בפס"ד שניתן במסגרת ת"ק 658-04-09 נסימי נ' הראל חב' לביטוח, קובע כב' השופט אלטר: "לגבי יתרת שכה"ט - כאשר רכב של אדם נפגע בתאונה חברות הביטוח מחייבות אותו לפנות לשמאי כדי שיעריך את הנזק, שכן, ללא חוו"ד של שמאי אין הן מוכנות לפצות בגין עלות התיקון של הרכב שניזוק. אדם שרכבו ניזוק איננו אמור להכיר את המחירים שגובים השמאים. אין מוטלת עליו חובה לערוך "סקר שווקים" לפני שהוא פונה לשמאי. לא הוא קובע את שכ"ט השמאי. אני סבור, משזה המצב, כאשר ניזוק מחוייב לפנות לשמאי עפ"י דרישת חב' הביטוח והוא משלם לשמאי את שכה"ט אותו השמאי דורש, חייבת חב' הביטוח לפצות אותו בגין הסכום שהוא שילם ואין היא יכולה להתנער מחובתה זו, גם אם ניתן היה אולי למצוא שמאים שהיו גובים סכום נמוך יותר. שונה היה המצב אילו היה מחירון מחייב, שאז אפשר היה לתובע את השמאי שגבה מעל המחירון להחזיר כל סכום שהוא גבה מעל המחירון". קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא החזר הוצאות שמאי בתביעת נזקי רכוש לרכב: פתח דבר לפניי תביעת כספית נזיקית שהוגשה בבית המשפט לתביעות קטנות, של התובע בגין נזקי רכבו מס' רישוי 76-597-25 (להלן:"הרכב") כתוצאה מתאונת דרכים שארעה ביום 05.08.2010 בכביש המוביל מצומת ישי לצומת גולני (להלן: "התאונה"). התאונה התרחשה בין התובע לבין מר גיא רונן (להלן:"נתבע 2"), מבוטחה של חברת הראל חב' לביטוח בע"מ (להלן:"נתבעת 1"), אשר פגע עם חזית רכבו בחלק האחורי של רכב התובע, שנהדף אל רכב שלישי שנסע לפניהם. נתבעת 1 אינה כופרת בחבותה לפצות את התובע על נזקיו כתוצאה מהתאונה, והמחלוקת בין הצדדים היא בשאלת גובה הנזק בלבד. טענת התובע לטענת התובע, הנתבעת 1 הכירה בנזק שנגרם לרכבו והסכימה לשלמו, בניכוי תשלומים בגין ירידת ערך של הרכב (כפי שנקבע על ידי השמאי), הפסד ימי עבודה, וחלק משכר טרחת השמאי, בסך כולל של 6,136 ₪. הוסיף התובע וטען כי, עת הכירה הנתבעת 1 בחבות מבוטחה, הנתבע 2, לתאונה, הינה מחויבת בתשלום סכום הנזק שנקבע על ידי השמאי שבדק את הרכב, לרבות שכר טרחתו, והפסד ימי העבודה של הרכב. עוד טען התובע כי, שכר טרחתו של השמאי נקבע אל מול שעות העבודה שהשקיע בבדיקת הרכב. הנתבעת 1 שילמה שכ"ט שמאי נמוך מהשכ"ט שנקבע בחוות הדעת, וזאת ללא כל תימוכין להחלטתה. התובע מבקש לפצותו בגין הנזקים המצוינים בסעיף 4 שלעיל, בצירוף הוצאות ואגרת בימ"ש, בסך כולל של 6,586 ₪. טענת הנתבעים לטענת הנתבעים, כפי שהועלו בטיעוניהם בפניי ובכתב ההגנה המתוקן, התובע לא פעל להקטנת נזקיו. כמו כן, אחוז ירידת הערך שנתבע הינו מופרז ביחס למהות הפגיעה. הוסיפו הנתבעים וטענו כי, לא מגיע לתובע ימי פיצוי בגין ימי עמידה, שכן לא הוכח בפועל היקף ההפסד באמצעות מסמך מתאים. עוד טענו הנתבעים