קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא הכרה בתאונה עם מלגזה כתאונת דרכים: א. בפנינו ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בחיפה (כב' השופט מר א.רקם) מיום 7.1.99בתיק ת.א. 1683/94 לפיו חויבו המערערות לשלם לתובע- המשיב מס' 1 פיצוי - 20 בסכום של 000, 54 ש"ח בתוספת שכ"ט עו"ד בגין נזקי גוף שנגרמו לו בתאונה בה נפצע ביום 5.3.92 במהלך עבודתו, וכן מתייחס הערעור להחלטת כב' ביהמ"ש קמא מיום 24.7.97 ב 20 קבע כב' השופט קמא שהתאונה בה נפגע המשיב מס' 1היא תאונת דרכים וכי החבות לפצות את המשיב מס' 1 מוטלת על המערערות ואילו התובענה כנגד המשיבה מס'- 2 תע"ש, מעבידתו של המשיב מס' 1, נדחתה. ב. העובדות הצריכות לענין: המשיב מס' 1 הפעיל בזמן הארוע מלגזה אצל מעבידתו המשיבה מס' 2. המלגזה היתה מבוטחת אצל המערערת מס' 1. לפי קביעת השופט קמא בהחלטתו בענין החבות עבד המשיב מס' 1 על המלגזה לצורך התקנת רשת תאורה סביב מפעל תע"ש. למלגזה נקשר "סל" לתוכו נכנסו שני עובדים נוספים, והמשיב מס' 1 הרים את שיני המלגזה שנשאו את הסל לגובה הנדרש. העובדים שנמצאו בסל חייבים היו להרכיב תאורה על עמודי תאורה שהוצבו לאורך הגדר המקיפה את המפעל. בשטח, כך קובע כב' השופט קמא בהחלטתו, היו פזורים חפצים וגרוטאות שהפריעו לתנועות המלגזה ולא איפשרו הסעתה החפשית עד לעמודי התאורה שהוצבו במרחק אחד מן השני. המשיב מס' 1השתמש במלגזה, ללא הסל, לצורך הזזת הפסולת וכדי לפלס דרך לעמודי התאורה. כשהגיע המשיב מס' 1סמוך לעמוד התאורה היה המשיב מס' 1 יורד מן המלגזה ומכוון בידיו את שיניה כדי שיתאימו לרוחב הנדרש להרכבת הסל. פעולה זו נעשתה ידנית תוך הפעלת כח פיזי במלגזה שהיתה ישנה, והזזת השיניים בה היתה קשה. לפי תצהיר התובע ביום הארוע כשהפעיל מאמץ להזזת שיני המלגזה חש לפתע כאב בגבו, וגירסתו נתמכה בתצהיריהם של שני עובדים אחרים. ג. בשאלה האם היתה המלגזה בעת הארוע בנסיעה אם לאו, קבע כב' השופט קמא כי המלגזה לא היתה במצב נסיעה ומנועה לא פעל. בערעור זה לא עולה עוד לדיון השאלה האם נכנסת המלגזה להגדרת רכב מנועי זאת לאחר שב"כ המערערות ציין בסעיף 6(1) (ב) של עיקרי הטיעון כי לאור פסה"ד שניתן בע"א 5757/97 אליהו נ. חמאדה לא תועלה עוד הטענה. ד. בדיון שהתקיים בפנינו ביום 4.1.2000 קבל ב"כ המערערות את המלצתנו לחזור בו מן הערעור כשהמשיבים מוותרים על הוצאותיהם, אך ביקש אפשרות להודיע בתוך 10ימים כי הוא חוזר בו מהסכמתו, והודעה על כך מונחת עתה בפנינו. לפיכך אנו מבטלים את פסק הדין הקודם שנתנו במעמד הצדדים ביום 4.1.2000. ב"כ המערערות הודיע באותה ישיבה כי הוא מעמיד את הערעור רק על השאלה האם הארוע נשוא התביעה הינו בגדר תאונת דרכים כמשמעותה בחוק, וכן על גובה הנזק. ה. עיינו בהחלטת כב' השופט קמא מיום 24.7.97, בהודעת הערעור, בעיקרי הטיעון שב"כ כל הצדדים הגישו, על נספחיהם, ובתיק המוצגים, וכן בהשלמת הטענות בכתב שהגיש ב"כ המערערות ביום 16.1.2000, והגענו למסקנה לפיה יש לדחות