קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא תקן איזו 9001 - ייעוץ וכתיבת נהלים: 1. התובע, מנהל משרד אדריכלים, התקשר עם הנתבעים, חברה ומנהלה, בהסכם מיום 19.10.00, לפיו התחייבו הנתבעים לספק ייעוץ וכתיבת נהלים עפ"י תקןIS0-9002 עבור משרדו של התובע. ההסכם כלל הכנה וכתיבת הנהלים, הטמעת הנהלים במשרד התובע, ליווי ביקורות מטעם המכון עד אישור התקן וקבלת תעודה מהמכון המסמיך (להלן: "ההסכם"). התובע התחייב לשלם בתמורה סך 4,200$ בתוספת מע"מ, סכום הכולל תשלום למכון המסמיך, שיועבר באמצעות הנתבעים. 2. לטענת התובע, בעת חתימת ההסכם עם נתבע 2, הסביר לו התובע את חשיבות קבלת תעודת ההסמכה במועד מאחר ואחת הדרישות שעל משרדו למלא על מנת שיוכל להשתתף במכרזים העומדים על הפרק הינה שלמשרד תהיה בקרת איכות (ISO-9002). בשל כך, הדגיש התובע בפני נתבע 2 את חשיבות העמידה בלוח הזמנים. לכתב התביעה צורף ההסכם מיום 19.10.00 בחתימת התובע ונתבע 1 וכתב התחייבות חתום ע"י נתבע 2 לפיו, במידה והנתבעת לא תעמוד בהתחייבותה כלפי התובע כאמור בהסכם, תוחזר לתובע התמורה בסך 4,200$ +מע"מ. IQC הינו המכון לבדיקה ואיכות שנבחר ע"י הנתבעים ואיתו התקשרו כמכון המסמיך אשר ינפיק את התעודה. 3. דא עקא, שעד לתאריך 23.10.01 לא קיבל התובע תעודת הסמכה חרף פניות רבות לנתבעים, הן טלפוניות והן בכתב. בתאריך 1.6.01 התקיים מבדק ההסמכה במשרדו של התובע ע"י מכון IQC. בסיום המבדק היה צורך בהשלמה שולית למבדק אשר נעשתה באותו יום ובנוכחות הבודק מר רמי חזז נציג חברת IQC ובאותו יום אף אושר המבדק. בתאריך 4.6.01 הומצאה למשרד התובע דרישת לתשלום כספים מאת מכון IQC, שלא הועברו אליהם ע"י הנתבעים. חרף פנויותיו של התובע לנתבעים (נספח ג' לתביעה, מכתבים מיום 29.8.01 ומיום 23.10.01) בהן מסר לנתבע 2 את משמעות האיחור בתשלום למכון IQC, לא נעשה דבר ע"י הנתבעים, כטענת התובע. מספר ימים לאחר מכן (באוקטובר 2001), נשלחה למשרדי התובע תעודת הסמכה להגהה בלבד בצירוף כתב התחייבות עליו התבקש התובע לחתום. לטענת התובע, עפ"י אותו כתב התחייבות הוא יצטרך להתחייב שהבדיקות התקופתיות יתבצעו אך ורק ע"י מכון IQC, דבר שלא סוכם עליו עם הנתבעים מלכתחילה. במשרדו של התובע לא החזירו את התעודה למכון, ומשכך, לא נשלחה אליהם תעודת ההסמכה הסופית. לטענת התובע נבצר ממנו לגשת למכרזים אשר בגללם התחיל את כל התהליך משלא קיבל את תעודת ההסמכה במועד. בשל כך, עותר התובע להשבת מלוא התמורה שהעביר לנתבעים עפ"י ההסכם (בסך 4,200$) עד לסכום המקסימלי שבסמכות בית משפט זה, דהיינו, סך 16,500 ₪. 