הגרלה בפרויקט בנה ביתך

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא הגרלה בפרויקט בנה ביתך: המשיבה מס' 1(להלן המשיבה) והמועצה המקומית מבשרת ציון, פרסמו ברבים, באוגוסט 1993, תכנית לפיה ניתן יהיה למי שעומד בקריטריונים שנקבעו באותה תכנית, לבנות, בתחום המועצה האמורה, בית בפרויקט "בנה דירתך". בניה זו אמורה היתה להעשות "במסגרת עמותה". העתק תכנית זו צורף לבקשה, ושם נקבעו התנאים והדרכים בהם יכולים אנשים לזכות באחד המגרשים במסגרת התכנית. בפסקה ג (1) של התכנית נאמר ש"רשאים להרשם להגרלה תושבי מבשרת ציון העונים על כל הקריטריונים המפורטים בעלון זה" (ההדגשה כאן ובהמשך, שלי - ו.ז.). בהמשך פסקה א' נאמר ש"ההרשמה היא לזוגות נשואים תושבי מבשרת ציון, על-פי הקריטריונים כדלקמן: ...(ב) אחד מבני הזוג הינו תושב מבשרת ציון ואשר גר במבשרת ציון ברציפות מ-1.1.85, לפי תמצית אישור משרד הפנים - מרשם התושבים... ". העותרים שבפני השתתפו בהגרלה וביום 27.9.93נמסר להם (ראה העתק הרצוף לבקשתם) שהם זכו בהגרלה שהתקימה באותו יום. העותרים אישרו בחתימתם כי ההודעה האמורה, שניתנה על-ידי המשיבה, נמסרה להם באותו מועד. ב- 22.11.93הודיעה המשיבה לעותרים שכיוון שאין הם גרים במבשרת מתבטלת הרשמתם (סעיף 6לבקשה). יצויין שבניגוד לאמור בבקשה, לא צורף אליה תצהיר וגם לא צורפו מרבית הנספחים אליהם מפנה הבקשה. במסגרת מחדל זה לא צורף גם - חרף האמור בבקשה - המכתב האמור מיום .22.11.93 נוכח עמדת המשיבה, עותרים המבקשים בהליך זה למתן פסק-דין שיצהיר "כי החלטת המשיבה מס' 1מיום 20.11.93המבטלת את הרשמת המבקשים כחברי העמותה... הינה בטלה מבוטלת ואין לה כל תוקף, וכי הודעת המשיב מס' 1מיום 27.9.93לפיו (לפיה) זכו המבקשים במכרז, תקפה". העתירה הוגשה גם נגד העמותה, ואולם בישיבת קדם משפט מיום 13.10.94סוכם שהאחרונה לא תיטול חלק בדיונים והיא תכבד "כל הכרעה" בהליך זה. בישיבת קדם משפט מיום 3.11.94נרשם מפי ב"כ העותרים והמשיבה שהמחלוקות היחידות בין הצדדים הן אלו: .1העותרים טוענים שהם עזבו את מבשרת ציון רק לאחר קבלת הודעה על זכיה במכרז ורק לשלושה שבועות, ולעומת זאת טוענת המשיבה "כי הזוג עזב את המקום למשך כשנה לפני המכרז". .2המשיבה טוענת כי אפילו בהנחה שעזיבת העותרים את המקום היתה כגירסתם, רק לאחר קבלת ההודעה על זכיה במכרז, גם אז הם איבדו את זכותם להשתתף בהגרלה. .3העותרים טוענים שהיו זוכים אחרים שלא ענו לדרישות ההגרלה ובכל זאת זכו בה. האחת היא גב' אתי אלוז שאיננה זוג צעיר אלא משפחה חד הורית, והשני הוא הזוג שגב המתגורר חמש שנים בחיפה. לפי נימוקי הבקשה (סעיף 7) הצהירה העותרת בפני הרשויות עורכות ההגרלה "כי היא אכן מתגוררת במבשרת ציון משנת 1982". מטענה גורפת זו חוזרים העותרים שניהם היום. גירסתם היא כזכור שהם אמנם עזבו את מבשרת ציון, ואולם היה זה רק אחרי ההגרלה, רק לשלושה שבועות, ורק באופן זמני. הדירה "הזמנית" אליה העתיקו העותרים את מגוריהם מצויה בפסגת זאב, והיא נמצאת בבעלות אבי העותרת. לפי עדות העותרת בפני, הרי שאפילו בתקופה הקצרה מאוד בה היתה "דירת פסגת זאב" בשימושם, הרי "אני הצטרפתי אליו (אל העותר ו.ז.) בחלק מן הזמן, בחלק מהזמן הוא היה שם לבד כי היה לי תינוק" (עמוד 2). לדבריה "בזמן ההגרלה גרנו במבשרת וכמה ימים אחר כך עברנו לפסגת זאב". כיוון שכך, הם מסרו לרשויות ההגרלה שכתובתם היא בפסגת זאב, ולא במבשרת, זאת חרף העובדה שבמועד בו מסרו נתונים אלו הם עדיין לא גרו בפסגת זאב. חודש וחצי לפני המעבר לפסגת זאב כבר מסרו בני הזוג את כתובתם כגרים בפסגת זאב כי הם כבר ידעו "שנעבור ולכן נתנו כבר את הכתובת של פסגת זאב" (עמוד 2). הזוג נישא ביולי 1992, וסמוך לאחר מכן הותקן טלפון על שמם בדירת פסגת זאב. באותה תקופה לא גר איש בפסגת זאב, ואולם היה טלפון במשפחה "ללא צורך" וכיוון שכך הוא