הפסקת תובענה לבקשת תובע על-פי תקנה 154 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד1984- (להלן: תקנות סדר הדין האזרחי), נתונה לשיקול דעת בית המשפט. "כיצד חייב בית המשפט להשתמש בשיקול דעתו, כאשר הוא נתבקש ליתן רשות להפסיק תובענה? לכאורה, נותנים רשות ואין בכך ולא כלום, שהמבקש-התובע עלול לחדש את המשפט, שהרי בגלל כן הוא מבקש רשות להפסיק ומונע דחיית תובענתו שתהא מעשה בית דין... לעומת זה, עילה לסרב היא אם היה הנתבע, עקב הפסקת התובענה, מפסיד יתרון בו זכה, כגון ממצא לטובתו שנקבע במהלך הדיון, ואולי גם, אם הגשת התובענה איפשרה לתובע, החפץ להפסיק, להגיש סעד ביניים שפגע ביריבו פגיעה של ממש" (ד"ר י. זוסמן, סדרי הדין האזרחי, מהדורה שביעית, 1995, בעמ' 477; וראה גם: ע"א 746/88 א. בוזגלו, קטין ואח' נ' אוחנה ואח', פ"ד מה (3) 690, בעמ' 693 ואילך; ע"א 369/76 אליעזר קרני, עו"ד נ' חנן וזהבה מיסקין ואח', פ"ד לא (1) 85, 88). קראו את ההחלטה להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא בקשה להפסקת תובענה: 1. בפני בקשה להפסקת תובענה על-פי תקנה 154 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד1984-. 2. בכתב התביעה טענו התובעים, כי הנתבע הפר הסכם לביצוע עבודות בניה שנערך עימו בתאריך 23/4/95 בכך שהפסיק את העבודה לאחר שביצע פחות ממחציתה ולאחר שקיבל את החלק הארי של התשלום. התובעים הוסיפו וטענו, כי לנוכח הפרת החוזה הם זכאים לפיצויים מוסכמים בסכום של 4,000 דולר, לתשלום עבור העסקת קבלן חלופי בסכום של 20,000 דולר, לתשלום בגין אובדן רווחים מהשכרת המבנה בסך 7,000 דולר וכיוצא באלה, ובסך הכל לסכום העולה על 100,000 ש"ח. בכתב התביעה ננקב הסכום של 40,000 ש"ח "לצרכי אגרה". בתאריך 28/4/99 ניתנה החלטה בדבר הגשת עדויות ראשיות, לרבות חוות דעת מומחים, בתצהירים. דא עקא, התובעים ראו להגיש את תצהירו של התובע הראשון בלבד, אשר מהווה חזרה מילולית על האמור בכתב התביעה, ללא כל תמיכה בחוות דעת מומחה או בראיה אחרת שהיא להוכחות האמור בו, הן לענין עצם ההפרה והן לענין הסכומים שננקבו. בישיבת קדם משפט בתאריך 12/7/99 ניתנה אפשרות לתובעים "לשפר" את מצבם הראייתי ולהגיש ראיות נוספות. התובעים לא עשו כן, ובהחלטה מיום 8/9/99 נקבע, כי "הדיון בתובענה ימשך על יסוד החומר הקיים בתיק ולא תותר הגשת ראיות נוספות". 3. בפתח הדיון שנקבע לתאריך 9/11/99 לשמיעת ההוכחות, ביקש ב"כ התובעים להפסיק את התובענה על-מנת לשקול את האפשרות להגישה בשלב מאוחר יותר על בסיס ראייתי מוצק יותר. הפסקת תובענה לבקשת תובע על-פי תקנה 154 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד1984- (להלן: תקנות סדר הדין האזרחי), נתונה לשיקול דעת בית המשפט. "כיצד חייב בית המשפט להשתמש בשיקול דעתו, כאשר הוא נתבקש ליתן רשות להפסיק תובענה? לכאורה, נותנים רשות ואין בכך ולא כלום, שהמבקש-התובע עלול לחדש את המשפט, שהרי בגלל כן הוא מבקש רשות להפסיק ומונע דחיית תובענתו שתהא מעשה בית דין... לעומת זה, עילה לסרב היא אם היה הנתבע, עקב הפסקת התובענה, מפסיד יתרון בו זכה, כגון ממצא לטובתו שנקבע במהלך הדיון, ואולי גם, אם הגשת התובענה איפשרה לתובע, החפץ להפסיק, להגיש סעד ביניים שפגע ביריבו פגיעה של ממש" (ד"ר י. זוסמן, סדרי הדין האזרחי, מהדורה שביעית, 1995, בעמ' 477; וראה גם: ע"א 746/88 א. בוזגלו, קטין ואח' נ' אוחנה ואח', פ"ד מה (3) 690, בעמ' 693 ואילך; ע"א 369/76 אליעזר קרני, עו"ד נ' חנן וזהבה מיסקין ואח', פ"ד לא (1) 85, 88). 