4. הנתבעים טענו בכתב הגנתם, כי עובר לחתימת ההסכם עם התובע ביררה הנתבעת עם מכון ההסמכה IQC מהי עלות האגרה אותה הוא גובה עבור עריכת המבדק והנפקת תעודת ההסמכה ונמסר להם, כי העלות הינה בסך 4,198 ₪ בתוספת מע"מ. לטענת הנתבעים, הסכום הנ"ל שולם למכון, אך לאחר כמה חודשים, דרש מהם המכון סכום נוסף בסך 1,184 ₪ בניגוד להסכמה ביניהם; חרף האמור, שילמו הנתבעים את הסכום האחרון על מנת שהמכון ינפיק בסופו של דבר את תעודת ההסמכה. הנתבעים הוסיפו וטענו, כי הם עמדו בכל התחייבויותיהם כלפי התובע עפ"י ההסכם וכי שגה התובע שעה שבחר להגיש את תביעתו נגדם ולא נגד מכון ההסמכה. לטענת הנתבעים, חרף העובדה ששולמה האגרה במלואה, ואף מעבר למוסכם, וחרף העובדה שמשרדו של התובע עמד בכל הדרישות של הליך ההסמכה ועבר את המבדק, התנה המכון את מתן התעודה בחתימת התובע על כתב התחייבות לפיו מתחייב התובע לבצע את כל המבדקים השנתיים (מבדקי מעקב/ביקרות) אך ורק אצלם, דרישה לה סירב התובע ובצדק. בשל כך, לא הועברה תעודת ההסמכה הסופית למשרדו של התובע. 5. הנתבעת שלחה הודעת צד ג' נגד המכון לבקרה ואיכות ICQ (להלן: "צד ג'") בה טענה שעל צד ג' לשפות את הנתבעת בגין כל סכום שייפסק, במידה וייפסק, לחובתה בשל העובדה שלא הונפקה לתובע תעודת הסמכה. 6. בכתב ההגנה מטעם צד ג', טען מנהל המכון, מר דן הלפרן, כי שני התשלומים בסך 4,198 ₪ + 1,184 ש"ח מהווים ביחד את מלוא ההתחייבות עפ"י ההסכם עם הנתבעים מיום 11.2.01 (ראה נספח א' לכתב הגנה של צד ג' לפיו, האגרה הינה בסך 4,600 ₪ בתוספת מע"מ; סה"כ 5388 ₪). עוד טען צד ג', כי התובע לא ערך הגהה לתעודת ההסמכה חרף שיגור שתי הודעות תזכורת ועד היום לא החזירה למכון. באשר לדרישה לחתום על ההתחייבות עליה סירב התובע לחתום, טען צד ג', כי מדובר בהתחייבות עמידה בכללי ההסמכה (להלן: "כתב ההתחייבות") ולא כפי שנטען ע"י הנתבעים, כי נדרשה התחייבות התובע לבצע מבדקים שנתיים אך ורק במכון לבקרה ואיכות. צד ג' הוסיף וטען, כי לו אין צורך בהתחייבות כזו היות והתחייבות כבר נחתמה ביום 11.2.01, עם אישור הצעת המחיר למבדקים התקופתיים במשרד התובע. צד ג' הדגיש, כי האיחור בהנפקת תעודת ההסמכה נעוץ באיחור הנתבעים בתשלום האגרה. צד ג' הוסיף, כי התשלום הראשון נפרע 4 חודשים לאחר ביצוע המבדק ביום 1.6.01 (המחאה לתאריך פרעון 30.9.01) וביום 23.10.01 נשלח צ'יק ע"ס 1,184 ₪ עבור בדיקת המדריך שבוצעה ביום 29.03.01. כעבור יומיים מיום קבלת דו"ח פעולות מתקנות מאת משרדו של התובע אושר המבדק ע"י הבודק באותו יום. כעבור יומיים נשלחה התעודה להגהה למשרד התובע עם דרישה לחתימה על התחייבות לשמירה על כללי ההסמכה. 