קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא הודעה חד צדדית על סיום שותפות: השופט ד' לוין: ביום 24.7.75נערך ונחתם בין המערער לבין המשיב 1מסמך, שניתן להגדירו כחוזה שותפות. על-פי אותו מסמך התקשרו השניים בשותפות שווה למטרה הבאה : הוצאתם לאור של ספרים ודברים, המתייחסים או מתמקדים סביב יצירותיו של יעקב קירשן (הוא המשיב 1), המכונים "דריי בונס" (עצמות יבשות). להבנת הדברים ייאמר, כי המשיב 1הוא עיתונאי וקאריקאטוריסט במקצועו. במשך שנים הוא מפרסם יצירותיו במסגרת טור קאריקאטורי קבוע, המכונה "דריי בונס", בראש ובראשונה ובעיקר בעיתון היומי, היוצא לאור בשפה האנגלית, "jerusalem post" (ג'רוזלם פוסט), אך גם בעיתוני בצהריים "מעריב" ו-"ידיעות אחרונות". המערער הוא איש עסקים, שראה סיכוי לפתח עסק מסחרי, העשוי להניב רווחים יפים בהפצת יצירותיו של המשיב 1בישראל ומחוצה לה, תוך ניצול המוניטין, שהכינוי "דריי בונס" זכה לו -מוניטין שניתן היה לשפרו ולהאדירו עם הזמן. הכיצד ? על-ידי ריכוז יצירות אלה בספר או בספרים, שיצאו לאור ויופצו ברבים. במגמה זו התקשרו בעלי הדין הנ"ל בשותפות, אותה קראו בשם "שריפילד אסוסיאטס" (המשיבה 2, שהיא משיבה פורמאלית בלבד). באותו מסמך, שאינו ערוך בניסוח משפטי והוא קצר ותמציתי, לא נקבעה תקופת זמן קצובה לשותפות, ולמעשה לא נקבע כמעט שום דבר נוסף, לבד מכך שהמשיב 1יצטרך להקדיש את הזמן הדרוש ליצור ולהפיק את הספרים, שהם נושא השותפות, ושהמערער יצטרך להקדיש את הזמן הדרוש לצד העסקי, קידום המכירות והשגת המימון. במסגרת השותפות יצא לאור ספר אחד, המרכז בתוכו קאריקאטורות משל המשיב 1, שהתפרסמו בשם "דריי בונס" בעיתונות הנ"ל, והמערער עשה הכנות להוציא לאור, במסגרת אותה שותפות, ספר נוסף על-פי אותה מתכונת. היו אלה משאלות לב שלא התממשו. לטענת המשיב 1, השותפות לא עלתה יפה, ויחסי האמון, שהתקיימו בין בעלי הדין ושהינם יסוד מוסד למבנה השותפות, התערערו. המשיב 1קובל על כך שהמערער נמנע מלדווח לו באופן שוטף על עסקי השותפות במכירות, בפירסום ובמימון, כשם שלא דיווח לו על ההכנסות והרווחים, שהשותפות הפיקה עם הזמן. הוא ביקש מהמערער שוב ושוב דיווח כנ"ל, אך לא נענה. לכן חשד המשיב, כי המערער מעלים ממנו הכנסות ושולל ממנו רווחים המגיעים לו. בכך ראה המשיב הפרה בוטה של חובת הנאמנות כלפיו כשותף. באותו שלב לא יצא לאור, כאמור, אלא ספר אחד משל המשיב באמצעות השותפות. כל שנאמר לעיל בדבר אי-דיווח ואי-שיתופו של המשיב בהכנסות אמור לגבי אותו ספר. קצה נפשו של המשיב 1במצב דברים זה, וביום 5.7.77שיגר לבא-כוח המערער מכתב, שבו הוא מודיע, בין היתר, כי מבחינתו הסכם השותפות בטל. באותו תאריך שלח המשיב 1מכתב למערער עצמו, ובו הוא מודיע לו, כי מהטעמים, שפירט במכתב ששיגר לבא-כוחו, עו"ד כץ - המכתב בו הודיע על