קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא הכרה בתאונה בדרך מהבית לעבודה: זוהי תביעתה של התובעת להכיר בתאונה שארעה לה ביום 14.4.2008 כתאונת עבודה. המחלוקת העיקרית בין הצדדים מתייחסת למקום קרות התאונה - האם התאונה ארעה בתוך חצרי ביתה של התובעת או שמא לאחר שיצאה מתחום ביתה - בדרך ציבורית. העובדות הצריכות לענייננו: התובעת עובדת כאחות בבית החולים המשפחה הקדושה ומתגוררת בכפר עראבה. התובעת החליקה ונפלה ביום 14.4.2008 בדרכה לעבודה. המחלוקת בין הצדדים מתייחסת למקום נפילתה של התובעת וכן למקום שעליו הצביעה התובעת לחוקרי המל"ל כמקום הנפילה. יצויין, כי התובעת נחקרה על ידי חוקרי המל"ל ביום 8.7.2008, כאשר דבריה הועלו על הכתב והיא אף חתמה על ההודעה. התובעת אף צולמה על ידי החוקרים מחוץ לביתה, לגרסתם, במקום שבו ארעה הנפילה. בדו"ח החוקר נרשם כדלקמן:- "אני החלקתי ביציאה מהבית במרחק 1 מ' מהיציאה של הדלת, ונפלתי על הגב אחורה, וכאשר נפלתי על הגב, הגב שלי נחבל במדרגה ונחבלתי בחלק התחתון של הגב ובעלי מצא אותי, ואני ביקשתי ממנו שלא יזיז אותי, כי הרגשתי שיש לי פגיעה קשה". בתצהירה העידה התובעת: "צעדתי מחוץ לביתי והתקרבתי לכיוון רכבי, מעדתי, החלקתי ונפלתי על הרצפה שמחוץ לביתי וכתוצאה מכך נחבלתי בכל חלקי גופי". בדיון בפנינו העידה התובעת, שהיא אינה זוכרת שאמרה לחוקר כי נפלה במרחק של 1 מ' מהמדרגה "אולי הם רשמו את זה". יחד עם זאת - התובעת העידה כי היא אינה זוכרת מה היא נשאלה על ידי החוקר ומה היא ענתה לו, שכן "זה קרה לפני הרבה זמן... אני הייתי במצב קריטי, הייתי במצב של כאבים וסבל". ביום 9.11.2010 נחקרו חוקרי המל"ל אשר חקרו את התובעת. החוקרים העידו כי הם הקריאו לתובעת את אשר הם כתבו בהודעה לפני שהיא חתמה על הודעה זו, וכי התובעת הצביעה על מקום הנפילה - הכל כפי שנרשם בדו"ח. באותו יום נחקר בבית הדין גם עד התובעת, מר חאלד בדארנה, חובש ונהג האמבולנס אשר פינה את התובעת ביום התאונה. יצויין, כי בדו"ח של מר בדארנה אותו מילא בעת האירוע נרשם כי "הנ"ל נמצאה שוכבת ליד הבית לדבריה, לאחר נפילה מגדר". כמו כן, במקום בדו"ח שבו יש לציין את "מקום הארוע", נרשם X ליד "בבית" (ולא ליד הסימון של "ברשות הרבים (רחוב וכד')"). בדיון בפנינו, העיד מר בדארנה, כי הוא מצא את התובעת בחלקת אדמה במרחק של בין 80 ל-100 מ' מהבית, איפה שהיו עצי זיתים. גרסתו זו של מר בדארנה אינה תואמת אף אחת מגרסאות התובעת, לא זו שנטענה בבית הדין ולא זו שנרשמה בדו"ח חוקרי המל"ל, שכן המרחק בין הדרך הציבורית שבה נפלה (לגרסתה בבית הדין) לבין ביתה של התובעת הינו מספר מטרים בלבד ולא 80-100 מ' מהבית, כפי שטען מר בדארנה. לאור האמור - הרי שגרסתו של מר בדארנה, כפי שנמסרה בבית הדין, אינה מהימנה בענינו, וככל הנראה מר בדארנה אינו