בקשת רשות להתגונן מפני תביעת פינוי

קראו את ההחלטה להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא בקשת רשות להתגונן מפני תביעת פינוי: מהלך הדיון בבקשה וטענות הצדדים בפני בקשתם של המבקשים כי אתיר להם להתגונן בפני תביעת הפינוי שהגיש כנגדם המשיב בסדר דין מקוצר, בתיק זה. תמצית הטענות בכתב התביעה בכתב התביעה טוען המשיב, כי רכש מהמבקשים את הדירה ברח' רשב"י 34/6 באשדוד, הידועה גם כגוש 2023, חלקה 22, מבנה 1040 (להלן:"הדירה") בחוזה מכר דירה אשר נחתם בין הצדדים ביום 22.1.09. לטענתו, נפגש עם המבקש, מר שיף, בשלהי שנת 2008, בביתו של המבקש, והשניים ערכו ביניהם זיכרון דברים בדבר קניית הדירה, לאחר שהמשיב מצא את דירת המבקשים מתאימה לצרכיו והביע נכונות לקנותה. לשם הפגנת רצינות כוונותיו לקניית הדירה, העביר המשיב, למבקש (שהוא, לטענתו, חברו ועמיתו למקצוע מעל 10 שנים) מקדמה לקניית הדירה בסך 1,000 ₪, כבר ביום שלמחרת. לאחר מכן, בשל בקשת המבקש להעלאת סכום המקדמה, נפגשו השניים במשרדו של עוה"ד נוימן בתאריך 22.1.09 וחתמו על חוזה מכר דירה. לטענת המשיב בכתב התביעה, בסמוך לחתימה על החוזה, העביר המשיב למבקש את התשלום הראשון בסך 61,000 ש"ח כפי שנקבע בחוזה. על פי כתב התביעה, לאחר העברת התשלום הראשון וללא כל הסבר הגיוני, החל המבקש להתעלם ולהתחמק מהמשיב, לא יצר קשר עם המשיב ולא ניאות לענות לפניות טלפוניות רבות, וכמו כן לא דאג להמצאת האישורים והמסמכים כפי שהתחייב בסע' 4.2 בחוזה, אשר התנה את העברת התשלום השני ע"י המשיב בהמצאת אישור זכויות מעודכן וברישומה של מעין הערת אזהרה (בחברת "עמיגור") לטובת המשיב, ובהמצאת דו"ח מרשם המשכונות המצביע כי הזכויות בדירה נקיות מכל שיעבוד, למעט המשכנתא המפורטת במבוא לחוזה. על פי הנטען בכתב התביעה, למרות כל האמור לעיל, תוך מתן הבטחות שווא מצד המבקש ש"הכל יהיה בסדר", וניצול כל "קרדיט" אשר צבר לזכותו אצל המשיב בשל יחסיהם הקודמים, הגדיל המבקש לעשות ודרש מהמשיב את התשלום השני בחוזה, על אף שלא עמד תחילה בתנאיו הוא. המשיב, לטענתו, התייעץ עם עו"ד נוימן והאחרון הורה לו להעביר את התשלום השני למבקש כאקט של הבעת אמון ובמחווה של רצון טוב כלפי המבקש. המשיב עשה כן והעביר 158,000 ₪ נוספים. לטענת המשיב בכתב התביעה, חלפו חודשים, והמבקש עדיין לא המציא את המסמכים והאישורים הנדרשים למרות פניות רבות מאת המשיב. לטענת המשיב, כאשר בסופו של דבר, באיחור, הגיעו המסמכים והאישורים, סירבו המבקשים לקזז את סכום הפיצוי, בגין האיחור במסירת המסמכים והאיחור בפינוי הדירה, כמוסכם בהסכם בין הצדדים. המשיב טוען כי המניע לאיחורים הרבים נבע מן העובדה שהמבקשים רכשו דירה חדשה, אך התקשו בקבלת מימון עבור רכישתה, ולפיכך לא רצו להיוותר ללא קורת גג. לטענת המשיב, על אף האיחור הניכר והבלתי סביר בביצוע החוזה, וחרף הפרתו בהפרה יסודית ע"י המבקשים, עדיין חפץ הוא בקיום ובהתקדמות עסקת המכר והכל בכדי שיוכל להיכנס לדירתו בהקדם האפשרי, ואולם