קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא תנאים נלווים פרישה - מנכ''לים: .1התובעים, משה קורץ, מנכ"ל משרד הסעד לשעבר, וליובה שריד, אלמנת המנוח יעקב שריד שהיה מנכ"ל משרד החינוך והתרבות, עותרים לבית-הדין לסעד הצהרתי בו ייאמר, כי הינם זכאים לכל התנאים הנלווים הניתנים ואשר יינתנו למנכ"לים אשר פרשו לגמלאות לאחר יום ה- 1.7.1976או לחלופין, כי אין תוקף לתאריך הקובע וכי יש לבטלו. .2אין מחלוקת בין הצדדים לעניין עובדות המקרה והעובדות העיקריות הצריכות להכרעה בתובענה זו הן: התובע מס' 1והמנוח יעקב שריד ז"ל פרשו לגמלאות לפני יום ה- .1.7.1976החלטת ועדת השרים לענייני שכר בדבר "שכר ותנאי שירות שש מנהלים כלליים במשרדי הממשלה..." (נ/ו) תחילתה על-פי סעיף 1(ג) לנ/ 1ביום .1.7.1976בסעיף 1(ג) לנ/ 1נקבע, בין השאר: "ג. תחולת החלטה זו תהיה במועדים... והיא תחול על נושאי התפקידים האמורים שכיהנו בתפקידיהם במועדי התחולה הנ"ל"; .3העילה עליה סומכים התובעים תביעתם היא: היות, לדעתם, ההוראה המחילה את החלטת ועדת השרים האמורה ממועד מסוים ואילך, ובכך מופלים הם לרעה לעומת חבריהם שפרשו לגמלאות מאותו מועד. בסיכומיו מביא בא-כוח התובעים אסמכתות בהן נקבע, כיצד על המדינה לנהוג שעה שהיא פועלת בתחום המשפט הפרטי, וטענתו של בא-כוח התובעים בסעיף 9לסיכומיו היא, כי "שרירות וחוסר תום לב הם אכן טענות התובעים בעניין זה והן מתייחסות לבחירת הממשלה שהמנכ"לים שפרשו מאותו התאריך הקובע יהיו צד לחוזה מפלה כלפי המנכ"לים שפרשו לפני התאריך הקובע". אין דעתנו כדעת בא-כוח התובעים, כי אכן עלה בידי התובעים להוכיח "שרירות וחוסר תום לב". קביעת "תאריך קובע", ולו גם היותו סמוך ביותר לאחר מועד פרישתו של התובע מס' 1, אין בה כדי להעיד על "שרירות וחוסר תום לב", כלפי התובע מס' 1או עובדים אחרים במעמדו ובתפקידו. מעצם מהותן של הטלת חובות או הענקת זכויות ובכלל זה קביעת תנאי עבודה ופרישה, שיש לתחילתם מועד קבוע, וכל קביעת מועד קבוע, בהכרח, מותיר עניינים ואנשים מחוץ לתחולתן של אותן הטלת חובות או הענקת זכויות. מי שמצוי במערך העבודה בישראל יודע, שקביעת מועד לתחילת תוקפן של זכויות המוענקות מכוח הסכמים קיבוציים הוא דבר מקובל ביותר. העמדת קביעה זו כ"שרירות וחוסר תום לב", מבלי שיוכחו לגופו של העניין המובא בפני בית-הדין, יש בה כדי לזרוע אי-ודאות בכל הנוגע להסדרים ביחסי העבודה, הן הקיבוציים והן האישיים. לעניין זה אין לדעתנו הבדל, אם אחד הצדדים ליחסי העבודה הוא המדינה, וכפי שנקבע במרבית חוקי העבודה המגינים, הרי דין המדינה בתור מעביד כדין כל מעביד אחר. .4עוד טוען בא-כוח התובעים בסיכומיו, כי קביעת המועד הקובע יש בו משום הפליית התובעים לעומת חבריהם שפרשו לאחר המועד הקובע. על משמעותה של "אפליה" עמד בית-הדין הארצי לעבודה בפסק-דינו בדב"ע לג/25-3, [1], בע' 371ואילך. ספק רב הוא באם ניתן לכנות את המנכ"לים שפרשו לפני 1.7.1976כ"סוג של אנשים" או כ"קבוצה", כמשמעותם של מונחים אלה לעניין "אפליה". אך מעל לכל ספק הוא, שהוצאת התובעים מכלל אלה שחלות עליהם הוראות נ/ 1לא נעשתה "על יסוד גזע, צבע העור, מין, דת, השקפה מדינית, מוצא לאומי או חברתי..." (שם, [1], בע' 372מול האות א'). .5לאור האמור לעיל אנו דוחים את תביעת התובעים. בשים לב לכך, כי תובענה זו יש לראותה כתובענה בתחום הביטחון הסוציאלי. - אין צו להוצאות.פרישה