ביטול כתב אישום בגין תשלום כופר למס הכנסה

קראו את ההחלטה להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא ביטול כתב אישום בגין תשלום כופר למס הכנסה: 1. המדינה הגישה כתב אישום נגד הנאשם כבעלים ומנהל בחברת בניה ס.א.ד.ר. בע"מ, ובחברת סאסי קבלני בנין, עפר וכבישים (1986) בע"מ, כי במספר שנות מס השמיט הנאשם "במזיד ובכוונה להתחמק ממס" הכנסה, מדו"ח שנערך על פי פקודת מס הכנסה, לא הוציא חשבונית מס, לא הגיש במועד דו"ח למנהל מע"מ, זייף מסמך בנסיבות מחמירות, עשה שימוש במסמך מזוייף, השמיט הכנסה מדו"ח, השתמט מתשלום מס במירמה, עורמה ותחבולה ועוד עובדות, פרטים ועבירות נוספות - הכל כאמור בכתב האישום. 2. ב"כ הצדדים ביקשוני להתייחס תחילה לבקשתו המקדמית של הסניגור, שלפיה יש לבטל את כתב האישום נגד הנאשם, מאחר ושילם כבר כופר למדינה, באמצעות אגף המע"מ "בגין אותה מסכת עובדתית שבגינה הועמד לדין בתיק זה". ב"כ הצדדים ביקשוני להכריע בשאלה מקדמית זו, אחר שאקבל טענותיהם בכתב. בעקבות זאת תיקנה המאשימה את כתב האישום והגישה ביום 21/12/98 כתב אישום מתוקן, שבו התייחסה רק לאישומים בנוגע לעבירות על סעיף 220 לפקודת מס הכנסה, בצירוף עבירות לפי סעיפים 414, 418 ו420- לחוק העונשין, ולמעשה ביטלה את האישומים שהתייחסו בכתב האישום המקורי לעבירות על חוק המע"מ. 3. בסיכומיו בכתב טוען ב"כ הנאשם, בין היתר, כי בשעתו נחקר הנאשם כבר על ידי השלטונות במחלקת החקירות של מס הכנסה, ובהתאם לכך נקבע בנספח א' (מכתב אגף המכס ומע"מ של משרד האוצר לנאשם מיום 18/08/93), כי בתוקף סמכותו על פי סעיף 76 לחוק המע"מ נדרש הנאשם לשלם לתקופה 11/87-06/89 מס בסך 37,434 ש"ח, ובנוסף לכך צויין כי יחוייב בהפרשי הצמדה, ריבית וקנסות בסך 113,727 ש"ח נכון ליום 15/08/93 ועל כן הומצא לו שובר לתשלום בסך של 151,161 ש"ח. לאחר מכן הומצאה לו "הצעה להמרת משפט", שהוא נספח ב' לסיכומים, מאת הממונה על יחידת התפיסות של המכס ומע"מ בירושלים מיום 08/05/94, שם צויין, בין היתר, כי בהתאם לסעיף 121(א) לחוק מס ערך מוסף, תשל"ו1975-, מודיעים בזה לנאשם, כי עבר עבירה לפי חוק מע"מ והתקנות על פיו: "בזה שלא נרשמת כעוסק מורשה במועד, וכן אי דיווח על מלוא עסקאותיך... עבירה עפ"י סעיף 117(א)(4)(3) לתקופה 88-89, מוצע בזה כופר כסף בסך 7,000 ש"ח בלבד. אם סכום הכופר ישולם על ידך תוך 30 יום מתאריך מכתבי זה, יופסק כל הליך משפטי נגדך בענין העבירה הנ"ל. הצעה זו בתוקף רק אם שולמו על ידך תוך התקופה הנ"ל מלוא חובותיך למס ערך מוסף ולמס קניה, כולל ריבית, הצמדה וקנסות. כן מותנית הצעה זו במתן כתב התחייבות (טופס מע"מ 5) ולהימנע מעבירה