את הערעור מבלי לבקש תגובת ב"כ המשיבים (מעבר לעיקרי הטיעון הקיימים בתיק). ו. עמדת ב"כ המערערות היא שלאור פירוט ששת המרכיבים המצטברים האמורים להתקיים על מנת שארוע יהא בגדר "תאונת דרכים", לפי רע"א 8061/95 עוזר נגד אררט, נ' (3) פד"י, 532, אין מתקיימים במקרה שבפנינו שלושה מרכיבים והם: מס' 3- שנגרם "עקב", מס' 4 "שימוש, מס' 6: "למטרות תחבורה" לענין המרכיב "עקב" מציין ב"כ המערערות שחייב להתקיים לא רק קשר סיבתי עובדתי אלא גם קשר סיבתי משפטי, כאחד. לענין השימוש טוען ב"כ המערערות כי האירוע המתואר איננו בבחינת שימוש במלגזה עפ"י הגדרת "שימוש" שבסעיף 1 לחוק הפלת"ד, לאחר תיקון מס' 8 לחוק, וכי המבחן שאמור לחול הוא המבחן התחבורתי, זאת משנוספה הדרישה שהשימוש ברכב יהא למטרות תחבורה. לטענת ב"כ המערערות אף לא אחד משלושת המרכיבים המפורטים לעיל נתקיים בעניננו ולכן אין הארוע בגדר תאונת דרכים. עוד מוסיף ב"כ המערערות וטוען שגם לפי החזקה החלוטה המרבה בדבר ניצול הכח המיכני של הרכב אין הארוע בגדר תאונת דרכים הואיל ובזמן התאונה לא היה ניצול בפועל של הכח המיכני של המלגזה, ומכל מקום זו שינתה את ייעודה. אין בידינו לקבל טיעוניו של ב"כ המערערות. ז. לענין המרכיב "עקב": נראה לנו שמנסיבות המקרה עולה קיומו של קשר סיבתי הן מבחינה עובדתית והן מבחינה משפטית, וכי הוכח שהארוע התרחש תוך "שימוש" במלגזה כרכב מנועי. המשיב מס' 1הפעיל מאמץ להזזת שיני המלגזה כדי שיתאימו לרוחבה הנדרש להרכבת הסל. פעולה זו היא חלק אינטגרלי מפעילות המלגזה שכן הסל שימש להובלת שני עובדים נוספים. המשיב מס' 1השתמש במלגזה, ללא הסל, לצורך הזזת פסולת וכדי לפלס דרך לעמודי התאורה. כאשר הגיע בסמוך לעמוד תאורה היה המשיב מס' 1יורד מן המלגזה, ומכוון בידיו את שיניה כדי שיתאימו להרכבת הסל. השימוש במלגזה הוא דו תכליתי והוא עונה על הדרישה של "עיקר ייעודו לשמש לתחבורה יבשתית". במקרה שבפנינו ייעודה של המלגזה הוא, בין היתר, להוביל גם את העובדים באמצעות הסל המורכב על שיניה, כשעובדים אלה שבסל, אמורים להגיע באמצעות המלגזה לעמוד התאורה לצורך הרכבת תאורה (רע"א 613/95 קרנית נ. נחום ואח'). יש לראות מכלול פעולות אלה כמיקשה אחת, ואין זה נכון להפריד ולבחון כל פעולה ופעולה כעומדת בפני עצמה. יש לשאול האם הפעולה נשוא הדיון כאן נכללת בפעילות הכוללת של המלגזה הרלוונטית לצורך מילוי ייעודה, והתשובה לשאלה זו בענייננו היא חיובית. ח. צודק ב"כ המשיבה מס' 2 בהפנותו בענין זה לדברי כב' הנשיא א. ברק בענין ע.א. 6000/93 עזבון המנוח קואסמה נ. רג'בי ואח’, נ' (3) פד"י, עמ' 661, בעמ' 672 סיפא, ועמ' 673 רישא: "מבחן הסיכון, כמבחן לקשר סיבתי- משפטי, קובע כי ניתן לראות בפעילות ברכב מנועי - בין שזה "שימוש" ברכב מנועי למטרות תחבורה על פי ההגדרה הבסיסית, ובין שזה אחד האירועים שהחזקות הרלוונטיות עוסקות בהם - כדבר אשר "גרם" לנזק הגוף, אם הנזק הוא בתחום הסיכון שהפעילות ברכב יצרה, ואשר בגינה ביקש החוק להטיל אחריות . סיכון