בארץ מתקיימת פעילות בלתי חוקית של אופנועים המכונים מוטוקרוס, והינם בעלי יכולות והתקנים מיוחדים, המשמשים לנהיגה אתגרית או תחרותית נושאת סיכונים מוגברים אינם מורשים, אינם מבוטחים ומוברחים ארצה לשימוש בלתי חוקי כמו כן מוכר סגנון נהיגה המכונה "מוטוקרוס" כאשר אופנוע שטח, לא בהכרח מוטוקרוס, נע במסלול סגור כשהוא עובר מכשולים יצירי אדם או טבע. קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא ביטוח אופנוע מוטוקרוס: תביעה לפיצוי בגין נזקי גוף לפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים התשל"ה - 1975 [להלן - "חוק הפיצויים"]. המחלוקת על החבות ועל הנזק. רקע ועובדות שאינן שנויות במחלוקת התובע יליד 1978, בעל רישיון נהיגה תקף, היה בעלים של שני רכבים דו - גלגליים: האחד - קטנוע מסוג וספה מ.ר. 5672056 [להלן - "וספה"] והשני אופנוע שטח מסוג KTM, מ.ר. 7459701 [להלן - "האופנוע"]. שני רכבים אלה בוטחו בביטוחי חובה תקפים לעת הרלוונטית. אין חולק כי האופנוע בוטח אצל הנתבעת 1 אשר הוציאה פוליסה משותפת עם נתבעת 2. בארץ מתקיימת פעילות בלתי חוקית של אופנועים המכונים מוטוקרוס, והינם בעלי יכולות והתקנים מיוחדים, המשמשים לנהיגה אתגרית או תחרותית נושאת סיכונים מוגברים אינם מורשים, אינם מבוטחים ומוברחים ארצה לשימוש בלתי חוקי [להלן - "מוטוקרוס"]. כמו כן מוכר סגנון נהיגה המכונה "מוטוקרוס" כאשר אופנוע שטח, לא בהכרח מוטוקרוס, נע במסלול סגור כשהוא עובר מכשולים יצירי אדם או טבע. ביום 12.11.99 , עת רכב ביחד עם חבורת רוכבי אופנועים, על אופנוע כלשהו שזהותו וסיווגו שנויים במחלוקת, אירעה לתובע, אז בן 21, תאונה, וכתוצאה ממנה נחבל התובע קשות בפניו ובלסתו התחתונה [להלן - "התאונה"]. התובע הובא על ידי חבר ילדות בשם תומר מעודד [להלן - "תומר"] ובחור נוסף בשם "רונן" לבית החולים איכילוב. בבית החולים אובחנו חתכים עמוקים בסנטר, שבר בלסת תחתונה ונזקים למספר שיניים. התובע נותח לקיבוע הלסת ולימים עבר טיפולי עקירה וסתימות בשיניים. נסיבות התאונה ובפרט זהות האופנוע המעורב שנויים במחלוקת קיצונית בין הצדדים. אך התובע עצמו מודה כי לאחר שחרורו מבית החולים, פנה למשטרה ומסר שם הודעה שקרית ולפיה אירעה התאונה כאשר "נהגתי על הוספה לכיוון הבית ... ברחוב השקמה פניתי לרחוב הרצוג שבכדי לפנות אליו אני צריך לחצות גשר קטן וכשפניתי החלקתי על שיכבת חול שהייתה על הכביש .... ידית קלצ' בוספה נשברה" . לדבריו עשה זאת על שום חששו, על פי "עצה רעה" שקיבל ממן דהוא, כי אלמלא כן, לא יזכה בפיצוי כספי מחברת הביטוח. התובע אף מודה כי מאותם מניעים, מסר באותה עת גרסה זהה ושקרית לסוכן הביטוח שלו ואף לעו"ד מילמן שייצגה אותו לימים. הנתבעות באמצעות הנתבעת 1 חשדו בגרסת התובע ובפרט לעניין האופנוע המעורב, שלחו אליו בשנת 2001 חוקר מטעמן, עימו סירב התובע לשתף פעולה [וזו זכותו] ונמנעו מהכרה בתביעתו ומתשלום פיצויים בגין "תאונת דרכים". עו"ד מילמן, סירבה להמשיך ולייצגו. לאחר