קראו את ההחלטה להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא הארכת מועד להגשת ערעור בגין שביתת הפרקליטים: 1. לפניי בקשה להארכת מועד להגשת ערעור על פסק-דין של בית המשפט המחוזי בירושלים (כבוד השופט צ' זילברטל) מיום 8.11.2010, שבו נתקבלה תביעה שהגישה המשיבה להשבה בגין מכס ששילמה ביתר. המבקשת (מדינת ישראל - רשות המיסים - אגף המכס) עותרת להאריך לה את המועד להגשת הערעור בנימוק כי שביתת הפרקליטים מנעה את האפשרות להגיש ערעור במועד הקבוע בדין. 2. לאחרונה ניתנו מספר החלטות מפורטות בבקשות שהוגשו על-ידי המדינה להארכת מועד להגשת הליכי ערעור נוכח שביתת הפרקליטים. לענייננו רלבנטי בעיקר המתווה שנפרשֹ בבש"א 8435/10 ועדת הזכאות לפי חוק יישום תכנית ההתנתקות נ' חגור תעשיות ש.ח. 1990 בע"מ (, 20.1.2011); ראו גם, במישור הפלילי, ע"פ 52987-12-10 מדינת ישראל נ' הנגבי (, 13.1.2011); בש"פ 63/11 מדינת ישראל נ' מקוה ישראל - כל ישראל חברים (לא פורסם, 13.1.2011)). איני רואה צורך לחזור על העקרונות שהונחו בהחלטות הנזכרות לעיל, ואגש אפוא לבחינת נסיבות המקרה שלפניי. 3. "הנחת העבודה" היא כי הנימוק של שביתת הפרקליטים אינו מוביל מניה וביה למתן הארכת מועד. הנחה זו עוברת כחוט השני בהחלטות הנזכרות לעיל, והמדינה עצמה מציינת כי היא בררה וסיננה את ההליכים שבהם מצאה לנכון להגיש בקשה להארכת מועד (כלל מדיניות זה, שאימצה לעצמה המדינה, נזכר גם בתשובה שהגישה בתיק שלפניי, ביום 24.1.2011). אכן, בסוגיה הנדונה נקבע כי אין לאמץ גישה חדה וגורפת, אלא לבחון בכל מקרה ומקרה את מכלול הנסיבות והשיקולים הצריכים לעניין ולאזן ביניהם. בענייננו, סבורני כי מספר שיקולים מטים את הכף לטובת קבלת הבקשה באופן חלקי ובכפוף לפסיקת הוצאות. 4. ראשית, פסק-הדין הומצא לפרקליטות ביום 11.11.2010, לאמור: ימים ספורים לפני פרוץ השביתה (ביום 16.11.2010). שביתת הפרקליטים נמשכה עד ליום ,29.12.2010 וכך "בלעה" את כל תקופת הזמן שנקצבה בדין להגשת ההליך. משמעות הדבר היא כי קמה מניעה מעשית להגשת ההליך במועד. לא שוכנעתי כי במקרה הנדון יש לייחס למבקשת חוסר שקידה ראויה בכך שלא פנתה לנתיבים אחרים בניסיון להגיש בכל זאת את ההליך. בהקשר זה אציין כי פנייה לועדת החריגים בוודאי לא הייתה מסייעת לאור אמות המידה שלפיהן פעלה הועדה, וכי לפי החומר שלפניי אין בידי לקבוע כי היה מקום "לעקוף" את פרקליטי המדינה (השובתים) בדרך של הגשת הליך על-ידי ראשי המערכת או על-ידי גורם אחר כגון הייעוץ המשפטי לרשות המסים. אם כן, השביתה יצרה מחסום להגשת ההליך. בה בעת, ניתנה במקרה זה, בתוך תקופת השביתה, הודעה בדבר הכוונה להגיש ערעור. כך, ביום 26.12.2010, קרי: בטרם שחלף המועד להגשת ערעור, שוגרה הודעה למשיבה בדבר הרצון לערער על פסק-הדין ובדבר הכוונה להגיש, לשם כך, בקשה להארכת מועד לאחר תום השביתה. עובדה זו כשלעצמה אין בה כדי להוביל להארכת מועד אוטומטית. עמדה על כך כבוד הרשמת כהן-לקח בעניין חגור הנ"ל: בכל הנוגע לבחינת עוצמת הפגיעה בצפייתו של בעל-הדין שכנגד לסופיות ההליך בעניינו, מן הראוי לציין כי העובדה שמי מטעם הפרקליטים (יהא זה מתמחה, עובד/ת מינהל או גורם אחר) הודיע לצד שכנגד במהלך השביתה כי הפרקליטות מתכוונת להגיש הליך ערעורי בסמוך לאחר תום השביתה, אין משמעותה מעין תעודת-ביטוח המקנה אורכה אוטומטית להגשת הליך ערעורי. יש לזכור כי בעת מתן ההודעות האמורות, מישכה של שביתת הפרקליטים היה בלתי ידוע. ככל שהאיחור בהגשת ההליך היה גדול מלכתחילה וככל שהשביתה התמשכה, כך הפגיעה באינטרס הציפייה של הצד שכנגד לסופיות הדיון ולהשמת גבול להתמשכות ההליכים הלכה וגדלה, ואילו כוחה של ההודעה הנדונה הלך ונחלש.   