הותקן על שמם של בני הזוג בפסגת זאב (עמוד 2). בהמשך עדותה אמרה העותרת (עמוד 3) שהדירה בפסגת זאב הושכרה לראשונה בינואר 1994ולפני כן לא היתה מושכרת. במהלך עדותה של העותרת מוקד הדיון, בין השאר, על הטלפון המותקן בדירת פסגת זאב. נראה הדבר שכבר במהלך עדותה היא חשה שיהא עליה ליתן הסבר לשימוש בטלפון שנעשה בתקופה בה לא גר שם איש. היא ניסתה, ללא הצלחה, לשייך את הטלפון למשרד של אביה, ואולם הסתבר שאמנם היה באותו בנין משרד לחברה שבשליטת אביה, ואולם במשרד זה היה טלפון נפרד. נסיונה של העותרת להקדים תרופה למכה נעשה מובן יותר לאחר שהומצאו נתוני בזק על השימוש שנעשה בטלפון המותקן בדירת פסגת זאב. העותרים התחייבו להמציא לבית המשפט דפי חשבון של בזק "עם כל פעימות המונה של כל התקופה מיוני 1992עד אוקטובר 1993". חשבונות אלו אכן הוגשו רצוף למכתב ב"כ העותרים מיום 14.2.95אם כי חלקית בלבד, ומהם עולה כי היה רצף של שימוש בטלפון המוצב בדירת פסגת זאב מיום 9.6.93(מועד תחילת נתוני חשבונות בזק) ועד .15.12.93מטלפון זה נוהלו שיחות כמעט מעשה יום ביומו, כולל שבתות, בכל שעות היממה, כולל בשעות הערב, ועד כמעט חצות הלילה. לא ניתן הסבר לאי הגשת חשבונות בזק למלוא התקופה בגינה נתבקשו העותרים להמציא חשבונות. לא נעשה גם נסיון על-ידי העותרים לבקש מבית המשפט להתיר להם להסביר מי עשה שיחות אינטנסיביות כאלו מהטלפון בדירה ריקה. לעומת זאת, אין חולק כאמור שהעותרים הודיעו למשיבה כבר בזמן הגשת מועמדותם להגרלה שכתובתם היא בפסגת זאב. הוכח גם כי כשטלפן איש המשיבה (טל) לעותרים לאחר שהם נתפסו בקלקלתם, הוא עשה כן לדירת פסגת זאב, וכי לטלפון זה ענתה העותרת, דבר המוכיח את הימצאותה בדירה זו. עוד הוכח כי הזוג קיבל מכתבים בדירת פסגת זאב, ולא רק מהמשיבה (ראה עדות העותרת). יצויין שלא ניתן הסבר להתנהגות התמוהה של מסירת כתובת זמנית (בת שלושה שבועות) לכל באי שער עולם, ככתובת לקומיניקציה עם העותרים. ראוי להפנות גם למכתב העותר למשיבה (מש/1) מיום .21.11.93במכתב זה מספר העותר שהוא ואשתו עברו "לאתר נישואי לתקופה קצרה מאוד להתגורר בפסגת זאב... עקב דרישתכם חזרנו להתגורר במבשרת...". יושם אל לב שכשהשיח העותר לפי תומו, הוא נקט לשון "חזרנו למבשרת", כשהפועל הנוגד את "חזרנו" הוא כידוע "עזבנו". חוששני שהכח המצטבר של כל העובדות, וחשבונות הטלפון במרכזן, מביא למסקנה שהעותרים עזבו את מבשרת כשהם מקבלים לרשותם את דירת אבי העותרת בפסגת זאב. העותרת עצמה סיפרה שבאותה תקופה היה לזוג תינוק קטן, כמעט בן יומו, והטלטלות שיש בה מגורים קטועים בין מבשרת לפסגת זאב (כגירסת העותרת) איננה מתקבלת על הדעת. גם העתקת מגורים לפרק זמן של שלושה שבועות, תוך נטילת ציוד של תינוק על מנת להחזירו מקץ שלושה שבועות, איננה הגיונית. מסירת כתובת שאין מתגוררים בה ואין מתכוונים להתגורר בה פרק זמן של יותר ממספר שבועות זעום, אף היא אינה הגיונית, ושיחות טלפון רציפות, בכל ימות השבוע ובכל שעות היממה מדירה ריקה, אף להן אין הסבר ולא נעשה נסיון ליתן כזה. לכל אלו יש להוסיף את העובדה שהעותרים לא הגישו את חשבונות הטלפון לתקופה מיוני 1992עד יוני 1993, בניגוד להתחייבותם, ויש לכך בודאי סיבה טובה. בכל הנסיבות הללו הרימה המשיבה את נטל הראיה והראתה שהתנאי של מגורים רציפים ושל מגורים במועד הגשת המועמדות, לא נתקיים. כיוון שכך צדקה המשיבה כשפעלה כפי שפעלה. בפלוגתאות כפי שנרשמו בקדם משפט נטען כי שניים (אילוז ושגב) לא עמדו בקריטריונים וזכו בהגרלה. לא שמעתי טענה בענין זה בסיכומים, וטוב שלא שמעתי, ודי בכך כדי לדחות טענה זו. התוצאה היא שאני דוחה את העתירה. לענין ההוצאות אינני יכול שלא להעיר שהייתי מצפה שלכל המאוחר, בשלב שלאחר הגשת חשבונות בזק, יחזרו בהם העותרים מעתירתם. אני מחייב אותם בהוצאות בסכום של 000, 8ש"ח בצרוף מע"מ. בניהבנה ביתך