קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא החמרת מחלת ריאות עקב העבודה: לפנינו תביעת התובע להכיר בפגיעה בריאותיו כ"פגיעה בעבודה" כמשמעותה בחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], תשנ"ה-1995 (להלן:"החוק"). המל"ל דחה את תביעת התובע במכתבו מיום 1.7.2008. מכאן, התביעה שלפנינו. ביום 20.10.2010 הודיעה ב"כ הנתבע לבית הדין כי הצדדים הגיעו להסכמה בדבר מינוי מומחה בתחום הריאות ואף הגיעו לעובדות מוסכמות. ביום 3.1.2011 ניתנה על ידינו החלטה במסגרתה נקבעו העובדות כמפורט להלן וכן מינינו את ד"ר משה ליג'י כמומחה בתיק. ההחלטה מיום 13.1.2011 מהווה חלק בלתי נפרד מפסק דין זה. להלן עובדות המקרה, על פי הסכמת הצדדים וכפי שנקבעו בהחלטה מיום 13.1.2011. התובע עבד כצבעי רהיטים בתקופות שלהלן: מ-6/1986 עד 8/1987 בשירות פהד נסראללה. מ-8/1988 ועד 7/1989 בשירות נגריית אזראד שמואל. מ-5/1990 ועד 6/1990 בשירות נגריית המרכז בע"מ. מ-7/1990 ועד 4/1991 בשירות כיפופי עץ בכבישה בע"מ. מ-7/1991 ועד 7/1992 בשירות כיפופי עץ בכבישה בע"מ. מ-7/1992 עד 9/1992, מ-8/1993 עד 1/1995, 6/1995 - בשירות כיפופי עץ כביש הצפון 1992 בע"מ. מ-1/1995 ועד 12/1996 בשירות ס.ר.מ סגנון רהיטים מיוחד בע"מ. מ-3/1998 עד 4/1998 בשירות חנא וליד נגרות. מ-12/2000 עד 8/2003 בשירות מ.ח כיפופי עץ בע"מ. מ-11/2003 עד 12/2004 בשירות רפאל ריהוטים בע"מ. מ-6/2005 עד 5/2007 בשירות מרפדיית א. אביטל (2003) בע"מ. מ-5/2008 עד 6/2008 בשירות בית המעקה והעץ בע"מ. התובע עבד 6 ימים בשבוע, 8 שעות ביום בממוצע. עבודת התובע התבצעה באופן הבא: את הרהיט שהתובע קיבל מהנגר שייף באמצעות מלטשת עם נייר זכוכית. לאחר מכן צביעת הגוון באמצעות מכשיר התזה (הגוון היה על בסיס מים או טינר). צביעת הרהיט/העץ בצבע יסוד באמצעות מכשיר התזה. לאחר שהרהיט התייבש שייף אותו באמצעות מלטשת עם נייר זכוכית. צביעת הרהיט בלכה במסגרת השלב של "גמר עליון". התובע השתמש בעבודתו בצבע RT תוצרת חוץ שמגיע באבקה שמוסיפים לה מים רותחים לשם קבלת הגוון, טינר, מדלל 21 או 11. כמו כן התובע נחשף בעבודתו לנסורת עץ המתקבלת בהליך שיוף הרהיטים. התובע החל לסבול לדבריו, משיעול וקוצר נשימה לפני מספר שנים (כמפורט במסמכים הרפואיים). בשנת 2007 קוצר הנשימה התגבר והתובע פנה, בין היתר, לרופאת תעסוקתי שקבע כי לאור מצבו הבריאותי אסור לו לעבוד בחשיפה לאבק, עשן וחומרים כימיים שעשויים לגרום לגירוי בדרכי הנשימה. התובע עבד עם מסיכה עם פילטרים בחדר צבע המאוורר בוונטות. התובע עישן 25 שנים חפיסה ליום עד שהפסיק לעשן בחודש 5/2007. התובע עבר בתחילת שנת 2006 במחלקת א.א.ג. בבית חולים כרמל ניתוח FESS ויישור מחיצת האף.   מינוי מומחה רפואי וחוות דעתו כפי שפירטנו לעיל בהחלטתנו מיום 13.1.2011 מונה ד"ר ליג'י, לשמש מומחה יועץ רפואי (להלן: "המומחה"), לשם מתן חוות דעת רפואית בעניין הקשר הסיבתי בין האירוע החריג שאירע לתובע ובין ... חוות דעתו של המומחה ניתנה ביום 19.1.2011. בחוות הדעת ציין המומחה כי: "הנ"ל סובל ממחלת ריאות חסימתית כרונית - Chronic Obstructive Pulmonary Disease (COPD) ותסמונת אסטמה. מדובר במחלת סימפונות כרונית אשר נגרמה משילוב של שני גורמים עיקריים: א. גורם העישון הממושך על נזקיו המוכרים. ב. גורמי תחלואה טבעית לאסתמה: אלרגיה, דלקות ריריות האף ומערות האף (סינוסיטיס). שילוב של שני הגורמים הללו (והמוכרים היטב) והמשפיעים באופן סינרגי הביא את הנ"ל למבדקים רפואיים המתועדים בתיקו הרפואי ואשר על פיהם אובחנו מחלותיו הנ"ל בסביבות שנת 2002. לא ניתן להתעלם