עם זאת, אין ספק כי מתן הודעה מראש מהווה שיקול רלבנטי בבקשה להארכת מועד, שכן יש בהודעה כזו כדי למזער את הפגיעה באינטרס ההסתמכות של הצד שכנגד (ראו גם החלטתי בעניין מקוה ישראל הנ"ל). כך בפרט כאשר השביתה הסתיימה ימים ספורים לאחר מתן הודעה זו, והמדינה לא השתהתה בהגשת הבקשה להארכת מועד. 5. יובהר: בענייננו חוברים יחד מספר נתונים וגורעים מן הפגיעה באינטרס ההסתמכות של המשיבה ומציפייתה לסופיות ההליכים: ראשית, הגשת הודעה מבעוד מועד לגבי הכוונה לערער (ולהגיש בקשה להארכת מועד לצורך כך); שנית, סיום השביתה בסמוך לאחר מתן הודעה זו; ושלישית, הגשת בקשה להארכת מועד בסמוך לאחר סיום השביתה. בחשבון סופי מדובר בבקשת ארכה שהוגשה שמונה ימים לאחר חלוף המועד הקבוע בדין להגשת ערעור. בהתחשב בכך, ובהודעה המקדימה ששוגרה למשיבה ביום 26.12.2010, אין לומר כי נוצר אצל המשיבה אינטרס הסתמכות לגיטימי בעל עוצמה חזקה.    6. כאן המקום להידרש לסוגיה נוספת והיא תקופת הארכה המבוקשת. בבקשה להארכת מועד עתרה המבקשת כי יינתן לה פרק זמן של 60 ימים כדי לשקול הגשת ערעור. נטען, כי רשות המיסים סבורה שיש לערער על פסק-הדין של בית המשפט המחוזי, וכי פרקליטות המדינה נוטה להסכים לדעה זו אך טרם הספיקה לגבש מסקנה סופית (בשל השביתה). ראוי אפוא להבהיר כי הארכת מועד לתקופה כה ארוכה של 60 ימים אין לה הצדקה במקרה זה. כמובן, אין לשלול גישה זהירה ומושכלת מצד המדינה בטרם הגשת הליכי ערעור; להיפך. אולם ככלל, בעלי-דין (והמדינה בכלל זה) נדרשים לשקול את הטעון שקילה במסגרת פרק הזמן הקבוע בדין להגשת ערעור, ואם חלף המועד להגשת ערעור מסיבה מסוימת (כמו בענייננו), נדרשת זריזות מיוחדת. יש לזכור כי קביעת גבול-של-זמן להגשת הליכי ערעור נועדה להגן לא רק על אינטרס ההסתמכות אלא גם על אינטרסים אחרים ובהם הצבת גבול להתמשכות ההליכים, חיזוק היציבות והוודאות המשפטית, ושמירה על שוויון בין כלל המתדיינים. סבורני כי אינטרסים אלה שוקלים במקרה זה נגד מתן הארכת המועד לתקופה כה ממושכת. עם זאת, במסגרת התשובה לתגובה הבהירה המבקשת כי בינתיים נתקבלה החלטה סופית להגיש ערעור (אם תינתן הארכת מועד), וכי הערעור יוגש במסגרת סד הזמנים שייקבע בית המשפט. ברור אם כן כי לא מדובר עוד בבקשה להארכת מועד כה ארוכה כפי שנתבקשה מלכתחילה. 7. שיקול נוסף בעל חשיבות לצורך הבקשה שלפניי הוא סיכוייו הלכאוריים של הערעור, ועוצמת הפגיעה באינטרס הציבורי אם לא תינתן הארכת המועד המבוקשת. אשר לסיכויי הערעור, לאחר שעיינתי בפסק-הדין ובטענות הצדדים (המתומצתות) בהליך שלפניי, לא ראיתי להביע עמדה לכאן או לכאן בעניין זה. סבורני כי לענייננו די שאומר כי מדובר בהליך של ערעור בזכות (בשונה מהמקרה שנדון בעניין חגור הנ"ל), וכי המבקשת חפצה להניח לפני בית משפט זה שאלה משפטית-פרשנית בתחום דיני המס שעשויות להיות לה, על פני הדברים, נפקות כלכלית לא מבוטלת והשלכות רוחב החורגות מהמקרה הספציפי.  8. לאור כל האמור באתי לכלל מסקנה כי התוצאה הראויה והמאוזנת במקרה זה היא מתן הארכת מועד להגשת ערעור עד ליום 6.2.2011, תוך חיוב המבקשת בהוצאות המשיבה בגין הבקשה שלפניי בסכום של 4,000 ₪.    הארכת מועדשביתהפרקליטים