קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא העונש על אי קיום צווי הריסה: 1. המערער הורשע, על פי הודאתו, בעבירה של אי קיום צווי בית המשפט, שעניינם הריסת שני מבנים שנבנו על ידו שלא כחוק, ללא היתר. מדובר בצו הריסה שניתן בתיק עמ"ק (נצרת) 2241/00 ביחס לסגירת קומת עמודים בשטח של כ-97 מ"ר ולצו הריסה שניתן בתיק עמ"ק (בית שאן) 20411/05 ביחס למרתף ששטחו 20 מ"ר. 2. בית המשפט קמא גזר על המערער את העונשים הבאים: א. מאסר לתקופה של 12 חודשים, מתוכם 4 חודשים לריצוי בפועל והיתרה על תנאי למשך 3 שנים, לבל יעבור עבירה נוספת על הוראות חוק התכנון והבניה. ב. הופעל מאסר מותנה בן 8 חודשים, שהוטל על המערער בתיק עמ"ק (בית שאן) 20411/05, חלקו בחופף למאסר בתיק זה וחלקו במצטבר, כך שנקבע, כי בסך-הכל ירצה המערער עונש של 10 חודשי מאסר בפועל. ג. הופעלה התחייבות שנחתמה על ידי המערער בתיק עמ"ק 20411/05 ע"ס 30,000 ₪. ד. הוטלה התחייבות בסך 30,000 ₪ להימנע מביצוע עבירה מן העבירות בהן הורשע המערער בתוך 3 שנים. 3. על חומרת גזר הדין הוגש הערעור שבפני, במסגרתו טוען ב"כ המערער, כי מן הראוי היה להורות על הזמנת תסקיר, בטרם ייגזר דינו של המערער. בנוסף, נטען כי העונש חמור מידי, בהתחשב בכך שהסיבה היחידה שבגינה לא הוצא ההיתר, היה מחסור כספי שלא אפשר למערער לשלם היטל השבחה. 4. ב"כ המערער הפנה לנסיבותיו האישיות של המערער, יליד 1954 ואב ל-9 ילדים וטען, כי שליחתו למאסר מאחורי סורג ובריח לא תשיג את תכלית העונש, המערער כבר נקנס בעשרות אלפי שקלים ומצבו הכלכלי קשה, למרות האמור, עשה המערער מאמץ לאחר גזר הדין לשלם את היטל ההשבחה במטרה להשיג את ההיתר. 5. לאחר הדיון המציא ב"כ המערער אסמכתא לכך שגם סכום האגרה שולם, כך שלטענתו, אין כל מניעה מקבלת ההיתר, שכן כל התנאים לקבלתו מולאו. 6. ב"כ המשיבה מתנגד לקבלת הערעור. בטיעוניו הפנה לפרק הזמן הארוך שחלף מאז ניתן הצו ולעובדה שהמערער כבר ריצה עונש מאסר בעבודות שירות, ולמרות זאת לא ביצע את הצו. ב"כ המשיבה הסכים להקלה מסוימת בעונשו של המערער, נוכח התקדמות ההליך התכנוני, אך סמך ידו על נימוקי גזר הדין וביקש להותיר את עונש המאסר על כנו. 7. אין חולק, כי עבירה של הפרת צו שיפוטי הינה עבירה חמורה, הגוררת אחריה עונשים חמורים, לרבות בדרך של מאסר בפועל. במקרה זה, מדובר בצו שניתן עוד בשנת 2000, למעלה מעשור חלף בטרם פעל המערער להריסת המבנה הבלתי חוקי או להכשרת הבנייה. 8. המערער הועמד לדין בעבר בגין אי קיום הצו. במסגרת ת.פ. (נצרת) 2161/01 הוטלו על המערער שני חודשי מאסר על תנאי, קנס בסך 2,500 ₪ והתחייבות להימנע מביצוע עבירה, בסך 5,000 ₪. 9. המערער הועמד לדין שוב בגין אותה עבירה במסגרת עמ"ק 20411/05 (שלום בית-שאן), לאחר שהתברר כי לא רק שלא קיים את צו ההריסה, אלא הוסיף וביצע בנייה לא חוקית בשטח המרתף. בגזר דין מנומק היטב, פירט בית המשפט באריכות את ההזדמנויות שניתנו למערער להשיג את ההיתר, כשבקשתו להיתר אושרה בתנאים, אולם הוא לא טרח לשלם את ההוצאות שנדרשו לשם הוצאת ההיתר. 