על חוק מס ערך מוסף וחוק מס קניה תוך תקופה של 3 שנים בסכום 20,000 ש"ח, אשר יחתם על ידך במשרדי... ברחוב קרן היסוד 20..." אין מחלוקת על כך, כי הנאשם שילם את הכופר האמור של 7,000 ש"ח (ראה נספח ג' לסיכומי ב"כ הנאשם). עוד מציין ב"כ הנאשם, כי בקשה אחת של הנאשם ליועץ המשפטי לממשלה לעיכוב הליכים בתיק שבפני נדחתה על ידי היועץ המשפטי במכתב מיום 25/06/97., ולאחר מכן פנה בא כוחו הנוכחי בבקשה חוזרת לעיכוב הליכים ליועץ המשפטי לממשלה מחודש ינואר 98' (נספח ה') ובענין זה מציין ב"כ הנאשם עו"ד קסטל (סעיף 15 לסיכומיו), כי "ככל הנראה" גם הבקשה השניה נדחתה. 4. הטענה המקדמית של הסניגור המלומד היא, בקליפת אגוז, כי בגין המסכת העובדתית המפורטת בכתב האישום "שילם כבר הנאשם כופר לשלטונות מע"מ" (סעיף 12 לסיכומיו), ועל כן ברור מאליו כי לא היה כלל מקום להעמידו לדין בעבירות מע"מ שכבר כופרו. אך בכך לא די, שכן הוא טוען כי "יש חוסר סבירות בכך שמדינת ישראל מתנהגת כאילו קיימות בתוכה שתי מדינות "מדינת מע"מ" המסתפקת בכופר ו"מדינת מס הכנסה", שמבקשת דווקא למצות את הדין עימו על אותם מעשים." (סעיף 13 לסיכומיו). הוא מוסיף וטוען, כי אין הצדקה "לטרטר" את האזרח בין שתי מערכות שלטוניות לא מתואמות, ולא ייתכן שמערכת אחת תשתמש באמת מידה שונה מזו של חברתה. לדעתו, התנהגות כזו גם אינה עולה בקנה אחד עם הוראות חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, תשנ"ד1994-. הוא מסתמך בענין זה על פסק דינו של בית משפט השלום בטבריה בענין נאבסו (ת"פ 2821/97, מיסים יב/ 2, אפריל 1998, מפי כב' השופט אברהם). מטעמים אלה מבקש הסניגור המלומד שביהמ"ש יבטל את כתב האישום, ולחילופין "להחזיר התיק ליועץ המשפטי, כדי שישקול מחדש עיכוב ההליכים תוך הטלת כופר דומה לזה שהוטל כבר על ידי שלטונות מע"מ". 5. כנגדו טוען ב"כ המדינה בסיכומיו, כי מדובר בנאשם שהינו קבלן שעסק בבניה באופן עצמאי, וכאורגן במספר חברות שבבעלותו. במהלך שנות המס 87-88 ביצע עבודות בניה בקבלנות ללקוחות שונים מבלי שדיווח על התמורה שנתקבלה בסך של כ287,000- ש"ח לרשויות מס הכנסה. כמו כן ניכה הוצאות שהיו לו בעבר כקבלן עצמאי במסגרת פנקסי חברת סאסי, באופן כוזב ותוך זיוף חשבוניות. לדבריו, אין תיק זה מתייחס לעבירותיו של הנאשם לפי חוק מע"מ, ואי דיווח למנהל מע"מ על העסקאות ובאי רישומו כעוסק - שכן אלו כופרו על ידו בתשלום כופר של 7,000 ש"ח. מוסיף וטוען התובע, בסיכומיו (סעיף 22), כי הנאשם דנן ביקש להמיר גם את עבירות מס ההכנסה בכופר, ולאחר שהדבר אושר לו, בחר שלא לשלם את הסכום שנקבע לו. מכאן, שאין לראות בטענתו המקדמית "אלא תכסיס דיוני