קראו את ההחלטה להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא דוגמא לבקשה לעיכוב ביצוע פסק דין שהתקבלה: השופטת סיגל דוידוב-מוטולה בפנינו בקשה לעיכוב ביצוע בהתייחס לפסק דינו של בית הדין האזורי בתל אביב (השופטת חנה בן יוסף ונציגי הציבור מר עודד הון ומר אורי מתתיהו; עב' 6006/05), מיום 20.6.10, אשר חייב את המבקש לשלם למשיבה פיצוי בסך 75,000 ₪. תמצית העובדות ופסק דינו של בית הדין האזורי המבקש הועסק על ידי המשיבה, החל מיום 1.6.04, כמנהל פעילות התיירות, והקים עבורה מיזם לשיווק ומכירות תיירות פנים לציבור הדתי-לאומי. במסגרת הסכם העבודה, אשר נחתם על ידו בתחילת עבודתו, התחייב לתקופת עבודה מינימאלית של שנתיים והתחייב לשלם למשיבה פיצוי כספי, בסכומים שפורטו בהסכם, ככל שיפר התחייבותו. כן נטל על עצמו מחויבות להגבלת עיסוק. ביום 16.11.04 הסכים המבקש להפחתה בשכרו וחתם על זיכרון דברים המאשר זאת. ביום 27.12.04 הודיע על התפטרותו, אשר אמורה הייתה להיכנס לתוקף ביום 15.1.05. תוך כדי תקופת ההודעה המוקדמת, ביום 5.1.05, הקים - יחד עם שני עובדים נוספים של המשיבה - את חברת "נופים קסומים תיירות ונופש" בע"מ (להלן - נופים), אשר נועדה אף היא לעסוק בתיירות פנים לאותו פלח שוק. המשיבה הגישה כנגד המבקש תביעה, במסגרתה טענה כי פעל - תוך כדי עבודתו אצלה - להקמתה של נופים ולביסוס התשתית שתשמש אותו בהמשך פעילותו, תוך תחרות ישירה במשיבה ותוך ניצול הזדמנויות עסקיות שנוצרו עקב עבודתו במשיבה. המשיבה טענה להפרת הסכם העבודה, חוסר תום לב, עשיית עושר שלא במשפט, תחרות בלתי הוגנת לפי חוק עוולות מסחריות, התשנ"ט - 1999 ועוד. בית הדין האזורי, לאחר שמיעת הראיות, קבע כי הוראותיו של הסכם העבודה נותרו על כנן גם לאחר חתימת זיכרון הדברים אשר הפחית את שכר המבקש. עם זאת קבע, כי אין לתת תוקף לתנית הגבלת העיסוק שכן לא נועדה להגן על אינטרס לגיטימי של המשיבה ואף לא הוכח כי המבקש נטל מידע סודי כלשהו או עשה בו שימוש. בית הדין קבע לצורך כך כי "השתכנענו כי לתובעת אין סודות מסחריים או רשימת לקוחות/רשימת בתי מלון ייחודית שאינה נחלת הכלל ומשכך אין לה כל אינטרס ראוי להגנה אשר בגינו ניתן להגביל את חופש העיסוק של הנתבע". עם זאת נקבע, כי המבקש הפר את חובות האמון ותום הלב שחב כלפי המשיבה בכך שפעל להקמתה של חברה מתחרה תוך כדי עבודתו בה, עזב את עבודתו יחד עם שני עובדים נוספים של המשיבה ואף קשר עסקאות עבור נופים בטרם הסתיימה תקופת ההודעה המוקדמת. בנוסף, הפר את מחויבותו לתקופת עבודה מינימאלית בת שנתיים ולכן הנו מחויב לפצות את המשיבה בגין כך ללא קשר לתנית אי התחרות. הגם שהפיצוי המוסכם שנקבע בהסכם העבודה עמד על 40,000 דולר, בית הדין הפעיל את סמכותו