קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא הכרה במוסד חינוכי לצורכי ארנונה:   1. בערעור מינהלי זה, מערערת המערערת, על החלטת ועדת הערר לענין ארנונה כללית, של עיריית אשדוד (להלן "ועדת הערר"), שדחתה את טענת המערערת, להכיר בה כמוסד חינוכי, המשתמשת בנכס לצורך פעילות חינוכית ולפטור אותה מתשלום ארנונה. המערערת, מכללת הדרום, עמותה לקידום החינוך הגבוה באשדוד ובאיזור הדרום, הינה עמותה, השוכרת מבנה באשדוד ומנהלת בו בית ספר, שעיקר הלימוד בו, הוא הנהלת חשבונות, ייעוץ מס, ראיית חשבון, שמאות מקרקעין ועוד, במסלולים של שנה עד שלוש שנים. המערערת גובה שכר לימוד מהתלמידים ומעסיקה מורים והיא מוכרת על ידי שלטונות מס ערך מוסף, כמוסד ללא כוונות רווח.   2. המערערת ביקשה לפטור אותה מתשלום ארנונה, על יסוד האמור בסעיף 4 של פקודת מיסי העירייה ומיסי הממשלה (פיטורין), 1938 (להלן:"הפקודה"), שזו לשונו: "למרות כל האמור בפקודת העיריות 1934, (א) ארנונה כללית לא תוטל על כל בנין או קרקע תפוסה אשר: * הבעלות והחזקה עליהם, הן בידי כל מוסד חינוך בתנאי שהבנין או הקרקע התפוסה משמשים לאותו מוסד חינוך:- (א) כגן ילדים, בית ספר, סמינר, או בית ספר מקצועי"... המערערת טוענת שהיא מוסד חינוך, במובן הפקודה הנ"ל ועל כן, היא פטורה מתשלום ארנונה בנוסף לכך, טוענת המערערת, כי מוסד חינוך דומה, זכה בפטור מארנונה והמערערת מופלה לרעה בענין זה. משיב מנהל הארנונה, כי המוסמך לענין פטור מארנונה, על פי הפקודה, הוא הממונה על המחוז, והוא טרם החליט בבקשת המערערת.   לגבי אותו מוסד חינוך אחר, שהמערערת טוענת כי הוא זכה בפטור מארנונה, משיב מנהל הארנונה, כי הבעלות באותו מוסד, שייכת לעיריית אשדוד והעיריה איננה גובה מעצמה ארנונה.   3. המחלוקת העיקרית בין הצדדים בתיק זה, היא, האם המערערת נחשבת ל"מוסד חינוך" במובן הפקודה, שאם לא כן, אין היא זכאית לפטור.   אין הגדרה בפקודה, למונח "מוסד חינוך" ועל כן, יש לתת לו את הפירוש המתבקש מלשון המונח ומתכלית החקיקה. לשון המונח מדברת על "מוסד חינוך" והפירוש הרגיל והפשוט הוא מוסד המקנה חינוך. תכלית החקיקה, הפוטרת מוסד חינוך מתשלום ארנונה, היא, לעודד קיומם והקמתם של מוסדות חינוך, על ידי הענקת פטור ממיסים. ככל שירבו מוסדות חינוך בתחום הרשות המקומית, תעלה רמתם של תושבי המקום, ותקטן העזובה וההזנחה וכן תקטן הפשיעה.   בהקשר זה, אינני מוכן לומר שיש הבדל בין הקניית השכלה והקניית חינוך. כל מוסד שמלמדים בו מקנה השכלה וגם ערכי חינוך. כל לימוד עיוני, מלווה בהקנית ערכי חינוך: הדרישה להקשיב למרצה, הדרישה להתנהג בשקט ובנימוס בעת הלימודים, הקניית משמעת ע"י הדרישות להגיש עבודות במועד, לעמוד בבחינות וכיוצא באלה.   יהיה זה מלאכותי לומר שבבית ספר יסודי ובבית ספר תיכון מקנים חינוך ובלימודים במכללה מקנים רק השכלה.   כל מי שלמד באוניברסיטה יעיד, כי בנוסף ללימודים המקצועיים, הוא קנה גם ערכי חינוך באותו מוסד. גם בבית ספר יסודי, אין עוסקים רק בחינוך. עוסקים בעיקר בלימודי המקצועות השונים ואגב כך, משלבים גם הקניית ערכי חינוך. כך גם בבית הספר התיכון וגם כך במוסדות ההשכלה הגבוהה.   