החזקת סכין למטרה לא כשרה - ערעור על גזר דין

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא החזקת סכין למטרה לא כשרה: 1. בפנינו ערעור על גזר דינו של בימ"ש השלום בעכו (כבוד השופט ו. חאמד) מיום 8.11.10 בת.פ. 1121/08. 2. נגד המערער הוגש כתב אישום , אשר ייחס לו עבירה של החזקת סכין למטרה לא כשרה. על פי עובדות כתב האישום ביום 2.1.08 הוא הובא לתחנת המשטרה, בחשד לביצוע עבירה, ובמהלך חיפוש על גופו, נתפסה בתחתוניו סכין מתקבעת, מבלי שיוכיח כי החזיק בה למטרה כשרה. 3. המערער הודה בעבודות כתב האישום והורשע בעבירה שיוחסה לו. 4. בימ"ש קמא גזר על המערער 4 חודשי מאסר בפועל וכן הפעיל מאסר מותנה בן 7 חודשים שהוטל על המערער בת.פ. 1464/05, מתוכם 4 חודשים במצטבר והיתרה בחופף (באופן שבסה"כ תקופת המאסר עמדה על 8 חודשים בניכוי ימי המעצר). כמו כן נגזר על המערער מאסר על תנאי של 9 חודשים, למשך 3 שנים, שלא יעבור את העבירה בה הורשע. 5. המערער יליד שנת 1984. במהלך שירותו הצבאי נידון המערער על עבירה של סחר בסמים וכן הורשע בהחזקת סכין. 6. לבימ"ש קמא הוגש תסקיר שירות מבחן. המערער טען בפני שירות המבחן כי לקח את הסכין מבית החולים מחפציו של אביו וכי ידע שיחשוף עצמו לעבירה אך חשב שזו האלטרנטיבה הראויה. בפני שירות המבחן הביע המערער חרטה על מעשיו ואמר כי הוא מעוניין לשנות את חייו. עוד ציין כי בעבר סחר בסמים כדי לעזור בפרנסת משפחתו. לאחר שהשתחרר מצה"ל והועבר מכלא צבאי לאזרחי בגין הסחר בסמים היה בקשר עם המחלקה לשיקום האסיר ונמסר כי שיתף פעולה ועשה דרך ארוכה בתהליך השיקום. במהלך תקופת השיקום עבר המערער את העבירה נשוא הערעור שבפנינו. שרות המבחן המליץ לאפשר למערער להשתלב בהליך טיפולי שיקומי, במסגרת צו מבחן למשך שנה וחצי. כן המליץ להאריך את עונש המאסר המותנה על מנת לאפשר למערער המשך תפקוד תקין ונורמטיבי ומאידך כענישה מותנת בליווי הליך טיפול אינטנסיבי. 7. בימ"ש קמא ציין בגזר הדין כי אינו מוצא לנכון לקבל את המלצת שירות המבחן מאחר ואינה מקיימת את מטרת הענישה, שעניינה הרתעת הנאשם הנותן את הדין ועבריינים פוטנציאליים. לטענתו, המלצת שירות המבחן מבכרת את האינטרס השיקומי של הנאשם, שהינו כשלעצמו אינטרס ציבורי ושיקול ממשי לענישה, אם כי אינו האינטרס הציבורי הבלעדי וכי בהליך בחינת הענישה הראויה על ביהמ"ש לאזן נכונה בין כלל שיקולי הענישה, לקולא ולחומרה ולקבוע את העונש ההולם. לקביעתו, בענייננו , הימנעות מהטלת מאסר בפועל, ואי הפעלת המאסר המותנה, יחטיאו את מטרת הענישה של הרתעת האחרים. 8. בימ"ש קמא הוסיף וציין כי לא מצא בנסיבותיו האישיות של המערער, בהשתלבותו במסגרת תעסוקתית, בהליך הטיפולי בו השתלב ובעובדה כי עברו אינו מכביד, כדי להצדיק הארכת המאסר המותנה, אך שוכנע כי יש להורות על הפעלת המאסר המותנה חלקו בחופף (3 חודשים) וחלקו האחר ( 4 חודשים ) במצטבר. 