זה משתנה, כמובן, על פי ההגדרות השונות של "תאונת דרכים" בתיקון מס' .8 טול את ההגדרה הבסיסית ("עקב שימוש ברכב מנועי למטרות תחבורה"). הסיכון שהגדרה זו באה למנוע הוא סיכון הנובע משימוש ברכב למטרות תחבורה. סיכון הוא איפוא סיכון תעבורתי, והמבחן הסיבתי - משפטי המתאים הוא זה הבוחן את הסיכונים שהשימוש התעבורתי ברכב יוצר. במסגרת ההגדרה הבסיסית יהיה עלינו איפוא להפעיל את מבחן הסיכון שעמדנו עליו בפרשת שולמן - תוך התאמתו לסיכון התעבורתי שהשימוש ברכב גורם המונח ביסוד ההגדרה הבסיסית". (ההדגשה שלנו.) במקרה שבפנינו התרחש הארוע כשהמשיב מס' 1 הפעיל מאמץ בידיו להזזת שיני המלגזה כדי לאפשר הרכבת הסל ששימש להובלת שני העובדים שעסקו בהרכבת תאורה על עמוד התאורה. יש לראות את הפגיעה במשיב מס' 1 כארוע שהתרחש תוך כדי הפעילות במלגזה, וכחלק ממנה. ט. עוד יש להפנות לדעת הרוב, מפי כב' השופט ח. אריאל, ב-רע"א 5738/97 + 6131/97 תעבורה נ. הסנה, תקדין עליון, כרך 99(3), תשנ"ט/תש"ס, פיסקה 9: "להבדיל ממטען רגיל ייעודו של הרכב הוא התנועה ממקום למקום. זוהי הפעולה אותה מבקש חוק הפיצויים לכסות. משכך, פעולה הבאה לסייע ולהבטיח פעולה הקשורה לסגולה זו מהווה מבחינה סיבתית משפטית שלב מקדים לשימוש ברכב, ובלבד שהיא נעשתה בקרבה עניינית ופיזית לרכב...... העובדה כי הפעולה הנדונה אינה ייחודית לשימוש ברכב אינה מעלה ואינה מורידה בענייננו". ובהמשכו של אותו עמוד: "הערך המוסף, ההופך פעולה כלשהי לשימוש ברכב היא העובדה שהפעולה מופנית ונעשית ברכב או כלפי הרכב, וחשוב מכך, הן נעשות לצורך השימוש העיקרי, קרי- נסיעה או הובלת נוסעים ומטען; לשון אחרת, נעשים "למטרות תחבורה". (ההדגשה שלנו). ובעמ' 6 של התקדין, פיסקה 11: "ככלל נראה לי שיש להתייחס להגדרה הכללית הראשונית של תאונת דרכים "... עקב שימוש ברכב מנועי למטרות תחבורה", באופן הגיוני וסביר, ללא פרשנות פורמלית, מלאכותית וצרה; שאם לא כן נגיע למסקנה שאינה הגיונית לפיה התנעה, שחרור בלם היד ופעולות אחרות שהן חלק כה אינטגרלי בנסיעה הן, כביכול, מחוץ לתחום הגדרת הנסיעה או שימוש ברכב, דבר שיהפוך את ההגדרה למצב של העדר מובן הגיוני ומעשי". ובעמ' 7 של התקדין, בפיסקה 12: "ומכאן העובדה כי הרכב במצב עמידה אגב השימוש בו אינה מעלה ואינה מורידה". י. העולה במקובץ מן האמור לעיל, שהעובדה שבזמן הארוע המלגזה לא היתה במצב נסיעה ומנועה לא פעל אין בה כדי להעלות או להוריד בהכרעת המחלוקת שבין הצדדים בעניננו. על מנת להשיב על השאלות שבמחלוקת אין להצטמצם ע"י בחינת עצם הפעולה של הזזת והרחבת שיני המלגזה, כעומדת בפני עצמה, זאת על מנת שנימנע ממתן הגדרה מלאכותית עליה מתריע כב' השופט ח. אריאל בפסק דינו הנ"ל, אלא כדבריו, יש לבחון האם מעשהו של המשיב מס' 1 נעשה ברכב או כלפי הרכב לצורך השימוש בעיקרי, ועל כך יש לדעתנו להשיב בחיוב שהרי הזזת שיני המלגזה נועדה להרכבת הסל שבאמצעותו הובלו שני העובדים במלגזה על מנת להרכיב את התאורה על עמודי התאורה. כפי שכבר