7. צד ג' צירף את הצעת המחיר שהפכה להסכם בינו ובין משרד התובע לביצוע מבדקי מעקב תקופתיים (מבדק אחד לשנה) וצירף את כתב ההתחייבות. מעיון בתנאיו של המסמך האחרון עולה, כי עניינם של התנאים הינו דרישה לעמידה בכללי ההסמכה: "להמשיך ולקיים את מערכת ניהול האיכות בהתאם לדרישת התקן, לעניין דרכי פרסום האישור, סדרי הפיקוח, למלא אחר החוקים והתקנות הרצויים המחייבים את פעילות הארגון, מעקב ורישום לתלונות הלקוחות ואופן הטיפול בהם וכיו"ב". 8. בחקריתו הנגדית ע"י הנתבעים מסר נציג צד ג', מר הלפרן, שדרישת התשלום האחרונה הועברה לתובע בטעות ובתום לב ע"י הנהלת החשבון והיתה צריכה להשלח לנתבעים. 9. לאחר שעיינתי בכתבי הטענות על נספחיהם ולאחר ששמעתי את עדויות הצדדים ושקלתי את טענותיהם ההדדיות, הגעתי לכלל מסקנה, כי דין התביעה להתקבל ודין הודעת צד ג' להידחות. 10. מטרת ההתקשרות בין התובע ובין הנתבעים הינה הנפקת תעודת הסמכה עבור משרדו של התובע על מנת לאפשר לאחרון להשתתף במכרזים. אמנם, בסופו של דבר המכון העביר תעודה להגהה ולאישור ע"י התובע, שאם היה נאות לאשרה, צד ג' היה מנפיק עבורו את התעודה. התרשמתי, כי בשלב זה, שבו נשלחה התעודה למשרדו של התובע להגהה (בחודש אוקטובר 2001), היא היתה בלתי אקטואלית מבחינתו. משרדו של התובע כבר החמיץ את ההזדמנות להשתתף במכרז, שהמועד האחרון לגשת אליו היה עד 15.8.01. למותר לציין, שאחד מתנאי ההשתתפות במכרז היה, שלמגיש תהיה בקרת איכות (ISO-9002). על כן, נשאלת השאלה, מי גרם לאיחור בהנפקת התעודה? 11. העובדה שימים ספורים לאחר העברת התשלום בסך 1,184 ₪ ע"י הנתבעים למכון (שהועבר בתאריך 23.10.01), נשלחה למשרד התובע תעודת ההסמכה לצורך הגהה, מלמדת שהעיכוב בהנפקת התעודה נגרם בשל העיכוב בתשלום מלוא האגרה. האחריות להעברת האגרה למכון המסמיך מוטלת על הנתבעים וזאת עפ"י ההסכם מיום 19.10.00. טענת הנתבעים, כי סוכם על אגרה בסך 4,186 ₪ בלבד אין לה בסיס. צד ג' הציג הצעת המחיר מיום 11.2.01, שהפכה להסכם מחייב בינו לבין הנתבעים, לפיה, עלות האגרה הינה 4,198 ₪ + 1,184 ₪ ובסה"כ 5,382 ₪. יש בכך כדי להשמיט את הקרקע מתחת לטענת הנתבעים, כי הדרישה לתשלום הסכום האחרון (1,184 ₪) היתה סחטנית ולא עפ"י ההסכמה. 12. לפיכך, סבורני, כי אלילוא התחמקותם של הנתבעים מתשלום מלוא האגרה למכון המסמיך, היתה מונפקת תעודת ההסמכה מוקדם מאשר הונפקה, בשים לב לכך שמשרדו של התובע עמד במבדק ובפעולות המתקנות לאורך הדרך, למעט הסירוב לחתום על ההתחייבות. לדידי, ולאחר שעיינתי בכתב ההתייבות, אין הוא בא להוסיף תנאים מכבידים על משרדו של התובע מעבר למה שהוסכם תחילה. 13. לאור האמור, אני מקבל את התביעה ומחייב את הנתבעים יחד ולחוד לשלם לתובע את סכום התביעה בסך 16,500 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית החל מיום הגשת התביעה 20.12.01 ועד התשלום המלא בפועל. כמו כן, אני דוחה את ההודעה לצד ג'. בנסיבות העניין, אינני עושה צו להוצאות.תקן (מכון התקנים)