כי, שכ"ט השמאי הנטען ע"י התובע הינו מוגזם ביחס למקובל ולנהוג בשוק, ואינו עולה בקנה אחד עם חובת התובע להקטנת נזקיו. דיון והכרעה שמאי מטעם התובע (להלן: "השמאי"), בדק את הרכב לאחר התאונה, וקבע כי נזקיו בעקבות התאונה, הינם ע"ס של 18,286 ₪. בתביעתו דלהלן, מבקש התובע לפצותו בגין יתרת נזקיו שלא שולמו לו על ידי הנתבעים. לציין כי במסמך מטעם הנתבעת 1 מיום 29.06.2011, עולה כי האחרונה פיצתה את התובע בסך של 19,036 ₪, סכום הכולל את הנזק הישיר כפי העולה מחוות דעת השמאי, בתוספת חלק משכר טרחתו, ע"ס 750 ₪. תשלום יתרת שכ"ט השמאי השאלה אשר בפניי הינה, האם יכול היה התובע להקטין את נזקו, ע"י תשלום שכ"ט נמוך יותר לשמאי, והאם וכיצד היה עליו לעשות כן. יש לזכור כי השמאי קבע את שכרו לאחר בדיקת הרכב ומתן חוות הדעת, ובשלב זה יש לתובע שתי אפשרויות בלבד: האחת - להתמקח עם השמאי, בעצמו או באמצעות סוכן הביטוח מטעמו. השנייה - לשלם את שכרו של השמאי. כמובן שאי תשלום שכ"ט השמאי, כאשר זה מסרב להפחית משכרו, אינו אופציה ובוודאי שלא יביא להקטנת הנזק, אלא רק להגדלתו, שכן המסרב לשלם צפוי לתביעה. לא הוכח כי השמאי היה מסכים להפחית את שכרו גם אילו היה התובע דורש ממנו לעשות כן. בפס"ד שניתן במסגרת ת"ק 658-04-09 נסימי נ' הראל חב' לביטוח, קובע כב' השופט אלטר: "לגבי יתרת שכה"ט - כאשר רכב של אדם נפגע בתאונה חברות הביטוח מחייבות אותו לפנות לשמאי כדי שיעריך את הנזק, שכן, ללא חוו"ד של שמאי אין הן מוכנות לפצות בגין עלות התיקון של הרכב שניזוק. אדם שרכבו ניזוק איננו אמור להכיר את המחירים שגובים השמאים. אין מוטלת עליו חובה לערוך "סקר שווקים" לפני שהוא פונה לשמאי. לא הוא קובע את שכ"ט השמאי. אני סבור, משזה המצב, כאשר ניזוק מחוייב לפנות לשמאי עפ"י דרישת חב' הביטוח והוא משלם לשמאי את שכה"ט אותו השמאי דורש, חייבת חב' הביטוח לפצות אותו בגין הסכום שהוא שילם ואין היא יכולה להתנער מחובתה זו, גם אם ניתן היה אולי למצוא שמאים שהיו גובים סכום נמוך יותר. שונה היה המצב אילו היה מחירון מחייב, שאז אפשר היה לתובע את השמאי שגבה מעל המחירון להחזיר כל סכום שהוא גבה מעל המחירון". ולענייננו, דו"ח השמאי לא נסתר, לא הומצאה שמאות נגדית. יתרה מזו, הנתבעת 1 אימצה את ממצאי השמאי, עת הסכימה לשלם לתובע את הנזק שפי שהוערך בחוות הדעת, כמצוין בסעיף 12 שלעיל. סכום שכ"ט, בכל הכבוד, נראה בעיני, עפ"י "מתחם הסבירות", סביר לחלוטין. יש לציין, כי שכ"ט השמאי בתיק הינו פחות מ- 10% מסכום הנזק הכולל. מתוך 1,430 ₪ שנדרשה חב' הביטוח לשלם, חב' הביטוח מאשרת 750 ₪. נשאלת השאלה, כיצד הגיעה חב' הביטוח לחישוב של 750 ₪ שכ"ט שמאי, ומדוע לא ל- 1,000 ₪ או 1,200 ₪? הנתבעת, אשר חובת ההוכחה, בעניין זה מוטלת, כאמור, עליה, לא