בלבד". סיכון כפול - לדעת התובע, טענה זו אין הנאשם רשאי לטעון כאן, מאחר והבסיס לטעון טענה כזו הוא זהות בין העבירות על פי פקודת מס הכנסה ועבירות על פי חוק המע"מ, והרי כאן, לטענתו, מדובר בדרישות אחרות, לפי חוקים אחרים, כאשר יסודות העבירה שונים בכל אחד מן המקרים וכאשר המעשים המיוחסים לנאשם בכתב האישום המתוקן "אינם רכיב מן הרכיבים המרכיבים את היסוד העובדתי שבעבירות לפי חוק מע"מ... ולכן אין לומר כי יש זהות בין המעשים, כפי שהוגדרה בהילכת נכט." (ע"פ 132/57 בנימין נכט נ' היועץ המשפטי לממשלה, פ"ד יא(2) 1544). הוא מוסיף וטוען, כי המעשים בפועל שמקימים אחריות פלילית בכל אחד מהחוקים שונים. אין זהות בין פעולות של אי דיווח למע"מ, בדו"חות התקופתיים, לבין השמטת הכנסות וניכוי ההוצאות הכוזבות בדו"חות שהוגשו לרשויות מס הכנסה (וראה ע"פ 450/77 ברוך בעל-טכסא נ' מדינת ישראל, פ"ד לב(2) 156). 6. בת"פ 343/91 מדינת ישראל נ' קיפר, מסים ח(4) ה - 429 נאמר על ידי ביהמ"ש המחוזי, כי "אי הגשת דו"חות תקופתיים למע"מ, הינו מעשה נפרד ואינו נוגע למעשים המיוחסים לנאשמים בכתב האישום שבתיק זה, שעניינם נוגע למס הכנסה בלבד... המעשים הם מעשים שונים, גם אם הם מתבססים על אותה מערכת הנהלת חשבונות... וניתן להאשים... בשני כתבי אישום שונים, לגבי כל אחת מהעבירות הנ"ל." אותה מסקנה אושרה על ידי בית המשפט העליון. אם כן, עבירות מס ההכנסה המיוחסות לנאשם בכתב האישום שבפנינו, המהוות עבירות לפי סעיף 220 לפקודת מס הכנסה, אינן זהות למעשים שכופרו במנהל מע"מ, והמהוות עבירות לפי סעיף 117 לחוק מע"מ, והן מעשה נפרד. הנאשם לא יוכל להיבנות מטענת "סיכון כפול", ואין כל מניעה להאשים את הנאשם בעבירות המיוחסות לו בכתב האישום. 7. הגנה מן הצדק טענת "הגנה מן הצדק" אינה זהה לטענת "סיכון כפול", אם כי יש בה יסודות דומים. הגנה זו אומצה במשפט האנגלי והאמריקאי. טענת "ההגנה מן הצדק" רחבה יותר מטענת "סיכון כפול", והיא כוללת בתוכה שיקולים שבצדק, הנקבעים על פי מכלול הנסיבות שבתיק, ומאזנת בין האינטרס של הנאשם לעומת האינטרס הציבורי. לביהמ"ש נתונה סמכות טבעית לבטל כתב אישום מטעמי צדק, אך עליו לעשות שימוש זהיר ומצומצם בהגנה זו. בע"פ 291/094 ארנסט יפת ואח' נ' מדינת ישראל, תקדין עליון, כרך 96(1) 184 קובע השופט ד' לוין, כי: "על בית המשפט לשקול בהחלטתו לא רק שיקולים הנוחים לנאשם או לבית המשפט עצמו, כי אם, ובאופן דומה, שיקולים של צדק ציבורי... אסור שהאינטרס הציבורי לשמירת טוהר ההליך השיפוטי ישכיח מאיתנו אינטרסים ציבוריים חשובים אחרים, כגון האינטרס הציבורי בהעמדה לדין, מיצוי הליכים והוצאת האמת לאור, והאינטרס