ביטול הסכם השותפות - אין לו עוד אמון בו, שכן בהתנהגותו הפר את יחסי האמון ותום הלב, שאמורים היו להתקיים ביניהם. לפיכך, החזיר למערער מקדמה בסך 000, 7ל"י, שזה שיגר אליו כתשלום מקדמי בקשר להוצאתו לאור של ספר נוסף, וגם דרש ממנו להימנע מכל פעולה, העלולה להתפרש על-ידי מאן דהוא כמצביעה על כך, שהוא נציגו של המשיב ובעל זכויות כלשהן ביצירותיו. בתגובה להודעות אלה השיב המערער במכתב אישי מיום 24.7.77, ששוגר למשיב 1, ובו הוא חולק על טענותיו של זה. אין הוא מבקש לעצמו זכות יוצרים על יצירותיו של המשיב 1, אך, לסברתו, ניתנה לו הזכות להוציא לאור את יצירותיו של המשיב 1, וזכות זו אינה מוגבלת בזמן. הוא מכחיש, שנתבקש אי פעם להמציא דו"חות בכתב על דבר המכירות ומדגיש את הישגיו בקידום המכירות. לסיכום, ביטא המערער את עמדתו, שהמשיב 1ומעסיקיו(הכוונה לג'רוזלם פוסט) אינם מבטלים דבר, כוונתו לביטול השותפות, וקרא לו לבחון היטב את התנהגותו ואת מעשיו. המשיב 1נשאר איתן בדעתו, וביום 25.9.77שיגר בא-כוחו, עו"ד גלייזר, מכתב נוסף אל עורך-דינו של המערער, ובמכתב זה הודעה חדמשמעית, כי המשיב 1רואה את הסכם השותפות כחסר תוקף, וכי הוא תובע דיווח מלא בכל הקשור למכירות ולהכנסות וכל כיוצא באלה. הנה כי כן, בשתי הזדמנויות נתן המשיב 1ביטוי לכך, כי מבחינתו השותפות באה לקצה, והוא הביא לביטולה על-פי הודעתו הראשונה מיום 5.7.77, ומכל מקום החלטית ביום .25.9.77 המערער התעלם מההודעה, הנושאת את התאריך 25.9.77, ולא דיווח על מצב עסקי השותפות, כנדרש. המשיב 1ראה עצמו חופשי לפעול בנפרד ולהוציא ספר שני מיצירותיו באמצעות ההוצאה לאור של הג'רוזלם פוסט. כיוון שדיווח לא קיבל בכל הקשור לספר הראשון, שיצא לאור באמצעות השותפות, פנה המשיב 1בחודש נובמבר 1978בתביעה על דרך המרצת-פתיחה לבית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו וביקש בעתירתו, שבית המשפט ייתן פסקדין הצהרתי, הקובע, כי המשיבה 2, שהיא שותפות בלתי רשומה, הסתיימה עקב הודעות המשיב 1למערער מיום 5.7.77ומיום 25.9.77, או, לחלופין, כי בית המשפט יצווה, על-פי סמכותו, כי השותפות האמורה תפורק. עוד ביקש במסגרת עתירתו, כי יינתן צו לפירוק עסקי השותפות, ובמסגרת זו לחייב את המערער במתן חשבונות בקשר לענייני השותפות ולמנות כונס נכסים על כלל נכסי השותפות. לאחר דיון במעמד בעלי הדין וחקירת המצהירים (המערער והמשיב 1) לתוכן תצהיריהם ניתן ביום 1.7.79 על-ידי כבוד השופט בדרגה הראשונה פסק-דין, הקובע לאמור : "אני נעתר, לפיכך, לבקשת המבקש (המשיב 1בענייננו - ד' ל') ונותן בזה פסק דין המצהיר כי השותפות הבלתי רשומה שריפילד אסוסיאישן הסתיימה ביום .25.9.77 המשיב מס' 2(המערער בעניננו - ד' ל') ימסור תוך 30ימים מהיום את כל החשבונות בקשר לענייני השותפות וכן ימסור עד אותו מועד את כל הדוחו"ת