דחיית בקשה לפשיטת רגל עקב הפרת צו בית משפט - אי גילוי מידע לכונס נכסים

חייב הפונה לבית המשפט ועותר למתן צו כינוס ולהכרזתו פושט רגל חייב לציית לצו בית המשפט ולמלא אחריו לא רק בעצם התשלום אלא גם במועד התשלום. מי שצובר פיגורים ומשלם את התשלום שבפיגור רק סמוך לדיון כדי שבית המשפט לא ידחה את בקשתו על אתר כבר מטעם זה, איננו נוהג בתום לב. בית המשפט ציין כי החייב גם לא גילה לכונס הרשמי מידע חיוני בקשר לנכס מקרקעין שנמכר על ידו בשנת 93'. ההסבר שניתן, כאמור לעיל, על ידי בא כח החייב, אין בו כדי לשחרר את החייב מן האחריות למחדל שבאי מסירת המידע. גם חייב שויתר על זכויותיו בנכס לטובת אחיו, חייב לדווח על כך לכונס הרשמי. ##להלן פסק דין בנושא דחיית בקשה לפשיטת רגל עקב הפרת צו בית משפט - אי גילוי מידע לכונס נכסים## 1. המבקשים (החייבים) הגישו לבית משפט זה בקשות למתן צווי כינוס ולהכרזתם פושטי רגל (פש"ר 107/01 ו- פש"ר 108/01). בהחלטותי מיום 26.03.01 נתתי, בהסכמת הכונס הרשמי, צווים לכינוס נכסיהם של החייבים. החייבת חוייבה לשלם לקופת הכינוס סך של 300 ש"ח מדי חודש בחודש ואילו החייב חוייב לשלם לקופת הכינוס סך של 500 ש"ח מדי חודש בחודשו. עתה עלי להחליט אם להכריז על החייבים פושטי רגל אם לאו. 2. הדיון בשתי הבקשות אוחד בהסכמת הצדדים. 3. הכונס הרשמי מתנגד להכרזתם של החייבים פושטי רגל והביע את דעתו כי יש לדחות את שתי הבקשות. הכונס הרשמי הביע את דעתו, ביחס לכל אחד משני התיקים, כדלקמן: לעניין החייבת בתיק פש"ר 107/01 סיכם הכונס הרשמי את חוות דעתו לאמור: "א. החייבת ילידת שנת 1976 מתגוררת לטענתה עם בעלה ובנה בכפר עראבה בשכירות חודשית על סך 300 דולר. ב. לטענתה הינה מובטלת ובעלה עובד כנגר שכיר ומשתכר כ- 3,700 ש"ח נטו (החייבת לא המציאה כל אסמכתא המאשרת את דבריה). ג. החייבת לא המציאה דו"ח הכנסות והוצאות חודשיות ועל כן לא ידוע לב"כ הכונ"ר מהן הכנסותיהם החודשיות של החייבת ובעלה. ד. החייבת מנצלת לרעה את הליכי פש"ר בכך שמצד אחד היא זוכה לעיכוב הליכים בכל הקשור להליכים שננקטו נגדה, לרבות הליכי הוצל"פ, ומצד שני אינה משלמת את התשלומים החודשיים שהושתו עליה, על אף שמדובר בסכום מינמלי, ומפגרת נכון ליום הגשת חוות דעת זו ב - 4 תשלומים חודשיים כאשר סכום הפיגורים עומד על סך 1,200 ש"ח. ה. החייבת התנהגה בחוסר תום לב מובהק כאשר מסרה שיקים חתומים על החלק בידיעה שאין בחשבון כסף לכיסוי השיקים. המבקשת אף הגדילה לעשות ונתנה שיקים מחשבון נוסף לאחר שהחשבון בבנק מרכנתיל דיסקונט הוגבל. לא היה ספק לחייבת במועד מתן השיקים כי השיקים לא יוכבדו (...)". לעניין החייב בתיק פש"ר 108/01 סיכם הכונס הרשמי את חוות דעתו לאמור: "א. החייב יליד שנת 1970 מתגורר לטענתו עם אשתו ובנו בדירה מושכרת בכפר עראבה בעלות