לבחינת סבירות הפיצוי והעמידו על סך של 75,000 ₪ - תוך שלקח בחשבון בקביעת הסכום את התנהלות המבקש והפרת חובות האמון ותום הלב על ידו. המבקש חויב בנוסף בהוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך של 2,500 ₪. רכיבי תביעה נוספים שנתבעו על ידי המשיבה - לרבות בגין אובדן השקעותיה במיזם, עסקאות הפסד שביצע המבקש ו"גניבת" עסקאות על ידו - נדחו. הבקשה לעיכוב ביצוע וטענות הצדדים 5. הן המבקש והן המשיבה הגישו ערעורים על פסק הדין. המבקש טוען במסגרת ערעורו כי בית הדין האזורי ביסס את חיובו בתשלום פיצוי מוסכם על סעד שכלל לא נדרש במסגרת כתב התביעה ואף אין קשר ענייני בינו לבין הסעדים שנתבעו. המבקש מדגיש כי גובה הפיצוי שהוטל עליו שווה ערך לשכרו משך כשנתיים (שכן השכר המופחת שקיבל מכוח זיכרון הדברים עמד על 3,500 ₪ לחודש בלבד), ואין בכך כל סבירות או מידתיות. עוד נטען כי גם אם היה פגם בהתנהגות המבקש בעשרת ימי עבודתו האחרונים, לאחר שהודיע על התפטרותו וטרם שזו נכנסה לתוקף - הפגם אינו מצדיק פיצוי בסכום שנקבע, בפרט כאשר נקבע במפורש שלא הייתה עליו מניעה מלהתחרות במשיבה לאחר סיום עבודתו בה. עוד טוען המבקש להעדר הלימה בין הקביעות העובדתיות לפיהן לא נגרמו למשיבה נזקים כלשהם לבין חיובו בפיצוי כה גבוה, בפרט בהתחשב בטענותיו - לגביהן לא ניתנה הכרעה כלשהי - כי לא הפר את חובות האמון כלפי המשיבה אלא הולך שולל על ידי בעליה. 6. במקביל להגשת הערעור, הגיש המבקש בקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין לבית הדין האזורי, אך זו נדחתה בהחלטה מיום 5.10.10, מהטעם כי "לא מצאתי כי מתקיימים בנסיבות המקרה התנאים שמצדיקים עיכוב ביצוע פסק דין". 7. המבקש הגיש לפיכך את הבקשה שבפנינו. לטענתו, סיכויי הערעור גבוהים, בעוד שהנזק שייגרם לו מביצוע פסק הדין עולה על הנזק שייגרם למשיבה מעיכוב הביצוע. המבקש מציע להפקיד ערבות אישית של אביו כבטוחה, כך שככל שיידחה הערעור יהיה למשיבה מהיכן להיפרע. מאידך המשיבה, לטענתו, חסרת כל יכולת כלכלית ואינה פעילה מזה מספר שנים, כפי שהודה במפורש אחד מבעלי מניותיה במהלך הדיון. 8. המשיבה מתנגדת לבקשה. ראשית, לגישתה סיכויי הערעור קלושים ולא בכדי הגישה אף היא עצמה ערעור על פסק הדין - בדרישה לפיצוי גבוה יותר. שנית, כלל לא הוכח כי אין לה יכולת כלכלית להחזר הסכומים, ולכן יש לפעול לפי הכלל שהגשת ערעור אינה מעכבת ביצועו של פסק דין. המשיבה אינה מתמודדת, עם זאת, עם הטענה כי אינה פעילה עוד - למעט הפניה לכך שהיא חברה "פעילה" מבחינה פרוצדוראלית מבחינת הרישום ברשם החברות, ולמעט העובדה כי יש לה חשבון בנק פעיל. לדבריה, שעבדה לטובת הבנק פיקדונות כספיים ביתרת זכות לצורך קבלת ערבות בנקאית שהופקדה