הארכת המועד להגשת בקשת רשות ערעור לעליון

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא הארכת המועד להגשת בקשת רשות ערעור לעליון: 1. ערעור על החלטת הרשמת ד' כהן-לקח מיום 21.4.2010, בה נדחתה בקשתן של המערערות להאריך את המועד להגשת בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז (כב' השופטים א' שילה, א' שטמר, מ' נד"ב), במסגרתו אושר הסכם פשרה בין הצדדים וניתן לו תוקף של פסק דין. 2. הרקע העובדתי והדיוני הנדרש להכרעה הינו כדלקמן:  אם המערערות ומשיב 1 נישאו בשנת 2001. המערערות, שהינן תאומות  נולדו בשנת 2004. משיב 1 נרשם כאביהן (להלן: "האם", "הקטינות" ו"האב" או "המשיב"). כחודשיים לאחר לידתן של הקטינות, התגרשו האם והמשיב. בין הצדדים התנהלו הליכים בבית הדין הרבני ובבית המשפט לענייני משפחה. ההליך הרלוונטי לענייננו הוא תביעה שהגישה האם לבית המשפט לענייני משפחה בכפר סבא, במסגרתה נתבעו מהמשיב מזונות ומשמורת ביחס לשתי הקטינות. בפסק דינו מיום 30.4.2006 דחה בית המשפט לענייני משפחה את התביעה (תמ"ש 23402,3,4,5/02, כב' השופטת מ' קראוס) בקובעו כי הקטינות נולדו בהזרעה מלאכותית מתורם זר, וכי מבחינה הלכתית אין לגביהן חשש ממזרות. עוד נקבע כי המשיב לא ידע, לא הסכים ולא היה קשור ללידת הקטינות, ועל כן אין לשייך את הקטינות אליו או לחייבו במזונותיהן. על פסק הדין האמור הוגש ערעור לבית המשפט המחוזי מרכז (כב' השופטים א' שילה, א' שטמר, מ' נד"ב). בשלב זה מונתה עוה"ד חורי, משיבה 2, כאפוטרופא לדין של הקטינות. במסגרת ההליכים בערעור, הוסכמה על הצדדים הצעתו של בית המשפט לפיה פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה יוותר ללא שינוי, וכי הערעור יידחה ללא צו להוצאות. עוד נקבע כי המשיב יוותר על חוב של האם כלפיו ויישלם לה סכום של 72,000 ₪ בתשלומים; אם הקטינות תהא האפוטרופוסית היחידה שלהן; המשמורת על הקטינות תהיה בידי האם; שם משפחתן של הקטינות יומר לשם משפחת האם; וכי הקטינות והאם מצהירות שאין להן ולא תהיינה להן תביעות וטענות כנגד המשיב. יש לציין כי הצדדים כולם הסכימו להסכם הנ"ל וכי ביום 14.5.2008 ניתן להסכם תוקף של פסק דין. בין לבין, התנהלו בין הצדדים הליכים נוספים ובהם תביעת האם לבית המשפט המחוזי מרכז לביטול פסק הדין המאשר את הסכם הפשרה. התביעה נדחתה ביום 27.8.2009 (כב' השופט א' יעקב). לאחר מכן הגישו הקטינות באמצעות אימן עתירה לבית משפט זה בשבתו כבג"ץ בבקשה לביטול פסק הדין האמור. העתירה נדחתה ביום 17.12.2009 נוכח אי מיצוי הליכים ועקיפת המסלול הערעורי. ביום 18.2.2010, כמעט שנתיים לאחר פסק דינו של בית המשפט המחוזי אשר נתן תוקף של פסק דין להסכמות בין הצדדים, הגישו הקטינות באמצעות אימן בקשה להארכת מועד להגשת בקשת רשות ערעור על פסק הדין האמור, היא הבקשה נשוא ערעור זה. 3. בהחלטתה מיום 21.4.2010, דחתה הרשמת את