גישת בית המשפט היא כי אין להקל ראש באי עמידה בלוחות זמנים להגשת כתבי בי דין נוכח חשיבותם, וכי אין להתעלם מעיקרון סופיות הדיון ומאינטרס הציבור שמשפטים יתקיימו ביעילות בלי שיונחו מכשולים בלתי ראויים על דרכי ניהולם. פגמים כגון אלה ניתן לרפא בפסיקת הוצאות. נכונים דברים אלה ביתר שאת משמדובר בתביעה המתבררת בביהמ"ש לתביעות קטנות, שם נקבעה גישה גמישה לראיות ולסדרי דין (סעיף 62 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], תשמ"ד - 1984 וכן תקנה 9 לתקנות שיפוט בתביעות קטנות (סדרי דין), תשל"ז - 1976). קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא הגשת כתבי בי דין איחור בבית משפט לתביעות קטנות: 1. המשיב, אשר רכש מהמבקשת (חברה לעבודות בניין בע"מ) דירה חדשה בקרית-גת, וקיבל החזקה בה ביום 10.02.03, תבע את המבקשת בביהמ"ש לתביעות קטנות בקרית-גת בגין ליקויים שנתגלו בדירתו ושלשיטתו המבקשת סירבה לתקנם, וזאת על סמך חוות דעת הנדסית לליקויי בנייה שצרף לתביעתו. לאחר שנתקבלה התביעה אצל המבקשת, זו ביקשה (בקשה מיום 18.01.10) להעביר את הדיון לבית משפט השלום, וכן ביקשה אורכה של 30 ימים להגשת כתב הגנה מטעמה. בית המשפט, בהחלטה מיום 08.04.10, העביר את הבקשה לתגובת המשיב (למרות שבתיק הייתה תגובה מטעם המשיב עוד מיום 16.03.10) ובנוסף קבע בהחלטתו, כי "כתב הגנה יוגש במועד", למרות שהמועד חלף זה מכבר. לפיכך, וביום 19.04.10, הוגשה בקשה נוספת מטעם המבקשת, להבהרת ההחלטה בדבר המועד להגשת כתב הגנה. ביום 14.04.10 דחה ביהמ"ש את הבקשה להעברת מקום הדיון וחייב את המבקשת בתשלום הוצאות בסך 500₪ ללא קשר לתוצאות ההליך. כמו כן, ניתנה הוראה לפיה על הצדדים להודיע, תוך 10 ימים, מה עמדתם ביחס לאפשרות למנות מומחה מטעם ביהמ"ש ואף צוין בהחלטה, כי "על אף חלוף המועדים ובהיעדר היתר מביהמ"ש לא הוגש כתב הגנה בתיק זה ועל כן התובע זכאי לעתור למתן פס"ד בהעדר הגנה". ביום 26.04.10, ובעקבות בקשת המשיב (מיום 21.04.10), ולאחר שלא הוגש כתב הגנה לתיק, קיבל ביהמ"ש את תביעתו של המשיב, במלואה, וחייב את המבקשת לשלם למשיב סך של 29,876₪ בצירוף הוצאות משפט. המבקשת הגישה כתב הגנה מטעמה ביום 02.05.10 (כשלטענתה פסק-הדין התקבל אצלה רק ביום 10.05.10), וביום 13.05.10 הגישה בקשה לביטול פסק הדין שניתן בהעדר הגנה. בבקשה זו ציינה המבקשת, כי החלטת ביהמ"ש מיום 19.04.10, לפיה לא ניתנה ארכה להגשת כתב הגנה, התקבלה אצלה רק ביום 27.04.10, וההחלטה מיום 14.04.10 התקבלה אצלה רק ביום 29.04.10, היינו - לאחר מתן פסק-הדין. ביום 01.08.10 קיבל בית המשפט את בקשת המבקשת לבטל את פסק הדין שניתן בהעדר כתב הגנה מטעמה, בכפוף לתשלום סך של 1,000₪ למשיב, וכתנאי לביטול פסק הדין. בית המשפט ציין, בכל הנוגע לסיכויי הגנתה של המבקשת, כי "נראה, לכאורה, כי למבקשת טענות הגנה הראויות להתברר ולפיכך יש להורות על ביטול פסק הדין שניתן נגדה בהיעדר הגנה" וקבע, כי "הנני מורה על ביטול פסה"ד אשר ניטל כנגד המבקשת בכפוף לתשלום סך של 1,000 ₪ למשיב בבקשה זו וכתנאי לביטולו". ביום 12.10.10 הגיש המשיב בקשה להורות על פסק-הדין כחלוט, ובהחלטתו (מיום 18.10.10) קבע ביהמ"ש, כי כל עוד לא בוטל פסק-הדין, ניתן לבצעו בלשכת ההוצל"פ. ביום 02.11.10 הגישה המבקשת בקשה נוספת לביהמ"ש ובה טענה, כי המשיב סירב לקבל ממנה את ההוצאות ולכן ביקשה לאפשר לה להפקיד את ההוצאות שנקבעו בקופת בית המשפט, ובכך יבוטל