הפרטי של הקורבן הנפגע.". הוא מוסיף ואומר, כי "אין אמת אבסולוטית... הכל כאמור שאלה של איזונים ופשרות... וביטולו של משפט פלילי, על המשמעויות הנלוות לכך, יכול שייעשה רק במקרים קיצוניים וחריגים." (עמ' 194). המבחן אותו קובע השופט לוין הוא "מבחן ההתנהגות הבלתי נסבלת של הרשות", או כלשון הלורד DELVIN: "OPPRESSIVE" - המדובר במקרים בהם המצפון מזדעזע ותחושת אי הצדק האוניברסלית נפגעת, דבר שביהמ"ש עומד פעור פה מולו ואין הדעת יכולה לסובלו". לסיכומם של דברים הוא קובע, כי "טענה כגון זו תעלה ותתקבל במקרים נדירים ביותר...". ואכן, נוכח סטנדרטים חמורים אלה לא מצאתי תקדים לפיו ביטל בית המשפט העליון איזה כתב אישום מטעם זה. 8. הגנה מן הצדק - מן הכלל אל הפרט ביהמ"ש העליון פסק, כי ניתן להגיש שני כתבי אישום כנגד נאשם, האחד בעבירה לפי פקודת מס הכנסה, והאחר בעבירה לפי חוק המע"מ (ראה ע"פ 3960/94, קיפר אשדוד בע"מ ואח' נ' מדינת ישראל מיום 9.6.96). אכן מסכים אני עם ב"כ הנאשם, כי ראוי שיהיה תיאום בין רשויות התביעה, וכי על רשויות מס הכנסה לעשות מאמץ ולפעול תוך תיאום והתחשבות בנאשם, למרות שאין זהות בין הגופים השונים. אך השאלה היחידה בה אנו צריכים להכריע אינה אלא: האם המקרה שלפנינו יש בו משום "התנהגות שערורייתית שיש בה רדיפה, דיכוי והתעמרות בנאשם... המצפון מזדעזע ותחושת הצדק נפגעת... ואין הדעת מוכנה לסובלו..." על פי העקרון שנקבע בפס"ד יפת. המקרה שלפנינו איננו עומד בקריטריונים חמורים אלה. אוסיף ואומר, כי אין זה סביר כי כופר בסך 7,000 ש"ח בגין עבירות המע"מ ישמש כתריז בפני הגשת כתב אישום בגין עבירות של השמטת הכנסה, לפי פקודת מס הכנסה, בסכומים גבוהים בהרבה. 9. מאזן הצדק שלפנינו נוטה לטובת האינטרס הציבורי החשוב של מניעת העלמות מס ומניעת השתמטות ממס, וזאת על פני האינטרס של הנאשם, שכלל לא עמד בעבר למשפט, אלא בסך הכל הגיש בקשה לכופר, שהתקבלה. מאזן הצדק איננו יכול לקבל מצב בו יצא הנאשם פטור בלא כלום על עבירות מס הכנסה אותן ביצע במספר הזדמנויות, אך בשל העובדה כי הקדים וסיים עניינו אצל רשויות מע"מ. בשולי הדברים אוסיף, כי אותו מקרה של נאבסו, בבית משפט השלום בטבריה, עליו מסתמך הסניגור המלומד, הגיע לערעור בבית המשפט המחוזי בנצרת (ע"פ 399/98, בפני כב' השופטים ג'ראח, בן-דוד ודנון, שלאחר ניתוח הסוגיה קיבלו את ערעור המדינה וביטלו את החלטת בית משפט השלום בטבריה הנזכרת לעיל). לדברי הסניגור תלויה ועומדת בקשת רשות ערעור באותו ענין בבית המשפט העליון. 10. מן הטעמים האמורים לעיל, אני דוחה את טענותיו המקדמיות של הסניגור המלומד. משפט פלילימיסיםביטול כתב אישוםכופרמס הכנסה