קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא בחינות בגרות לאסירים פלסטינים: השופט  י' דנציגר: 1. העתירה שלפנינו, שעניינה קיומן של בחינות הבגרות של משרד החינוך של הרשות הפלסטינית במתקני שירות בתי הסוהר, הוגשה על ידי שני משרדים של הרשות הפלסטינית: המשרד לענייני אסירים ומשוחררים ומשרד החינוך. את עתירתם מבססים העותרים על פקודות נציבות בתי הסוהר מס' 04.49.02 ו- 03.02.00. לטענת העותרים, נציב שירות בתי הסוהר, אשר קיום בחינות הבגרות מותנה באישורו על פי פקודות אלה, אינו מאשר את קיומן משיקולים זרים. 2. טענתם המרכזית של המשיבים היא כי יש לדחות את העתירה על הסף. לטענתם, אין מקום שבית משפט זה יידרש לעתירה, שכן הידרשות לה משמעותה התערבות בניהול יחסי החוץ של מדינת ישראל, עניין המצוי בתחום סמכותה המובהק של הרשות המבצעת. את טענתם זו מבססים המשיבים על היות העותרים גופים של הרשות הפלסטינית אשר יחסיה עם ישראל מתנהלים במישור המדיני ועל פי הסכמים מדיניים שנכרתו בין ישראל לבין אש"ף ושמכוחם הוקמה ופועלת הרשות הפלסטינית המהווה, לשיטת המשיבים, "ישות מדינית מוגבלת". 3. במהלך הדיון שהתקיים לפנינו ובמענה לטענת המשיבים, ציין בא כוח העותרים - עו"ד ח' יונס - כי העותר 1 פועל כ"סנגוריה הציבורית" של העצירים והאסירים תושבי הרשות הפלסטינית המוחזקים במתקני שירות בתי הסוהר, וציין כי בכובע זה מוגשת העתירה. 4. לאחר שעיינו בעתירה ולאחר ששמענו את טענות הצדדים בדיון שהתקיים לפנינו הגענו לכלל מסקנה כי דין העתירה להידחות על הסף בהעדר זכות עמידה. נוכח עמדת העותרים במהלך הדיון שהתקיים לפנינו, הגענו לכלל מסקנה כי אין צורך להכריע בגדר עתירה זו בשאלת מעמדה של הרשות הפלסטינית ובהשלכות מעמד זה על גורל העתירה. להלן נימוקינו: מדברי בא כוח העותרים במהלך הדיון שהתקיים משתמע כי העותרים מגישים את עתירתם כעתירה ציבורית על יסוד הכרת בית משפט זה בזכות העמידה של "עותרים ציבוריים". אכן, זכות העמידה של עותרים ציבוריים הורחבה עד מאוד [ראו: בג"ץ 962/07 לירן נ' היועץ המשפטי לממשלה (לא פורסם, 1.4.2007), פסקה 24 והאסמכתאות הנזכרות שם (להלן: עניין לירן); בג"ץ 4736/03 אלון חברת הדלק לישראל בע"מ נ' שר התעשיה והמסחר (לא פורסם, 15.6.2008), פסקה 23 והאסמכתאות הנזכרות שם; בג"ץ 6972/07 לקסר נ' שר האוצר (לא פורסם, 22.3.2009), פסקה 24 והאסמכתאות הנזכרות שם (להלן: עניין לקסר)]. יחד עם זאת, אין לומר כי זו הרחבה ללא גבולות. כך למשל, מקום בו קיים נפגע ישיר מפעולה שלטונית, והוא עצמו אינו פונה לבית המשפט, עשוי בית המשפט שלא להכיר בזכות העמידה של העותר הציבורי [ראו: עניין לירן, פסקה 14; עניין לקסר, פסקה 24 והאסמכתאות הנזכרות שם; בג"ץ 6492/08 עמותת ש.