מה משקלה של עדות שנמסרה ע"י דיווח למשטרה בעילום שם ? השאלה היא האם בנסיבות המקרה דנן, ניתן לקבל עדות באשר למספר המשאית שנמסר לו על ידי השכנה ואת רישום מספר הרישוי על ידי רעייתו, על אף שלא זומנה להעיד - נשמעה עדות כי היא רשמה על הפתק בנוכחותו. בית המשפט ציין כי נראה, כי מקרה דומה נדון ב-ע.פ. 7293/97 ז'אפר נ' מדינת ישראל, פ"ד נב(5) 460 (1998), שדן בחריג לכלל הפוסל עדות מפי השמועה, המכונה "רס גסטה". באותו עניין, התקבלה כראיה הודעה שנמסרה למוקד המשטרה על ידי אישה אלמונית שהייתה עדה לשוד בנק בכפר סבא ומסרה בטלפון את סוג הרכב ומספרו שבו השתמשו השודדים, ומתנדב ששירת במשטרה רשם בפנקסו את מספר הרכב. רכב העונה לתיאור שמסרה אותר זמן מה לאחר מכן בחניה פרטית בראש העין. בית המשפט העליון קבע, כי הרישום במוקד המשטרתי ועדות המתנדב בדבר מספר הרכב שדווח לו הם ראיות קבילות, ויש לקבלן על אף שהאישה שמסרה הפרטים לא אותרה ולא זומנה לעדות. וכך נפסק שם (בעמ' 473-474): "רישום מספר רכב השוד נעשה בעת האירוע על-יסוד מראה עיניו של אדם שחזה בעצמו ברכב זה. רישום זה, בצירוף העיתוי והאופן של מסירת המספר למתנדב, מסירים את החשש מפני אי-דיוק. בנסיבות שבהן נעשה, הרישום אף עולה במשקלו הראייתי על עדות אפשרית של אותו אדם, שספק רב אם המספר שקלטו עיניו היה נחרט בזכרונו. הרישום ועדות המתנדב ממלאים איפוא אחר חריג האימרה הספונטאנית של כללי הרס גסטה. ראיות אלה הן קבילות, ובנסיבות המקרה אף יש לתת להן משקל מלא". ראו מקרה דומה בנסיבותיו למקרה שלפנינו ב-ת.פ. (מחוזי - תל-אביב-יפו) 40180/05 מדינת ישראל נ' סעדיה עזרא (לא פורסם, 23.2.06), שם מתוארת שרשרת עדויות באשר למסירת מספר רכב שמבצעי שוד נמלטו עימו, ואף שם אומץ הכלל שצוטט לעיל מע.פ. 7293/97 בדבר החריג לכלל הפוסל עדות מפי השמועה. קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא עדות בעילום שם - עדות מפי השמועה: לפנינו ערעורה של המערערת על זיכויו של המשיב בהכרעת הדין של בית משפט השלום בירושלים (כב' השופטת ר' שלו-גרטל), מיום 13.9.10 ב-ת.פ. 9489/08. בהכרעת הדין זוכה המשיב מהעבירות שיוחסו לו בכתב האישום - התפרצות לבניין שאינו מקום מגורים בכוונה לבצע גניבה, עבירה לפי סעיף 407(א) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: "החוק"), וגניבה, עבירה לפי סעיף 384 לחוק. ההליך בבית משפט קמא והכרעת הדין 1. על פי המתואר בכתב האישום המתוקן שהגישה המערערת נגד המשיב, ביום 6.11.08 בשעה 00:30 לערך, התפרץ המשיב עם שלושה או ארבעה אחרים, שזהותם אינה ידועה למערערת, למפעל "א.י. הקר בשר" במרכז ירושלים (סמוך לרח' שטראוס), שבבעלות אברהם הקר. המשיב והאחרים פתחו את דלת המפעל שהייתה נעולה, וגנבו מתוכו 200 ארגזי סחורה מלאים בבשר בשווי 250,000 ₪, מסור חשמלי בשווי 20,000 ₪, מכונת בשר בשווי 100,000 ₪, ומכשיר נוסף בשווי 25,000 ₪. את הסחורה העמיסו המשיב והאחרים על משאיתו של המשיב מסוג "מרצדס" מ.