הכספיים, ספרי החשבונות לעיון המבקש. כל אלו מלווים בתצהיר על נכונותם". כנגד פסק-דין זה, המעניק למשיב 1כמעט את כל הסעדים שביקש - למעט מינוי כונס נכסים - מופנה ערעור זה. אמנם כן, המערער אינו מתכחש לחובתו להגיש למשיב 1דו"חות כספיים, ואינו מתכוון למנוע מהמשיב עיון בספרי החשבונות, אך כל זאת במסגרת השותפות, שעל-פי גירסתו מוסיפה להתקיים. הסוגיה המשפטית, שעמדה לדיון בבית המשפט בדרגה הראשונה, שעל-פיה יוכרע גם ערעור זה, היא: האם רשאי היה המשיב 1להביא לסיומה של השותפות בהודעה חד-צדדית מצדו? על שאלה זו השיב בית-משפט קמא בחיוב. הדין, החל בעניין דנן, הוא זה המוצא ביטויו בפקודת השותפויות [נוסח חדש], תשל"ה-1975, ובשני סעיפים שבו. סעיף 36ברישא קובע לאמור: "לא הוסכם על תקופה קצובה לקיום השותפות, יוכל כל שותף לסיימה בכל עת במתן הודעה על כוונתו זו לכל שאר השותפים ..." סעיף 41(א) לפקודה קובע לאמור : "שותפות תפורק - (1) ... (2) ... (3) אם נתכוננה לתקופה לא מסויימת - כשאחד השותפים מודיע לשאר השותפים על כוונתו לפרק את השותפות ; והכל בכפוף להסכם שבין השותפים." סעיף 41(ב) קובע: "פירוקה של שותפות לתקופה לא מסויימת יהיה בתאריך שנקב השותף בהודעתו, ואם לא נקב בתאריך - בתאריך שבו נמסרה ההודעה". על-פי האמור בשני סעיפים אלה ברור לחלוטין, שאם נתכוננה שותפות לתקופה לא קצובה, חופשי כל אחד מהשותפים, בכל עת, להביא לסיומה בהודעה חד-צדדית על כוונתו זו ליתר שותפיו. מסמך השותפות שהוזכר לעיל אינו נוקב בכל תקופה קצובה לשותפות שנתכוננה. מכאן שהמשיב 1אכן היה רשאי לסיים את תקופת השותפות בדרך שנקט. המערער מודע למשמעות, הנובעת מהוראות החוק הנ"ל, ואין הוא מתיימר לטעון, כי השותפות נתכוננה לתקופה קצובה, אך לסברתו, חל על המקרה הנדון האמור בסעיף 41(א)(2), אשר לפיו, אם נתכוננה שותפות לשם עסק אקראי יחידי או קיבולת יחידה, תפורק השותפות בהסתיים העסק או הקיבולת. על-פי טענתו, השותפות דנן אמנם נתכוננה לשם עסק אקראי יחידי. ומהו אותו עסק? הוצאתם לאור של ספרים ודברים, המתייחסים או מתמקדים סביב יצירותיו של יעקב קירשן, המכונות "דריי בונס". למען הדיוק, יובאו הדברים גם במקור, כפי שנוסחו בשפה האנגלית : ... For the purpose of publishing books and related" things, centered around the dry bones creation of ."jaakov kirschen בא-כוח המערער גורס, כי השותפות אכן מיקדה עצמה לעיסקה אקראית יחידה, לאמור : כל יצירותיו של המשיב, שיראו אור תחת השם "דריי בונס". מכאן, על-פי הגיונו של המערער, שהמשיב 1אינו מנוע מליצור ולהוציא לאור יצירות כלשהן, ובלבד שלא יישאו את השם "דריי בונס". את אלה עליו ליחד לשותפות ולשותפות בלבד, ולו גם יתמיד המשיב 1בכך עד סוף ימיו. השופט המלומד בדרגה הראשונה לא היה מוכן לקבל פירוש כה רחב של המושג עסק אקראי