ע.ל מפעלים חינוכיים נ' מפקד כוחות צה"ל בגדה המערבית (לא פורסם, 14.1.2010), פסקה 5]. ואולם, יתכנו מקרים בהם בית משפט זה יידרש לעתירה המוגשת על ידי עותר ציבורי גם מקום בו לא קיים נפגע ישיר שפנה לבית המשפט, למשל כאשר המדובר בעתירה שהסוגיה המועלית בה הינה בעלת חשיבות חוקתית מן המעלה הראשונה וקשורה בגרעינה ליסודות המשטר הדמוקרטי ולזכויות אדם [ראו: עניין לקסר, פסקה 24; עניין לירן, פסקה 15]. אין חולקין כי הנפגעים הישירים מהחלטת נציב שירות בתי הסוהר שלא לאשר את קיומן של הבחינות הינם אותם אסירים, תושבי הרשות הפלסטינית, המבקשים להיבחן בבחינות הבגרות של משרד החינוך של הרשות הפלסטינית. ואולם, אסירים כאמור לא עתרו לבית משפט זה לקבלת סעד בעניין ואף לא צורפו כעותרים במסגרת העתירה שלפנינו. לפיכך, אף אם נניח לצורך דיון זה בלבד כי לעותרים זכות עמידה כעותרים ציבוריים לפני בית משפט זה ביושבו כבית משפט גבוה לצדק וכי יש מקום כי בית משפט זה יידרש לעתירה המוגשת על ידי הרשות הפלסטינית או מי מגופיה - ונדגיש שוב כי הכרעה בסוגיות אלה איננה נדרשת במקרה שלפנינו - הרי שנוכח אי פנייתם של הנפגעים הישירים לבית משפט זה בהשגה על החלטת נציב שירות בתי הסוהר שלא לאפשר להם להיבחן בבחינת הבגרות, אין מקום להידרש לעתירה שלפנינו ויש לדחותה על הסף. יצויין כי אף אם היו פונים אסירים כאמור בעתירה לבית משפט זה, יש להניח כי עתירתם זו הייתה נדחית מחמת קיומו של סעד חלופי בדמות של עתירת אסיר [סעיף 62א לפקודת בתי הסוהר [נוסח חדש], התשל"ב-1971, וראו למשל: בג"ץ 4531/09 ברגותי נ' שירות בתי הסוהר (לא פורסם, 16.6.2010) (להלן: עניין ברגותי); כן השוו: רע"ב 5898/10 מג'אדבה נ' שרות בתי הסוהר (לא פורסם, 23.11.2010), פסקאות י-כו (להלן: עניין מג'אדבה)]. הידרשות לעתירה תיצור איפוא מסלול "עוקף" להליך של עתירת אסיר, ואת זאת אין לאפשר. נדגיש כי הדעה המקובלת הינה כי אף אם עתירת אסיר מעלה שאלות עקרוניות באשר לזכויות החוקתיות של האסיר המקום להעלותן על דרך הכלל תהיה על דרך של עתירת אסיר [ראו: עניין ברגותי הנ"ל; והשוו לדעתו של השופט א' רובינשטיין בהחלטתו בעניין מג'אדבה, פסקה כ]. 5. אשר על כן, העתירה נדחית על הסף. העותרים יישאו בהוצאות המשיבים בסך של 5,000 ש"ח. ש ו פ ט השופטת ע' ארבל: אני מסכימה. ש ו פ ט ת המשנה לנשיאה א' ריבלין: מצטרף אני לפסק דינו של חברי השופט י' דנציגר - מטעמיו ומטעם נוסף: מקובלת עלי עמדת המדינה כי הענין מצוי בתחום סמכותה של הרשות המבצעת בשל שהוא נוגע ליחסיה של ישראל עם הרשות הפלסטינית - יחסים המתנהלים במישור המדיני. המשנה לנשיאה הוחלט כאמור בפסק דינו של השופט י' דנציגר.בית סוהר / כלאדיני חינוךאסיריםבחינות בגרותפלסטינים