זוכר את אשר אירע באותו יום. עם זאת - הדו"ח אשר מילא מר בדארנה בעת התאונה כן רוולנטי לענייננו, שכן ניתן ללמוד ממנו על המקום שבו נמצאה התובעת בזמן אמת. כפי שפורט לעיל - באותו דו"ח (ת/2) נרשם כי התובעת נמצאה "ליד הבית". כמו כן מקום האירוע אשר צוין היה "בבית" וזאת על אף שיש מקום לציין, כאשר נפגע נמצא ברחוב או ברשות הרבים. בהערת אגב נציין, כי כאשר מר בדארנה נחקר לענין זה, הוא טען שמי שמילא את אותו טופס היה בן שירות לאומי שהתלווה אליו - שאדי, אשר "טעה כאשר הוא סימן "בבית" ולא ברשות הרבים". נהג האמבולנס הוסיף שהוא כנראה טעה כאשר חתם על הדו"ח על אף שנרשם שמקום הארוע הוא בבית. עם זאת, כפי שצוין לעיל, לא מצאנו את עדותו של מר בדארנה כמהימנה, ואנו סבורים כי הדו"ח שנרשם בזמן אמת מדויק יותר מאשר עדותו של מר בדארנה אשר נחקר בבית הדין כשנתיים וחצי לאחר המקרה. טענות הצדדים בסיכומים: לגרסת התובעת - התיאור בדו"ח החוקר מעורר תמיהות ואינו מתיישב עם ההגיון והשכל הישר שכן הרשום שם אינו מתאים לכך שהתובעת נפגעה בגב התחתון. כמו כן נטען, כי קיימות חוסר התאמות וסתירות בין הצילומים לבין התיאור בדו"ח. לגרסת הנתבע - יש להעדיף את גרסת התובעת כפי שהיא באה לידי ביטוי בהודעתה לחוקר על פני גרסתה המשופרת כפי שנטענה בבית הדין. ביום חקירתה על ידי החוקרים, התובעת היתה מסוגלת ללכת על אף החגורה שלבשה, ועל כן אין הגיון בטענתה כי לא היתה מסוגלת לצעוד מס' צעדים כדי להראות לחוקרים היכן נפלה. הנתבע מוסיף עוד, כי על פי הפסיקה פגיעה אשר ארעה בתחום המעון הפרטי אינו נכנס לגדר סעיף 81 לחוק הביטוח הלאומי ומפנה לפסק הדין אסתר גלילה, משה רונן וטלי וייסמן. דיון והכרעה לאחר ששקלנו את גירסאות כל הצדדים, אנו סבורים כי יש מקום לדחות את תביעת התובעת, שכן לא השתכנענו שהנפילה ארעה בדרך ציבורית. גרסתה של התובעת בפני החוקרים, אשר היתה סמוכה למועד הארוע מהימנה בעינינו יותר מגרסתה בבית הדין, וזאת במיוחד לאור העובדה שהתובעת חתמה על הודעתה בפני חוקרי המל"ל. כמו כן, סביר בעינינו שהתובעת הצטלמה במקום שבו נפלה, שכן לא עולה מהתמונות שהתובעת מצביעה על מקום אחר, וכן, לא היתה מניעה שהתובעת תלך מספר מטרים ותראה לחוקרים היכן נפלה. אם לא די באמור, הרי שמדו"ח נהג האמבולנס שהינו דו"ח נייטרלי ואובייקטיבי אשר מולא במועד הקובע - נרשם שהתובעת נפלה ליד הבית ושמקום הארוע היה "בבית". איננו מקבלים את גרסת התובעת בסיכומיה כי יש סתירות בין הרשום בדו"ח החוקר לבין הצילומים או כי יש חוסר הגיון רפואי בין התיאור בדו"ח החוקר לבין מה שארע לתובעת. לאור האמור לעיל - התביעה נדחית. אין צו להוצאות. לצדדים זכות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים תוך 30 יום מקבלת פסק דין זה. תאונה בדרך / חזרה מהעבודההכרה בתאונת עבודהתאונת עבודה