יחידי. לדעתו, השותפות לא נתכוננה למען ביצוע עיסקה בודדת, אלא היא קמה והייתה למימוש מטרות רחבות היקף ; אין היא מוגבלת לספר או לספרים מסוימים, אלא כנפיה פרושות על כל יצירות המשיב 1, הנושאות את השם "דריי בונס", אם בעיתונות בישראל ובחו"ל, בפלאקאטים ובכל דרך אחרת, לרבות - כך גורס המערער - גם על פירסומים בטלוויזיה. לדעת השופט המלומד, "דריי בונס" אינו אלא כינוי ליצירות המשיב 1כיוצר וכאומן. משום כך משמעם של דברים, שמטרת השותפות היא הוצאתן לאור של כל יצירותיו של המשיב 1, יהיו מועד היצירה, כמות היצירות דרך פירסומן ככל שיהיו. זהו עסק רחב וכולל ולא עסק אקראי יחיד. באותם מקרים, בהם נדרשו בתי המשפט באנגליה ובישראל לסוגיה, מהו עסק אקראי יחידי לעניין פירוק השותפות, ראו בתי המשפט ליתן למושג זה פירוש מצמצם ולתת בו סימני היכר. סימן ההיכר השכיח ביותר הוא, כאשר נתכוננה שותפות על-פי הסכם לתקופה קצובה. אולם, לעניין זה חל בפקודת השותפויות [נוסח חדש] האמור בסעיף 41(א)(1). סימן היכר אחר הוא הסכם שותפות, לפיו תוסיף השותפות ותתקיים, עד שיקרה מקרה פלוני מוגדר. הדגש הוא על דרך הצמצום למקרה מיוחד ומוגדר. אפשר להוסיף ולקבוע סימן היכר נוסף, והוא שותפות, שנתכוננה לעיסקה בודדת, מוגדרת ומותחמת לעניין פלוני, וגם זאת על דרך הצמצום (ע"א 1/63[1];moss v. Elphick Th 4,london) halsbury, laws of england 35; 848, at[15] (1910) W.b. lindley, on the law of; 94( 1981,ed., by lord hailsham 159( 1979,th ed., by e.h. scamell 14,london) .partnershipהשופט המלומד בפסק-דינו הפנה את תשומת הלב לאשר נקבע בפסק הדין בעניין [16] [16](1858) ,reade v. Bentleyהמצוטט בספרו של w.b. lindley, supra) 161at) באותו עניין התקשרו בעלי הדין בעיסקה משותפת, שמגמתה להוציא לאור ספר, ונקבע, כי העיסקה המשותפת תוסיף להתקיים עד לתום המהדורה של הספר. אם תוצא לאור מהדורה נוספת, עד לתום המהדורה הנוספת. אולם, שמורה לשותפות הזכות, על-פי רצונו החד-צדדי של אחד השותפים, להביא את העיסקה המשותפת לכלל גמר בתום כל אחת ממהדורות. מכאן אתה למד על מגמת הפירוש המצמצם למונח הנ"ל. על הפירוש המצמצם למונח עיסקת אקראי ניתן ללמוד גזירה שווה מהפסיקה, המתייחסת למושג זה בסעיף 2(1) לפקודת מס הכנסה [נוסח חדש] (ראה ספרם של א' ויתקון ו-י' נאמן, דיני מסים, מסי הכנסה, עזבון ושבח (שוקן, מהדורה 4, תשכ"ט)). דומה שבמקרה דנן הסוגיה ממש לא מתעוררת, באשר אין לפנינו מקרה, היכול להיחשב למקרה גבול, או עניין הנחזה להיות עסק אקראי, שכן על-פני הדברים ברור ומובן שזו שותפות, שקמה ונתכוננה למען עיסקה כוללת רבת פנים ורחבת היקף, שעליה אין להחיל את ההוראה שבסעיף 41(א)(2). מוסיף בא-כוח המערער וטוען, כי אפילו ייאמר, שלכאורה השותפות היא רגילה ובלתי מוגבלת בזמן, ושעל-כן ניתן