ר. 4717200. 2. המשיב כפר בעובדות כתב האישום וגרסתו הייתה, כי במועד שצוין בכתב האישום משאיתו הייתה בתיקון ברמאללה והוא עצמו שהה באילת. 3. בבית משפט קמא העידו מספר עדים וביניהם: גב' רבקה כרמל, המתגוררת בסמוך למפעל (להלן: "השכנה") העידה, כי במועד הרלוונטי ראתה מספר אנשים נכנסים למפעל, שהוציאו סחורה והעמיסוה על המשאית. את המשאית ראתה ממרחק של מטרים ספורים ממרפסת דירתה. השכנה התקשרה לבעל המפעל ומסרה לו את מספר המשאית שרשמה על פתק. לאחר שמסרה את מספר המשאית זרקה את הפתק. דוד הקר, בנו של בעל המפעל, העיד, כי השכנה התקשרה אליו והודיעה לו על הגניבה. הוא נכנס לרכב יחד עם אשתו והחל בנסיעה לכיוון המפעל. בדרכו לשם מסרה לו השכנה בטלפון את מספר המשאית, עליו חזר ואשתו רשמה זאת על פתק. רעייתו של הקר לא זומנה להעיד, ועל כן לא התיר בית המשפט הגשת הפתק שנרשם על ידה כמוצג. עם זאת יצוין, כי דוד הקר מסר את מס' הרישוי של המשאית במהלך עדותו מזיכרונו. אביו של דוד הקר העיד ומסר פרטים באשר לסחורה שנגנבה. כן העיד נציג חברת "סלקום", באשר לפלטי תקשורת שהוצאו למנוי של המשיב. מחקר תקשורת שנערך העלה, כי ביום ובשעה הרלוונטיים לכתב האישום שהה המשיב בסמוך מאוד למפעל, ברח' שטראוס-הנביאים, וכעבור שעה נקלטה שיחה באתר סמוך בשכונת גאולה בירושלים. 4. בחקירתו הראשית בבית משפט קמא, שב המשיב על הגרסה הראשונית שמסר, כי משאיתו הייתה בתיקון ברמאללה והוא שהה באילת וישן שם אצל ידידה. המשיב הוסיף, כי הפלאפון שלו היה עימו כל הזמן. בחקירה הנגדית, לאחר שעומת עם מחקרי התקשורת, הודה שאולי טעה, וכאשר הוצג לו על פי מחקרי התקשורת, כי אמנם שהה באילת אך זאת לפני המועד בו בוצעה הפריצה, שתק ובהה. עוד הודה המשיב, כי מספר הטלפון שנזכר במחקרי התקשורת הוא שלו, ולו היה משאילו לאחֵר היה זוכר זאת. מטעם המשיב לא הובאו עדים כלשהם לתמיכה בגרסתו. 5. לאחר שסקר את ראיות התביעה שהובאו לפניו, קבע בית משפט קמא, כי הראיות נסיבתיות ואינן מספיקות בכדי לקשור את המשיב למעשים המתוארים בכתב אישום. עוד הוסיף בית משפט קמא, כי גם אם הוכח שהמפעל נפרץ ונגנבו סחורה וציוד, אין ראיה קבילה לכך שהמשאית של המשיב, או המשיב עצמו, היו במקום בשעת מעשה, או כי הם שותפים לדבר העבירה. עוד נקבע, כי עדותו של המשיב מלאה סתירות ולא ניתן לתת בה אמון, וכי טענת האליבי של המשיב הופרכה במהלך המשפט נוכח ראיות התביעה והודאתו כי דבריו במשטרה לא היו "מדויקים". יחד עם זאת, כך נקבע, אין בכך כדי להשלים את החסר בראיות התביעה. עוד הוסף, כי הימצאו של המשיב באזור ברחוב הנביאים במועד הרלוונטי לכתב האישום, אין בה כדי לקבוע שהוא זה שהתפרץ למפעל יחד עם אחרים וגנב את הסחורה והציוד. המשיב לא נראה במפעל או בקרבתו בזמן האירוע, ואין כל הוכחה שהמשאית שנצפתה היא המשאית שלו. 6. על כך הערעור שלפנינו. עיקרי טענות הצדדים בערעור 7. מטעם המערערת נטען בכתב ובעל-פה בדיון לפנינו, כי טעה בית משפט קמא בקביעתו כי עדותו של דוד