ציינו יש לראות את המעשה שבעטיו נפגע המשיב מס' 1 כארוע שהתרחש במהלך פעולתה הכוללת של המלגזה. יא. לענין המרכיב של "למטרות תחבורה" נראה לנו כי בצדק מתבסס ב"כ המשיבה מס' 2על ע"א 3024/94 אלי יונאי נ' אררט, נ"א (5) פד"י, עמ' 208, שם נדון מקרה בו נפצע המערער, חקלאי שעסק בגידול פרחים, שעה שביקש לחבר מלגזה (מעמיס) לחלקו הקדמי של טרקטור שברשותו, וכאשר פירק מן הטרקטור את המשקולות ואת הבסיס נשמט הבסיס מידיו ואצבעותיו נלכדו בין הבסיס הנופל לבין המשקולות שהיו מונחות על משטח בטון בחזית הטרקטור שעמד ומנועו כבוי. (התיאור, שם, בעמ' 211- 212). השאלה שעמדה גם שם לדיון היתה האם עסקינן ב"תאונת דרכים", וביהמ"ש העליון השיב על כך בחיוב. כמו במקרה שבפנינו כך גם במקרה יונאי חלו הוראות תיקון מס' 8 של חוק הפלת"ד. כב' השופט ת. אור קבע במקרה יונאי, בעמ' 722, מול האות ג', כי: "המדובר בתאונה שאירעה תוך כדי פעולה אשר תכליתה היא עשיית שימוש תחבורתי - הובלת מטען - בכלי הרכב, ואשר היא חיונית לצורך הגשמת תכלית זו. אין, לענין זה, כל הבדל בין חיבור המעמיס לחלקו הקדמי של הטרקטור, לבין חיבור פלטפורמה או עגלה לחלקו האחורי. בשני המקרים, המדובר הוא בפעולה של שימוש ברכב למטרות תחבורה". כב' השופט ת. אור ממשיך ומציין, שם, בעמ' 222, מול האותיות ד' - ה', תוך התייחסות לפסק דין שניתן במקרה אחר שנדון בפני בית המשפט העליון (ע"א 4469/95 דראושה נ. אררט, נ' (3) פד"י, 475): "עולה מפסק הדין, כי אילו היה מדובר בפעולה הקשורה בייעוד התעבורתי של הטרקטור, היה מתקיים היסוד של "מטרות תחבורה" במובן החוק". יב. מהתם להכא: במקרה שבפנינו היתה המלגזה אמורה, בין היתר, לשמש גם להובלת אנשים, ופעולה זו נעשתה, בין היתר, ע"י הובלת שני העובדים בסל, כשלצורך הרכבתו על המלגזה (כדי לאפשר לעובדים להגיע באמצעות הסל לעמוד התאורה ולהרכיב את התאורה) היה על משיב מס' 1להזיז ולהרחיב את שיני המלגזה. מכאן שהשימוש במלגזה בעניננו היה למטרות תחבורה. יג. ב"כ המערערות צירף לטיעון המשלים את פסק דינו של ביהמ"ש העליון ע"א 2600/97 + ע"א 5168/97 איילון בע"מ נגד גאנם שניתן ביום 10.1.2000. עיינו בפסק הדין ואיננו סבורים שיש באמור בו כדי להביא למסקנה שונה במקרה הנדון בפנינו. בענין גאנם נקבע שכף הטרקטור הורמה באמצעות הכח המיכני של הטרקטור, אך התובע שם נפגע מפגיעת כבל חשמלי ונפל ארצה, כשמסקנת ביהמ"ש העליון היתה שאין קשר סיבתי משפטי בין ניצול הכח המנועי של הטרקטור לבין התאונה, הואיל ופגיעת התובע באה מחוטי החשמל ולא עקב שימוש בכח המנועי של הטרקטור. במקרה שבפנינו הנסיבות הקונקרטיות שונות הן, וכבר עמדנו על כך שלדעתנו הוכחו בעניננו כל המרכיבים שיש בהם כדי להוליך למסקנה שהמקרה הוא בגדר תאונת דרכים. יד. שלושת המרכיבים שפירטנו בפתח דברינו, ושעל קיומם חולק ב"כ המערערות, מתקיימים גם מתקיימים, ולדעתנו יש לאשר את מסקנתו של כב' השופט קמא לפיה נפגע המשיב מס' 1בתאונת דרכים כך שעל המערערות לשאת בפיצוי המגיע