חודשית של 300$. ב. לטענתו הוא עובד כנגר שכיר בנגריה בסחנין ומשתכר כ - 3,700 ש"ח נטו ואילו אשתו מובטלת. (החייב לא המציא תלושי שכר המאשרים טענותיו). ג. החייב טען כי לאחר שחתם הסכם עם בן דודו לרכישת הזכויות בנגריה וברכב ולאחר ששילם לו סך של 170,000 ש"ח ביטל בן דודו את החוזה, הוא נאלץ להפסיק לעבוד וחשבונו הוגבל. כשנשאל החייב מדוע לא תבע את בן דודו, השיב: מאחר וקיים קשר משפחתי. ד. החייב טען כי חובותיו נוצרו מכשלון עסקי והצביע על חברת אלון גבע בע"מ אשר לה ביצע עבודות בשווי של 180,000 ש"ח אולם לדבריו חברה זו שילמה לו רק סך של 22,000 ש"ח. החייב לא המציא כל אסמכתא המאשרת את גירסתו. ה. בשנת 1998 הקים החייב נגריה נוספת אולם כל הפעילות העיסקית התבצעה מחשבונה של אשתו, החייבת, וזאת מאחר וחשבונו היה מוגבל. יצויין כי לאחר שחשבונה של החייבת בבנק מרכנתיל דיסקונט הוגבל, הוא החל להשתמש בחשבון בנק נוסף של החייבת, בבנק ערבי ישראלי, מה שמעיד על חוסר תום לב מובהק. ו. החייב המציא דו"ח רווח והפסד לשנים 1997-2000 אשר ממנו עולה כי עסקו של החייב היה רווחי כל שנת פעילותו בנגריה למעט שנת 2000, אולם לא ניתן להסתמך על דו"ח זה מאחר ונתוניו אינם תואמים את נתוני הסגירה של שנת 1999. (ראה סעיף ד(5) לסיכום החקירה). ז. מתדפיס חשבון הבנק של בת זוגו של החייב עולה כי: ביום 31.07.00 היו בחשבון שתי תוכניות חסכון האחת עומדת על סך 19,727 ש"ח והשנייה 21,317 ש"ח. לב"כ הכונ"ר לא ברור מה נעשה עם כספים אלו. (מצ"ב פרוט דף חשבון הבנק). ח. משטרת ישראל הגישה תביעת חוב נגד החייב ע"ס 11,515 ש"ח בגין 10 דו"חות תנועה. יצויין כי הדו"חות התבצעו בין השנים 1998-2000 וכולם ברכב מסוג סובארו אשר מספרו 84-239-03 אשר לטענת החייב היה בבעלות אחיו על אף שהוא זה ששילם את פרמיית הביטוח. רכב זה נמכר לפני 4 חודשים בסך של 2,200 ש"ח אולם החייב לא המציא חוזה מכירה על אף שנדרש. ט. נגד החייב הוגשה תביעה בבית הדין האזורי לעבודה ע"י שמאלי סלאמה. בכתב התביעה טען סלאמה כי עבד בנגריה של החייב מחודש 4/97 ועד 6/99 וקיבל תלוש שכר ע"ס 1,300 ש"ח על אף שמשכרותו החודשית נקבעה ועמדה ע"ס 4,500 ש"ח וזאת בכדי שיוכל החייב להתחמק מתשלום זכויות ופיצויי הפיטורים של העובד. כמו כן הולנה משכורתו יותר מ- 5 פעמים. לב"כ הכונ"ר לא ידוע כיצד נסתיימה תביעה זו. י. החייב מנצל לרעה את הליכי פשיטת הרגל בכך שמצד אחד הוא זוכה לעיכוב הליכים בכל הקשור להליכים שננקטו נגדו, לרבות הליכי הוצל"פ, ומצד שני, אינו משלם את התשלום החודשי שהושת עליו ומפגר נכון ליום הגשת חוות דעת זו ב - 7 תשלומים חודשיים כאשר סכום הפיגורים עומד על סך של 2,100 ש"ח". 