בקשת נושה לפשיטת רגל

מה הדין בסוגיית בקשת נושה לפשיטת רגל ? הוראת סעיף 42 לפקודת פשיטת הרגל שכותרתה, צו הכרזה על פשיטת רגל, קובעת כדלקמן: "ניתן על חייב צו כינוס והחליטו הנושים באסיפתם בהחלטה רגילה שהחייב יוכרז פושט רגל, או שלא קיבלו כל החלטה או לא נתכנסו, או שפשרה או הסדר לא אושרו לפי סימן ג' בפרק זה תוך מועד שקבע בית המשפט, יכריז בית המשפט בצו שהחייב פושט רגל, ומשעשה כך יהיו נכסי פושט הרגל ניתנים לחלוקה בין נושיו ויוקנו לנאמן." יחד עם האמור, לבית המשפט קיים שיקול דעת שיפוטי באשר להכרזתו של חייב כפושט רגל, אף כאשר הבקשה הוגשה על ידי נושה. היקף סמכותו של בית המשפט בבקשות נושה להכרזת חייב כפושט רגל נדון בע"א 3756/92 מנס נ' הכנ"ר הרשמי ו-6 אח', פ"ד מח(4), 121 ובמסגרתו קבע כב' השופט י. קדמי כדלקמן: "א. לשיטתי, סעיף 42לפקודה אינו מבטא הוראה קונקלוסיבית, הכובלת את ידיו של בית המשפט בכל הקשור להכרזת חייב כפושט-רגל למקרים המפורטים בו ואינו שולל ממנו בהקשר זה שיקול-דעת שיפוטי, המביא בחשבון את כלל השיקולים המתחייבים מן הצורך לעשות צדק עם כל הנוגעים בדבר. על-פי גישה זו, סעיף 42לפקודה אינו אלא "מורה דרך", המנחה וממחיש את דרך יישומה של סמכותו של בית המשפט בדבר הכרזת חייב כפושט-רגל. אין לראותו כמציג רשימה סגורה של נסיבות, שכאשר הן מתקיימות חובה על בית המשפט להכריז על חייב כפושט-רגל, וכאשר אינן מתקיימות אין בית המשפט מוסמך לעשות כן. אופי המשימה שהטיל המחוקק על בית המשפט בפקודה מחייב את הפרשנות המוצעת לעיל לסעיף 42שבה. פרשנות מצמצמת ודווקנית - כפי שמציעה באת-כוח המערער- תשלול מבית המשפט את האפשרות לקיים פיקוח צודק על הליכי פשיטת הרגל ולהבטיח הגינות ומניעת קיפוח, הן - ובעיקר - מן הנושים והן מהחייב." בית המשפט המחוזי בפש"ר 819/06 נג'יב נג'אר נ' שהאין אברהים התייחס לתועלת שתצמח לנושים מניהול הליך פש"ר כשיקול עיקרי בדונו בבקשת נושה כדלקמן: "השיקולים שעל ביהמ"ש להביא בחשבון בדונו בבקשת נושה להכרזת חייב פושט רגל שונים משיקוליו בעת שהוא דן בבקשה דומה של חייב, והסוגיה העיקרית העומדת לדיון היא התועלת לנושים מהכרזה זו, והעדר שיקולים זרים בבקשה. " נושהפשיטת רגל