הפסיקה קבעה כי לשם ביטול פסק דין תעבורה שניתן בהעדר נדרש המבקש להוכיח אחת משתיים: קיומה של עילה מוצדקת להיעדרות מהדיון או להצביע על קיומו של חשש ממשי לעוות דין. להלן פסיקה רלוונטית בנושא ביטול פסק דין שניתן בהעדר תעבורה: רע"פ 9811/09 סמימי נ' מדינת ישראל (ניתן ביום 29.12.2009); רע"פ 5146/09 שרעבי נ' מדינת ישראל (ניתן ביום 28.7.2009); רע"פ 1773/04 אלעוברה נ' מדינת ישראל (ניתן ביום 23.2.2004); רע"פ 9142/01 איטליא נ' מדינת ישראל (ניתן ביום 2.10.2003) רע"פ 5377/03 וג'די נ' מדינת ישראל (ניתן ביום 29.6.2003). קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא ביטול פסק דין בהעדר תעבורה: לפני ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום לתעבורה בחיפה, אשר ניתן ביום 6.5.10 על ידי כבוד השופט גיל קרזבום בתיק 5066-12-09. המערער הובא לדין בבית משפט לתעבורה בגין עבירה של נהיגה בשכרות לפי סעיף 62(3) לפקודת תעבורה [נוסח חדש] תשכ"א-1961 (להלן: "הפקודה"), ביחד עם סעיף 39א לפקודה, סעיף 64ב(א)(1) לפקודה, תקנה 169א לתקנות התעבורה תשכ"א-1961, (להלן: "התקנות"), יחד עם תקנה 169ב(א)(ג) לתקנות ותקנה 169ו לתקנות. כמו כן, יוחסה למערער עבירה של נהיגה בקלות ראש בניגוד לסעיף 62(2) לפקודה ובצירוף סעיף 38(2) לפקודה. בעובדות כתב האישום נטען כי ביום 2.5.08 בסמוך לשעה 04:45 נהג המערער ברכב פרטי בכביש 4 סמוך לצומת קריית אתא ועוכב על ידי שוטרים. המערער התבקש על ידי שוטר לתת דגימת אויר נשוף, אך הוא סירב. המערער זומן לבית משפט לתעבורה התייצב לדיון, ומסר לבית המשפט את הדברים הבאים: "אינני אשם, לא סירבתי לבדיקה, ותקפו אותי שוטרים, גם לא בקשו ממני בדיקה". הדיון נקבע לשמיעת ראיות ומועד הדיון נרשם על פתק שנמסר למערער. ביום 11.11.10 לא התייצב המערער לדיון ועל כן הורשע בהעדרו ובית משפט לתעבורה דן אותו לעונשים הבאים: 1500 ₪ קנס; פסילה מלקבל או להחזיק רישיון נהיגה לתקופה של 30 חודשים בפועל בניכוי הפסילה המינהלית של 30 יום וכן פסילה של 4 חודשים מלקבל או להחזיק רישיון נהיגה על תנאי ולמשך 3 שנים. לאחר מתן פסק הדין הגיש המערער ביום 23.12.10 בקשה לביטול פסק הדין שניתן בהעדר. בית משפט לתעבורה החליט לדחות את הבקשה כי התיק היה קבוע לשמיעת ראיות, אך המערער לא התייצב בטענה שאיבד את הפתק עליו נרשם מועד הדיון, בית משפט לתעבורה סבר כי היה על המערער לערוך בירור, ולא לסמוך על זכרונו, כך שאין בפיו כל עילה מוצדקת להיעדרות מהדיון. גם לגוף העניין לא קיים חשש לעיוות דין. הערעור שבפני מופנה הן כנגד ההחלטה והן כנגד פסק-הדין. ב"כ המערער ביקש מבית המשפט לקבל את הערעור ולבטל את פסק-הדין שניתן בהעדר. לטענתו המערער כפר בעובדות כתב האישום וטען כי הוא לא סרב לבדיקה, לא נמסר לידיו פרוטוקול הדיון שבו נקבע המועד לשמיעת הראיות ולאחר שאיבד את הפתק פנה לברר את מועד הדיון ואז התברר לו כי כבר התקיים דיון בעניינו. ב"כ המערער הפנה לחלק מחומר הראיות וטען כי ממנו לא עולה שהמערער סרב להיבדק. את אשר נרשם בדו"ח הוא שהמערער סרב להזדהות ולהציג רישיונות, לטענת המערער. לדעת הסנגור השארת פסק הדין על כנו עלול לגרום למערער עוות דין. ב"כ המשיבה ביקש לדחות את הערעור. המערער זומן כדין ולא התייצב לדיון וע"כ אין לו להלין אלא על עצמו. בית משפט לתעבורה היה רשאי לדון אותו בהעדר משזה לא התייצב למועד שנקבע לשמיעת ראיות במעמדו. אין