הקר ביחס למספר המשאית היא "עדות שמיעה לא קבילה", שכן השכנה ראתה את מספרהּ של המשאית במקום ומסרה אותו בטלפון ישירות לדוד הקר, שזכר אותו במהלך עדותו בבית המשפט. לשיטת המערערת, המדובר בחריג לעדות שמיעה. עוד נטען, כי אשתו של דוד הקר אמנם רשמה את המספר מפיו של בעלה, אך היא לא נדרשה לעדות לשם קבילות עדותו של בעלה, אלא, לכל היותר, להעיד כי רשמה את המספר כפי ששמעה מפי בעלה, ולמסור את הפתק לבית המשפט ובכך לחזק את עדות הבעל. עוד הוסף, כי דוד הקר לא נחקר כלל על יכולתו לזכור את המספר ולא הועלתה כל טענה בקשר לכך, ולפיכך לא הייתה הצדקה לפקפק בנכונות המספר של המשאית שמסר הקר במהלך עדותו בבית המשפט. המערערת הוסיפה וטענה, כי גם איכונו של מכשיר הטלפון הנייד של המשיב סמוך מאוד למקום הפריצה בזמן הפריצה, מחזקת באופן משמעותי את העובדה, כי מספר המשאית שמסר הקר הינו נכון. לכך יש להוסיף את שקרי המשיב שהופרכו במהלך חקירתו הנגדית. 8. ב"כ המשיב תומך בנימוקים שבהכרעת הדין ומבקש לדחות את הערעור. עוד נטען, כי גם אם הנימוקים שבהכרעת הדין אינם נכונים, כי אז ישנם מספר ספקות שצריכים לפעול לטובתו של המשיב. לשיטתו, איכון מספר הטלפון הנייד של המשיב, יכול להוכיח, לכל היותר, כי המשיב היה ברדיוס של ק"מ מאותו איזור, ולפיכך לא ניתן להרשיעו. עוד נטען, כי בניגוד לאמור בהודעת הערעור כי השכנה התקשרה לדוד הקר, אין הדבר עולה מעדותה בבית המשפט, שכן שם העידה כי התקשרה לבעל הבית, והיא לא נשאלה למי התקשרה, האם לדוד הקר, או לאביו, שאף הוא העיד בבית המשפט. כמו כן, דוד הקר העיד כי קיבל את מספר המשאית מהשכנה ואולם לא מסר את שמה. עוד נטען, כי השכנה העידה כי ראתה את הפועלים ועל אף זאת לא נערך מסדר זיהוי. ב"כ המשיב הוסיף וטען, כי במהלך עדותו קרא דוד הקר את מספר המשאית מחתיכת קרטון שעליו רשמה רעייתו את מספר המשאית ולא מזיכרונו. דיון והכרעה 9. נקדים ונאמר, כי דין הערעור להתקבל. 10. שתי סוגיות מרכזיות נדרשות להכרעה: האחת, האם עדותו של דוד הקר בדבר מספר המשאית הינה עדות מפי השמועה, כקביעת בית משפט קמא; השנייה, האם הוכח בנסיבות העניין, על פי איכון מספר הטלפון הנייד של המשיב בסמוך למקום הפריצה למפעל, כי המשיב השתתף בפריצה ובגניבה מן המפעל כמתואר בכתב האישום המתוקן. אשר למספר הרישוי של המשאית, העידו כאמור שניים מעדי התביעה: השכנה ודוד הקר. השכנה העידה, כי ראתה משאית מגיעה, אנשים יורדים ממנה, פותחים את המפעל במפתחות, מוציאים קופסאות בשר ומעמיסים על המשאית. היא לא הכירה מי מבין האנשים הללו. היא התקשרה לבעל הבית. בעלה אמר לה לרשום את מספר הרישוי של המשאית וכך עשתה. בעל הבית חזר אליה בטלפון ואז מסרה לו את מספר הרישוי של המשאית ולאחר מכן קרעה את הפתק. בעדותה בבית המשפט לא זכרה את מספר המשאית. כאמור, מעדותו של דוד הקר עולה, כי השכנה התקשרה אליו ושאלה אם עדיין עובדים במפעל ומעמיסים סחורה והשיב לה בשלילה, ואז אמרה לו, במענה לשאלתו, כי היא רואה שמעמיסים