המבקשים, מצידם, סירבו לקיזוז כפי שהציע המשיב והציעו תחתיו קיזוז מעליב, כלשונו של כתב התביעה, אשר כלל אינו מגיע לכדי השבת נזקיו של המשיב. עוד טוען המשיב בכתב התביעה, כי בחוסר תום לב אף שלח המבקש למשיב הודעה על ביטול החוזה ובה הטיל את האחריות לפתחו של המשיב. לאור כל האמור לעיל ביקש המשיב כי בית המשפט יחייב את המבקשים לפנות את הדירה, כנגד הפקדת הסך של 371,000 ₪, מצידו, המהווים את יתרת התמורה, בקיזוז הפיצוי המוסכם. תמצית הטענות בבקשת הרשות המבקשים טענו בתצהיר מטעם המבקש, כי לאור ההיכרות וידידות רבת השנים בין הצדדים, הסכים המבקש להפחית 20,000 ₪ ממחיר הדירה בשוק החופשי. עוד נטען בתצהיר, כי המשיב העביר מקדמה על הסך של 1,000 ₪ בלבד, למרות שהבטיח לשלם 2,000 ₪ כמקדמה, וזאת בשל מצבו הכלכלי הקשה והעובדה כי כספים לזכותו היו אמורים "להשתחרר" בתוך מס' ימים. המבקש מוסיף וטוען, כי הסך של 60,000 ₪ הועבר עוד טרם פניית הצדדים לעו"ד, לחתימת הסכם המכר, ולמעשה כבר ביום 7/10/2008. לטענת המבקש בתצהירו, כאשר הגיע מועד התשלום השני, על ההסכם, בסך של 150,000 ₪, "נעלם" המשיב כאשר כל נסיונותיו של המבקש להבין מדוע הכספים אינם מועברים לא צלחו. רק לאחר "תחנוניו" של המבקש, כהגדרתו בתצהירו, והצבת אולטימטום, הואיל בטובו המשיב, באיחור ניכר, להעביר את הסך של 158,000 ש"ח וזאת רק ביום 20/7/09, כמחצית השנה לאחר המועד הקבוע בהסכם, כאשר ההפרש של 8,000 ש"ח, ניתן על חשבון התשלום השלישי. לטענת המבקש, פעל עם אשתו בשקידה ראויה על-מנת להמציא את כל המסמכים הנדרשים, כאשר לאור העובדה כי המדובר בחברה משכנת (עמיגור) לקח הדבר זמן רב מעבר לצפוי. לטענת המבקש עידכן את המשיב בהתקדמות קבלת האישורים הן טלפונית והן באמצעות "מסרונים', אך המשיב אשר מצבו הכלכלי ככל הנראה היה "בכי רע", לא העביר את הכספים להם התחייב בחוזה. עוד טען המבקש בתצהירו כי סע' 4 בהסכם בין הצדדים "צפה פני עתיד" ואיפשר למשיב להפקיד את הכספים אצל עו"ד נוימן, בנאמנות, במידה ואחד האישורים לא יתקבל במועד, אך הוא לא עשה כן. המבקש מוסיף וטוען בתצהירו, כי לאחר מאמצים המציא את המסמכים והאישורים כפי שנקבע בסעיף 4.2 לחוזה, אך למרות מאמציו העדיף המשיב להפר את החוזה ולא העביר את הכספים ואף סיכל את העסקה, כאשר לא ניגש למשרדו של עו"ד נוימן לחתום על מסמכים שונים, שנדרש לחתום עליהם. המבקש טען כי הצדדים ניהלו מו"מ ביניהם, בנוגע לקיזוז סכומים בשל האיחור במסירת הדירה, אך המשיב העלה את דרישותיו לסכומים אבסורדיים, כלשון המבקש. לטענת המבקש, לאור התנהגות המשיב, שלחו לו המבקשים, בלית ברירה, מכתב התראה נוסף על הודעת ביטול החוזה תוך הטלת האחריות באי קיום החוזה בעטיה של התנהגות המשיב, ולבסוף, כמוצא אחרון ובחוסר ברירה, הגישו המבקשים תביעה לבית המשפט השלום באשדוד על-מנת שבית המשפט ייתן פסק דינו על ביטול החוזה ותשלום נזקיהם. מהלך הדיון ביום 8/11/2010 התקיים בפני דיון בבקשה, במעמד הצדדים והמבקש נחקר על תצהירו. כאשר נשאל המבקש