קראו את ההחלטה להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא בקשה לקביעת שיפוט בעניין התרת נישואין: .1בבקשה, שהוגשה על-ידי המבקש, נאמר, שהמבקש הוא יהודי והמשיבה היא נוצרייה קתולית, ששניהם הם אזרחים ותושבי ישראל, שהם נישאו זה לזו ברוסיה ביום 18.3.45, יש להם שישה ילדים בוגרים, שנישואיהם לא עלו יפה והם חיים בנפרד זה עשר שנים, ועל-כן בקשת המבקש היא לקבוע את השיפוט בעניין התרת הנישואין בין בני הזוג. הבקשה נתמכה בתצהיר של המבקש ובו אישור העובדות הנ"ל, וצורפו אליה שתי תמציות מהרישום במרשם האוכלוסין, לפיהן הלאום והדת של המבקש הם - יהודיים, הלאום של המשיבה הוא פולני ודתה נוצרית. על-פי הוראות סעיף 2(א) של חוק שיפוט בעניני התרת נישואין (מקרים מיוחדים), תשכ"ט-1969, נתבקשה חוות-דעתם של בית הדין הרבני הגדול ושל בית הדין הפטריארכלי הלטיני לערעורים, אשר משמש גם כבית-דין עבור הפטריארכיה היוונית-קתולית. הפטריארכיה היוונית- קתולית בירושלים הודיעה, בתגובה לפנייה בעניין חוות-דעתה, שהמבקש נשא את המשיבה לאישה בנישואין שנערכו בכנסיה קתולית ביפו ביום .3.4.60נאמר בהודעת הפטריארכיה היוונית-קתולית, שבאותו תאריך היה המבקש יהודי, הוא הבטיח שתוך זמן קצר ימיר את דתו לדת קתולית, והנישואין בכנסיה נערכו על-פי רישיון, שניתן על-ידי הוותיקן, לעריכת נישואין מעורבים. עוד נאמר בהודעת הפטריארכיה, שביום 9.6.62הוטבל המבקש בכנסיה יוונית-קתולית ביפו יחד עם ילדיו, הוא נחשב לנוצרי קתולי, ונישואיו הם בעלי תוקף, מכיוון שנערכו על-פי החוק הקאנוני הקתולי. להודעה זו צורפו אישור נישואין וכן אישור המרת דת והטבלה בחתימת הפטריארכיה היוונית-קתולית בירושלים. משנתקבלה ההודעה הנ"ל, זומנו המבקש והמשיבה וכן נציג היועץ המשפטי לשמיעת הבקשה. בינתיים פנה המבקש לבית הדין הרבני האזורי בתל-אביב-יפו, וביקש לחזור ליהדות. ביום ב' בניסן תשמ"ג (16.3.83) החליט בית הדין הרבני, שהמבקש, אשר "טבל לשם חזרה ליהדות וקיבל על עצמו לשמור כל המצוות הרי הוא חזר ליהדות והוא יהודי". בא-כוח המבקש הביא החלטה זו לידיעת בית המשפט וצירף להודעתו כתב-תביעה, שהוגש בינואר 1982לבית המשפט המחוזי בתל- אביב-יפו, ובו תבעה המשיבה מהמבקש הגדלת מזונות. בסעיף 7של כתב התביעה נאמר, כי "התובעת הגישה בשנת 1980בקשה להתרת נישואין לפי החוק הנ"ל" ובכך מצא בא-כוח המבקש ראיה, המשיבה רוצה בהתרת הנישואין. הסתמכות זו על כתב התביעה היא בלתי מבוססת, כי הבקשה להתרת נישואין הוגשה על-ידי המבקש ולא על-ידי המשיבה, וברור שנפלה טעות בסעיף 7של כתב התביעה. .2בישיבה, שהתקיימה לפניי ביום 3.5.83, הופיעו המבקש עם באכוחו, המשיבה ומר יאראק בשם היועץ המשפטי לממשלה. המשיבה הודיעה, שהיא מתנגדת להתרת הנישואין, שהנישואין בכנסיה הקתולית נערכו על-פי רצונו של המבקש, ושהיא איננה מוכנה להתגרש ממנו. לעומת זאת טען באכוח המבקש, שהמבקש החליט להתנצר ולהתחתן למען שלום בית, ואולם לאחר הנישואין בכנסיה הקתולית חל משבר סופי ביחסים בין בני הזוג, ומשנת 1974הבעל והאישה