על ידה בבית הדין האזורי, וככל שתבוטל הערבות תהא זכאית לביטול השעבודים ולהזרמת כספים אלה לחשבונה השוטף. דיון והכרעה 9. ההלכה הפסוקה הינה כי מי שזכה בדינו, זכאי לממש את פרי זכייתו באופן מיידי והגשת ערעור אינה מעכבת כשלעצמה את מימוש פסק הדין (רע"א 6480/00 עיריית תל אביב יפו נ. בצלאל, מיום 19.11.00). עיכוב ביצועו של פסק דין הנו לפיכך בגדר החריג לכלל, ומותנה בקיומם של שני תנאים מצטברים - סיכויי הערעור ומאזן הנוחות. 10. מאזן הנוחות נבחן על פי הערכת הנזק שייגרם למבקש כתוצאה מביצוע מיידי של פסק הדין, אל מול הנזק שייגרם למשיבה ככל שיעוכב הביצוע. כאשר מדובר בחיוב כספי - הנחת המוצא היא כי ניתן להשיב את המצב לקדמותו ולכן הנטייה הנה שלא ליתן עיכוב ביצוע, אלא אם יוכיח המבקש כי אם יזכה בערעורו לא יוכל לגבות חזרה מהתובע את כספו (בש"א 8240/96 חנני נ. פקיד שומה חיפה, פ"ד נ(5) 403, 405 (1997)). מובן כי "בין שיקולים אלה קיימים יחסי גומלין, במובן זה שככל שסיכויי הערעור הינם גבוהים, כך ניתן יהיה למעט בשיקולי מאזן הנוחות, ולהיפך" (עע"מ 6438/10 ראז חקלאות אחזקות ופיתוח בע"מ נ. וייס, מיום 22.9.10). 11. עוד נפסק כי טענה בדבר העדר יכולת כלכלית, או קיום קושי ממשי להיפרע מן המשיב באם הערעור יתקבל, מחייבת הנחת תשתית עובדתית מפורטת ומבוססת, ככל הניתן תוך תמיכתה בתצהיר, ולא ניתן להסתפק בטענות כלליות בעניין זה (ע"א 4641/06 מנורה חברה לביטוח בע"מ נ. עזבון המנוח חנא כרכבי ז"ל, מיום 26.7.06; ע"א 9721/07 איסכור שירותי גילוון בע"מ נ. גוזלן, מיום 10.1.08). 12. לאחר שנתנו דעתנו לכלל נסיבות המקרה ולטענות הצדדים, הגענו לכלל מסקנה כי דין הבקשה להתקבל. באשר לסיכויי הערעור - מבלי להיכנס לעומקם נראה כי אינם משוללי יסוד, ולו מחמת שחלק לא מבוטל מטענות המבקש בערעורו אינן יוצאות כנגד קביעות עובדתיות, אלא מתייחסות לקביעות משפטיות שערכאת הערעור עשויה להתערב בהן. באשר למאזן הנוחות - עיון בפרוטוקול בית הדין האזורי מעלה כי העד מטעם המשיבה, רו"ח סילבר מוניר, אמר בעדותו במפורש כי "החברה לא ערכה דו"ח לשנת 2005, כי היא לא פעילה. אנחנו לא מחזיקים את החברה, רק לצורך התביעה, היום היא לא פעילה. היא הייתה פעילה עד סוף 2006. ב - 2006 פתחנו חברה נוספת" (עמ' 7 לפרוטוקול מיום 26.4.09). משהוכח בדרך זו כי החברה אינה פעילה - מצדיק מאזן הנוחות את עיכוב ביצועו של פסק הדין, כפוף להפקדת ערבות צד ג' (אביו של המבקש) במזכירות בית הדין, להנחת דעתו של הרשם, תוך 14 יום ממועד קבלת החלטה זו. 13. סוף דבר - הבקשה מתקבלת. ביצוע פסק הדין יעוכב עד למתן פסק הדין בערעור, כפוף להפקדת ערבות צד ג' כמפורט בסעיף 12 לעיל. אין צו להוצאות בבקשה. ביצוע פסק דיןעיכוב ביצוע