קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא ביטול אישור תביעה ייצוגית בבית המשפט העליון: השופט א' גרוניס: לפנינו בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כבוד השופטת (בדימוס) צ' ברון), בגדרה אושרה בקשה לניהול תובענה ייצוגית שהוגשה על ידי המשיב 1 (להלן - המשיב). ביום 19.5.2007 הגיש המשיב, שהיה באותה עת בן 88, ואשר מצוי במצב סיעודי, תביעה ובקשה לאישור תובענה ייצוגית נגד המבקשות, חברות ביטוח שונות. המשיב הינו מבוטח בפוליסת "משלים לגמלאי" (להלן - הפוליסה). המבקשות הן המבטחות. מדובר בפוליסה לביטוח סיעודי. במוקד התביעה והבקשה לאישורה כתביעה ייצוגית עומדת טענת המשיב לפיה חויב בתשלום פרמיה גם לאחר קרות מקרה הביטוח ובמהלך תקופת תשלום תגמולי הביטוח. לשיטת המשיב, מדובר בגביית יתר, אשר על המבקשות להשיבה. סכום התביעה האישית של המשיב הוערך ב-8,201 ש"ח, ואילו התביעה הייצוגית הועמדה על סכום של 165,730,305 ש"ח. ביום 29.6.2009 אישר בית המשפט המחוזי את ניהול התביעה כייצוגית. בית המשפט המחוזי קבע, כי הפוליסה לא כללה כל התייחסות לחיוב המבוטח לשלם פרמיה בתקופת תשלום תגמולי הביטוח. נקבע, כי בהתחשב בחובת הגילוי המוגברת המוטלת על המבקשות, היה עליהן לגלות פרט זה בפוליסה. משכך, נקבע כי המשיב הוכיח קיומה של הטעיה המקנה לו עילת תביעה. בית המשפט הוסיף וקבע כי מתקיימים התנאים המנויים בסעיף 8(א) לחוק תובענות ייצוגיות, התשס"ו-2006. על כן, אישר בית המשפט את ניהול התביעה ביחס לקבוצה הכוללת את כל מבוטחי המשיבות אשר בוטחו בביטוח סיעודי והמשיכו לשלם פרמיה חודשית גם בתקופה תשלום תגמולי הביטוח. לצד זאת יוער, כי נוכח מצבו הבריאותי של המשיב, קבע בית המשפט כי התובענה תאושר בכפוף להחלפתו בתובע מייצג אחר. בא-כוחו של המשיב הציג תובעת ייצוגית מחליפה. המבקשות הגישו בקשת רשות ערעור על החלטה זו וכן על החלטה נוספת מיום 17.9.2009, שעניינה בהגדרת הקבוצה. ביום 11.4.2011 קיימנו דיון בבקשת רשות הערעור במהלכו המלצנו לבא-כוח המשיב, מנימוקים שיפורטו בהמשך, להסכים לקבלת הערעור על החלטת בית המשפט המחוזי. ביום 14.4.2011 מסר בא-כוח המשיב את הסכמתו לקבלת הערעור. ואולם, מניסוח ההסכמה עולה כי מדובר בהסכמה "בחצי פה". משכך, מצאנו לנכון לנמק בקצרה את פסק דיננו. טענתן המרכזית של המבקשות, הן בבית המשפט והן בפנינו, נוגעת למעורבות המפקח על הביטוח (להלן - המפקח), הוא המשיב 2, באישור הפוליסה. לעניין זה יש לפרט מעט. הפוליסה העומדת במוקד המחלוקת הינה פוליסה המתחדשת מדי שלוש שנים. בשנת 2004 הגיע המועד לחידוש הפוליסה. ואולם, במועד זה לא הייתה הפוליסה רווחית עבור המבקשות, ולכן הן שקלו שלא לחדשה. משמעות הדבר הייתה כי המבוטחים בפוליסה יישארו ללא כיסוי לביטוח סיעודי. לפיכך, החלו מגעים בין המבקשות, הסתדרות הגמלאים (שהינה בעלת הפוליסה) והמפקח, במטרה להביא להארכת הפוליסה. כתוצאה ממגעים אלו הגיעו הסתדרות הגמלאים והמבקשות להסכמה לפי יאושרו שינויים מסוימים בפוליסה. השינוי המרכזי היה, כי הפוליסה תחול למשך כל חיי המבוטח, תחת אפשרות חידוש מדי שלוש שנים. שינויים אלו זכו לאישור בהודעת המפקח מיום 29.4.2004. הודעה זו לא כללה התייחסות לסוגיה של תשלום פרמיה בתקופת תשלום תגמולי הביטוח. ביום 29.4.2004 הוציא המפקח חוזר (חוזר ביטוח 2004/11), במסגרתו נקבע כי מבוטחים בביטוח סיעודי יהיו משוחררים מתשלום פרמיה במהלך תקופת תשלום תגמולי הביטוח. עוד נקבע, כי החוזר יחול על פוליסות שיימכרו או יחודשו מיום 1.7.2004 ואילך. בדיון שנערך לפנינו ציינה באת-כוח המפקח, כי במסגרת המגעים שנערכו עם המבקשות בשנת 2004 לא הייתה כוונה כי המבוטחים לפי הפוליסה ישוחררו מתשלום פרמיה בתקופת תשלום תגמולי הביטוח. כן ציינה היא, כי חוזר 2004/11 אינו חל על הפוליסה עליה חתם המשיב, שכן היא קודמת למועד תחולת החוזר. מן האמור לעיל עולה, כי הפוליסה נשוא הבקשה שלפנינו זכתה לאישור של המפקח, ללא שנקבע בה שחרור מתשלום פרמיה בתקופת תשלום תגמולי הביטוח. במצב דברים זה, מקובלת עלינו טענת המבקשות לפיה לא היה מקום לאשר את התביעה הייצוגית. אכן, התביעה הייצוגית הינה מכשיר חשוב לשיפור האכיפה האזרחית בתחומים שונים, ביניהם תחום הביטוח. ואולם, בענייננו פעלו המבקשות תחת הנחיית המפקח ובהסכמתו. המפקח הוא אשר אישר ביצוע שינויים מסוימים בפוליסה על מנת למנוע את התוצאה הקשה של אי-חידושה על ידי המבקשות. ברור מאליו, שהמבוטחים היו נפגעים בצורה קשה אלמלא חידוש הפוליסה וכאשר המבקשות לא היו חייבות לחדשה. כלומר, המבקשות עיצבו את תנאי הפוליסה תחת פיקוחו ההדוק של הגורם הרגולטורי הרלוונטי וזאת לטובת המבוטחים, כפי שראה אותה המפקח. מעבר לכך יוער, כי מדברי באת-כוח המפקח עולה כי לא היה בכוונת הצדדים להחיל את הוראות חוזר 2004/11 על הפוליסה האמורה. משאלו פני הדברים, הרי שלגישתנו לא היה מקום להכיר בעילת התביעה של המשיב, לא כל שכן להתיר ניהול תביעה ייצוגית בעילה זו נגד המבקשות. נוכח האמור, החלטנו לדון בבקשה כאילו ניתנה רשות ערעור, הערעור מתקבל, החלטת בית המשפט המחוזי מבוטלת והבקשה להגשת תובענה ייצוגית נדחית. בהתחשב בהסכמת המשיב, לא ייעשה צו להוצאות. בית המשפט העליוןתביעה ייצוגית