לסיימה באורח חד-צדדי, לאי היה זה מן הראוי, שבית המשפט ייתן פסק-דין הצהרתי, המאשר את דבר פירוק השותפות במקרה דנן, וזאת משני טעמים : א. כיוון שהמשיב 1נהג במקרה זה באי-ניקיון כפיים. ב. משום השיהוי הרב, שחל בהבאת העניין להכרעת בתי המשפט. טענה זו יכולה להישמע, אם וכאשר הסעד, שבית המשפט מתבקש להושיטו, הוא סעד שביושר על-פי טבעו וטיבו. אכן, טוען בא-כוח המערער, כי פסק- דין הצהרתי, על-פי טבעו ובהתייחס למקורותיו, הוא סעד של יושר. עקרונית, השקפה זו בדין יסודה. מקורו של סעד הצהרתי הוא במשפט האנגלי, בבית המשפט של ה- chanceryולא בבתי המשפט, הדנים על-פי המשפט המקובל (ה- common Law) ראה ספרו של ,london) i zamir, the declaratory judgment) 8- 7( 1962עם זאת, אין רואים באנגליה את הסעד הזה כסעד שביושר במובן המקובל של המושג, אלא כסעד שהוא ,sui generisדהיינו, מתקיימים בו מרכיבי שיקול הדעת, המאפיינים את הסעד שביושר, אם כי לא כל הכללים והמרכיבים האופייניים כל כך לסעד זה ( 190i. Zamir, supra at; [17] (1908) chapman v. Michaelson). תקנה 47לתקנות סדר הדין האזרחי, תשכ"ג-1963, מסמיכה את בתי המשפט בישראל להעניק לבעל דין סעד הצהרתי, ובלבד שהעניין גופו הוא בגדר סמכותו השיפוטית של אותו בית-משפט (ע"א 351/71[2]). סעד על דרך הצהרה יינתן, כאשר תובע הסעד מוכיח: א. כי בידו הזכות, שתינתן לו ההצהרה המבוקשת, וכי מתקיים מצב, המצדיק מתן הצהרה. ב. מן הראוי לשריין אותה זכות - או אותו מצב - על-ידי מתן פסק-דין, שישתיק כפירה בהם והכחשתם בעתיד, זאת עקב מעשה-בית-דין, שייווצר כתוצאה מפסק הדין (ע"א 609/78[3]; ע"א 791/76 [4]). האמור לעיל כפוף לכך, שלא מתקיימות במקרה פלוני נסיבות מיוחדות, המניעות את בית המשפט שלא להיעתר לבקשה. בהחלט יכולות להתקיים נסיבות מיוחדות שכאלה, כגון, שהשאלה המוצגת לפני בית המשפט היא אקדמית גרידא, או שמבקש ההצהרה אינו יכול להצביע על עניין ממשי שיש לו בפתרון הבעיה המוצגת לפני בית המשפט, או כאשר בידי תובע הסעד היכולת לתבוע סעד מהותי כדבר שבזכות (ע"א 226/80[5], בעמ' 468-469). בית המשפט אינו חייב לתת סעד הצהרתי, אפילו קיימת הזכות או מתקיים המצב, שלכאורה מצדיקים מתן הצהרה, שכן - נקודת המוצא היא, כי הדבר נתון לשיקול-דעת בית המשפט, הרשאי לתת דעתו, בגדר שיקוליו, לכללים, שנקלטו עם השנים מעקרונות של יושר וצדק (ע"א 440/70[6]; ע"א 227/77[7]; ע"א 436/59 [8]; ע"א 413/68 [9]; ע"א 61/76 [10]). כיוון שכך נשאלת השאלה, אם אמנם "חטא" המשיב 1במעשה ובמחדל, שמייחס לו המערער כנ"ל. אין לומר, כי המשיב 1"חטא" כלפי המערער באי-ניקיון כפיים, אלא אם כן מבקש המערער לראות בהודעה, המסיימת את השותפות תוך כדי מימוש זכות קיימת, משום "חטא" שכזה. נשמעה הטענה מפי המערער, כאילו המשיב 1קיבל מידו מקדמה בסך 000, 7ל"י