ב"כ המבקשים טען כי הזכות להתגורר בחדר ניתנה למבקשת במתנה במסגרת התחייבות בכתב ולכן, לפי חוק המתנה, תשכ"ח - 1968 והאמור בדנ"א 1522/94 נייגר נ. מיטלברג, פ"ד מט(5) 314, נוצרה לזכותה התחייבות הדירה שאין בכוחן של פטירת המנוח ושל הירושה בעקבותיה כדי לבטלה. קראו את ההחלטה להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא ביטול מתנה לאחר פטירה: 1. המבקש מס. 1 (להלן: המבקש) והמשיבים הינם ילדיו של המנוח ז"ל (להלן: המנוח), ויורשיו עפ"י צו קיום צוואה מיום 9.11.93 בתיק עז' (מחוזי י-ם) 90/92. המנוח נפטר בשנת 1991. במסגרת הצוואה, קבלו כ"א מששת ילדיו הנ"ל של המנוח, ביחד עם עוד בת ונכד, 1/8 מעזבונו של המנוח, למעט עסק של נגריה שהוריש המנוח למשיבים בלבד. בעזבון כלול בית בשכונת קלנדיה בירושלים הנמצא בגוש 29510 חלקה 57 (להלן: הבית), לרבות דירה בקומה השניה של הבית (להלן: הדירה). 2. המבקשת מס. 2 (להלן: המבקשת) נשאה למנוח בשנת 1977. כעבור מספר שנים חלתה, והפכה להיות נכה בשיעור 100% ומרותקת לכסא גלגלים. בשנת 1985 גירש המנוח את המבקשת. לטענת המבקשת, ביום הגירושין, חתמו המנוח והמבקשת על הסכם המעניק למבקשת זכות להתגורר ללא תמורה למשך שנות חייה בחדר שבו התגוררה לפני הגירושין, החדר המזרחי-דרומי של הדירה (להלן: החדר). במסגרת ההסכם, נקבע כי אין למנוח ו/או ליורשיו זכות לפנות את המבקשת מן המושכר. העתק ההסכם צורף לתצהירה. 3. המבקשים טוענים שהמשיבים פלשו לדירה ועשו בה כבתוך שלהם, למרות מחאות המבקש, שהוא, כאמור אחד מבעליה. המשיבים עשו עבודות שיפוצים שמטרתן לשנות את החלוקה הפנימית של הדירה, והוציאו מהדירה ציוד שהיה מאוחסן שם השייך לעזבון. המשיבים גם תקפו את המבקשים ופצעו אותם. המשיבים גם מנעו מהמבקשת לעשות שימוש בחדר. 4. המבקשים הגישו בקשה לצו מניעה זמני האוסר על המשיבים להכנס ו/או לבצע כל פעולה שהיא אשר מטבעה עלולה לפגוע בזכויות המבקשים בדירה, להמנע מכל שימוש בדירה שאינו מוסכם על כל היורשים. לאור הפלישה הטריה, בקשו המבקשים צו עשה זמני שיצווה על המשיבים או מי מהם לצאת מהדירה אם מי מהם פלשו אליה. במקביל, הגישו המבקשים כתב תביעה בתיק העיקרי שבו הם עותרים לצו מניעה קבוע. ביום 16.1.97, ניתן צו מניעה זמני במעמד צד אחד כמבוקש (ללא צו עשה זמני). ביום 1.4.97, לאחר מספר דחיות, הסכימו הצדדים להקפיא את ההליכים ואת המצב הקיים, כדי לנסות להגיע להסכמה בכל הסכסוכים שביניהם. במסגרת אותה הסמכה, גם מונה שמאי מטעם הצדדים כדי להעריך את שווי נכסי המקרקעין של העזבון. אף על פי כן, המשא ומתן נקלע למבוי סתום, ולפי בקשת המבקשים חודש דיון בבקשה לצו מניעה זמני. דיון בבקשה התקיים ביום 17.11.98. המבקשים נחקרו על תצהיריהם. לא הוגשו תצהירים מטעם המשיבים. היו דחיות נוספות מטעם הצדדים עד שהוגשו סיכומים בכתב. 5. בחקירות הנגדיות, לא הופרכו גירסאות המבקשים. ב"כ המשיבים ניסה, לשוא, להביא את המבקשת להודות כי היא עזבה את הבית לשכם כדי לגור שם עם קרובי משפחה. המבקשת הודתה בביקורים אצל בני משפחה בשכם, והסבירה כי בני המשפחה לא הסכימו שהיא תגור אצלם והיא לא רצתה בכך. עפ"י עדות המבקשים, מאז פלישת המבקשים לחדר, מתגוררת המבקשת ביחד עם המבקש בדירה שבה מתגורר המבקש, הנמצאת בקומת המרתף של הבית. אין כל רלוונטיות להליכים בין המבקשת לבין המוסד לביטוח לאומי, שככל הנראה שלל ממנה את קצבאות הנכות שהיא היתה מקבלת, בטענה שהיא עברה להתגורר בשכם. למרות רשות שניתנה לו בהחלטה מיום 23.6.99, לא צירף ב"כ המשיבים לסיכומיו כל פסק-דין כנגד המבקשת שלטענתו ניתן נגדה בבית הדין לעבודה בענין זה. 6. המבקשת הוכיחה זכות לכאורה לסעדים הנתבעים על ידיה. ב"כ המשיבים העלה בסיכומיו חשד כי החוזה שהוצג