קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא בקשה לביטול פסק בורר שניתן באיחור: 1. זוהי בקשה לביטול פסק בורר שנתן הבורר עו"ד יוסי ריבק ביום 26.7.2001.   2. שתיים הן עילות בקשת הביטול: הפסק ניתן לאחר שעברה התקופה לנתינתו, ופגיעה בכללי הצדק הטבעי מחמת משוא פנים.   3. ואלה פרטי הענין: המבקש, אהוד שור, והמשיב 3, מנחם אנסבכר (הלן - המשיב) הקימו במשותף את המשיבה 1, ארז טכנולוגיה פורנזית בע"מ (להלן - החברה או חברת ארז). המבקש כיהן כמנהל החברה וכבעל מניות בה. המשיב מכהן כמנהל כללי של חברת ארז והוא מבעלי המניות בה.       בין המבקש לבין המשיב, באיצטלתם כבעלי מניות בחברת ארז, נתגלעו בשנת 1997 סכסוכים כספיים. ביום 2.4.98 נחתם בין השניים הסכם בוררות לפתרון הסכסוכים. להסכם הבוררות הצטרפה גם חברת ארז. בהסכם הבוררות שוחרר הבורר מסדרי דין ומדיני ראיות. הבוררות הוגבלה לחמשה חודשים מיום הגשת כתבי הטענות, והבורר התבקש לסיים הדיונים בתוך ארבעה חודשים מיום חתימת ההסכם. בהסכם הבוררות מינו הצדדים את עו"ד יוסי ריבק כבורר. נאמר בהליך שלפני כי הצדדים מינוהו לכך כיוון שהכיר היטב את הנושא עת שימש כחבר דירקטוריון בחברת ארז כנציג של חברה של משקיעים (פועלים שוק הון בע"מ, שמה) בחברת ארז. בהסכמת הצדדים, הושהה הליך הבוררות, והשניים פנו לגישור-פישור. הליך הגישור-פישור נכשל.   בעת שחתמו על הסכם הבוררות האמור, היתה תלויה ועומדת בבית הדין האזורי לעבודה בירושלים תביעה שהגיש המבקש נגד חברת ארז לתשלום הפרשי שכר עבודה ותשלומים נלווים אחרים, על פי חוזה עבודה אישי שבינו לבין החברה. הסתעפות של סכסוך זה הגיעה לבית משפט זה בה"פ 193/99. בהליך זה, שהגישה חברת ארז נגד המבקש והמשיב, ביקשה חברת ארז לחדש את הליך הבוררות שלפני עו"ד ריבק. המבקש, אהוד שור, התנגד לכך. טעמו - ניגוד ענינים הקיים בין תפקיד עו"ד ריבק כבורר לבין תפקידו כנציג המשקיעים בדירקטוריון חברת ארז. לאחר דיון, דחה בית משפט זה, ביום 20.6.99 (כב' השופט רביד), את ההתנגדות, והשאיר את הבורר על כנו. בית המשפט המחוזי קבע בפסק דינו כי העובדה שעליה נסמכת ההתנגדות, שהיא - שעו"ד ריבק ייצג בעת מינויו כבורר קבוצת משקיעים בחברה, היתה ידועה למבקש אהוד שור מראש, ולא נתגלתה לו אחרי מינוי הבורר. "אין, איפוא, לבוא אליו [לעו"ד ריבק] בטענות של ניגוד ענינים". עוד הוסיף בית המשפט כי גם אם היתה מניעה כזו בעת המינוי, היא הוסרה כיוון שעו"ד ריבק פרש בינתיים מייצוג קבוצת המשקיעים. תוצאת פסק דין זה - הליכי הבוררות לפני עו"ד ריבק יימשכו.   בהתאם לכך, התנהלה הבוררות לפני עו"ד ריבק, והליכי הבוררות הסתיימו בחודש נובמבר 1999. מחמת מניעה משפחתית (המכונה בתגובת המשיב "אירוע טרגי"), נבצר מהבורר לתת את פסק הבוררות במועד.   ביום 25.6.2001, כעשרים ואחד חודשים אחרי סיום הבוררות, פנה המבקש לראשונה בכתב לבורר בבקשה שיפסיק לעסוק בבוררות נוכח אי-מתן פסק הבורר עד אז. ואכן, כעבור כחודש ימים, ביום 26.7.2001, נתן הבורר את פסקו.   4. בפסק הבוררות פסק הבורר בחובות הכספיים שבין הצדדים, וכן הורה למבקש ולמשיב כאחד להעביר למשקיעים חלק ממניותיהם בחברת ארז. וכך נאמר בענין זה בפסקות 5 ו-6 לפסק הבורר: "5. מר אהוד שור יעביר למשקיעים מתוך מניות ארז הרשומות על שמו או המוחזקות על ידו, או מצויות בשליטתו, או מצויות בשליטת חברות בשליטתו - מחצית האחוז מכלל מניות החברה. 