הדברים האלו, נסע התובע לכמה חודשים לטייל בהודו, שב ארצה, המשיך בחייו, עד אשר, בייצוג של בא כוחו הנוכחי, עו"ד יוליש, הגיש את תביעתו הנוכחית ביום 9.11.06, כשלושה ימים לפני התיישנותה. וכאן טוען הוא כי אכן מסר גרסה שקרית בעבר על מנת לזכות בפיצוי כספי וזאת על סמך עצה "רעה" כאמור, אלא לדבריו הגרסה הנכונה היא כי התאונה נגרמה עת טייל עם האופנוע ועם חברים אחרים הרכובים על אופנועים בחולות פלמחים. במהלך טיול זה "קפצו" החברים והתובע, עם האופנועים שלהם, מעל דיונות, התובע התהפך ונחבל. לטענת התובע - האופנוע המעורב הוא האופנוע לעיל, המבוטח אצל הנתבעות [להלן - "הגרסה החדשה"]. מומחה בית המשפט בתחום פה ולסת, ד"ר הורוביץ, בדק את התובע ואת החומר הרפואי לרבות צילומים מבית החולים איכילוב וצילומים עדכניים. הוא המליץ על קביעת נכויות צמיתות בגין צלקת מתחת לסנטר - 10%, שבר בלסת תחתונה והפרעות במערכת הלעיסה - 5%, חוסר תחושה - 3%, אובדן שיניים 46 ו - 47 - 0.5% והחזר הוצאות טיפולים. לעתיד קבע צורכי התובע להתקנת מבנה וכתר בגין כל אחד מהשתלים על שתי שיניים אלה והתקנות חוזרות של שחזורים בשיניים נוספות שנפגעו. התובע עבד ועובד כטכנאי מזגנים תחת "כנפי" העסק שלי אביו יעקב, אינו רשום כ"עוסק מורשה" אצל רשויות המס ורושם את הכנסותיו הפרטיות לאחר שעות העבודה בעסק של אביו, כהכנסות של עסק אביו. אביו מוציא את החשבוניות בהתאם. במהלך שנת 1999, וב - 11 החודשים שקדמו לתאונה, השתכר התובע לפי דו"ח רציפות הביטוח במל"ל סכום של כ - 32,000 ₪, משמע, כ - 2,910 ₪ לחודש. לאחר תקופת אי כושר, שב לעבודה ושכרו השנתי החל משנת 2004 ועד כולל שנת 2009, נע בין כ - 50,000 ₪ ל - 53,000 ₪, משמע, כ - 4,300 ₪ לחודש בממוצע. התובע מודה בתצהירו כי שכרו המדווח, הן לפני התאונה והן לאחריה, אינו משתקף בנתוני המל"ל: עובר לתאונה נהג אביו לשלם לו כסף במזומן ו"רשם משכורת נמוכה מטעמי מס" ושכרו הממשי הגיע ל - 5,000 ₪ לחודש. לאחר התאונה וכיום, הוא עובד בין 10 ל - 12 שעות בעבודה פיסית מאומצת ו"שכרי המוצהר עומד על סך של 5,000 ₪ ברוטו ... בפועל ההכנסה שלי גבוהה מסכום זה, שכן בנוסף לשכר שאני מקבל, אני מבצע עבודות פרטיות, שההכנסה נרשמת בעסקו של אבי ....". המחלוקות המחלוקת העיקרית היא בשאלת החבות: התובע טוען בגרסה החדשה, כי התאונה אירעה כאשר ניסה "לקפוץ" עם האופנוע המבוטח מעל שתי דיונות, שהמרווח ביניהן כ - 15 מטרים. הנתבעת טוענת לעומתו כי לא הוכיח כי בעת התאונה נהג על האופנוע וכי התאונה אירעה עת נהג התובע באופנוע שלישי מסוג "מוטוקרוס", שאינו מורשה ואינו מבוטח על ידה. לחלופין, ואף אם נהג התובע על האופנוע המבוטח, הרי נהיגתו אינה בגדר "שימוש" ברכב על פי חוק הפיצויים ואף מוחרגת מהכיסוי הביטוחי, בהיותה "שימוש לרכב לתחרות או לתחרות מהירות שלא נכללה ברשימה זו ....". בנוסף חלוקים הצדדים על הנזק. הראיות מטעם התובע הצהירו והעידו הוא וחבריו אייל בן יוסף ותומר מעודד. מטעם הנתבעת העידו