10. לאור הנימוקים שפורטו שם, הורה בית המשפט על הפעלת המאסר המותנה בחופף למאסר בן 4 חודשים שהטיל על המערער, וקבע כי המאסר ירוצה בדרך של עבודות שירות. בנוסף הוטלו על המערער באותו גזר דין, מאסר על תנאי בן 8 חודשים (שהופעל בהליך זה) והופעלה ההתחייבות בסך 8,000 ₪; המערער חויב בתשלום כפל אגרה ובחתימה של התחייבות כספית בסך 30,000 ₪ (שהופעלה בהליך זה). 11. נוכח השתלשלות זו, ראה בית המשפט קמא להחמיר עם המערער, לאחר שהעונשים שהוטלו עליו בעבר לא גרמו לו לפעול ביתר נמרצות לשם ביצוע הצו או הכשרת הבנייה. 12. בית המשפט קמא הדגיש, בצדק, את הצורך להחמיר עם עברייני בנייה העושים דין לעצמם ומציבים עובדות בשטח. ביחס למערער זה, בפרט, תיאר בית המשפט קמא את ההזדמנויות שניתנו לו בעבר, כאשר בית המשפט לא מיצה עימו את הדין והעמידו על חובתו לפעול על פי הצו. 13. יחד עם זאת, לא שוכנעתי כי ניתן משקל מספיק לעובדה שלא מדובר במי שבנה על שטח לא לו, או בניגוד למצב התכנוני, תוך אילוץ גורמי התכנון והבנייה להתאים את המצב התכנוני לעובדות שיצר בפועל, אלא במערער שבנה על אדמתו, בנייה שזכתה לאישור עקרוני בדמות היתר בתנאים, והסיבה היחידה שבגינה לא השלים את הליכי קבלת ההיתר, לאורך השנים הרבות, הייתה שלא הצליח לגייס את הכסף הדרוש לתשלום ההוצאות (היטל ההשבחה והאגרות) הנדרשות לקבלת ההיתר. 14. מבלי להמעיט בחומרת מעשיו של המערער, התוצאה שמחדלו הממושך, אשר ככל הנראה, בא סוף סוף לסיומו, עם גיוס סכומי הכסף ותשלומם, יביא למאסרו לפרק זמן של 10 חודשים, איננה מידתית. 15. אף שהמערער ריצה עונש מאסר בפועל בדרך של עבודות שירות בגין עבירה זהה, לולא תקופת המאסר המותנה (8 חודשים), הרי עם מילוי כל התנאים לקבלת ההיתר, גם אם באיחור, נוכח נסיבות ביצוע העבירה והנסיבות האישיות, ספק אם היה מקום להטלת מאסר ממש; על כל פנים, כיום, מבחינת האינטרס הציבורי ניתן להסתפק בענישה שלא תכלול מאסר בפועל. 16. שוכנעתי כי הפעלת התנאי לא תהא צודקת בנסיבות העניין, וכמפורט לעיל, ומן הדין להאריכה או לחדשה לתקופה של שנתיים, בהתאם לסעיף 56(א) לחוק העונשין, התשל"ז-1977. 17. כמפורט לעיל, המערער נשא בחיובים כספיים לא מבוטלים עקב התנהלותו, דומה כי למד את לקחו ובנסיבות כאלה, הטלת מאסר בפועל, עונש שיגרור אחריו הפעלת מאסר מותנה בן 8 חודשים, הינה בלתי צודקת, במידה המצדיקה נקיטת צעד חריג, של הארכה או חידוש התנאי. 18. לפיכך, אני מקבלת את הערעור, במובן זה, שעונש המאסר בפועל ועונש המאסר המותנה, שהוטלו על המערער-יבוטלו. המאסר המותנה שהושת על המערער בתיק עמ"ק (בית שאן) 20411/05 יחודש למשך שנתיים מהיום. יתר העונשים שהוטלו על המערער, יוותרו על כנם. הריסת מבנהצו הריסהצווים