סחורה על משאית, שלא רשום עליה שם הפירמה של חברתו. הוא יצא מביתו עם רעייתו ברכבו ובדרך השכנה מסרה את מספר המשאית, שאותו מסר בעדותו בבית המשפט - 4717200. בהמשך עדותו הוצגה לפניו חתיכת קרטון, שלגביה העיד כי אשתו רשמה עליה את מספר המשאית שמסרה השכנה. ב"כ המערערת ביקשה להגיש המסמך, ב"כ המשיב התנגד ובית משפט קמא לא התיר הגשתו על ידי מי שלא ערך אותו. 12. בטרם נדון בשאלה שהעמדנו לבחינה, נסיר מדרכנו טענתו של ב"כ המשיב, כי העד דוד הקר מסר את מספר המשאית בעדותו בבית המשפט מתוך הרישום שערכה אשתו על גבי חתיכת קרטון. מעיון בפרוטוקול בית משפט קמא עולה בבירור, כי מספר הרישוי של המשאית נמסר על ידו במהלך עדותו, ורק לאחר מכן הוצגה לו חתיכת קרטון בלוויית השאלה "מה זה?" (פר' עמ' 15, ש' 5-3). לפיכך, ברי, כי דוד הקר מסר את מספר הרישוי מזיכרונו ולא מעיון ברישום הזה, כטענת המשיב. 13. כן יש לדחות את טענת המשיב, כי לא ניתן לקשור בין עדותה של השכנה לעדותו של דוד הקר. אמנם שני העדים לא הזכירו האחד את השני בשמם, אלא בתוארם - השכנה ובעל המפעל - אולם דוד הקר העיד שהשכנה היא זו שמסרה לו על הפריצה למפעל, על העמסת המשאית ועל מספרהּ, וברור שמדובר בגב' כרמל, שהעידה לפניו באשר למראה עיניה. לא מצאנו בטענה זו של ב"כ המשיב משום לשלול את הקישור בין שני העדים. 14. כאמור, השאלה היא האם בנסיבות המקרה דנן, ניתן לקבל את עדותו של דוד הקר באשר למספר המשאית שנמסר לו על ידי השכנה - גב' כרמל - ואת רישום מספר הרישוי על ידי רעייתו, על אף שלא זומנה להעיד, ודוד הקר העיד שאותו רשמה על הפתק בנוכחותו. נראה, כי מקרה דומה נדון ב-ע.פ. 7293/97 ז'אפר נ' מדינת ישראל, פ"ד נב(5) 460 (1998), שדן בחריג לכלל הפוסל עדות מפי השמועה, המכונה "רס גסטה". באותו עניין, התקבלה כראיה הודעה שנמסרה למוקד המשטרה על ידי אישה אלמונית שהייתה עדה לשוד בנק בכפר סבא ומסרה בטלפון את סוג הרכב ומספרו שבו השתמשו השודדים, ומתנדב ששירת במשטרה רשם בפנקסו את מספר הרכב. רכב העונה לתיאור שמסרה אותר זמן מה לאחר מכן בחניה פרטית בראש העין. בית המשפט העליון קבע, כי הרישום במוקד המשטרתי ועדות המתנדב בדבר מספר הרכב שדווח לו הם ראיות קבילות, ויש לקבלן על אף שהאישה שמסרה הפרטים לא אותרה ולא זומנה לעדות. וכך נפסק שם (בעמ' 473-474): "רישום מספר רכב השוד נעשה בעת האירוע על-יסוד מראה עיניו של אדם שחזה בעצמו ברכב זה. רישום זה, בצירוף העיתוי והאופן של מסירת המספר למתנדב, מסירים את החשש מפני אי-דיוק. בנסיבות שבהן נעשה, הרישום אף עולה במשקלו הראייתי על עדות אפשרית של אותו אדם, שספק רב אם המספר שקלטו עיניו היה נחרט בזכרונו. הרישום ועדות המתנדב ממלאים איפוא אחר חריג האימרה הספונטאנית של כללי הרס גסטה. ראיות אלה הן קבילות, ובנסיבות המקרה אף יש לתת להן משקל מלא". ראו מקרה דומה בנסיבותיו למקרה שלפנינו ב-ת.