4. לא למותר להביא כלשונם, במסגרת החלטה זו, דברים שנאמרו בע"א 579/90 מ. רוזין ואח' נ' בן נון, פ"ד מו (3) 738. באותו עניין היה מדובר בתובענה שהתנהלה בבית משפט השלום בתל אביב. כאשר תמו פרשות התביעה וההגנה הורה בית המשפט על הגשת סיכומים בכתב. ביני לביני החליפו המערערים את בא כוחם, ובא כוחם החדש ראה להגיש בקשה להגשת ראיות נוספות. בית משפט השלום דחה את הבקשה. משראה ב"כ המערערים כך, ביקש להפסיק את התובענה על-פי תקנה 154 על-מנת שיוכל להגיש תובענה חדשה ולתמוך אותה באותן ראיות חדשות שהגשתן נמנעה ממנו. בית משפט השלום דחה את הבקשה להפסקת התובענה. לאחר קבלת רשות לערעור שני, נדון הענין בבית המשפט העליון. בדחותו את הערעור, אמר כב' השופט חשין (בעמ' 744 - 745): "...בית משפט יסרב לבקשה להפסקת תובענה, אם היעתרות לבקשה יהיה בה כדי לשלול מנתבע יתרון של ממש שרכש תוך כדי ההתדיינות, או אם יש בבקשה להפסקת תובענה משום שימוש לרעה בהליכי בית המשפט. ... אחרי דברים אלה דומה שאין צורך להוסיף ולהסביר, מדוע צדק בית משפט השלום בהחליטו לסרב לבקשת המערערים להפסיק את התובענה: המשפט היה על סף סיומו; בית המשפט סירב לבקשה להגשת ראיות נוספות, וכל שנותר לא היה אלא להגיש סיכומים בכתב. אכן, לא יהיה זה ראוי לאפשר לתובע לחמוק מתוצאות התדיינות אליה גרר את הנתבע; ואין זה צודק שכך יינתן לו לשקול - בסיומה של התדיינות - את סיכוייו לזכות במשפט, ובהתאם להערכתו תופסק התובענה רק כדי שיוכל לחזור לאחר מכן לבית משפט באון נעורים מחודש. אני מציע, איפוא, שלא נתערב אף במסקנתו זו של בית משפט השלום, שעה שסירב לבקשת המערערים להפסקתה של התובענה". 5. בענייננו, כמו בע"א 579/90 הנ"ל, יסודה של הבקשה להפסקת התובענה בחולשת הראיות שבידי התובעים, ואולם, שלא כמו באותו עניין, הוגשה הבקשה להפסקת התובענה לפני שהוחל בשמיעת הראיות. כאן טרם רכש הנתבע יתרון שהפסקת התובענה תגרום לכך שיאבדו, שכן, כאמור, טרם הוחל בשמיעת הראיות ולא ניתנו גם כל החלטות ביניים לזכותו של הנתבע. ואולם, שיקול זה בדבר שלילת יתרון מהנתבע איננו השיקול היחיד. ענין נוסף הטעון בדיקה הוא, אם יש בבקשה להפסקת התובענה משום שימוש לרעה בהליכי בית המשפט. אשר לכך, מחד גיסא, יש להזכיר כי לתובעים ניתנו מספר הזדמנויות להערך מבחינה ראייתית לדיון בתובענה, שלא נוצלו, ואולם, מאידך גיסא, המדובר , כאמור, בתובענה שטרם הוחל בשמיעת הראיות בה, ואשר הפסקתה בשלב זה לצורך הגשתה בעתיד (בין אם תוגש ובין אם לאו) אין בה כדי לפגוע בזכויות מהותיות או דיוניות שהספיק הנתבע לרכוש, זולת חסרון הכיס והטרחה שנגרמו לו בעטיו של ההליך הנוכחי. ואולם, על אלה ניתן לפצות את הנתבע באמצעות חיוב התובעים בהוצאות. סיכומה של נקודה זו, דחיית התביעה בשלב זה תסכור בפני התובעים את האפשרות להגישה בעתיד. הפסקת התובענה תוך חיוב התובעים בהוצאות לא תחסום הגשת התובענה בעתיד ותפצה את הנתבע על הטורח שנגרם לו עד כה, ובכך תאזן נכונה בין האינטרסים של שני הצדדים. 6. אשר על כן, אני מחליטה כדלקמן: א. אני מאפשרת לתובעים להפסיק את התובענה. ב. התובעים ישלמו לנתבע שכר טירחה והוצאות בסכום כולל של 5,000 ש"ח בתוספת מע"מ. סכום זה ישא הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד התשלום בפועל. ג. תשלום ההוצאות כאמור בסעיף ב. לעיל יהווה תנאי להגשתה החוזרת של התובענה. ד. החלטות הביניים שניתנו בגדר התובענה - בטלות. ה. מחצית האגרה ששילמו התובעים עובר לישיבת ההוכחות - שלא התקיימה - תושב. הפסקת תביעה