דחיית כיסוי ביטוחי בגין תאונה באתר בניה

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא דחיית כיסוי ביטוחי בגין תאונה באתר בניה: השופט יונתן אברהם רקע המשיב 2 (להלן: "זיאדאת") הגיש בבית משפט קמא תביעה לנזקי גוף, כנגד המערערת, חברה קבלנית לבניה, וכנגד שניים אחרים (המשיבים הפורמליים 3 ו- 8). נזקי הגוף אירעו בתאונה מיום 28/08/01 במהלך עבודות בניה. המערערת מצדה הגישה הודעת צד ג' כנגד המשיבים הפורמליים 3-8 וכנגד המשיבה 1 בערעור דנן (להלן: "הפניקס"). ההודעה כנגד הפניקס הוגשה על יסוד עילה ביטוחית, לפיה ביטחה הפניקס את העבודות באתר הבניה בו נפגע זיאדת וכי התאונה שאירעה לו מהווה אירוע ביטוחי המכוסה באותה פוליסת ביטוח. ביום 25/02/09 הגיעו הצדדים בבית משפט קמא להסדר דיוני לפיו יפוצה זיאדאת בסך 130,000 ₪ על ידי המערערת והדיון בתיק ימשך בהודעת צד ג' של המערערת כנגד הפניקס. (כנגד יתר הצדדים ניתן פסקי דין בהעדר הגנה). לאחר מכן נדונה לגופה הודעת צד ג' של המערערת כנגד הפניקס ובסופו של יום דחה בית משפט קמא את התובענה כנגד הפניקס, בנימוק כי מחומר הראיות שהוצג בפני בית משפט קמא, לא הצליחה המערערת להוכיח קיומו של ביטוח אצל הפניקס, לכיסוי אחריותה כלפי זיאדאת. מכאן הערעור. טרם נדרש למחלוקת בין הצדדים, תובא להלן המסכת העובדתית שפירט בית משפט קמא בפסק דינו עליה לא חולקו הצדדים בפניו. תשתית עובדתי זו פורטה בס' 3-5 לפסק דינו של בית משפט קמא כהאי לישנא: "3. מהראיות שהוצגו בפניי עולה, כי אד-מרי השקעות בע"מ, עידן-גל השקעות בע"מ ומקום הכנרת בע"מ (צדדי ג' 2-4) יזמו הקמתו של הפרויקט אשר כלל 54 יחידות דיור בצפת, על חלקות אדמה הידועות כחלקות 62, 64, 66, 68, 69, 70, 71, 72, 73, גוש 13533. פרויקט זה נקרא "נוף כנרת". לשם ביצוע הפרויקט, התקשרו היזמים הנ"ל עם חברה קבלנית בשם "מרום אודת בע"מ" (להלן: "מרום אודת"), וזאת בשנת 2000. מרום אודת ביצעה חלק מהעבודות בפרויקט, כאשר בשלב מסוים היחסים בין היזמים לבין מקום אודת התערערו, והאחרונה הפסיקה את העבודה בפרויקט. כאן המקום לציין, כי ב-14.6.00 נערכה הצעה לביטוח עבודות קבלניות (נ/2) שכללה 18 יחידות דיור בפרויקט הנ"ל - בניינים מס' 68, 70, 72, כאשר המבוטחים הם: "מרום אודת בע"מ", "מרום הכנרת" ו"בנק דיסקונט למשכנתאות". תקופת הביטוח: 30.6.01-14.6.00. ההצעה הנ"ל התקבלה על ידי "הפניקס" אשר הנפיקה פוליסת הביטוח מס' 00/06/53/014319 (להלן: "הפוליסה"). 4. לאחר הפסקת העבודה על ידי מרום אודת בפרויקט, נערך הסכם בין אדמונד לוי (צד ג' 1), אד-מרי השקעות בע"מ ועידן-גל השקעות בע"מ, לבין עומרי עאהד חברה לבניין בע"מ, ח.