אחות של התובע, שני, וכן חוקרת בשם ג'ואנה סולם, שאף הגישה קלטת ותמלולה, הכל משיחתה עם שני. בנוסף נחקר מומחה בית המשפט לבקשת הנתבעת. דיון שאלת החבות - נסיבות התאונה המחלוקת בתיק זה אינה מעוררת שאלה משפטית ותוכרע אך ורק על פי אמינות התובע. התובע החזיק במועד בתאונה בשני כלי רכב מבוטחים ומורשים, וספה ואופנוע. על מנת לחייב את הנתבעות כמבטחות על פי חוק הפיצויים ועל פי פקודת ביטוח רכב מנועי [נוסח חדש] תש"ל - 1970, עליו להוכיח כי אירעה תאונת דרכים תוך שימוש באחד מרכבים אלה. מאחר שהתובע מודה כי גרסתו לגבי שימוש בוספה הייתה שקרית - עליו להוכיח כי נהג בעת התאונה דווקא באופנוע. נטל השכנוע כאן אינו משתנה ומוטל כמו בכל תביעה אזרחית, על כתפי התובע מתחילת המשפט ועד סופו. בניגוד למשתמע מטענת ב"כ התובע, חברת הביטוח אינה צריכה להוכיח כי התובע נהג באופנוע שלישי ולא מבוטח, למשל מוטוקרוס. התובע הוא זה שצריך להוכיח את הגרסה החדשה ולפיה נהג בעת התאונה באופנוע מבוטח על ידי חברת הביטוח. לטעמי, תובע כמו התובע שלפניי, שכבר הודה כי מסר גרסה שקרית על מנת לקבל פיצוי ולמעשה עשה זאת בניסיון להונות את חברת הביטוח, נושא בנטל ראייתי מוגבר. אך אינני נזקקת לכך. שכן לא האמנתי לא לתובע ולא לעדיו לגבי זהות האופנוע המעורב בתאונה. דרך כלל, הייתי נמנעת מקביעות מהימנות נחרצות ומסתפקת בקביעה כי בעל דין לא הרים את הנטל המוטל עליו. אך כאן מצאתי לחרוג ממנהגי. אמינות התובע איני מתקשה לקבוע שהתובע שקרן, שכן הוא עצמו הודה בכך. התובע שיקר יותר מפעם אחת ואף הודה בכך במהלך הדיון, ללא ניד עפעף. הוא הודה ששיקר במשטרה, לסוכן הביטוח ואף לעו"ד מילמן שייצגה אותו בתחילת הדרך [עמ' 18 , ש' 27]. הוא הודה ששיקר בעד בצע כסף [לבימ"ש - שם, ש' 23]. התובע ניסה להסביר כי שיקר עקב "עצה רעה" והתהדר ב"תמימותו". אביא את דבריו כלשונו בסעיף 9 בתצהירו : "אני טכנאי מזגנים במקצועי, חסר הבנה וידע משפטי .. שמעתי לעצה רעה של אחד מרוכבי האופנועים שהיו איתי, והסתרתי את אופן ה [כך] רחשות התאונה, וטענתי כי זו ארעה בעת שהחלקתי כאשר רכבתי על הקטנוע. זו הייתה הפעם הראשונה בחיי שהייתי מעורב בתאונה בעת רכיבה בשטח, והייתי תמים [הדגשה שלי, י.ה.] להאמין לאחד הרוכבים במקום שאמר לי, שתאונה שכזו לא מכוסה בביטוח החובה...". באשר ל"תמימות" אין לנו אלא את דברי התובע עצמו שנשאל האם הוא מתאר את עצמו כמאוד תמים והשיב "קצת תחמני" [עמ' 30, ש' 28]. באשר להחלטה לשקר, העיד התובע עצמו : "לא אמרו לי לשקר במשטרה. זו הייתה החלטה שלי" [שם. ש' 12]. אין זה השקר הראשון של התובע. אף לאחר שהודה בשקריו הקודמים, לא הניד עפעף כאשר הודה בבית המשפט שהוא מגיש או מוגשים עבורו דיווחים שקריים על הכנסותיו לשלטונות המס [עמ' 29 וסעיפים 20, 21, 29 ו - 30 לתצהירו וכן תשובותיו לשאלון 41 - 42]. כשניתנה לו האפשרות להסביר, השיב באופן המתיישב עם התנהלותו כל העת ומלמד למרבה הצער על תפיסתו המוסרית :"התוספת הזו מגיעה לי" [עמ' 30, ש' 14]. מכאן, אם התוספת "מגיעה" - התובע רואה בכך תשובה לשאלה - מדוע אינו מדווח דיווח אמת על הכנסותיו. עינינו הרואות, התובע אינו מוטרד משקרים, אף לא מהודאה בהם בבית המשפט. העיקר מבחינתו, הוא קידום מטרותיו התועלתניות. אחותו של התובע, שני, שזומנה להעיד מטעם הנתבעת [ע.