הבקשה, בקבעה כי על אף רגישותו של הנושא, לא הצביעו המערערות על כל "טעם מיוחד" אשר יצדיק את האיחור הניכר בהגשת בקשת רשות הערעור, תוך שהיא דוחה את טענותיהן של המערערות אחת לאחת. עוד ציינה הרשמת את האינטרס הציבורי לסופיות ההליך, להגבלת הימשכותם של הליכים ולחיזוק הוודאות והיציבות המשפטית. בנוסף נקבע כי סיכוייו לכאורה של ההליך אינם גבוהים שעה שמדובר בערעור בגלגול שלישי. מכאן הערעור שבפניי. 4. לטענת המערערות, עסקינן בסוגיה רגישה ביותר שיש בידה להכריע את מסלול חייהן. נטען, כי במסגרת ההליך שהתנהל בפני בית המשפט לענייני משפחה לא מונו מומחים מתאימים אשר יבחנו את טובתן של הקטינות. הוסף כי הערעור מעלה שאלה חשובה בדמות בירור אבהותן של הקטינות וכי המדובר בהכרעה שתשפיע על גורלן של הקטינות לעולם. לדעתן, הכרעה בנושא כה רגיש מבלי מינוי מומחים אינה אפשרית ואינה ראויה. המערערות מצביעות על חוות דעתה של האפוטרופא לדין שהוגשה בפני בית המשפט המחוזי ובה נקבע כי יש צורך בביטול פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה. עוד טוענות המערערות כי אין לשלול מהן את זכות הגישה לערכאות, ודאי לא באמצעות שלוחיהן, וכי זכותן זו גוברת על עקרון סופיות הדיון. בנוסף טוענות המערערות, כי גם אם נעשו מחדלים באופן ניהול ההליכים בעניינן, אין בכך כדי להכשיר פסק דין אשר בטל מדעיקרא. המשיבים מתנגדים לקבלת הערעור ולהארכת המועד המבוקשת. משיבה 3 - מדינת ישראל - גורסת כי לא הועלה כל "טעם מיוחד" אשר יצדיק את האיחור כאמור, וכי סיכוייו של ההליך בגלגול שלישי הינם קלושים. לדידה, טובתן של הקטינות תמצא את מקומה רק אם יוותר פסק דינו של  בית המשפט המחוזי על כנו, וזאת עקב השוני בגרסאות שניתנו על ידי אימן של הקטינות בדבר אופן ההתעברות, אשר עלול להעמידן בסטטוס של ממזרות. משיבה 2 - האפוטרופא לדין - מתנגדת אף היא לקבלת הערעור. לטענתה, באם ייגרם לקטינות נזק, ייגרם הוא בשל התנהלותה של האם. כן נטען כי יש לדחות את הטענות המועלות בבקשה מחמת מעשה בית דין. לעניין זכות הגישה לערכאות מבקשת משיבה 2 לקבוע כי את התשובה בדבר שאלת זהות האב תוכלנה הקטינות לברר מול אימן ועל כן אין צורך להידרש להליכים מול האב בעניין זה. גם המשיב, אביהן הרשום של הקטינות, הביע התנגדותו לקבלת הערעור. לטענתו, ערעור זה הינו חלק ממסכת הליכים המוגשים על ידי אימן של הקטינות בניסיון לאלץ את בית המשפט לפסוק מזונות כנגדו לטובת המערערות. משיב 1 מצטרף לטענות המשיבים באומרו כי דווקא פעולותיה של אימן של הקטינות הן הנוגדות את טובתן. עוד נטענו טענות בדבר העובדה שפסק הדין ניתן בהסכמה, כי המערערות מושתקות מלטעון את טענותיהן שעה שאלה כבר נדחו בהליכים שנוהלו על ידי האם, וכי אינטרס סופיות הדיון מחייב את דחיית הערעור. 