פ. 51-2343500 (להלן: "חברת עומרי עאהד"), להשלמת עבודות הבנייה בפרויקט. יצוין כי הנתבעת (המודיעה) שבפנינו, היא "עומרים חברה לבניין בע"מ. ההסכם נערך ביום 31.7.01 (להלן: "ההסכם") (נספח א(1) לתצהיר ת/1). בהתאם לסע' 18 להסכם, התחייבה חברת עומרי עאהד, לבטח על חשבונה את כל העבודות המבוצעות על ידה, לרבות ביטוח חבות מעבידים. כמו כן, התחייבה לכלול את מזמיני העבודה כמבוטחות ישירות בפוליסה (סע' 18.4.3 להסכם). עוד הוסכם כי במידה והחברה אינה עורכת ביטוח כמוסכם, המזמינים יהיו רשאים לבטח את עצמם ואת החברה בביטוח, כמוסכם בהסכם, ולנכות את דמי הפרמיה מחשבון החברה (סע' 18.10 להסכם). 5. להשלמת התמונה יצוין, כי ביום 20.12.01 (לאחר אירוע התאונה בה עסקינן) פנה אילן לוי, שניהל את הפרויקט בשם היזמים (שהם אביו והחברות שבבעלות אביו), במכתב לפניקס (נספח ג' למוצג נ/2), וביקש להאריך את תוקף הפוליסה ב-6 חודשים, החל מ-1.1.02 ועד 1.7.02. באותו מכתב ציין לוי כי ידוע לו שאין תביעות בגין הפוליסה הנ"ל. לוי לא ביקש במסגרת אותה פנייה לשנות את שמות המבוטחים או להודיע כי הקבלן, מרום אודת בע"מ, הפסיקה את העבודה ובמקומה נכנסה לאתר חברת עומרי עאהד. ביום 23.12.01 ביקש סוקר מטעם הפניקס באתר וערך סקר, בו צוין כי הקבלן הראשי הוא "עומרים לבנייה כפרית בע"מ. ביום 24.12.01 הונפקה תוספת לפוליסה לפיה הוארכה תקופת הביטוח כמבוקש עד 1.7.02. באותו יום, 24.12.01, שלח אילן לוי מכתב נוסף לפניקס (נספח ה' למוצג נ/2), וביקש לשנות את שם המבוטח בפוליסה מ"מרום אודת בע"מ" ל"מרום הכנרת שיווק וניהול בע"מ", ואף ציין את כתובתה. יודגש, כי בשלב זה כבר היה הסכם חתום עם חברת עומרי עאהד להשלמת העבודה, אך חרף זאת הדבר לא עלה בהתכתבות שהייתה בין אילן לוי לפניקס". המחלוקת את המחלוקת שבפניו הבהיר בית משפט קמא כדלקמן: "6. העובדות המתוארות לעיל אינן שנויות במחלוקת ומהן עולה כי שמה של הנתבעת לא מופיע כלל בפוליסה כמבוטחת, ואף לא במסמך או בפניה כלשהי לפניקס או לגורם אחר כלשהו. השאלה הנתונה להכרעה הינה האם, חרף האמור, הפוליסה בה עסקינן מכסה את אחריותה של הנתבעת (המודיעה), עומרים חברה לבניין בע"מ, לנזקי התובע. הנתבעת טוענת, כי על אף האמור בהסכם בדבר התחייבותה לערוך ביטוח, הרי סוכם בעל פה בינה לבין היזמים כי הם אלה שיבטחו את האתר והעבודות וכי הפוליסה הנ"ל מכסה את אחריותה". בית משפט קמא קבע כי טענת המערערת (הנתבעת שם) לקיומה של ביטוח לכיסוי חבותה, לא הוכחה. בית משפט קמא התייחס לעדותם של שני עדים רלוונטיים. באשר לעדותו של העד הראשון, מנהל הנתבעת עומרי עאהד, קבע בית משפט קמא, כי עדותו תומכת לכל היותר במתן התחייבות היזמים לערוך ביטוח אך אין בה כדי להוכיח כי בפעל אכן בוטחה הנתבעת. באשר לעד השני, אילן לוי, קבע בית משפט קמא באופן דומה כי עדותו תומכת לכל היותר במתן התחייבות שלו לנתבעת לבטחה, אך אין בה כדי להוכיח כי התחייבותו זו מומשה לבסוף. בית משפט קמא קבע כי בפניית עד זה לחידוש הביטוח, הוא לא הזכיר כלל את שמה של הנתבעת אלא אך ביקש להחליף שם של חברה אחרת (מרום הכינרת). כמו כן, בעוד שנחתם ההסכם בין היזם לבין חברת עומרי עאהד חברה לבניין בע"מ, מסר הוא שמה של חברה אחרת (חברת