הוכיחה כי לתובע ניסיון כלשהו בשמאות תאונות דרכים, או כי היה לו בסיס כלשהו לדעת מהו שכר שמאי סביר. לפיכך, ומאחר שהנתבעת לא הוכיחה כי התובע פעל שלא בסבירות, וכי לא מילא את הנטל המוטל עליו, נטל ולא חובה, להקטין את הנזק, על הנתבעת לשלם לתובע את הפרש שכר הטרחה, אשר סירבה להחזיר לו. ירידת הערך לאחר שבחנתי את הראיות, אני סבורה כי יש לפצות את התובע גם בגין ירידת ערך. לציין כי אין עוד כיום מחלוקת באשר לתחולת חבותה של המבטחת גם על הנזק הנגרם לבעל הרכב הנפגע כתוצאה מירידת ערכו, ולא רק מן הנזקים הישירים שנגרמו לו. ר' רע"א 3577/93 הפניקס הישראלי, חברה לביטוח בע"מ נגד אהרן מוריאנו, פש"י מח 4, 70. על פי חוות דעתו של השמאי, עליה לא חלקה הנתבעת 1 (נהפוך הוא, על חוות דעת זו התבססה נתבעת 1 עת החליטה לשלם לתובע בגין הנזק הישיר שנגרם לרכב), שווי הרכב במועד התאונה היה, על פי מחירון לוי יצחק, 113,200 ש"ח. השמאי מעריך את ירידת הערך ב- 2.7% משוויו, דהינו: 3,056 ש"ח, בהתחשב בכך שנשארו סימני תיקון ויישור מתיחה וצבע לא מקורי, כולל עקבות נראות לעין רגילה ו/או מקצועית. הנתבעים חלקו על אחוז ירידת ערך הנ"ל, ללא הצגת כל אסמכתא על כך, וטענותיהם נשארו בעלמא. כאשר מנגד, צירף התובע דו"ח השמאי, עם הסבר להוכחת ירידת ערך הרכב, דו"ח שלא נסתר על ידי הנתבעים, כאשר גם בחקירתו של השמאי בעניין זה בפניי, לא הצליחו הנתבעים להעלות סתירות כלשהן. לאור האמור, ועל סמך הנתונים שבחוות הדעת, הנני מבססת את קביעתי ומסקנתי. אי לכך, יישאו הנתבעים בתשלום הסך של 3,056 ₪ בגין ירידת ערך הרכב. פיצוי בגין ימי השבתת רכב התובע מבקש לפצותו בגין ימי השבתת רכב, שלטענתו הושבת למשך 3 ימים לצורך תיקונו במוסך. לא מצאתי בחומר הראיות המונח בפניי תימוכין לטענה זו. משלא הוצגה כל ראיה המעידה, כי הרכב היה בהשבתה למשך התקופה הנקובה, איני מוצאת מקום לפצות את התובע בגין רכיב נזק זה. אף בעניין זה אומר כי, האזכור שבסעיף 7 בפרק "הערות" שבחוות דעת השמאי, כי לצורך תיקון היה צורך ב 3 ימי עבודה לרכב, אינה הוכחה כי הרכב אכן היה מושבת מס' ימים אלו. מבלי לגרוע מהאמור, אציין כי לא מובנת לביהמ"ש כיצד מבקש התובע בסיכומי נזקיו שבכתב התביעה פיצוי בסך של 2,400 ₪ עבור 3 ימי השבתה, בעוד בסעיף 7ג. לאותו כתב תביעה, מציין כי ההפסד ליום עבודה הינו בסך של 250 ₪. סיכום לאור האמור לעיל, הנני מקבלת את התביעה, לעניין תשלום יתרת שכ"ט שמאי וירידת ערך הרכב בלבד, ומחייבת את הנתבעים, לפצות את התובע, ביחד ולחוד, בסך של 3,736 ₪, בצירוף סכום האגרה והוצאות משפט ע"ס של 200 ₪, וזאת בתוך 30 יום מהיום, אחרת יתווסף לסכום הפרשי הצמדה וריבית כחוק, החל מיום מתן פסק הדין ועד מועד התשלום בפועל. תביעות קטנותרכבשמאות