תוך כמה זמן סילק את המשכנתא שרבצה על דירתו, השיב כי המשכנתא סולקה באיחור שכן כל ההסכם בוצע בצורה חברית וחובבנית. לטענת המבקש בחקירתו, חשש המשיב לרשום את הדירה על שמו, בשל גירושיו, ולפיכך נעשו כל מיני דברים בע"פ ולא בכתב. המבקש הוסיף כי הדברים נעשו בצורה שלומיאלית גם בעטייה של חברת עמיגור, וגם בשל הצורך ב- 80,000 ₪ לתשלום המשכנתא מטעמו. כאשר נשאל המבקש: "אני מפנה אותך לסעיף 16, תראה לי מכתב שביקשת 89,000 ₪ כדי לסלק את המשכנתא למרות שלא הבאת דו"ח נקי מרשם המשכונות?", השיב: "לא היה מכתב כי היינו חברים וגם על 150,000 ₪ לא היה מכתב. ". לטענת המבקש לא הקדים המשיב את התשלום על הסך של 158,000 ₪. כאשר נשאל המבקש: "אם המשכנתא היתה 89,000 ₪ יכולת לקחת את ה-158,000 ₪ ולשלם בזה את המשכנתא?", השיב: "מתוך מה שאנו עוברים כאן היום אנו יכולים ללמוד מה הוא היה עושה אם היה מקבל את הכסף עוונות אחרונים ילמדו אותנו על ראשונים. כאשר ביהמ"ש מבקש ממני להשיב ישירות לשאלה, אני אומר שצריך להסביר רקע, תוך כדי הזמן הזה שאני לא זוכר את התאריך מחתימת החוזה עד שקיבלתי את הכסף התשלום השני, של ה-150,000 ₪, היו כאן הרבה דברים באמצע. ראיתי שחברי לשעבר, התובע, נמצא בכל מיני מצבים שלא ידעתי, זה צריך להיות בחודש אפריל לכאורה, הוא התקשר אלי ואמר לי שנודע לגרושתו שהוא קנה את הדירה שלי, והוא לא רצה שזה יירשם על שמו כי הוא פחד שיקבל עיקול, ויש לי אס אם אס על זה, ויש גם אס אם אס מיום 22/2 שהוא כותב שסוף כל סוף הוא לוקח את החוזה מעו"ד נוימן. הוא כותב לי שלום, אני מציג לביהמ"ש ולב"כ המשיב את הודעת האס אם אס. ששם כתוב: "היום סוף סוף לקחתי את החומר מנוימן, מחר אם ירצה השם אני הולך לבנק, נעמוד בקשר, להתראות, בשורות טובות".". המבקש הוסיף כי בחודש יולי, לאחר התייעצות עם עו"ד נוימן, ובשל בקשת המשיב כי הדירה תישאר על שמו של המבקש, העביר את הכספים לטובת רכישת הדירה החדשה ולא לשם סילוק המשכנתא. כאשר נשאל המבקש בדבר הטעמים להסכמות לקיזוז סכומים מן התמורה, השיב: "הסכמתי לקיזוז בגלל שהיינו חברי וניסיתי לעזור לו. לא רק קיזוז, לא עשיתי חשבון איתו כמה עולה שכירות, אמרתי לו קח עוד והייתי מוכן לעשות חשבון כי הוא אמר לי שהשכירות שלו של 3,000 ₪ לחודש ואני אומר שזה לא נכון. וחלק מזה שניסיתי לתת לו שכירות זה שהוא גר אצל אבא שלו בחינם, בבית של אבא שלו בבני ברק, ובגלל זה לא התווכחתי על הסכום וסיכמנו אז ש-3,000 ₪ לחודש זה בסדר, כשהוא אמר בהתחלה 11 חודש ואמרתי שזה בסדר ולא התווכחתי כמה חודשים ורציתי להיות לארג' איתו ואני מכיר את החיים שלו ובגלל זה ניסיתי לעזור לו יותר ממה שאני צריך. אז הגענו לסיכום שאפילו אם אני לא טועה שהגענו לסיכום של 12 חודשים שזה 36,000 ₪ ואז שאלתי אותו מה העוד אתה רוצה וזה היה בחודש נובמבר או דצמבר 2009, ושאלתי אותו מה עוד יש לו, אם יש עוד משהו שאני יכול לעזור כי אני רוצה להתקדם והוא אמר לי שהוא רוצה להתייעץ עם רפי כהן. אמרתי לו שאין שום בעיה