4. א. במהלך הדיון טען בא כוחם המלומד של החייבים, עו"ד מוניר חוטבא, כי יש לקבל את שתי הבקשות. ב. לעניין החייבת טען בא כוחם המלומד של החייבים כי החייבת היתה "במצב של תום לב לעזור לבעלה". לדבריו, החייבת פתחה את החשבונות האמורים כדי שבעלה יוכל להמשיך ולעבוד, לפרנס את המשפחה ולצאת מן החובות והמצב הכלכלי הקשה שאליו נקלע. ג. ב"כ החייבים טען כי חובותיהם של שני בני הזוג "הם חובות שנוצרו מניהול העסק. הם לא חובות של נסיעות לחו"ל או של בזבוז". ד. לעניין החייב טען ב"כ החייבים כי החייב נקלע לקשיים כלכליים "מסיבות השוק עצמו". ה. עו"ד חוטבא טען כי החייב הסתבך, בין היתר, בשל כך שביצע עבודה של התקנת דלתות וקיבל רק חלק ממנה, היינו סך של 22,000 ש"ח, וכיום הוא מנהל תביעה על יתרת המגיע לו, בסך של כמעט 100,000 ש"ח. ב"כ החייב הוסיף וטען כי היתה גניבה מן הנגריה ועובדה זו וחסרונם של כלים לעבודה כתוצאה מן הגניבה, גרמו לכך שהחייב לא יוכל לעמוד בהתחייבויותיו כלפי המזמינים. ו. בעניין הפקדונות שעליהם דובר בחוות דעתו של הכונס הרשמי, טען ב"כ החייבים כי הכספים האמורים קוזזו מחובה של החייבת לבנק. ז. באשר למכונית הסובארו הנזכרת בחוות דעתו של הכונס הרשמי טען ב"כ החייב כי - "(...) רכב זה מעולם לא היה בבעלותו של החייב. הוא נקנה על ידי אחיו חוטבא סעיד עוד בשנת 96' ונמסר לאחיו בלי תמורה כדי שיוכל להמשיך לעבוד ולהתפרנס. רכב זה היה משועבד לבנק ולאחר שנמכר רכב זה לא סגר את החוב שלו בבנק". ח. ביחס לתשלומים שבפיגור טען ב"כ החייבים כי ביום הדיון, 27.12.01, שולם סך של 4,000 ש"ח (לשני התיקים גם יחד) מסך כל הפיגור. לדבריו התשלומים לא שולמו במועד בשל כך שלא היתה לחייב עבודה. עתה, משהתחיל לעבוד מחדש "הוא התחיל לשלם את הפיגורים ולקח הלוואה ממעבידו כדי לשלם את הפיגורים". ט. ב"כ החייבים ביקש לקבל את בקשת שני החייבים ולהכריזם פושטי רגל. 5. ב"כ הכונס הרשמי השיבה על טענות ב"כ החייבים באומרה כי אם התשלומים שבפיגור שולמו בסמוך למועד הדיון אין בכך כדי להעיד על תום ליבם של החייבים. באשר לטענה על כך שהחייבת עשתה את שעשתה כדי לעזור לבעלה, טענה ב"כ הכונס הרשמי, כי מקום שהחייבת הינה עקרת בית ללא כל הכנסה הפותחת שני חשבונות בנק בבנקים שונים ונותנת את השיקים שהם חתומים על החלק לבעלה, הרי שאין במצב זה תום לב. ב"כ הכונס הרשמי הוסיפה וטענה שהחייב לא הצליח להוכיח כי הנגריה שהיתה בניהולו כשלה. זאת משום שמדו"חות רווח והפסד שהומצאו לכונס הרשמי עולה כי הנגריה היתה רווחית, פרט לשנת 2000. לדבריה "קשה להסתמך על דו"חות הרווח וההפסד שהומצאו כי, למשל, מלאי הסגירה של שנת 99' שונה ממלאי הפתיחה של שנת 2000, דבר שמטבע הדברים לא יכל לקרות. אז אי אפשר להתייחס ברצינות לדו"חות בצורה שכזו". ב"כ הכונס הרשמי טענה כי בכך שהחייב פנה לאשתו וביקשה לפתוח חשבונות בנקים על שמה הוא סיבך גם אותה בנוסף להסתבכותו שלו. על שום כך ביקשה לדחות את שתי הבקשות. 