6. מר מנחם אנסבכר יעביר מתוך מניות ארז הרשומות על שמו, או מצויות בשליטתו, או מצויות בשליטת חברות בשליטתו: א. מחצית האחוז מכלל מניות החברה - למשקיעים. ב. מחצית האחוז מכלל מניות החברה - למר אהוד שור".       שלש עילות ביטול: 5. בפסקה אחרונה זו בענין המניות, רואה המבקש (פסקה 12 לבקשתו) משוא פנים ופגיעה בכללי הצדק הטבעי מצד הבורר: "12. בהחלטת הבורר לפיה על המבקש והמשיב להעביר למשקיעים (מעבידיו הקודמים) מחצית האחוז מכלל מניות החברה (סעיפים 5-6 לפסק) יש משום פגיעה בכללי הצדק הטבעי ומשוא פנים, שכן הבורר פסק כחלק מפסק הבוררות פיצוי למקום העבודה הקודם שלו אשר מטעמו כיהן כדירקטור בחברה נשוא הבוררות"   וזו, לטענת המבקש, עילת ביטול שעל פי סעיף 24(10) לחוק הבוררות, התשכ"ח-1968 (להלן - חוק הבוררות).   6. עילת הביטול האחרת היא - מתן הפסק לאחר שעברה התקופה לנתינתו, כאמור בסעיף 24(8) לחוק הבוררות. המבקש טוען כי עקב אי-מתן פסק הבורר בזמן, נגרם עיוות דין ונזק רב, שכן תביעתו נגד חברת ארז הוגשה בשנת 1997, ומשך הזמן שחלף איפשר למשיב לרוקן את משאבי החברה ולהבריח את נכסיה. התוצאה מכך, כך מוסיף המבקש וטוען, חברת ארז הגיעה למצב של אי-סולבנטיות. חובות כבדים, עיקולים ושעבודים רובצים על נכסיה, וקיים חשש כי לא תוכל לשלם לו את שכרו, שהוא אומדו במאות אלפי שקלים.   7. בטיעונו בעל פה, הוסיף בא-כח המערער עילת ביטול שלישית - חריגה מסמכות לפי סעיף 24(3) לחוק הבוררות, בכך שהבורר ציווה על המבקש להעביר כספים למשקיעים שהם אינם צד לבוררות.   8. עו"ד עודד הכהן, בא-כח חברת ארז, ביקש לדחות את בקשת הביטול. המשיב 3, מנחם אנסבכר, הודיע בפתח הדיון כי לא יטען לעצמו וכי מסתפק הוא בטיעוני עו"ד עודד הכהן.   9. לא מצאתי מקום לבקשת הביטול. לא נתקיימה כאן אף עילה מהעילות שעליהן סמך המבקש את בקשתו.   טענת משוא-פנים: 10. אשר לטענת משוא הפנים מהטעם שהזכיר המבקש - את הטענה הזו, כפי שהיא, העלה המבקש בה"פ 193/99 האמורה, ובית משפט זה פסק בה לפני למעלה משנתיים לגופה. כאמור, בית המשפט קבע כי ענין ניגוד הענינים שהעלה המבקש נגד הבורר היתה ידועה למבקש בטרם מונה הבורר בהסכם הבוררות לפסוק בסכסוך בין הצדדים. על כן, אין פסול בבורר ואין מקום לטענה שאינו ראוי לאמון הצדדים כאמור בסעיף 11(1) לחוק הבוררות. מכאן, שאלה זו נידונה כפי שהיא, והוכרע בה. על יסודה המשיך הבורר במילוי תפקידו, והבוררות התנהלה לפניו כסדרה. המבקש לא ערער על פסק הדין, והכרעת בית המשפט הפכה סופית. על כן, לא רשאי היה המבקש להעלותה עתה מחדש. עוד יש להזכיר כאן, כי, כאמור, העובדה שלה טוען עתה המבקש לפסילת הבורר היתה דווקא העילה למינויו, על שמכיר הוא את הדברים מתוך מילוי תפקידו בחברת ארז כנציג המשקיעים.   גם טענת המבקש האחרת, תחת עילה זו, בענין הוראת הבורר למבקש להעביר למשקיעים חצי אחוז מכלל מניות החברה שבהן מחזיק, שבה טוען המבקש כי הוראה זו ראיה היא למשוא פנים כלפי המשקיעים שאצלם עבד בעבר, אין בה מאומה. המבקש והמשיב מחזיקים כל אחד 39% ממניות חברת ארז. הבורר נהג בשוויון בין המבקש לבין המשיב, בכך שהורה לשניהם להעביר חצי אחוז ממניות אלה למשקיעים. יתרה מזאת: למשיב אף הורה הבורר להעביר מחצית האחוז מכלל מניות החברה למבקש עצמו. על כן, אחיזת המבקש בטענה זו, גם היא אינה משכנעת יותר מקודמתה.   