עומרים לבנייה כפרית בע"מ) לסוקר מטעם הפניקס, כחברה המבצעת את הבנייה, בעוד בפועל מבצעת הבנייה הייתה חברה שלישית, היא הנתבעת, ולא מסר בפניה בכתב לפניקס להארכת הביטוח, שמה של אף אחת משלוש החברות הנ"ל, אלא את שמה של חברת מרום הכינרת. בית משפט קמא ציין כי עד זה הוא היחיד מבין העדים שהעידו בבית משפט קמא שהיה בקשר עם הפניקס ביחס לביטוח בפרויקט. כאמור, קבע בית משפט קמא כי לא הוכח קיומו של כיסוי ביטוחי למערערת. טענות המערערת בתמצית בית משפט קמא התעלם מהעובדה כי מדובר בחידוש פוליסת עבודות קבלניות אשר כללה מלכתחילה גם ביטוח אחריות מעבידים וכי עם חידושה, הורחבה פוליסה זו ולא צומצמה. בית משפט קמא שגה בקביעתו כי לא הוכח כיסוי ביטוחי בשל כך שלא הוכחה בפניו פניה לפניקס לביטוח המערערת. במסגרת זו הפנתה המערערת לעדותו של מר אילן לוי, וציינה כי הפניקס ידעה כי המערערת עובדת באתר ואף האריכה את הפוליסה רטרואקטיבית. בית משפט קמא טעה משהסתמך על נימוקים פורמליים של העדר הסבר לשאלות בעדותו של העד אילן לוי וכן העדר שמה של המערערת בפניות לחידוש הביטוח ובמסמכי הביטוח. בית משפט קמא שגה משלא דן בטענת הפניקס כי זיאדאת נפל בבניין אשר כלל לא בוטח על ידי הפניקס. היה על בית משפט קמא לדון בטענה ולדחותה. טיעוני תשובת הפניקס בתמצית הערעור הינו על קביעות מהימנות וממצאים שבעובדה לרבות מהימנות עדים ועל כן אין להתערב בהם. טענות המערערת מבוססות על עדויות בעל פה של עדים, ועדויות אלה נסתרות על ידי מסמכים בכתב. לא נפל פגם בקביעת בית משפט קמא, לפיה לא הוכח קיומה של פוליסת ביטוח לכיסוי חבות המערערת. הוכחת מקום הנפילה של זיאדאת התייתר בהעדר כיסוי ביטוחי, ולחלופין נפל הנ"ל בפרויקט שלא היה מבוטח כלל. דיון לאחר עיון במוצגים ושקילת טיעוני הצדדים, סבורני כי אין ממש בערעור זה ויש לדחותו. אכן, טענות המערערת כולן הינן כנגד קביעות שבעובדה של בית משפט קמא. ההלכה בעניין זה ידועה וברורה. בית משפט של ערעור לא יתערב בכגון דא, אלא בנסיבות חריגות. נסיבות חריגות שכאלה לא נתקיימו במקרה דנן. אין חולק כי שמה של המערערת אינו מופיע בשום מסמך שקדם להוצאת פוליסה, כגון בדרישה לבטח או בהצעת ביטוח. שמה גם לא מופיע כמבוטחת ב- 2 פוליסות הביטוח שהוצגו בפני בית משפט קמא ובפנינו. כל טענות המערערת לקיומו של חוזה ביטוח מבוססות אם כן על עדויות על פה שנשמעו משני עדים (עומרי עאהד ואילן לוי) בפני בית משפט קמא. אלא שעל יסוד עדותם שנשמעה בפניו, קבע בית משפט קמא כי ככל שנתקיימה התחייבות מצדי יזמי הפרויקט (באמצעות נציגם, לוי הנ"ל) לבטח את המערערת, הרי שזו לא הובאה לידיעת הפניקס. בקביעה זו, שנקבעה לאחר שמיעת עדויות עדים והתרשמות ישירה ממהימנותם, אין מקום להתערב. ב"כ המערערת טוענת כי נימוקי בית משפט קמא הם "נימוקים פורמליים". לטעמי, מדובר בנימוקים מהותיים ולא פורמליים. ידיעת זהותו המדויקת של הקבלן המבצע, איננה עניין פורמלי בלבד. ידיעת