שיתייעץ, שאלתי אותו כמה עולה לו רפי כהן, ואמרתי שאני אשלם גם את זה אין לי בעיה ואז הוא אמר 5,000 ₪ ואמרתי לו שאין בעיה והוא קיבל גם את ה-5,000 וזה יוצא 41,000 ₪ ואז הוא אמר לי שהוא צריך לשלם לששי גז על דברים שהיו לו בעבר ועוד כל מיני הוצאות, אמרתי לו שנסכם על 45,000 ₪ ואז הוא התייעץ והגענו לכאורה אפילו ל-55,000 ₪ וגם לזה בעצם הוא לא הסכים ובסוף לא סיכמנו כלום. בעצם לפני שהתחלתי את כל דרך אל חזור התקשרתי לאבא שלו וההורים שלו גרים בברזיל והם מכירים אותי טוב, ואין מכל המשפחה שלו אף אחד שיגיד עלי מילה רעה כי הם יודעים מה עשיתי בשבילו, וביקשתי מאבא שלו שידבר איתו ושאני הולך להפסיד את הדירה. לא רציתי להרוויח, אלא כמה שפחות להפסיד. הצעתי לאבא שלו שאני מוכן עם כל הנזקים שהיו לי באותה תקופה, עוה"ד שלו שלח מכתבים הלוך וחזור שלא הסכים בהם על כלום, הוא הסכים רק על דעת עצמו על דברים. הודעתי לאבא שלו שאני מוכן עדין וזה אומר שאני מפסיד עוד יותר כי זה היה המון חודשים שאני משלם ארנונה על דירה ריקה שאני לא יכול להיכנס אליה, אני משלם קנסות למוכר שמכר לי את הדירה, מר סורצקי, אני משלם ועד בית ולעו"ד ועם כל זה רציתי להתקדם וסיכמתי עם אבא שלו ואמרתי לו שיגיש לו שזה עדיין הוגן, והצעתי לאבא שלו ואני לא זוכר בדיוק, נראה לי 36,000 ₪ שיוריד ממחיר הבית פלוס התובע ביקש ממני שאשאיר לו את הרהיטים בבית כמה שיותר רהיטים וזה מה שעשיתי. הזמנתי את הרהיטים לפני שנה לפני החגים. זה אומר באוגוסט או ספטמבר שנה שעברה והזמנו רהיטים חדשים וזה בגלל שהוא ביקש שנשאיר את מה שאפשר מהרהיטים ונתקזז בסכום סימלי על הכל. הצעתי לאבא שלו 36,000 ₪ מסכום הדירה ועוד 18,000 ₪ על הרהיטים וגז שיש בדירה הנמכרת. עד אז הפסדתי ארנונה של עוד עשרות אלפי שקלים ועדיין הייתי מוכן לחזור לאותו מצב שסיכמנו רק בגלל אבא שלו כי אמרתי שאני רוצה שיקבל כסף על הדירה בבני ברק כי אביו הוא במצב שהוא לא מרוויח הרבה. גם אז יצא שלכאורה זה יוצא 54,000 ₪ (36 פלוס 18) ואז קיבלנו תשובה באותו יום או יום אחרי שאין עם מי לדבר כל כך. היה חבר שניסה לפשר בינינו. גם זה לא התקיים.". המבקש הוסיף כי היום, בשל הזמן הרב שחלף והנזקים שנגרמו לו, אין הוא מסכים לקיזוז כלשהו ואף עותר לביטול החוזה. הצדדים הגישו סיכומיהם בכתב. תמצית סיכומי המבקשים המבקשים טענו בסיכומיהם כי צד העומד בדווקנות ובדקדקנות על זכויותיו על פי החוזה יכול, בנסיבות מסויימות, להיחשב כחסר תום-לב. לטענת ב"כ המבקשים, נכון למועד זה נמנע המשיב להעביר את החלק הארי של התשלום עבור הנכס, למרות שכלל המסמכים הרלוונטיים כבר נמצאים בידיו. ב"כ המבקשים הוסיף כי בשל אי-העברת התשלום השלישי על פי הסכם המכר, על הסך של 396,000 ₪, נמנעה מן המבקשים האפשרות לסלק את המשכנתא שרבצה על הדירה. עוד טען ב"כ המבקשים בסיכומיו, כי על פי הסכם המכר, במידה וחלק מן המסמכים לא יהיו בידי המבקשים, יהיה על המשיב להפקיד את הכספים בנאמנות אצל בא-כוחו, והוא לא עשה כן. ב"כ המבקשים הוסיף כי אי העברת מסמכים לידיו של המשיב לא הוגדר, בהסכם המכר, כהפרה יסודית של ההסכם. תמצית סיכומי המשיב ב"כ המשיב טען בסיכומיו כי אין בפי המבקשים הגנה ממשית הראויה להישמע. לטענתו, הצעתם לפיצוי המשיב בסך 55,000 ₪ בגין נזקיו, אינה מתיישבת עם טענתם להפרת ההסכם על ידו. ב"כ המשיב הפנה לסע' 4.7 להסכם ממנו עולה כי איחור של מעל ל-7 ימים במועדי ההתחייבויות שבכל ההסכם, יחשב להפרה יסודית. לטענת ב"כ המשיב, הותנה התשלום השני בהסכם בהמצאת אישורים ומסמכים מטעם מבקשים, וכי אלה הומצאו רק לאחר שתשלום זה שולם, ולמעשה, באיחור רק של למעלה מ- 12 חודשים. עוד טען ב"כ המשיב כי בכל התקופה המשיכו המבקשים להתגורר בדירה, וסירבו לפצות את המשיב ולהתיר לו לקזז את הפיצוי המוסכם המגיע לו על פי הוראות ההסכם. ב"כ המשיב טען כי המבקשים מודים באי-עמידתם בתנאי סע' 4.2 להסכם המכר, אך מאשימים בכך את חברת "עמיגור". עוד טען ב"כ המשיב כי המבקשים מודים שהציעו למבקש 55,000 ₪ כפיצוי ולפיכך לא תיתכן טענתם כי מעולם לא התרחשה הפרה מצידם. ב"כ המשיב טען בסיכומיו כי המצאת המסמכים היא בבחינת תנאי מקדים לתשלום השני הנזכר בהסכם, שכן המדובר בחיובים שלובים. ב"כ המשיב הוסיף כי גם כאשר קיבלו המבקשים לידיהם 158,000 ₪, בחרו שלא לעשות שימוש בכספים אלה לסילוק המשכנתא וכי למבקש לא היה כל הסבר לעניין זה. דיון והכרעה ההלכה היא כי "בהליך שבו נדונה בקשת רשות להתגונן, די אם הנתבע מראה הגנה לכאורה; אין בודקים בשלב זה כיצד יצליח להוכיח את הגנתו ואין בודקים את טיב ראיותיו. כך, למשל, אין בודקים אם בידי הנתבע מצויה ראיה בכתב להגנתו כנגד הראיה בכתב של התובע. כשנתבע טוען טענה בעל פה כנגד מסמך יש ליתן לו רשות להתגונן (בהנחה שמראה הגנה לכאורה), שכן אין למנוע ממנו להעלות טענה טובה מטעמים שבדרכי הוכחה בלבד" (עמ' 310). (כב' השופט אורי גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי, מהדורה שביעית תשס"ג - 2003). לטעמי, סעיפים 4.2 ו- 4.3 להסכם החוזה בין הצדדים, הם משוללי הגיון בסיסי, לו הייתה כוונתם, כי האישור שיומצא על פי סע' 4.2 הינו אישור כי המשכנתא הרשומה על הנכס סולקה. סע' 4.2 קובע: "תוך שבעה ימים מיום החוזה ישלם הקונה למוכר סך של 150,000 ש"ח תשלום זה ישולם רק לאחר קבלת אישור זכויות מעודכן ולאחר שנרשמה כעין הערת אזהרה לטובת הקונה כלומר דווח לחברה על קיומו של החוזה, ואישור החברה על דיווח זה, ולאחר שהומצא דו"ח עיון מרשם המשכונות , כשהזכויות נקיות כאמור במבוא להסכם". סע' 4.3 קובע: "תוך 30 יום מיום החוזה ישלם הקונה למוכר סך של- 396,000 ש"ח. מתוך תשלום זה יועבר בדרך תאום בין הבנקים את הסכום המתאים לבנק למשכנתאות לשם הקפאת המשכנתא של המוכר. המוכר ידאג להמצאת מכתב כוונות 5 ימים לפני מועד התשלום." (ההדגשות שלי - י.