בפיו של המערער כל עילה מוצדקת להיעדרות מהדיון ובוודאי שעל סמך חומר הראיות אין כל חשש לעוות דין. על כן ביקש לדחות את הערעור. לאחר שעיינתי בהודעת הערעור, בפסק הדין של בית משפט לתעבורה שניתן בהעדר, בבקשה לביטול פסק דין זה, בהחלטת בית משפט הדוחה את הבקשה ושמעתי את טענות הצדדים אני מחליט לדחות את הערעור. מועד הדיון לשמיעת ראיות נקבע במעמד המערער ואף נמסר לו פתק עליו נרשם מועד זה. הגם שהמערער טוען כי איבד את הפתק היה עליו לפנות מייד לבית המשפט ולברר את מועד הדיון. מחדלו של המערער מלעשות כן, אינו יכול לסייע בידו. העובדה שהסתמך על הזיכרון ביחס למועד הדיון הקבוע, דינה כדין טעות או שכחה, לכן ברי כי טעות אינה יכולה לשמש עילה מוצדקת להיעדרות. גם הטענה לעוות דין אין לה כל יסוד. עיון בדו"ח הפעולה באכיפת נהיגה בשכרות מראה באופן מפורש כי המערער סרב לבצע בדיקות כגון עמידה, הליכה על קו, מבחן הבאת האצבע לאף. מה גם, שהתרשמות השוטר מהמערער הייתה, שהוא נראה תחת השפעת אלכוהול ברמה כבדה. גם הבקשה שבפרק האחרון של מסמך זה והעוסק בדרישה להיבדק ולבצע פעולת נשיפה, שתן, דם כדי לבדוק את רמת האלכוהול בגופו, נענתה בסירוב. על כן ומבלי להתעלם מכך שראוי היה שמחלוקת עובדתית זו שבין גרסת המערער לבין גרסת השוטרים, תבחן לאחר שמיעת הראיות. הזדמנות לכך ניתנה למערער והוא החליט לזנוח אותה ולא להתייצב ולכן אין לו להלין אלא על עצמו. מכאן שברי לכל בר בי רב כי אין ממש בטענת המערער שהוא לא סרב לתת דגימת נשיפה, הגם שסרב לחתום גם על אותו דו"ח. כידוע, הפסיקה קבעה כי לשם ביטול פסק דין שניתן בהעדר נדרש המבקש להוכיח אחת משתיים: קיומה של עילה מוצדקת להיעדרות מהדיון או להצביע על קיומו של חשש ממשי לעוות דין - ראו רע"פ 9811/09 סמימי נ' מדינת ישראל (ניתן ביום 29.12.2009); רע"פ 5146/09 שרעבי נ' מדינת ישראל (ניתן ביום 28.7.2009); רע"פ 1773/04 אלעוברה נ' מדינת ישראל (ניתן ביום 23.2.2004); רע"פ 9142/01 איטליא נ' מדינת ישראל (ניתן ביום 2.10.2003) ורע"פ 5377/03 וג'די נ' מדינת ישראל (ניתן ביום 29.6.2003). המערער לא עמד באף אחת מהדרישות הנ"ל. אשר על כן אני דוחה את הערעור ביחס לבקשה לביטול פסק הדין שניתן בהעדר. אמנם המערער טען בחצי פה ביחס לעונש וביקש להקל בדינו, עקב נסיבותיו, לעומתו ביקש ב"כ המשיבה לדחות את הערעור הואיל ולטעמו העונש אינו חמור. כידוע בית משפט של ערעור אינו נוהג להתערב בעונש שהוטל על ידי ערכאה דיונית למעט מקרים חריגים ויוצאי דופן, כך שבערעור הנסב על העונש, על ערכאת הערעור לבחון אם העונש שהטילה הערכאה הדיונית חורג במידה משמעותית מן העונש שראוי היה להשית (ראו: ע"פ 10281/07 קורנבליט נ' מדינת ישראל (ניתן ביום 25.2.08); ע"פ 10218/08 חשנסקי נ' מדינת ישראל, סעיף 8 לפסה"ד, (ניתן ביום 11.8.09); ע"פ 3091/08 טרייגר נ' מדינת ישראל (ניתן ביום 29.1.2009); ע"פ 7563/08 אבו סביח נ' מדינת ישראל (ניתן ביום 4.3.2009) וע"פ 7439/08 פלוני נ' מדינת ישראל (ניתן ביום 4.3.2009). עניינו של המערער אינו נמנה עם מקרים אלו בעיקר לאור מהות העבירה ועברו התעבורתי. אשר על כן גם הערעור לעניין העונש נדחה. על המערער להפקיד את רישיונו לאלתר, במידה וטרם הפקידו, זאת לשם תחילת מנין עונש הפסילה. כמו כן עליו לשלם את הקנס ב-3 תשלומים שווים כאשר התשלום הראשון יהיה ב-1.6.11 ובכל 1 לכל חודש שלאחריו. משפט תעבורהפסק דין בהעדר (תעבורה)ביטול פסק דין