בגין הוצאתו לאור של ספר נוסף מיצירותיו של המשיב, ובעוד "טרף" זה בידו, הלך והתקשר מאחורי גבו של המערער עם מערכת ג'רוזלם פוסט כדי להוציא ספר כזה באמצעותה. טענה זו לא הוכחה, וניתן לומר כי אפילו הופרכה. את הסכום של 000, 7ל"י, שנשלח למשיב 1כמקדמה, החזיר המשיב 1למערער מיד במכתבו מיום .5.7.77הספר, שיצא לאור באמצעות מערכת ג'רוזלם פוסט, הובא לדפוס וראה אור רק לאחר שהשותפות הסתיימה בעקבות הודעותיו הנ"ל של המשיב. אשר לטענת השיהוי שכאילו מתקיים במקרה דנן, ייאמר, כי השיהוי כשלעצמו אינו מצדיק עדיין דחיית תביעה למתן סעד ועל אחת כמה וכמה סעד הצהרתי. לא על נקלה ישלול בית המשפט סעד מבעל דין בטענת שיהוי. כדי שייעשה כך, חייבים להתקיים תנאים מסוימים, הקשורים בנסיבותיו המיוחדות של המקרה, ואלה טעונים הוכחה, לפני שימצא בית המשפט יסוד לדחות תביעה מחמת שיהוי (ע"א 206/75[11]). הלכה יסודית היא, ששיהוי אינו חוסם את התביעה, אלא בהתקיים תנאים מסוימים, שאפשר לסכמם כדלהלן : א. כאשר שיהוי כמוהו כזניחת זכות התביעה. ב. כאשר הורע מעמד הצד שכנגד כלפי יריבו עקב השיהוי בהגשת התביעה. ג. כאשר קופחו עקב מעמד הצד שכנגד כלפי יריבו עקב השיהוי בהגשת התביעה. ע"א 167/51 [12]; ע"א 90/59 [13]; ע"א 403/63 [14] וכן e.h.t. shell, principles of equity( 1973,th ed., by r. Megarry and p.u. bakr 27,london) 33 לאור הלכה זו יש לבחון בכל מקרה ומקרה, אם עובדתית מתקיימות נסיבות, המצדיקות או שוללות היענות לטענה, כי דין תביעה להידחות מחמת שיהוי. בענייננו טוען המערער, כי אם זכאי היה המשיב, כטענתו, לסיים את השותפות באורח חד-צדדי, כפי שאכן החליט עוד בחודש יולי 1977, מדוע השהה תביעתו והגישה לבית המשפט רק בחודש נובמבר .1978לטרוניה זו מספר תשובות : א. המשיב צודק בתשובתו, כי מרגע שמימש זכותו להביא לסיום השותפות, לא היה צריך, לכאורה, לפנות לערכאות, וראוי היה שהשותפים יסיימו את כל ההתחשבנות שביניהם במשא ומתן ובהידברות שבינם לבין עצמם. ב. לא מתקיים במקרה זה אף אחד מהתנאים, שנסקרו לעיל ושבעטיים ראוי לדחות את תביעתו של מבקש הסעד. ג. ככל שמדובר בפירוק השותפות ובשחרור השותפים מכל התחייבות הדדית שביניהם, בא העניין על פתרונו במשלוח הודעות המשיב 1כנ"ל. אם בכל זאת נזקק המשיב 1לסעד בית המשפט, הרי זה לא כל כך לעניין פירוק השותפות, אלא בעיקר למען יחייב בית המשפט את המערער, אחת ולתמיד, להגיש את הדו"חות הכספיים, שבאופן עקבי נמנע מלהגישם. ד. התביעה הוגשה בתוך כ- 14חודשים מהיום שבו התפרקה השותפות. אין לומר כי תקופה זו היא ארוכה עד כדי כך שתיחשב לשיהוי, מהבחינות שהוסברו לעיל. אשר על-כן, בדין נתן בית המשפט בדרגה הראשונה פסק-דינו דלעיל. הערעור נדחה, והמערער יחויב לשלם למשיב 1הוצאותיו בערעור זה בסך כולל של 000, 8שקלים. דיני חברותשותפות