ב.). עולה מן המודגש, כי אישור הזכויות הנדרש היה כי הזכויות נקיות כאמור במבוא להסכם. במבוא נרשם כי "פרט למשכנתא בגובה של 90,000 ש"ח הדירה נקיה מכל מחזיק ומכל חוב, שיעבוד, משכון, עיקול, צו הריסה, הערה וכל זכות לצד שלישי...". רוצה לומר, האישור הנדרש על פי סע' 4.2 היה אישור שאיננו כולל את סילוק המשכנתא. אחרת, אין כל טעם בהוראות הנוגעות למשכנתא המצויות בסע' 4.3. ברם, כך גם האישור אשר נדרש על פי סע' 4.3 להסכם. זהו אישור על "הקפאת המשכנתא" ולא על סילוקה (אישור הנדרש רק על פי סע' 4.4 להסכם). עולה, כי הנטען בסע' 10 לסיכומי ב"כ המשיב, איננו מדוייק ולכל הפחות איננו תואם ללשון החוזה - ויש לציין כי כתב התביעה אינו דק פורתא בשאלה אילו מסמכים ו/או אישורים לא הומצאו והוא נוסח בלשון כללית ומעורפלת. עוד יש להוסיף כי המשיב מודה כי חרף האיחור הנטען בהצגת המסמכים הנדרשים לתשלום השני על פי ההסכם, בחר להמשיך בקיומו של ההסכם ושילם 158,000 ₪ לידי המבקשים. טענתו, שהועלה בסיכומים, כי באמצעות סכום זה היה על המבקשים לפרוע את המשכנתא הרובצת על הנכס, אינה תואמת, שוב, להוראות סע' 4.3 המדבר בלשון "הקפאת המשכנתא" (מינוח שאינו ברור כל צורכו - י.ב.), כאשר רק סע' 4.4 להסכם מדבר בלשון "סילוק" המשכנתא. זאת ועוד, טענתו העובדתית של המבקש כי המשיב רצה בעיכובה של העסקה, בשלבים מסויימים שלה, וזאת כדי להתחמק מעיקולים שעלולה להטיל גרושתו, אמנם לא נטענה בתצהיר בקשת הרשות, אך עלתה כתוצאה מן החקירה הנגדית. כידוע, ההלכה היא כי: "... דווקא בחקירה זו עלול הנתבע להשלים את הגנתו ולרפא פגמים שנפלו בבקשתו. יש בכוחה של חקירה בנסיבות אלה, כדי "לשמש תחליף לתצהיר ויש בה אפוא כדי למלא את החסר" (א. גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי, מהדורה תשיעית, עמ' 410 - ההדגשה שלי - י.ב.). כמו כן, חובת תום הלב חלה בין הצדדים בכל שלבי ביצועו של ההסכם וכך גם במו"מ שנערך, בשלב מאוחר, בנוגע לפיצוי מוסכם ו/או קיזוז (ראה סע' 39 לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג - 1973). טענת המבקשים כי המשיב, בשלב מאוחר זה, פעל בחוסר תום-לב תוך ניסיון לסחיטת המבקשים לא נסתרה בחקירה הנגדית ולא התבררה כהגנת בדים. אם לא די בכל אלה כדי ליתן רשות להתגונן, הרי שסבורני שסעד הפינוי, בנסיבות המבוקשות בכתב התביעה שבפני, אינו מתאים להידון כלל בסדר דין מקוצר. למעשה, מכתב התביעה עולה כי עד היום לא שילם המשיב את יתרת התמורה על פי הסכם המכר, גם על פי גירסתו (כלומר, בקיזוז הפיצוי המוסכם לו הוא טוען). אם כך - הכיצד זכאי הוא לסעד של פינוי? עותר המשיב כי בית המשפט, למעשה, ייתן לו "הוראות" לשלם את יתרת התמורה בסכום שהוא סבור שיש לשלמה. סעד זה, של "מתן הוראות לתובע" כלל אינו קיים בין הסעדים הראויים להתברר בסדר דין מקוצר בתקנה 202 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד - 1984. לאור כל האמור לעיל, אני מתיר למבקשים להתגונן בפני התביעה. התביעה תידון בסדר דין רגיל ותצהירו של המבקש ישמש ככתב הגנה. הוצאות הדיון בבקשה ושכ"ט עו"ד ייקבעו על ידי בית המשפט, בתום ההליך העיקרי. בקשת רשות להתגונןתביעת פינויפינוי