קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא אי הכרה באירוע מוחי כתאונת עבודה בביטוח לאומי: בפנינו תביעת התובע להכיר באירוע מוחי שבו הוא לקה ביום 3.10.2006 כפגיעה בעבודה. תביעת התובע נדחתה במכתב המל"ל ביום 24.3.2008. גרסת התובע: התובע יליד שנת 1958. התובע עבד בחברת SCD (חברת בת של רפא"ל) משנת 1992. התובע עבד כקניין רכש. במחצית 2005, מנהל הרכש, מר משה יהב, שהיה הממונה הישיר של התובע נתפס במעילה. מר יהב פוטר ובמקומו מונתה הגב' גליה פיורה. יצויין, כי המעילה התגלתה לאור חשיפת הפרשה על ידי התובע, ועל כן - ביום 23.2.2004 נמסר לו מכתב מסמנכ"ל משרד הבטחון - מר יחיאל חורב, אשר צורף לתיק בית הדין כת/1: "2. החוק מקנה הגנה לעובד אשר חושף עבירות במסגרת מקום עבודתו ומבטיח שלא יפגע בשל כך. 3. גם אנו מצידנו לא נאפשר ונמנע ניסיון, באם יקום כזה, לפגוע במשרתך ובמעמדך, בעקבות עדותך בפנינו. 4. חשוב גם לנו כי עובדים, בכל הרמות, ירגישו בטוחים לחשוף עבירות שנעברו במקום עבודתם, מבלי לחשוש שיבולע להם בשל כך". לגרסת התובע, הוא הבין ממכתב זה, כי עבודתו מובטחת ואסור לפגוע או להרע את תנאי עבודתו באופן כללי. בכל מקרה, כתוצאה מהמעילה - הוקמה אצל המעסיקה ועדת חקירה אשר אחת מהמלצותיה היתה לערוך חילופי תפקידים במח' הרכש. באפריל 2006 נמסר לתובע על החלטת המעסיקה לעניין חילופי התפקידים, וכי הוא ועמיתו לעבודה, רוברטו פרפילאן, עתידים להחליף תפקידים. עם זאת ההחלטה נדחתה ולא יצאה לפועל עד למועד הארוע - 3.10.2006. מאחר וההחלטה לעניין חילופי הגברא הושהתה ולא בוצעה לאלתר, קיווה התובע, לגרסתו, כי היא תבוטל ולא תקויים. ביום 3.10.2006 נמסר לתובע (לפי תצהירו) על ידי רוברטו כי הוחלט שעליהם להחליף תפקידים באופן מיידי וללא כל אפשרות לדחייה או להתחמקות. לגרסת התובע - כתוצאה מהבשורה הוא נכנס ללחץ ולהלם ואף החל לחוש שלא בטוב באותו יום. נציין, כי למיטב הבנת בית הדין, לא היה חשש שכתוצאה מחילופי התפקידים יפגעו תנאי השכר של התובע, תפקידו או מעמדו, אלא המדובר במעבר מתחום רכש אחד לתחום רכש שני. עם זאת - לגרסת התובע בחקירתו הנגדית - הוא חשש מירידה בשכר שכן "אי אפשר לדעת מראש מה יהיו היעדים והבונוסים שלו". לגרסת התובע, בלילה בין ה-3.10 ל-4.10 הוא חש שלא בטוב ולא ישן, ובכל זאת - הלך לעבודה ביום 4.10.2010, כאשר במשך רוב היום הוא שכב על השולחן כי לא חש טוב. עם שובו מהעבודה פנה לישון, כאשר בלילה שבין ה-4.10 ל-5.10 בשעה 02.00 חש התובע ברע ובסביבות השעה 04.00 פונה התובע באמבולנס לבית החולים, כאשר הוא התקבל לחדר מיון נוירולוגי בשעה 05.28 בבוקר. בבית החולים אובחן התובע כמי שעבר CVA. אין מחלוקת כי סביבת העבודה של התובע היתה עמוסה ולחוצה, אם כי לגרסתו - הוא הצליח להתמודד עם