פ. (מחוזי - תל-אביב-יפו) 40180/05 מדינת ישראל נ' סעדיה עזרא (לא פורסם, 23.2.06), שם מתוארת שרשרת עדויות באשר למסירת מספר רכב שמבצעי שוד נמלטו עימו, ואף שם אומץ הכלל שצוטט לעיל מע.פ. 7293/97 בדבר החריג לכלל הפוסל עדות מפי השמועה. 15. כך גם בענייננו. בנסיבות שפורטו, יש לראות את עדותו של דוד הקר בדבר קבלת מספר הרישוי מהשכנה (שזומנה להעיד ואף העידה שמסרה את מספר הרישוי של המשאית, בניגוד למתואר בשני המקרים שבפסיקה לעיל), ומסירת מספר הרישוי במהלך עדותו, ורישום מספר הרישוי של המשאית על ידי רעייתו, כחריג לכלל הפוסל עדות מפי השמועה, ויש לראותם כקבילים. נזכיר, כי גרסתו של המשיב כי המשאית הייתה בטיפול במוסך ברמאללה קרסה בחקירתו הנגדית, עד כי בא כוחו הודה בסיכומיו כי מרשו שיקר. 16. לטעמנו, גם איכון מספר הטלפון הנייד של המשיב ברח' הנביאים-שטראוס - בסמוך למיקומו של המפעל - מוביל למסקנה, כי המשיב נכח במקום יחד עם אחרים וביצעו את הפריצה והגניבה. ראיות התביעה מתחזקות משקריו של המשיב, כפי שהוכח ונקבע בבית משפט קמא. משהרחיק עצמו המשיב מזירת האירוע עד לאילת בגרסתו הראשונה, וכאשר הוכח בראיה קבילה, כי מספר הפלאפון שלו אוכן בסמוך למקום האירוע בלא שניתן על ידו הסבר לכך אף לא מאוחר יותר, וכאשר המשיב העיד כי הפלאפון היה עימו כל הזמן ולא עזב אותו אף לרגע אחד (פר' עמ' 39, ש' 8-3; עמ' 56, ש' 9-7), אין אלא להסיק מסקנה אחת ויחידה, מעבר לכל ספק סביר, כי המשיב היה במפעל ונטל חלק עם חבריו בפריצה ובגניבה. 17. כידוע יש בשקריו של נאשם משום חיזוק לראיות התביעה ולעיתים אף משום "סיוע". לעניין זה נפסק, כי: "הפרכת אליבי בראיות פוזיטיביות (להבדיל מטענת אליבי שאין מאמינים לה...) יש משקל ראייתי עצמאי, מעבר לחיזוקי ראיות התביעה האחרות, וכוחה עימה לשמש סיוע במקום שנדרש כזה" (יעקב קדמי על הראיות בעמ' 260; וראו גם: ע"פ 161/72 סרסור נ' מדינת ישראל, פ"ד כח(2) 203 (1974)). כך גם נפסק על ידי בית המשפט העליון, כי משהופרך אליבי שמסר נאשם, "דינו כדין שקר בעניין מהותי בכל הקשור לכוחו הראייתי כראיה נסיבתית מסבכת המצטברת לראיות התביעה האחרות" (ע"פ 517/86 בריקס נ' מדינת ישראל, פ"ד מג(3), 441, 452 (1989)). לעניין שקרי המשיב כחיזוק לראיות התביעה ובמיוחד כאשר הוא מנסה להרחיק עצמו מהמעשים המיוחסים לו, ראו גם למשל: ע"פ 611/80 מטוסיאן נ' מדינת ישראל, פ"ד לה(4) 85 (1981); ע"פ 2014/94 סאלח נ' מדינת ישראל, פ"ד נ(2) 6624 (1996); ע"פ 161/72 הנ"ל; ע"פ 334/02 סיבוני נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 13.1.03); ע"פ 10943/05 לוי נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 3.3.08). סוף דבר 18. על יסוד האמור, ערעורה של המערערת מתקבל ואנו מרשיעים את המשיב בעבירות שיוחסו לו בכתב האישום המתוקן - התפרצות לבניין שאינו מקום מגורים בכוונה לבצע גניבה, עבירה לפי סעיף 407(א) לחוק, וגניבה, עבירה לפי סעיף 384 לחוק. 19. הדיון בעניין עונשו של המשיב מוחזר לבית משפט קמא, אשר יגזור עליו את העונש בגין העבירות האמורות. משטרה