ה. 1] , מסרה לחוקרת מוסווית [מטעם הנתבעת, ע.ה. 2] כי בעת התאונה נהג התובע על אופנוע גדול "אופנוע מוטוקרוס. זה אפילו האופנועים האלה ללא ביטוחים, מרוב שהם מסוכנים. אז הוא נרגע עכשיו יש לו טרקטורון ..." [תמליל נ/4, עמ' 16]. שני לא הייתה עדה לתאונה וכמובן שאמרה זו שלה אינה ראיה לזהות האופנוע עליו רכב התובע בעת התאונה. ואולם, איני נדרשת כלל לקבילות אמרה זו. אף אם אינה קבילה, היא הוצגה לתובע במהלך חקירתו הנגדית. התובע לא שלל את אמרת שני, אלא השיב "יכול להיות שיש שם כללי לאופנועי שטח שהוא יכול להיות גם מוטוקרוס". כשנשאל איך שני יודעת על כך שאופנוע כזה אינו מבוטח והינו מסוכן, סימן שהיא יודעת? השיב : "כנראה". [עמ' 21, ש' 3 -5]. התובע אף ידע להעיד על טיבם של מסלולי מוטוקרוס [שם, בהמשך] ומכאן שעולם המוטוקרוס אינו זר לתובע. על רקע זה מתעוררת במלוא עצמתה שאלת זיהוי האופנוע המעורב בתאונה. התובע לא טרח ואף נמנע מהגשת ראיות שהיו עשויות לחזק את גרסתו: התובע לא הגיש לבית המשפט ראיה כלשהי על פגיעת האופנוע, אם כי הסכים ש"המוט המקשר בכידון נפגע מהלסת. יש לי אותו בבית" [עמ' 28 למעלה]. בהמשך נשאל האם ניתן לזהות שכידון זה הוא כידון של האופנוע המבוטח [KTM] ותשובתו : "קשה לי להאמין ... כידונים של כל אופנועי השטח הם מאוד דומים וכשקונים אותם יש כאלה שמחליפים אותם למשופרים יותר. אני לא החלפתי אבל הוא היה בבעלות שניים לפני. גם אם זה המקורי הוא מאוד דומה לחליפי או למשופר. אין לי בעיה להביאו". אין לתובע בעיה, אך לא טרח להביא את הכידון. לטענת התובע הוא תיקן את הכידון בעלות של 200 - 400 ₪. האופנוע עמד אז למכירה. התובע לא המציא קבלה על התיקון. התובע לא טרח לספק כל ראיה לזיהוי הכידון הפגוע לדבריו עם האופנוע המבוטח, על אף שהיה בידו ללקט ראיות כאלו בזמן אמת. התובע אף נמנע מזימון עדים אחרים לתאונה, שאינם חבריו. התובע וחבריו דאגו לפינוי התובע מזירת התאונה באמצעות חבר, תומר [ע.ת. 3] וחבר נוסף בשם "רונן" שלא זומן להעיד על ידי התובע. נקודה זו אינה מחזקת את גרסת התובע. בהיותו "חבול קשה בפניו ויורד לו דם" [סעיף 3 בתצהיר תומר], לא ברור מדוע לא הזעיקו למקום אמבולנס שיפנה את התובע בתוך זמן קצר לאחד מבתי החולים הקרובים לחוף פלמחים, קפלן או אסף הרופא. מדוע היה צורך להמתין לחברים המגיעים ברכב מהעיר חולון? מאליה עולה תמיהה, שמא "פינוי" זה נעשה על מנת למנוע גילוי של אופנוע לא מורשה ולא חוקי בזירה. לאור מסקנותיי, איני נדרשת לקביעת ממצאים בעניין זה. מעבר לכל נדרש, הנתבעת הגישה באמצעות החוקרת מטעמה את תמליל שיחתה של החוקרת עם אחות התובע שני וכן את הקלטת השיחה ביניהן. שני