אינם חיים ביחד, אם כי הם גרים באותה דירה. לא ניתן כל הסבר לכך, מדוע העלים המבקש בבקשתו את עובדות התנצרותו ונישואיו למשיבה בכנסיה הקתולית. לטענת בא-כוח המבקש הנישואין הקתוליים אינם בתוקף, מכיוון שבעת הנישואין היה המבקש עדיין יהודי. הוא מסתמך בעניין זה על החלטה, שניתנה בבה"נ 8/81[1], בעמ' .452מר יאראק טען, שחזרתו של המבקש ליהדות אינה יכולה להשפיע על הסמכות בעניין נישואין וגירושין, ומכיוון שהמבקש חי כקתולי, ושני בני הזוג היו קתולים בעת הגשת הבקשה, על-כן הסמכות לדון בענייני נישואין וגירושין היא בידי בית הדין היווני-קתולי, ואין להיעתר לבקשה. מר יאראק הפנה את תשומת לבי לפסק הדין מתקופת המנדט, בג"צ 7/44 [4], שבו נפסק, שבן-זוג, אשר מציג את עצמו כבן דת מסוימת, מנוע מלטעון, בהליכים בינו לבין בן הזוג האחר, שבעת שנערכו הנישואין הוא לא היה שייך לאותה העדה הדתית, שבמסגרתה נערכו הנישואין. כן נקבע באותו פסק-דין, שהעובדה, שלא נתמלאו הוראות פקודת העדה הדתית (המרה) בדבר מתן הודעה על המרת דת, אינה יכולה לעזור לבן-זוג להתנער מהתחייבויותיו, כשהוא היה זה שלא מילא אחרי הוראות הפקודה. במקרה דנא לא נתמלאו הוראות הפקודה בדבר מתן הודעה ורישום המרת הדת של המבקש מיהודית לנוצרית ובדבר החזרת המבקש ליהדות. .3לפי האמור בסעיף 1של חוק שיפוט בענייני התרת נישואין (מקרים מיוחדים), הסמכות של נשיא בית המשפט העליון - לקבוע שעניין התרת נישואין יהיה בשיפוטו של בית המשפט המחוזי או של בית הדין הדתי מוגבלת רק למקרים, שבהם עניין התרת הנישואין אינו בשיפוטו הייחודי של בית-דין דתי (בה"נ 34/72[2]). השאלה היא, אם לבית הדין הדתי היווניקתולי ישנו שיפוט ייחודי לדון בעניין התרת נישואין של בני הזוג במקרה דנא. .4לפי סעיף 54(1) לדבר המלך במועצה על ארץ-ישראל, 1922, יש לבתי- דין של העדות הנוצריות שיפוט ייחודי בענייני נישואין וגירושין של חברים לעדתם שאינם נכרים. בעת הגשת הבקשה שלפניי היו שני בני הזוג בני העדה היוונית-קתולית, ועל-כן, על-פי הוראת סעיף 54(1) הנ"ל, יש לבית הדין של העדה היוונית-קתולית שיפוט ייחודי לדון בעניין הגירושין. כאן יש להדגיש, שאין אני דן בבקשה זו בשאלת תוקף הנישואין שנערכו בכנסיה היוונית-קתולית אלא בשאלת השיפוט בלבד (ראה ע"א 98/47 [3], בעמ' 32). .5כאמור, המרת הדת מיהודית ליוונית-קתולית, שנעשתה על-ידי המבקש בשנת 1962, לא נרשמה על-פי פקודת העדה הדתית (המרה) (להלן - פקודת ההמרה). לפי אותה פקודה, החובה לבצע את ההליכים לשם עשיית הרישום הייתה מוטלת על המבקש. דבר זה עולה מלשון סעיף 2(1) של הפקודה, הפותח במלים "אדם, שהמיר את עדתו הדתית ורוצה כי תינתן נפקות חוקית לאותה המרה, יקבל ...". עוד בתקופת המנדט נפסק על-ידי בית המשפט העליון בבג"צ 7/44 [4] הנ"ל, בפסק-דין שניתן מפי השופט פרומקין, שאי-מילוי אחרי הוראות הפקודה איננו גורם לביטולו של שינוי העדה הדתית, ושאין כל דבר בפקודה, אשר מונע את השימוש בשינוי העדה נגד האדם, אשר על-פי רצונו החופשי שינה את העדה הדתית, במיוחד כאשר