6. דיון א. לאחר שעיינתי בטענות ב"כ הצדדים ובמכלול נסיבות העניין, הגעתי למסקנה כי מן הדין לדחות את שתי בקשותיהם של החייבים להכריזם פושטי רגל. ב. אכן, סמוך למועד הדיון שילמו החייבים חלק ניכר מן הסכום שהיה בפיגור, כאמור לעיל. ברם, אין בעובדה זו כדי לשלול מהתנהגותם של החייבים את חוסר תום הלב העולה מאי הציות לצו בית המשפט שקבע את התשלומים החודשיים. חייב הפונה לבית המשפט ועותר למתן צו כינוס ולהכרזתו פושט רגל חייב לציית לצו בית המשפט ולמלא אחריו לא רק בעצם התשלום אלא גם במועד התשלום. מי שצובר פיגורים ומשלם את התשלום שבפיגור רק סמוך לדיון כדי שבית המשפט לא ידחה את בקשתו על אתר כבר מטעם זה, איננו נוהג בתום לב. ג. סבורני כי התנהגותה של החייבת כעולה מן החומר שלפני היתה פסולה וחסרת תום לב המחייבת את דחיית בקשתה מכל וכל. עקרת בית שאיננה עובדת ואין לה הכנסות כלשהן הפותחת חשבון בנק וחותמת על שיקים על החלק ומוסרת אותם לבעלה כדי לסייע לו להיחלץ ממצבו הקשה, יודעת אל נכון כי לא יהיה כיסוי לשיקים הנחתמים על ידה. התנהגות כזו הינה התנהגות עבריינית אשר ההסתבכות הבאה בעקבותיה אינה ראויה להגנתו של בית המשפט. ד. השאלה העיקרית העומדת לנגד עיניו של בית המשפט בבואו להחליט אם להכריז על חייב, לבקשתו, פושט רגל אם לאו, היא השאלה אם פעל בתום לב אם לאו. הדגש באשר לתום ליבו של החייב, לעניין התקופה שקדמה להגשת בקשתו להכריזו פושט רגל, מושם, מטבע הדברים, על דרך יצירתם של חובותיו (ראו בספרם של כבוד השופטים שלמה לוין ואשר גרוניס "פשיטת רגל", מהדורה שנייה, בעמ' 169). על שום כך, מקום שחייב אינו נותן לכונס הרשמי, במהלך החקירה על פי סעיף 18 ג' לפקודה, הסבר המניח את הדעת באשר למקור חובותיו, אין הוא עומד בנטל הוכחת תום הלב הנדרש מחייב המבקש להכריזו פושט רגל. אין זה מתקבל על הדעת שחייב יפנה לבית המשפט ויבקש ממנו לפרוש עליו את הגנת פקודת פשיטת הרגל, ועם זאת ימנע מליתן הסבר באשר לאופן יצירת חובותיו. סבורני כי החייב לא הרים את הנטל לשכנע את בית המשפט כי חובותיו נוצרו בתום לב. מי שאיננו מספק את כל המסמכים והפרטים הנדרשים על ידי הכונס הרשמי ואיננו מצליח ליישב סתירות ותמיהות העולות מן החומר שנמסר לכונס הרשמי, יכול להלין על עצמו בלבד על כך שבמו ידיו השמית מידיו את ההזדמנות להוכיח תום לב המזכה אותו בהכרזתו פושט רגל. 7. אחרית דבר אשר על כן ולאור כל האמור לעיל אני מורה כדלקמן: א. אני דוחה את שתי הבקשות להכריז על החייבים פושטי רגל (פש"ר 107/01 ו- פש"ר 108/01). ב. אני מבטל את צווי הכינוס שניתנו כנגד שני החייבים בתיקי הפש"ר 107/01 ו- פש"ר 108/01, ביום 26.03.01. ג. אני מבטל את צווי עיכוב היציאה מן הארץ שניתנו כנגד שני החייבים.אי קיום צו בית משפטצוויםכינוס נכסיםפשיטת רגל