פסק הדין שניתן בהעדר הגנה. המשיב הגיב בכתב וביקש לדחות את הבקשה. ביום 29.11.10 קבע ביהמ"ש, כי "המבקשת עשתה דין לעצמה ובמשך שלושה חודשים לא שילמה ההוצאות. טעות זו מצטרפת לטעות הנוספת של אי הגשת כתב הגנה במועד. בנסיבות אלה, הבקשה נדחית ופסה"ד עומד על כנו". על החלטה זו ועל פסה"ד עצמו הוגשה הבקשה נשוא פסק-דין זה. 2. לאחר שעיינתי בתיק בית המשפט ובטענות הצדדים מצאתי, כי יש לדון בבקשה כאילו ניתנה הרשות והוגש ערעור על פי הרשות שניתנה, ולקבל את הערעור. אכן, כטענת המבקשת, ניתן לומר, כי החלטת ביהמ"ש באשר למועד הגשת כתב ההגנה לא הייתה בהירה די צורכה, אך מעבר לכך, גם החלטת ביהמ"ש באשר למועד תשלום ההוצאות לא הייתה בהירה. ביהמ"ש לא תחם את מועד תשלום ההוצאות, כפי שרצוי היה שיעשה, ולמעשה, ניתן לומר, שהמועד לתשלום ההוצאות טרם חלף, משלא נקבע מלכתחילה. אמנם, ביהמ"ש צדק כשקבע, כפי שגם טען המשיב, כי התנהלות המבקשת לא הייתה תקינה על פניה, אך הוא גם צדק עת סבר, כי פגמים כגון אלה ניתן לרפא בפסיקת הוצאות. נכונים דברים אלה ביתר שאת משמדובר בתביעה המתבררת בביהמ"ש לתביעות קטנות, שם נקבעה גישה גמישה לראיות ולסדרי דין (סעיף 62 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], תשמ"ד - 1984 וכן תקנה 9 לתקנות שיפוט בתביעות קטנות (סדרי דין), תשל"ז - 1976). יצוין, כי בית המשפט עצמו סבר, ובצדק, כי למבקשת טענות הגנה שראויות להתברר (ר' החלטתו מיום 01.08.10), וברי, כי המבקשת לא זנחה את הגנתה. לפיכך, והיות ונפסק, כי יש להעניק לסיכויי ההצלחה של הגנת המבקש לבטל פס"ד שניתן בהעדר הגנה, אם יבוטל פסק הדין, משקל רב יותר מאשר לסיבות לאי הגשת כתב ההגנה במועד, היה מקום להיעתר גם לבקשת המבקשת להפקיד את הוצאותיו של המשיב, חרף האיחור. לעניין זה, די אם נפנה לע"א 10152/07 מרסל פדידה נ' רפאלי ליאור המנוח רפאלי שמואל ז"ל (ניתן ביום 15.12.10), שם נקבע כדלהלן: "לפי ההלכה, על בית המשפט שדן בבקשה לביטול פסק דין שניתן בהעדר הגנה לשקול את סיבת מחדלו של המבקש להגיש כתב הגנה במועד ואת סיכויי ההצלחה של הגנת המבקש אם יבוטל פסק הדין והוא יורשה להתגונן, כאשר יש להעניק לסיכויי ההצלחה משקל רב יותר." אמנם, גם נקבע, כי אין להקל ראש באי עמידה בלוחות זמנים להגשת כתבי בי דין נוכח חשיבותם, וכי אין להתעלם מעיקרון סופיות הדיון ומאינטרס הציבור שמשפטים יתקיימו ביעילות בלי שיונחו מכשולים בלתי ראויים על דרכי ניהולם, ואמנם, בנסיבות המקרה שלפנינו, התנהלות המבקשת לא הייתה חסרת פגמים, אך לאור סיכויי ההצלחה של הגנתה, לאור העובדה שהגישה את כתב ההגנה כבר ביום 02.05.10, ולאור אי קביעת המועד לתשלום ההוצאות למשיב, ואף בשים לב לכך שבאיזון בין הנזק שיגרם למבקשת אילו בקשתה תדחה לבין הנזק שיגרם למשיב, אשר מספר ימים קודם לכן ביקש לממש את פסק הדין, הרי שהיה מקום לאפשר למבקשת להפקיד את הוצאותיו של המשיב ולבטל את פסק-הדין. 3. לאור האמור לעיל, אני מקבלת את הבקשה, מבטלת את פסק דינו של ביהמ"ש קמא וקובעת, כי התיק יוחזר לבית משפט לתביעות קטנות, אשר יקבע אותו לדיון בפניו. נוכח הפגמים בהתנהלותה של המבקשת, היא תישא בהוצאות המשיב בהליך זה בסך 3,000 ₪, אשר יחולטו מהעירבון שהופקד בבקשה. כן, תדאג המבקשת להפקיד בקופת ביהמ"ש בקרית-גת את ההוצאות שהוטלו עליה בהחלטת ביהמ"ש קמא מיום 01.08.10, וזאת תוך 10 ימים מיום קבלת החלטה זו. מסמכיםתביעות קטנותכתבי טענות / כתבי בי דין