זיהתה את קולה בקלטת לאחר האזנה באולם בית המשפט. שני מסרה בשיחה גרסה שאינה נוחה לתובע, גם אם מדובר בעדות שמיעה ביחס לנסיבות התאונה ולאופנוע המעורב. למען הסדר הטוב אציין כי בחקירתה לא זכרה שני דבר מהשיחה, מהתאונה, למעט את אחיה בבית החולים ואת אחיה כשהוא עומד במרפסת הבית עם חולצה לבנה וכתם דם. שני העידה כי אינה מבינה בעולם האופנועים ואשר לאופנוע מוטוקורס, אינה מבינה בזה, אולי פעם אחיה אמר לה [עמ' 35 - 37]. איני נדרשת לעדות שני על מנת לקבוע שהתובע משקר גם היום. אלא התרשמתי כי מתן העדות, לא היה נוח והכביד על שני. אותה עת ישב התובע בקצה האולם כשעיניו נעוצות בקרקע. לא אוכל לרחוש אמון לגרסתו החדשה של התובע ואני דוחה אותה בשתי ידיים. על כן אין בידיי לקבוע ולו במידה הנדרשת במשפט אזרחי, כי התובע הוכיח את גרסתו החדשה ובכלל, כי עמד בנטל להוכיח שהתאונה אירעה עת נהג באופנוע המבוטח. יתר העדויות מטעם התובע לחיזוק עדותו זימן התובע שני עדים נוספים: את אייל בן יוסף [להלן - "אייל"] ואת תומר. אייל הוא רוכב מנוסה, כיום בן 37, מבוגר מהתובע. לדבריו היה עד ראיה לתאונה כאחד מחבורת הרוכבים וכמי שהשתתף בעצמו עם אופנוע שטח שלו בטיול. אייל הצהיר כי התובע רכב על האופנוע ובחקירתו שלל כי התובע רכב על אופנוע מוטוקורס. אך אייל הוא חברו של התובע, התרשמתי כי עניינו של התובע חשוב בעיניו יותר מכל. הוא עצמו הגיש בעבר תביעה ביטוחית שנדחתה לאחר שלילת טענתו כי נפגע עת רכב על טוסטוס [עמ' 13]. כשנשאל אם הוא הרוכב שנתן לתובע את ה"עצה הרעה" לשקר במשטרה לגבי נסיבות התאונה, לא שלל זאת אלא השיב "אני לא זוכר". [עמ' 11, ש' 9]. לא אוכל ליתן אמון בעדות זו. עד נוסף הוא תומר. תומר הוא חבר ילדות של התובע, לא היה עד לתאונה והוזמן על ידי אייל לפנות את התובע ממקום התאונה. תומר הצהיר כי "לקחתי את האופנוע של מוטי חזרה לביתי ...". תומר לא נדרש, לא אישר ולא שלל את זהות האופנוע עליו רכב התובע בעת התאונה. הוא הצהיר רק על נסיבות הפינוי ולמעשה לא היה צפוי לחקירה ארוכה. על אף זאת, כשנכנס לאולם בית המשפט, מצא לשאול היכן הוא צריך לעמוד. מיד שאל אותו ב"כ הנתבעת עו"ד גליקמן, האם זו הפעם הראשונה שלו בבית משפט. ללא הנד עפעף השיב תומר "כן". ומיד התברר שתומר משקר, שכן זה עתה שב לדבריו מבית משפט בראשל"צ בו מתנהל נגדו הליך פלילי. לדבריו : "כרגע נכנסתי לראשונה לבימ"ש שלום. נחקרתי בהליך הפלילי. ראיתי אחרים בבימ"ש שם שלא קשורים להליך שלי" [עמ' 33, ש' 13]. לא הוברר כיצד סבור תומר שתשובתו מאיינת את השקר שלו. לא אוכל לתת אמון בעדות זו. לסיכום פרק זה - נמצא כי ריבוי העדים מטעם התובע, לא הוסיף, בלשון המעטה, אמינות לגרסתו, שאינה אמינה מלכתחילה [השוו פסיקתי בת.א. 55538/05 רדי נ' עילית חברה לביטוח, מתוך אתר נבו]. סוף דבר לאור מסקנותיי, איני נדרשת לדון ביתר המחלוקות. התביעה נדחית. התובע יישא בהוצאות הנתבעת ובנוסף בשכ"ט עו"ד הנתבעת בסכום של 11,600 ₪. אופנועביטוח אופנוע