פעולתו נוגעת לזכויות אנשים אחרים (שם, בעמ' 131). נוכח לשון סעיף 2(1) הנ"ל נראים לי דברים אלה כנכונים, ועל-כן עובדת אי הרישום של ההמרה הראשונה אינה יכולה לשמש לטובתו של המבקש כדי לשלול את השתייכותו לעדה היוונית- קתולית בעת הגשת הבקשה. לעומת זאת, השינוי, שחל בהשתייכותו הדתית של המבקש לאחרונה, לא היה בכוחו לשלול את סמכות בית הדין של העדה היוונית-קתולית לדון בעניינים, המפורטים בסעיף 54(1) הנ"ל. לפי הוראת סעיף 4(2) לפקודת ההמרה, "למרות כל המרת-עדה, יוסיף השיפוט בעניני נשואין, גרושין ומזונות להיות ביד אותו בית המשפט ששפט בענינים אלה לפני ההמרה, אלא אם כן נעשו גם הבעל גם אשתו חברים לעדה דתית אחרת". החזרה ליהדות לא יכלה על-כן לגרום לשינוי בשיפוט, גם אם אתעלם מכך, שההמרה השנייה לא נרשמה על-פי הוראות הפקודה. .6שאלה אחרת שיכולה להתעורר היא, אם הוראות סעיף 4(2) של פקודת ההמרה לא מנעו את הקניית השיפוט לבית הדין היווני-קתולי, בהתחשב בכך שבעת הנישואין היה המבקש יהודי, ועל-כן עד המרת הדת הראשונה לא היה בית הדין היווני-קתולי בעל סמכות לדון בעניינים המפורטים בסעיף 54(1) הנ"ל ורק עקב ההמרה הראשונה של העדה הדתית על-ידי המבקש נעשו שני בני הזוג בני אותה עדה דתית. על שאלה זו יש להשיב בשלילה. אכן, בסיפא של סעיף 4(2) נאמר, "אלא אם כן נעשו גם הבעל וגם אשתו חברים לעדה דתית אחרת", ובמקרה דנא רק הבעל המיר את דתו לדת אשתו, ולא הייתה כל המרת דת מצד האישה, אולם להוראה זו ניתן פירוש, לפיו היא חלה גם במקרה שבו - כתוצאה מהמרת דת על-ידי אחד מבני הזוג - נעשו שני בני הזוג בני אותה דת. כך פורש סעיף 4(2) בפסק הדין הנ"ל בע"א 98/47 [3] (דברי השופט אגרנט בעמ' 207-208, וראה גם את מאמרו של ד"ר פ' שיפמן, "התנגשויות דינים בקביעת ההשתייכות הדתית" משפטים ו (תשל"ה-ל"ו) 91, 108). .7דעתי על-כן היא, שבמקרה דנא השיפוט הייחודי לדון בענייני נישואין וגירושין של בני הזוג נתון לבית הדין היווני-קתולי על-פי הוראות סעיף 54(1) של דבר המלך במועצה על ארץ-ישראל. אוסיף עוד, שבמקרה שלפניי קיים טעם נוסף לדחיית הבקשה, גם לו היו מתקיימים התנאים לקביעת השיפוט לפי סעיף 1של החוק, והוא - שלא מן הראוי להושיט סעד למבקש. בסעיף 3של חוק שיפוט בעניני התרת נישואין (מקרים מיוחדים) נאמר כי "נשיא בית המשפט העליון רשאי שלא לקבוע שיפוט לפי חוק זה אם הוא סבור שבנסיבות הענין אין זה מן הראוי להושיט למבקש סעד". המבקש ניסה להוליך שולל את בית המשפט כשהסתיר את עובדת התנצרותו ואת עובדת הנישואים שנערכו בכנסיה הקתולית. הוא חי כקתולי שנים רבות, ולפי האמור בהודעת הפטריארכיה היוונית, גם ילדיו נטבלו לדת קתולית. בעת שנערכו הנישואין בכנסיה הוא ידע היטב שבנישואין קתוליים אין גירושים. הבקשה שלפניי היא לקביעת שיפוט בעניין התרת נישואין אזרחיים שנערכו ברוסיה, ואין כל בקשה בעניין הנישואין שנערכו בארץ בשנת .1960כל הנסיבות הנ"ל מצדיקות שימוש בסמכות לדחות את הבקשה לפי סעיף 3של החוק. .8אני דוחה את הבקשה. נישואין / חתונההתרת נישואין