למשיב מס' 1בגין הנזקים שנגרמו לו בתאונה זו. טו. בפסק הדין שניתן ביום 7.1.99 חוייבו המערערות לפצות את המשיב מס' 1 בסכום של 000, 54 ש"ח בתוספת שכ"ט עו"ד . המשיב מס' 1יליד שנת 1946 ונכותו הצמיתה כפי שנקבעה ע"י רופאי הביטוח הלאומי היא בשעור של % 10 בגין הגבלה קלה בתנועות עמוד השדרה המותני. הוועדה הרפואית גם קבעה שאין מקום להפעלת תקנה 15, והמשיב מס' 1חזר לעבודה לאחר תקופת אי-כושר. פסק הדין בבימ"ש קמא ניתן ללא שמיעת ראיות לאחר הגשת מסמכים וסיכומים בכתב. הסכום המשוערך של תשלומי הביטוח הלאומי נכון למועד פסק הדין היה 106,49 ש"ח. כב' השופט קמא קבע את שיעור הנזק לפי אמדן גלובלי, ללא פירוט, לאחר שפירט את המרכיבים הרלוונטיים השונים ובהם, בין היתר, גם גילו של התובע, סוג הפגיעה, מהות עבודתו, נכותו, שכרו לפני התאונה ולאחריה, מידת הסיכון לפגיעה בהשתכרותו בעתיד במומו, במקרה של פרישה ממקום עבודתו, וכן הנזק שאיננו ממוני ותגמולי המל"ל שקיבל, וקבע בהתאם לכל אלה את שיעור הפיצוי, כאמור, באמדן כללי. טז. עיינו בהשגותיו של ב"כ המערערות כפי שצויינו בערעורו, ובמיוחד בעיקרי הטיעון המפורטים, עמ' 8- עמ' 10, ולא שוכנענו שיש מקום להתערבותנו. רשאי היה כב' השופט קמא לקבוע את הפיצוי על דרך של הערכה גלובלית. כותב כב' השופט בדימוס ד. קציר, בספרו: פיצויים בשל נזק גוף, מהדורה רביעית-1997, בעמ' 366: "המגמה של פסיקת סכומים גלובליים, במסגרת "הנזק הכללי " קיבלה תאוצה בדור האחרון, ובתי המשפט של הערכאה הראשונה אימצו לעצמם שיטה זו של פסיקה, בנסיבות שונות". ובהמשך , שם, בעמ' 369: "מגמה זו לא השתנתה בשנים האחרונות, ואף בהן התבונן בית המשפט שלערעור בסכום הכולל שנפסק, מתוך מגמה כללית לאשרו, שעה שנוכח לדעת שהוא סביר". יז. במקרה שבפנינו, סכום הפיצוי, כולל תשלומי הביטוח הלאומי, הוא בסדר גודל של כ-000, 104 ש"ח לערך, נכון למועד מתן פסק הדין. המשיב מס' 1היה בזמן ארוע התאונה כבן 46, והיה משך כ - 87 יום באי כושר עבודה מלא. הוא נפגע בגבו, ונכותו בגין הגבלה קלה של עמוד השדרה המותני הינה בשיעור של % 10 לצמיתות לפי קביעת המוסד לביטוח לאומי. איננו סבורים ששיעור הפיצוי הכולל שקבע כב' השופט קמא מופרז במידה שיש בה כדי להצדיק התערבותה של ערכאת הערעור. הקריטריונים שהציב לעצמו כב' השופט קמא לצורך הערכת הפיצוי הם אכן הרלוונטיים , וגם אם לא נפגע שכרו של המערער לאחר שחזר לעבודתו היתה בהחלט הצדקה לקחת בחשבון אפשרות של פגיעה בשכרו בעתיד, במומו, במקרה של פרישה ממקום עבודתו. יח. התוצאה מכל האמור לעיל היא שיש לדחות את הערעור הן בכל הנוגע לשאלת החבות והן בכל הנוגע לשאלת גובה הנזק, וכך אנו מחליטים. המערערות ביחד ולחוד, תשלמנה לכל אחד ואחד משני המשיבים הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד (כולל) בסכום של 000, 5 ש"ח בתוספת מע"מ כחוק שיישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום בפועל. תאונת דרכיםציוד מכני הנדסי (צמ"ה)מלגזההכרה בתאונת דרכים