סביבה זו ביום יום. טענות ב"כ התובע: התובע הופתע על ידי ההודעה כי יעבור תפקיד שכן הוא לא רצה לעבור תפקיד, לא נקבע לפני ה-3.10 מועד להעברת התפקיד והוא חשב שלאור פרק הזמן שחלף בין המועד שנושא זה עלה לראשונה לבין ה-3.10 - לא יאלץ לעבור תפקיד בסופו של יום. העובדה שהעברת התפקידים היתה אמורה להיות מיידית גרמה להפתעה אצל התובע. התובע הסתמך על המכתב ממשרד הביטחון ש"ישמור עליו". התובע חש ברע סמוך לאירוע המוחי. ב"כ התובע מתייחס לכך שחלף כיום וחצי (2 לילות) עד המועד שבו התובע אושפז ממועד השיחה עם רוברטו, אולם טוען, שהתובע הרגיש שלא בטוב עוד בלילה של ה-3.10 סמוך להודעה. ב"טיעון הקצר שנוסף לסיכומים" - כותב ב"כ התובע, כי מהמסמכים הרפואיים עולה, שהכאבים של התובע החלו בלילה שבין ה-3.10 ל-4.10 ולא בלילה שבין ה-4.10 ל-5.10. טענות ב"כ הנתבע: לא היתה כל הפתעה בהודעת המעסיקה לעניין חילופי התפקידים. התובע ידע כי מכתב משרד הביטחון לא יגן עליו מפני חילופי תפקידים ועל כן - גם לא הציג מכתב זה לממוניו כשנודע לו על חילופי התפקידים המיועדים. לא היה אמור להיות כל שינוי בתפקידו או בשכרו של התובע כתוצאה מחילופי התפקידים. מהמסמכים הרפואיים עולה, כי התובע החל להרגיש ברע יממה אחרי השיחה מיום 3.10 כאשר נודע לו על חילופי התפקידים. דיון והכרעה: ביום 13.2.2011 ניתן פסק הדין של בית הדין הארצי בעניין יהושע לב נ' המל"ל (עב"ל 208/09). בפסק הדין נקבע כדלקמן:- "פרופ' רכס קבע בחוות דעתו, כי אירוע של דחק נפשי בלתי רגיל יכול לשמש כגורם הדק לפרוץ אירוע מוחי, הן איסכמי והן דימומי, והסביר את המנגנונים המדוייקים המובילים לכך. לדעתו של פרופ' רכס, יש לבחון בכל מקרה על פי נסיבותיו, את סמיכות הזמנים בין ארוע הדחק הנפשי לבין הופעת סימני האוטם, כאשר פרק זמן סביר במקרה כזה, הוא לדעתו, עד ל-24 שעות, אם כי שנת לילה עלולה להחליש את קיומו של הקשר הסיבתי. פרופ' רכס הסביר, כי גם במסגרת זמן זו, יש לשקול בכל מקרה ומקרה את עוצמת הדחק הנפשי, ואת השפעת הדחק מול השפעה אפשרית של גורמי הסיכון הטבעיים שיש במבוטח לחלות בארוע מוחי". בית הדין הארצי קיבל את עמדתו של פרופ' רכס וקבע כי מדובר באסכולה הרפואית העדכנית ביותר. היות ועל פי העובדות שהוצגו בפנינו ובמיוחד מתצהירו של התובע עולה, כי חלפו יותר מ-24 שעות (שני לילות) מהרגע שבו נודע לתובע על חילופי התפקידים ועד קרות האירוע המוחי - כאשר במשך זמן זה התובע אף ישן, הרי שעל פי חוות דעתו של פרופ' רכס - מתנתק הקשר בין האירוע בעבודה לבין קרות האוטם. בהקשר זה נציין, כי לגרסת ב"כ התובע בסיכומים ובטיעון לאחר הסיכומים, התובע חש שלא בטוב ולא ישן כבר בלילה שבין ה-3.10 ל-4.10, כאשר ה-CVA התגלה באיחור. נציין כי טענה זו לא עולה מהמסמכים הרפואיים. במסמך "סיכום