5. הסוגיה שעומדת בליבת ההכרעה הינה הארכת מועד להגשת בקשת רשות ערעור. ברובד הצר, אמת המידה היא קיומו של "טעם מיוחד". זוהי עמדת מחוקק המשנה (ראו תקנה 28 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984). בעניין הגדרתו של מונח זה, מחוקק המשנה לא אמר כלל את דברו. הפסיקה השלימה את החסר תוך שימת דגש על מידת שליטתו של בעל הדין בסיבת האיחור. הרובד הצר מרחיב את מימדיו עת עסקינן בנושא בעל רגישות מיוחדת כגון טובת הקטין. אין הדבר אומר כי ניתן היתר מעשי לאחר את המועד. אולם, "הטעם המיוחד" ישכלל בחובו גם את מהות העניין. כאן, האיחור ניכר. הטעם לקיומו של האיחור נעוץ, על פי הנטען, בהגשת הליכים שונים, תחת הגשת בקשה למתן רשות ערעור. הסבר זה הינו נכון מבחינה עובדתית, אולם רק באופן חלקי. לעניין זה, די לבדוק את מועדי ההגשה של הבקשה לביטול פסק הדין ושל הליך הבג"צ. על כל פנים, המערערות לא הצביעו על "טעם מיוחד" אשר זכה לעיגון בפסיקה. על אף האמור, לנוכח טענות המערערות מפי אימן, סבורני כי יש לתת את הדעת למהות העניין. לאמור - הפגיעה האפשרית בקטינות כתוצאה מדחיית הבקשה להארכת מועד. בהקשר זה יובהר, שהן האפוטרופא לדין והן המדינה הביעו את דעתן כי דווקא דחיית הבקשה להארכת מועד תתרום לטובת הקטינות. על רקע השתלשלות ההליכים, והטענות השונות והסותרות שהציגה האם בשלבים שונים, יש הגיון בעמדה האמורה. אף במובן זה, עמדת האם מעוררת תמיהה. הוצגו על ידה טענות עובדתיות סותרות ביחס למעמדן האישי של הקטינות, אשר אינן ניתנות ליישוב. קשת הטענות אינה עקבית, וביכולתה להערים קשיים על הקטינות. על רקע זה, עיצב בית המשפט המחוזי הסכם פשרה במטרה להיטיב עם הקטינות. הסכם זה כלל גם אי מחיקת רישום האב ותשלום סכום על ידו. הצורך בפיתרון יצירתי נבע מטענותיה השונות של האם. העניין נבדק היטב, על ידי בית המשפט המחוזי, ועל ידי הצדדים כולם. כמובן, בפני כל הצדדים ובפני בית המשפט עמד פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה, אשר קבע גם ממצאים עובדתיים על פי התרשמותו, שלא נהוג להתערב בהם. כך ניתן להסביר את השינוי בעמדת האפוטרופא ביחס לביטול פסק דין המשפחה. עתה, בגדרו של הליך זה, טוענת האם כי יש לפתוח את ההליך מחדש כדי למנות מומחים. אין בבקשתה כדי להסביר מדוע הסכימה, בהיותה מיוצגת על ידי עורך דין, להסדר שהוצע בבית המשפט המחוזי, לעומת גישתה בשלב זה. לכך יש להוסיף כאמור כי מבחינה דיונית גרידא לא הצביעה האם על קיומו של "טעם מיוחד", ומבחינה מהותית, עיון בחומר על רקע השתלשלות עמדותיה של האם, לא נראה בראייה כוללת כי ביטול ההסכם הינו לטובת הקטינות. בל נשכח, כי המונח "טובת הקטין" אינו חד מימדי. זוכה הוא לתוכן גם מפרמטרים מעשיים - לרבות ההשלכה שבהצגת עברו של הקטין שאינו ידוע לו -  על ידי האחר,  כולל אימו - לגבי עתידו. לנוכח האמור לעיל, נסללה הדרך לדחיית הערעור. 6. הערעור נדחה. אין צו להוצאות.הארכת מועדערעור לעליוןרשות ערעור (בזכות או ברשות)ערעור