מעבודתו של הנ"ל בתנאים המפורטים בהחלטת בית הדין. ניתן לקבוע כי קיים קשר סיבתי של החמרה של מחלותיו הנ"ל ע"י עבודתו. ההחמרה רלוונטית לתקופת עבודתו. אין מדובר במחלת מקצוע. מכאן נובע גם שהשפעת עבודתו על מחלותיו פחותה בהרבה מהשפעת הגורמים הנעוצים בתובע (כפי שצויין לעיל נזקי עישון וגורמי תחלואה טבעית)". בתאריך 25.1.2011 ניתנה על ידנו החלטה לפיה צד מן הצדדים המבקש להפנות למומחה שאלות הבהרה, יגיש בקשה בעניין ובמידה ולא יבקשו להגיש שאלות הבהרה - יגישו סיכומים. לא הוגשה בקשה להפניית שאלות הבהרה למומחה, ועל כן ביום 16.2.2011, ניתן צו לסיכומים. טענות הצדדים בסיכומיהם לאחר קבלת חוות דעת המומחה לטענת התובע, המומחה קבע כי קיים קשר סיבתי של החמרה זמנית של מחלותיו של התובע, כאשר על פי הפסיקה של בית הדין הארצי בעניין ג'יוסי טהר שאקר וגבריאל כהן - הכיר בית הדין הארצי בהחמרה זמנית וחולפת כתאונת עבודה. לטענת הנתבע, על פי חוו"ד המומחה - השפעת עבודתו של התובע על מחלותיו פחותה בהרבה מהשפעת הגורמים הנעוצים בתובע ועל כן אין מקום לקבל התביעה. אין בהחמרה זמנית וחולפת של תסמיני המחלה בתקופת העבודה משום "נזק לאורגניזם של האדם" ומכאן שאין מקום להכיר בפגיעה בעבודה. המל"ל מפנה לפסיקה של בית הדין האזורי בעניין גמליאל מזל, חיה סיבוני, חנה אליאס ואדרי מישל. דיון והכרעה לאחר שעיינו בחוות דעתו של המומחה ובסיכומים של הצדדים, אנו סבורים כי יש מקום לקבל תביעתו של התובע ולהכיר במחלתו כפגיעה בעבודה על דרך של החמרה חולפת. עניינו של התובע דומה מאוד למקרים של גיו'סי טאהר שקאר וגבריאל כהן אליהם הפנה ב"כ התובע. מאחר ומדובר בפסקי דין של בית הדין הארצי, הרי שהם גוברים על פסיקה של בתי דין אזוריים. בעניין ג'יוסי נקבע: "זאת ועוד, אנו דוחים את טענת בא-כוח המוסד, כי אין מכירים במחלה חולפת כתאונה בעבודה. אין מדובר כאן באדם שנפל מסולם ולא נפגע. המשיב נפגע, נגרמה לו פגיעה בדרכי הנשימה (אסטמה תעסוקתית), והרופאים קבעו, כי הוא צריך לעבור לעבודה אחרת, או שאינו יכול להמשיך בעבודתו - והוא פוטר בשל כך. מה משמעותה של הקביעה כי פגיעתו של המשיב היתה הפיכה וחולפת, ומחלת האסטמה אכן חלפה כאשר סיים את עבודתו ב"אמצור"? שתי תשובות לשאלה זו: התשובה האחת היא, כי בזמן שעבד במפעל נגרם לו נזק, היינו - אסטמה תעסוקתית. יש להכיר בהחמרה החולפת של המחלה בדרכי הנשימה של המשיב, אפילו אם לא יקבל אחוזי נכות מהוועדה הרפואית, משום שההחמרה החולפת בכל זאת גרמה לכך שאין הוא מסוגל להמשיך בעבודתו ואף לעבוד בעבודות מסויימות אחרות. תשובה השניה קשורה לאופיה של האסטמה התעסוקתית: ממחקרים רפואיים שנעשו עולה, כי ייתכן שההחמרה החולפת בכל זאת גרמה או תגרום בעתיד לירידה במצב בריאותו של המשיב, כפי שיצויין בהמשך". בעניין גבריאל כהן נקבע: "ומכאן שיש לראות בפגיעתו של המערער, הגם שבשל עזיבתו את מקום עבודתו, הפגיעה חלפה, כפגיעה בעבודה (אסטמה תעסוקתית) כאשר גם אם לא יקבל אחוזי נכות משום שהחשיפה חלפה, הרי שעדיין אותה חשיפה גרמה לכך שאין הוא מסוגל להמשיך בעבודתו זו או בעבודה דומה אחרת" בנסיבות אלה, על יסוד חוות דעתו של המומחה, אנו מקבלים את התביעה באופן חלקי וקובעים כי קיים קשר סיבתי של החמרה זמנית וחולפת של מחלותיו של התובע על ידי עבודתו. לאור האמור - ישלם הנתבע לתובע הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך של 3,000 ש"ח בצירוף מע"מ כחוק. הצדדים רשאים לערער על פסק הדין לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים תוך 30 יום מתאריך המצאת פסק הדין. רפואההכרה בתאונת עבודההחמרת מצבריאות