זהותו מבעוד מועד (כמו גם נתונים נוספים הנדרשים להערכת הסיכונים המבוטחים) מאפשרת למבטח לבדוק ולהתחקות אחר עברו הביטוחי כקבלן, ולהעריך נכונה את הסיכונים המבוטחים. לעניין מתן כיסוי ביטוחי, אין דינו של מי שבעבודתו בעבר נתממשו סיכונים ביטוחיים כדין מי שאצלו לא נתקיימו. ברור כי בדוגמא לעיל התייחסות המבטח הן לעניין מתן כיסוי ביטוחי, אם בכלל, ולחלופין לעניין הפרמיות שתידרשנה, תהיה התייחסות שונה בכל מקרה ומקרה. עיון בדו"ח הסוקר, מלמד כי אף בפועל נשקלו זהות המבוטח ועברו הביטוחי לצורך הוצאת הפוליסה. כאמור, אין חולק כי שמה של המערערת כמבוטחת בכח, או בפעל, לא נכלל בשום מסמך כאמור. משלא בוטחה המערערת בפוליסה המקורית ואף לא במחודשת, אין גם כל רלוונטיות לטענת המערערת, לפיה מדובר בפוליסה לביטוח עבודות קבלניות שהורחבה ולא צומצמה. לטעמי, קיים נימוק נוסף בגינו ראוי היה לדחות את הודעת צד ג' מלכתחילה אליו לא נדרש בית משפט קמא, עליו אעמוד להלן. ניתוח המועדים הרלוונטיים מלמד באופן שאינו נתון במחלוקת כי במועד קרות התאונה הנ"ל, 28/08/01 לא נתקיימה בכלל פוליסת ביטוח. על עובדה זו אין חולק, שכן הכל מסכימים שתוקף פוליסת הביטוח המקורית (יהיו המבוטחים והסיכונים המבוטחים בה אשר יהיו) היה מיום 05/09/00 ועד 30/06/01. מקרה הביטוח אירע בחודש 08/2001, כלומר חודשיים לאחר פקיעת אותה פוליסה. אפילו לפי גרסת המערערת, הפנייה לחידוש או הארכת הביטוח נעשתה רק ארבעה חודשים לאחר שכבר אירעה התאונה (הפניה הייתה במכתבו של אילן לוי נספח ג' למוצג נ/2 של בית משפט קמא), וגם באותו מכתב הוא לא ביקש לחדש את הפוליסה רטרואקטיבית מיום תומה 30/06/01, אלא ביקש להאריך את תוקפה ל- 6 חודשים לתקופה 01/01/02 - 01/07/02 (להלן: "התקופה החדשה שנתבקשה"). התקופה החדשה שנתבקשה היא כל כולה לאחר קרות התאונה. נמצא אם כן שחידוש הביטוח נעשה לאחר שכבר אירעה התאונה וביום קרותה לא היה כלל כיסוי ביטוחי, ואף לא נתבקש כיסוי ביטוחי לתקופה בה אירעה התאונה. בהקשר זה ראוי להזכיר כי תכליתו של חוזה הביטוח היא מתן כיסוי לסיכונים עתידיים, ולא סיכונים שכבר נתממשו. מבטח סביר לא יתקשר בחוזה ביטוח לגבי סיכון שכבר התממש, בדרך כלל. במקרה דנן אמנם התחדשה הפוליסה המחודשת, בסופו של יום רטרואקטיבית. ברם, דבר קיומה של התאונה לא גולה באף שלב למבטח. על כן, אף אם מגיע היה בית משפט קמא למסקנה כי המערערת בוטחה בפוליסת הביטוח המחודשת, יכלה המשיבה 1 להתנער מן הדרישה לכיסוי ביטוחי בשל התאונה הנ"ל, שכן זו לא גולתה לה (כמבטחת), כפרט מהותי שהיה ידוע עוד קודם לחידוש הפוליסה רטרואקטיבית. משנקבע כי לא נתקיים כיסוי ביטוחי, אף אני סבור שהדיון בשאלת מקום נפילתו של זיאדאת התייתר, וכן יש לדחות גם טענה זו של המערערת. סוף דבר לא מצאתי כי נתקיימה שגיאה בפסק דינו של בית משפט קמא המצדיקה התערבותינו. אמליץ על כן לחבריי לדחות את הערעור. פוליסהבניהאתר בניהכיסוי ביטוחי