זאת ועוד: פסיקת הבורר בענין המניות לא היתה הפסיקה היחידה שיצאה מתחת ידו. הבורר פסק גם בענין המחלוקות הכספיות, ובכך הכריע במכלול היבטי הסכסוך.   על כן, טענה זו על פי סעיף 24(10) לחוק הבוררות, נדחית.   טענת האיחור במתן הפסק: 11. אשר לטענת האיחור במתן הפסק - אמנם היה איחור רב במתן פסק-הבוררות, 21 חודשים, ולהלכה המבקש שלח, כאמור, לבורר ביום 25.6.2001 הודעה שבה ביקשו "להפסיק לעסוק" בענינו נוכח אי-מתן הפסק במועד. סעיף 26 שענינו "סייגים לביטול הפסק" מורה בסעיף קטן (ג) כי "לא תישמע טענה של בעל הדין שפסק הבוררות ניתן שלא במועדו, אלא אם שמר לעצמו, בהודעה בכתב לבורר לפני מתן הפסק, את הזכות לטעון טענה זו". גם אם נניח לטובת המבקש כי מכתבו האמור נשלח לענין סעיף זה, וגם אם נניח שהנוסח שנקט במכתב תואם את דרישת סעיף 26(ג) האמור, עדיין לא עמד המבקש בדרישת הסעיף, שכן היה עליו לשלוח הודעה זו "לפני מתן הפסק", שמשמעותו - זמן סביר אחרי חלוף המועד שנקבע למתן הפסק.   במקרה זה המבקש התמהמה תקופה ארוכה של למעלה משנה וחצי מהמועד שהיה אמור להינתן בו פסק הבורר. עובדה זו מלמדת כי גורם הזמן לא היה בעיניו יסוד חשוב, או כי הסכים לעיכוב מתן פסק הבורר, מן הסתם, מחמת האירוע הטרגי שאירע במשפחת הבורר, שמנע ממנו להשלים את מלאכתו במועדה. המבקש החשה במשך תקופה ארוכה ולא נקט אמצעים העומדים לרשותו כדי לאלץ את הבורר לתת את פסקו בזמן או כדי להסתלק מהבוררות. היתה בידו, למשל, האפשרות לבקש העברת הבורר מתפקידו בעילה זו ש"נבצר מהבורר למלא את תפקידו" כאמור בסעיף 11 לחוק הבוררות, ולבקש מינוי בורר חליף תחתיו לפי סעיף 12 לחוק הבוררות. שתיקת המבקש במשך תקופה ארוכה יש בה, בנסיבות הענין, משום הסכמה לעיכוב מתן פסק הבורר. בשים לב לתקופת האיחור הארוכה במתן הפסק, מתן פסק הבורר חודש ימים אחרי קבלת מכתב המבקש, איננה יכולה לשמש עילה לביטולו. מכל מקום, גם אם היתה קיימת עילה כזו לביטול הפסק יש לדחותה, כיוון שאין לומר, בנסיבות הענין, שנגרם עיוות דין למבקש בגין איחור זה.   גם טענה זו על פי סעיף 24(8) לחוק הבוררות - נדחית.   טענת חריגה מסמכות: 12. נותרה הטענה של חריגה מסמכות שהעלה המבקש לראשונה בטיעוניו על פה, כאמור בפסקה 7 לעיל. מטעם זה בלבד יש לדחותה. מכל מקום, הוראות הבורר אינן חורגות מסמכות הבורר כפי שנקבעה בסעיף 4 להסכם הבוררות לאמור: "אם וכאשר יחליט הבורר כי למי מהצדדים מגיעים כספים מהאחר, הרי שכספים אלה ישולמו, בראש ובראשונה, ממקורותיה של ארז טכנולוגיות, תוך פרק זמן שעליו יוסכם ותוך התחשבות, במידת הצורך, בצורך לשפות את המשקיעים הנוספים בארז טכנולוגיות...".   13. סוף דבר, המבקש לא הראה עילה לביטול פסק הבורר.   14. הבקשה לביטול פסק הבורר נדחית. פסק הבורר מאושר בזאת.   המבקש ישלם למשיבים הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין בסך 5,000 ₪ נוסף למע"מ נכון להיום.  יישוב סכסוכיםבוררביטול פסק בוררות