המערערת מקיימת גם לימודים לראיית חשבון. ראיית חשבון כוללת גם את החובה להיות ישר ואמין בדיווחים ובבקורת והרי יש בכך גם חינוך.   ואכן, בעמ"נ 126/02 (תל אביב) (עודד ואיתי עמודת לעידוד קידום הצילום נגד מנהל הארנונה של עיריית ת"א-יפו), לא פורסם, קבעה כב' השופטת פלפל, כי בית הספר לאומנות "קמרה אובסקורה" שם מלמדים צילום, הוא מוסד חינוך, על פי צו המסים לשכה-2000. איננה רואה כל שוני מהותי, לענין זה, בין בית ספר שמלמד צילום לבין מוסד להשכלה שמלמד ראיית חשבון או הנהלת חשבונות.   על כן, מסקנתי היא, שלענין הפקודה, המערערת היא מוסד חינוך, אלא שהאישור לכך צריך להנתן על ידי הממונה על המחוז. ראה: רע"א 8879/99 (עיריית ת"א נגד המכללה לביטוח) פד"י כרך נ"ז, חלק שני, עמוד 577.   4. בכך, עדיין לא הגענו לתשובה הסופית בערעור זה. על פי סעיף 4 לפקודה, המצוטט לעיל, הפטור מארנונה ינתן כאשר הבנין או הקרקע התפוסה הינם בבעלות ובחזקה של מוסד חינוך. אין מחלוקת, שהמערערת איננה הבעלים של המבנה בו מתנהל מוסד החינוך שלה. היא שוכרת את המבנה לתקופה של שנתיים, כפי שעולה, מהסכם השכירות שצירפה המערערת.   השכירות היא מיום 15.5.99 עד יום 15.5.01.   אם ניזקק להגדרת "בעל" בפקודת העיריות, לא יעזור הדבר למערערת, - ואינני סובר שניתן להקיש מפקודת העיריות לפקודה הנ"ל - שכן הגדרת הבעלים בפקודת העיריות כולל גם שוכר לתקופה של שלוש שנים ואילו המערערת היא שוכרת לתקופה של שנתיים בלבד.   מכל מקום, הממונה על המחוז לא החליט כי המערערת זכאית לפטור בהתאם לפקודה.   5. בנושא אחד, צודקת המערערת. בצו המיסים שפירסמה עיריית אשדוד לשנים 2000 ו-2001, בפריט 321, נכתב: "א. מבנים המשמשים לארגוני נשים, מוסדות רווחה, תרבות נוער וספורט חינוך (למעט בית ספר יסודי ועד גמר התיכון) גני ילדים (למעט גיל חובה) וצהרונים - המוחזקים ע"י חברות עירוניות או עמותות שהן מלכרים, מועדוני מפלגות "... (ההדגשות אינן במקור).   המערערת עונה להגדרה זו כיון שהיא מוסד חינוך המוחזק ע"י עמותה שהיא מלכרית ומוסד החינוך איננו בית ספר יסודי או תיכון. יצויין שהגדרה זו שונה מההגדרה שהיתה באותו פריט בשנת 1999, ששם צויין כי מוסד החינוך הוא בבית ספר יסודי ועד גמר התיכון. השוני בהגדרה הנוכחית, בפריט 321, ששם נכתב, למעט בית ספר יסודי ועד גמר התיכון, מראה שהכוונה ממועד השוני היא לכל מוסד חינוך שבבעלות עמותה שהיא מלכרית. המערערת מתאימה להגדרה זו ועל כן מתקבל הערעור, במובן זה, שלגבי שנות המס 2000 ו-2001, על מנהל הארנונה להוציא שומה למערערת, על פי הפריט 321. לגבי הבקשה לפקודת בזיון בית המשפט, אין עוד טעם מעשי בה, כי המשיבה מילאה בינתיים אחר הצו.   לפיכך, מתקבל הערעור בהתאם לאמור לעיל. היות והמערערת זכתה בחלק מערעור והפסידה בחלק אחר של ערעורה (בו ביקשה לזכות בפטור מלא מארנונה, אני מורה שבערעור זה, כל צד ישא בהוצאותיו ובשכ"ט עורך דינו. ארנונה