הוא חוזה מזויף, אך בשלב זה, הדבר נשאר בגדר חשד בלבד. אין כל משמעות חוקית לטענותיו הנוספות לפיהן אין חתימת עדים על המסמך, ושהוא אינו מוזכר בצוואה או בצו הגירושין שהמשיבים מסתמכים עליו. ב"כ המבקשים טען כי הזכות להתגורר בחדר ניתנה למבקשת במתנה במסגרת התחייבות בכתב ולכן, לפי חוק המתנה, תשכ"ח - 1968 והאמור בדנ"א 1522/94 נייגר נ. מיטלברג, פ"ד מט(5) 314, נוצרה לזכותה התחייבות הדירה שאין בכוחן של פטירת המנוח ושל הירושה בעקבותיה כדי לבטלה. קיימת גם הוראת דין ספציפית יותר לעניננו בחוק השכירות והשאילה, תשל"א - 1971. סעיף 26 לחוק מגדיר שאילה בתור "זכות להחזיק בנכס ולהשתמש בו שלא לצמיתות, כשהזכות הוקנתה שלא בתמורה". זו בדיוק הזכות שהוענקה לכאורה למבקשת עפ"י ההסכם עם המנוח. מסעיף 29 לחוק, הקובע את מועד סיום השאילה, עולה כי השאילה תסתיים בתום התקופה המוסכמת. במקרה הנדון, סיום תקופה השאילה היא בסוף חייה של המבקשת. אמנם לפי סעיף 29(א) לחוק, רשאי המשאיל לסיים את השאילה בתוך תקופתה אם מת השואל או אם המושאל דרוש למשאיל לצורך עצמו, והכל בהודעה לשואל זמן סביר מראש. אולם סעיף 29, כמו שאר הוראות החוק, חל רק באין כוונה אחרת משתמעת מן ההסכם שבין הצדדים (ראה סעיפים 2 ו- 27 לחוק). במקרה הנדון, משתמעת מהסכם כוונה אחרת היות ונקבע בו במפורש כי המנוח ו/או יורשיו אינם רשאים לדרוש מהמבקשת לפנות את המושאל, בכל תנאי. גם בהנחה שהיתה תחולה לסעיף 29(א) לחוק ובהנחה שהמשיבים באים במקומו של המנוח לצורך סעיף זה (והדבר טרם נטען או נקבע), אין כל טענה שניתנה למבקשת הודעה זמן סביר מראש שהמושאל דרוש למשאיל לצורך עצמו. לכן, בכל מקרה, אין למשיבים זכות להפריע למבקשת בזכות השאילה ולדרוש את פינויה מהחדר. סעיף 8 (א) לחוק הירושה, תשכ"ה - 1965 קובע כי "הסכם בדבר ירושתו של אדם וויתור על ירושתו שנעשו בחייו של אותו אדם - בטלים". למרות שהצדדים לא טענו בענין זה, לא נראה לי כי הויתור על זכותם של היורשים לדרוש את פינויה של המבקשת מהחדר נכלל במסגרת "ויתור על ירושה" לפי סעיף 8(א) הנ"ל. יש להניח כי הסוגיה תעלה לדיון לעומקה במסגרת התיק העיקרי. 7. גם המבקש הוכיח זכות לכאורה למנוע שיפוצים שמטרתם לשנות את החלוקה הפנימית של הדירה. היות ומדובר בבעלות משותפת במקרקעין, חל פרק ה' לחוק המקרקעין, תשכ"ט - 1969. בעלי רוב החלקים במקרקעין, כגון המשיבים, רשאים לקבוע כל דבר הנוגע לניהול הרגיל של המקרקעין ולשימוש הרגיל בהם (סעיף 30(א) לחוק). שינוי החלוקה הפנימית של דירה בעבודות שיפוצים חורג מניהול ושימוש רגילים של המקרקעין. לפי סעיף 30(ג) לחוק, דבר החורג מניהול או משימוש רגיל במקרקעין טעון הסכמת כל השותפים. המבקש, שהוא אחד הבעלים, אינו מסכים לשינויים וזכותו להתנגד להם (סעיפים 30(ב) ו- 31(א)(3) לחוק). לא נטען ע"י המשיבים שהם מבקשים לעשות "שימוש רגיל" בדירה. 8. קיימים טעמים נוספים להעתר לבקשה. פעולת המשיבים משנה את המצב הקיים. הצו דרוש למבקשים באופן ארעי כדי להגן על זכויותיהם הלכאוריות. אין במתן הצו הארעי כדי להעניק למבקשים את הסעד הסופי שהם מבקשים. אין כל ראיה לכך שהיה שיהוי או אי נקיון כפיים מצידם של המבקשים. מאזן הנוחות נוטה באופן ברור לטובתם. 9. מכל האמור לעיל, אני מקבל את הבקשה ומורה שצו המניעה הזמני שניתן במעמד צד אחד ביום 16.1.97 ימשיך לעמוד בתוקפו עד למתן פסק-דין בתיק העיקרי. בנוסף, אני מוסיף לצו האמור צו עשה זמני המצווה על המשיבים או מי מהם לצאת מהדירה, אם מי מהם פלש לתוכה. למען הסר כל ספק, אני אוסר על המשיבים או מי מהם או מי מטעמם להפריע למבקשת להתגורר בחדר בכל דרך שהיא. 10. המשיבים ישלמו למבקשים הוצאות הדיון בבקשה בסך 5,000 ש"ח + מע"מ. ביטול מתנה במקרקעיןמתנה