); וכן מקובלת עליי קביעתו, כי בפרשתנו לא התקיימו נסיבות המקימות צידוק להגשת תובענה בידי "ידיד קרוב". כן נראית לי קביעת בית המשפט, שמהיותה בעלת-דין בהליכים אחרים הנוגעים לקטינה, לא צומחת למערערת זכות עמידה בתובענתה. אך חוששני שאין בידי לאמץ את טעמיו האחרים של השופט המלומד. משקבע בית המשפט, שכאפוטרופא לעניין זכויותיה הרכושיות של הקטינה יש למערערת זכות להישמע בהליך הנוגע לאימוצה, לא צדק בשללו ממנה זכות זאת מן הטעם שלהוראת סעיף 14 לחוק אימוץ ילדים יש תחולה רק בבקשה לאימוץ המוגשת לפי החוק, בעוד שתובענת המערערת מופנית נגד פסק-דין בעניין אימוצה של הקטינה שניתן בחוץ-לארץ. הבחנה זו סומכת, כל-כולה, על טעם דיוני-טכני ומתעלמת מן המהות. על-פי מצוותו המפורשת של סעיף 14 לחוק, לא היה בית-משפט בישראל רשאי לפסוק בדבר אימוצה של הקטינה מבלי ליתן למערערת, כאפוטרופא של הקטינה, הזדמנות נאותה להשמיע את טענותיה ולהביא את ראיותיה; ולבית המשפט לא היה שיקול-דעת למנוע מן המערערת הזדמנות כזאת (נ' מימון, דיני אימוץ ילדים (תשנ"ד1994-), 346-343). מטרתו של סעיף 14 היא לאפשר לאפוטרופוס להאיר את עיני בית המשפט בעניינים הנוגעים לטובתו של הקטין, ככל שהם מוכרים לו, על מנת שבבואו להחליט בדבר אימוצו של הקטין יהיה בידי בית המשפט לשקול גם עניינים אלה. וצורך זה איננו מתמעט מקום שנושא ההליך אינו בקשה לאימוץ לפי החוק, אלא שאלת נפקותו של צו-אימוץ שניתן בחוץ-לארץ. גם הליך כזה, מן הבחינה המהותית, עניינו באימוצו של קטין, וכל שמחייבת שורת הדין בבקשה לאימוץ ראוי להחילו גם בהליך כזה. גם טרונייתה של באת-כוח היועץ המשפטי לממשלה על סירובו של בית המשפט המחוזי להידרש לשאלת נפקותו בישראל של פסק הדין, בשל העניין הציבורי שהיא מעוררת והחורג מעניינם הישיר של בעלי הדין, נראית לי מוצדקת. לשאלה שהוצבה להכרעתו של בית המשפט נודעת חשיבות עקרונית כללית, ובכך שההליך נפתח ביוזמת המערערת, ולא בידי היועץ המשפטי לממשלה, לא היה כדי להצדיק סירוב לדון בה. 8. מטעמים אלה יש לקבל את הערעור ולבטל את פסק-דינו של בית המשפט המחוזי, בכל הנוגע לדחייתה על הסף של תובענת המערערת, ולהחזיר את ההליך לבית המשפט המחוזי. לנוכח הודעת המשיבים, כי סמוך לאחר שובם ארצה בחודש אוגוסט 1999 יגישו לבית המשפט לענייני משפחה בתל-אביב-יפו בקשה חדשה לאימוצה של הקטינה על-ידי המשיבה, ולנוכח הסכמת המערערת להצעת בית המשפט, כי אם תוגש בקשה כזאת, מן הראוי שבית המשפט לענייני משפחה ידון ויחליט בכל הסוגיות השנויות במחלוקת בין בעלי הדין, הייתי מנחה את בית המשפט המחוזי להשאיר את התיק תלוי ועומד לפניו. אם המשיבים יגישו את הבקשה לאימוץ עד 15/9/99, ישקול בית המשפט לענייני משפחה אם לעשות שימוש בסמכותו לפי סעיף 6(ה) לחוק בית המשפט לעניני משפחה, התשנ"ה1995-, ולהורות (בהסכמת כבוד השופט פינקלמן) על צירוף הדיון בתובענות. משתוגש על-ידי המשיבים בקשה חדשה לאימוץ, תעמוד גם למערערת - כאפוטרופא של הקטינה לעניין זכויותיה הרכושיות - זכות להשמיע את טענותיה ולהביא את ראיותיה. אין צריך לומר, שאם המשיבים (חרף התחייבותם לפנינו) לא יגישו בקשה לאימוץ עד למועד שצוין, יהיה על בית המשפט המחוזי לקיים דיון בתובענה ולהכריע בה לגופה. בנסיבות העניין הייתי נמנע מעשיית צו להוצאות. ש ו פ ט השופט י' אנגלרד: אני מסכים. ש ו פ ט השופט י' טירקל: אני מסכים. בנסיבות העניין שלפנינו אינני רואה צורך לנקוט עמדה בשאלה אם בקירבה משפחתית כשלעצמה אין, בשום מקרה, כדי להקים זכות עמידה בהליך שעניינו אימוץ. ש ו פ ט הוחלט כאמור בפסק דינו של השופט א' מצא.טעות סופר / טעות קולמוס / השמטה מקרית