ההעברה" של המחלקה הנוירולוגית (נ/12) יש התייחסות לכך ש"החולה התעורר עם הסימנים משנת לילה שעתיים וחצי לפני הגעתו לחדר מיון". במכתב השחרור אליו מפנה ב"כ התובע (נ/11), נרשם כי "בלילה בטרם קבלתו בנוירולוגיה הופיע הרגשת לחץ באוזניים וחוסר שיווי משקל". לא ניתן להבין ממשפט זה כי הכוונה של המשפט ב"הלילה טרם קבלתו" מתייחס ללילה שבין ה- 3 ל-4 לאוקטובר כפי שב"כ התובע מבקש שנבין, אלא מאחר והתובע התקבל למיון בבוקר של ה-5.10 - יש להבין שמשפט זה מתייחס ללילה שבין ה-4 ל-5 לאוקטובר. אילו הכוונה היתה כי התובע הרגיש שלא בטוב כ-36 שעות לפני שאושפז, מן הסתם נושא זה היה מצויין בצורה ברורה ובהירה במסמכים של חדר המיון לאור החשיבות שיש לענין זה. גם במסמך מד"א (נ/8) - התובע, ביום 5.10, התייחס לכך שהרגיש לא טוב מהלילה לפני (דהיינו - 4.10) ואינו מזכיר דבר שארע יומיים לפני כן, ביום ה-3.10. מבלי לגרוע מהאמור לעיל נציין, כי ללא כל קשר לפסק דין לב, במקרה זה לא היו בפנינו ראיות ברורות לעניין כך שההודעה על חילופי התפקידים מהווה אירוע חריג. על פי עדות התובע - נושא חילופי התפקידים היה ידוע לו מזה זמן רב, לפחות חצי שנה לפני השיחה מיום 3.10.2010 וגם בתקופה שקדמה להודעה, כחודש לפני כן, דיבר התובע בשיחת מסדרון עם הגב' פיורה על חילופי התפקידים המיועדים (חקירת התובע, פרוטוקול עמ' 18). מכאן שהתובע לא הופתע מההודעה, אלא ניתן לו זמן רב להתכונן לחילופי הגברי. באשר לטענת התובע, כי חשב שמכתבו של מר חורב "יגן עליו" - לא ניתן לקבל טענה זו שכן התובע, על פי עדותו, לא סיפר לממונים עליו לגבי המכתב ואין זה הגיוני שהוא הסתמך על מסמך סודי שלא הראה לאיש. יתרה מכך, ברור שהמכתב מתייחס לפגיעה שנובעת מחשיפת השחיתות ולא מאירועי יום יום שאין ביניהם לבין חשיפת שחיתויות ולו דבר. בוודאי שאין במכתב כדי להבדיל את התובע לעומת יתר עובדי המחלקה לגבי שינויים ותמורות שעוברת המחלקה כולה. בסיכומים מטעמו טוען ב"כ התובע כי מדובר באירוע חריג הן לאור העובדה שהתובע לא היה מעוניין בחילופים והן לאור העובדה כי היו אמורים ליישם את ההחלטה באופן מיידי. נציין, כי לא כל החלטה שמתקבלת על ידי ממונים ואשר אינה מוצאת חן בעיני הכפופים - מהווה אירוע חריג. כמו כן לעניין המיידיות - לא השתכנענו כי העובדה שהוחלט שחילופי התפקיד ייושמו באופן מיידי - גורמת לאירוע להפוך לחריג, כאשר התובע ידע מבעוד מועד שמנהליו מכוונים לביצוע חילופים כאלה. מכל המפורט לעיל - איננו מקבלים את טענת התובע כי האירוע שבו נודע לו על העברתו לתפקיד מהווה אירוע חריג ועל כן - דין התביעה להדחות. אין צו להוצאות. הצדדים רשאים לפנות בערעור לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים תוך 30 יום מקבלת פסק דין זה. אירוע מוחיביטוח לאומי