קראו את ההחלטה להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא הארכת מועד עקב מחלת בא כוח: .1ביום 21.5.1992פסק בית-הדין האזורי לעבודה בחיפה בתביעתו של המבקש ומחק אותה. הבקשה שלפני היא להארכת המועד להגשת ערעור על פסק-הדין. הנימוקים לבקשה כפי שהם עולים ממנה ומן הטיעונים בעל-פה הם אלה: א) בא-כוח המבקש חלה, ולכן נבצר ממנו "להשלים מלאכת הכנת הערעור למועד הקצוב מלכתחילה": ב) טובים סיכויי המבקש בערעור מפאת היות פסק-הדין לוקה בפגמים, ובהם: (1) חוסר סמכות (2) פגיעה בעיקרי הצדק הטבעי (3) משוא פנים ולבסוף עתר לנקוט גישה סלחנית כפי שנוהג בית-הדין לעיתים. .2המשיבות מתנגדות לבקשה, ופרסו את טענותיהן על פני 27עמודים שהוגשו לפני הדיון. אתייחס אליהן בהמשך. .3מחלה בא-כוח המבקש הגיש אישור רפואי לפיו היה עליו לנוח במשך שבוע מיום 22.6.1992(עד 28.6.92). המועד האחרון להגשת הערעור חל ביום 20.6.1992 ובהיות יום זה שבת, מותר להגישו עד 21.6.1992הבקשה הוגשה ביום 2.7.1992 משמע איחור בן 11יום. היום בו נפל בא-כוח המבקש למשכב חל למעשה לאחר חלוף המועד להגשת הערעור, ומן הסתם כתב הערעור היה אמור להיות מוכן להגשה לפני כן. זאת ועוד, גם בתום המנוחה מן המחלה, 28.6.1992, לא נזדרז המבקש לפנות אל בית-הדין, אלא השתהה זמן יקר עד 2.7.1992, ביודעו שחלף המועד. בדרך כלל, מכירים בתי-משפט במחלתו של אדם כבטעם מיוחד המצדיק הארכת מועד, אם המחלה לא איפשרה עיסוק בענייניו, ובלבד שהבקשה הוגשה, במועד (ע"א 201/66[1]), וכאן הוגשה הבקשה באיחור. טעם מיוחד שהיה קיים יכול שיפוג, אם לא הזדרז המבקש ולא ביקש הארכת מועד תוך זמן סביר לאחר שהוסרה הסיבה שמנעה אותו לפעול (י' זוסמן [7], סדרי הדין האזרחי סעיף 683). .4נימוקים נוספים מהם לא יוכל המבקש להיושע הם: א) העוינות האישית שרוכש בית-הדין לבא-כוח המבקש, ופרק הזמן הארוך שחלף עד שניתן פסק-הדין - וזאת מכיוון שאין העניין בסמכותי: ב) הטענה שבית-הדין מחק את התביעה עקב אי הגשת סיכומים מחד גיסא, ומאידך גיסא נכנס לגופו של עניין - מה לה ואיחור בהגשת הערעור? אין להישען על הנימוק של סיכויי הצלחה בערעור בכל נושא שהמבקש רואה בו דופי, שאם לא תאמר כן, הרי לעולם ישמשו נימוקי כל ערעור כנימוקים להארכת מועד, שכן לטעמו יש סיכויים להצליח בערעור על יסוד הנימוקים האמורים: ג) התיישנות - טוען המבקש כי עקב האיחור במתן פסק-הדין, התחוללו תמורות על-פי הדין האנגלי - וחלה התיישנות. בא-כוח המשיבות ציין בתגובתו מפורשות כי אם תוגש תביעה לבית-המשפט באנגליה תוך ששה חודשים - לא יטען כל טענה בדבר התיישנות (ע' 11). .5טענה אחרונה, ולאו דווקא כסדרה, בפי המבקש, והיא שפסק-הדין לוקה בפגם היורד לשורשו של עניין, וכתוצאה מכך נעדר בית-הדין סמכו לתיתו. בדיון לפני סמך על דברים שהעלה בכתב הערעור שצורף לבקשה. מכתב הערעור ומטענותיו בעל פה עולה כי: א) פסק-הדין נושא חתימת נציג ציבור אחד: ב) חתימתו של נציג הציבור היחיד נשלחה בפקסימיליה ולא כמצויין בסיפה של פסק-הדין: ג) נציג הציבור שחתם - מר מרקוביץ - לא השתתף בדיון ביום 25.10.1989: ד) צויין בפסק -הדין שנציג ציבור הוזמן ולא בא, ולכן נחתם פסק-הדין כפי שנחתם: ה) לא נרשמו נימוקים לעניין המותב החסר - לא בעת הדיון ולא בהמשך כמצוות סעיף 22(א) לחוק בית-הדין לעבודה התשכ"ט 1969(להלן - חוק בית-הדין לעבודה). בא-כוח המשיבות גורס, תוך הפניה לפסיקה ולסעיף 22הנ"ל, כי אין מקום לטענת המבקש מכיוון שזה לא מחה על כך בשעתו, וחזקה כי הסכים למותב החסר. סבורני שהדין עם המבקש, אך לא בניסוח החריף והבלתי הולם שהובע על ידו. על פני הדברים נראה כי לא ניתנה החלטה לפני שהחל הדיון, על קיומו בלא נציגי ציבור. החלטה כזאת לא נתקבלה אף בהמשך הדיון. ממילא לא נרשמו הנימוקים לקיום הדיון בהעדר נציגי ציבור (סעיף 18וס' 22לחוק בית דין לעבודה). בפסק-הדין בעניין אגסי נ' מדינת ישראל (דב"ע נא/8- 2[4]) נפסק כי הכלל הוא שבהליך התקיים בבית-הדין לעבודה, ומשתתפים בו נציגי ציבור, יש לקיים את הדיונים בהרכב המלא של מותב בית-הדין, ופסק-הדין יינתן על ידי המותב כולו, ועל נציגי הציבור לקחת חלק במתן ההחלטה בתובענה ובחתימה על פסק-הדין. בעיקר לענייננו נאמר שם שהמחוקק לא התכוון להחיל את הוראות סעיף 22על חתימת נציגי ציבור על פסק-הדין, אלא על קיום הדיון בהעדרם, לאחר שהוזמנו ולא באו. ראוי לתת את הדעת גם לעניין גיבוש ההחלטה על ידי המותב כולו, החלפת דעות, שכנוע והשתכנעות של חברי המותב. דבר זה לא ניתן לעשות אלא באמצעות הזמת נציג ציבור לחתום על פסק-הדין. בית-הדין הארצי אף ביטל פסק-דין שלקה בפגם דומה (דב"ע תשן/33- 3[5]). אין בידי לסטות מההלכות שהוזכרו ואף לא מהחלטתי בדב"ע נא/19- 13[6]), משום הדמיון בנסיבות. אשר על כן סבורני כי עלי להיעתר לבקשה להארכת מועד להגשת ערעור, אף כי לא מן הנימוק שהיו נסיבות שלמבקש לא היתה שליטה עליהן. ברור אם כן שלא היה מקום לנקוט גישה סלחנית בנסיבות העניין. הערעור שבתיק ירשם במזכירות. המבקש ישלם למשיבות הוצאות בסך 750ש"ח בתוספת מע"מ כדין.הארכת מועדרפואה