9. בהודעת הערעור נטען כי שגה בימ"ש קמא משלא אימץ את המלצות שירות המבחן, אשר היו מתחייבות ומתבקשות בנסיבות הענין, נוכח נתוני המערער, נתוני העבירה הפחותים ומבחינת מדרג החומרה. הסניגור הפנה לנסיבות האישיות של המערער , להישגיו בלימודים ובתחום האתלטיקה, לעובדה כי סיים קורס רכזי מתגייסים ולעובדה שלמערער הרשעות מסוף 2004 ומשנת 2005, בגינן גם נגזר עליו המאסר המותנה בנוסף ל- 16 חודשי מאסר בפועל. הסניגור טען כי לאחר שחרורו מן המאסר החל המערער בהליך שיקומי. כן הפנה לעובדה כי מדובר בעבירה שבוצעה לפני שלוש שנים, כאשר המערער היה נתון במעצר 3 שבועות ולאחר מכן במעצר בית חלקי למשך שנה וחצי. הסניגור חזר והפנה להמלצות שירות המבחן וכן טען כי המערער שינה מאורחות חייו וכן הפנה לשורת פסקי דין בהם הוארך המאסר המותנה. 10. בדיון בפנינו חזר הסניגור והפנה לנסיבותיו האישיות של המערער, כשהוא שם דגש על המלצות שירות המבחן וטען כי בניגוד לקביעת בימ"ש קמא, ברור כי המערער שינה אורחות חייו והשתלב בתכנית שיקומית. הסניגור העיד בפנינו את רכז היחידה לשיקום שטען כי החברה תרוויח יותר משיקומו של המערער וכי מהתרשמותו, מדובר באדם בעל פוטנציאל שיקומי גבוה. 11. ב"כ המאשימה ביקשה לדחות את הערעור וטענה כי בימ"ש קמא הקל על המערער וכי צדק כאשר לא קיבל את המלצות שירות המבחן. ב"כ המאשימה הגישה גם היא אסופת פסיקה וטענה כי פסק דינו של בימ"ש קמא מאוזן ומקל ואין להתערב בו. 12. לא מצאנו בסיס לערעור. בתי המשפט לערכאותיהם השונות נדרשים שוב ושוב למגפה לפיה צעירים נושאים סכינים "משל המדובר היה בפריט לבוש הכרחי...וסכין הנישאת על גוף במערכה הראשונה סופה שהיא נשלפת וננעצת בגופו של הזולת במערכה השניה" (ע"פ 9133/04 גורדון נ. מ"י) והם חוזרים ומציינים את הצורך בענישה מחמירה על מנת למגר תופעה זו. 12. בעניינו של המערער, לא רק שלא שת ליבו ולא נרתע מענישה שתפקידה להרתיע את העבריינים הפוטנציאלים, אלא שגם עונש המאסר המותנה שהוטל עליו לא הרתיעו והוא שב ונשא סכין ברחובות העיר, בשעות לילה המאוחרות (בנסיבות המהוות טעם להחמרה בענישה, כפי שציין בימ"ש קמא). 13. אכן המערער נמצא בעיצומו של הליך שיקומי ושירות המבחן המליץ להאריך את המאסר המותנה ולהעמיד את המערער בפיקוח קצין מבחן, אך כמו בימ"ש קמא, גם אנו סבורים כי לא יהיה בכך כדי להרתיע את המערער (כפי שניסיון העבר הוכיח) וגם לא יהיה בכך כדי להרתיע עבריינים פוטנציאליים ואין מניעה כי המערער, שהינו צעיר בימים, יפנים את ההליך השיקומי בו החל וימשיך בו לאחר שחרורו מן המאסר. 14. נוסיף ונציין כי הארכת מאסר על תנאי מהווה צעד חריג שיש להשתמש בו רק בנסיבות ראויות ומתאימות והנסיבות שבפנינו אינן כאלה (וראה בענין זה רע"פ 1525/05 שריקי נ. מדינת ישראל). 15. אנו סבורים כי בימ"ש קמא גזר עונשו של המערער לקולא ולא לחומרה, כאשר לא נהג בדרך שהתוותה ההלכה הפסוקה, והורה על הפעלת המאסר המותנה חלקו במצטבר וחלקו בחופף. יחד עם זאת, הפעלה שכזו הינה במתחם שיקול הדעת של בימ"ש קמא, ונראה כי היה סביר בנסיבות הענין. 16. מכל האמור לא מצאנו כי בימ"ש קמא החמיר עם המערער ו/או כי שגה כאשר לא אימץ את המלצות שירות המבחן . 17. הערעור נדחה. משפט פליליסכיןערעורהחזקת סכין