הרחבת כביש ליד דירת מגורים

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא הרחבת כביש ליד דירת מגורים: התובע הנו הבעלים והמחזיק בדירת מגורים, הבנויה על חלק מחלקות אדמה,בכפר נחף. חלקות 77,78 בגוש 19125. הנתבעת התכוונה להרחיב את הכביש, הגובל את הגינה של התובע מצדה הצפוני. התובע התנגד למהלך, והנושא הובא להכרעת בית משפט זה. ביום 21/09/94, ניתנה החלטה ע"י ביהמ"ש השלום בעכו,( ב"ש 2733/93). לפיה יורחב הכביש, תיהרס הגדר הקיימת אשר תוזז 50 ס"מ לכיוון דרום. כמוכן, תבנה במקומה גדר בגובה 60 ס"מ . עלות ההריסה והבניה יבוצעו על חשבון מ"מ נחף. כן הוחלט כי המועצה תפצה את התובע, בגין נזקים אשר יגרמו לו עקב ביצוע העבודות. התובע צירף לתביעתו חוו"ד שמאי, ובה פירט נזקיו כגון: עקירת עצים, פירוק שער ברזל והריסת בור סופג. בהערכתו לא נכלל מרכיב הקרקע. השמאי העריך נזקיו בסך 12,700 ₪. פניות התובע לנתבעת לפצותו, לא נענו. הנתבעת הנה רשות מקומית של הכפר נחף. בפתח כתב הגנתה טענה לדחיית התביעה על הסף משני טעמים: 1. חוסר יריבות, המדובר בתביעה לפיצויים עבור נזקים עקב הפקעת תוואי כביש וסלילתו. חובת הפיצוי מוטלת על הועדה המקומית לתכנון ובניה (להלן: "הועדה "), לפי סע' 190 לחוק התכנון והבניה,תשכ"ה-1965 (להלן: "החוק") . 2. חוסר סמכות עניינית, ביהמ"ש המוסמך לדון בתביעה לפיצויים, הנו ביהמ"ש המחוזי בחיפה. לפי סע' 190 לחוק, ופקודת הקרקעות (רכישה לצורכי ציבור ), 1943 (להלן: "פקודת הקרקעות"). לטענתה חלק מהגינה נמצא בתוך תוואי כביש מס' 16. חלק זה הופקע, והבעלות בכביש הוקנתה לנתבעת. פניית התובע בעבר לבית המשפט , הייתה במסגרת בקשה לביטול צו הריסה מנהלי, לגבי גדרות שהוקמו בתוואי הכביש, הצו הוצא ע"י הועדה. הנתבעת טוענת, לאי תקיפות החלטת ביהמ"ש מיום 21/09/94, ככל שהעניין נוגע לחוקיות ההפקעה, היקפה והזכות לפיצויים. לטענתה ההחלטה ניתנה בחוסר סמכות עניינית. ועל כן, הנתבעת מכחישה שעליה לשלם פיצויים לתובע. הרחבת הכביש נעשתה לאחר ביצוע הליך ההפקעה, ובהתאם לסמכותה, ולא מכח החלטת ביהמ"ש. הנתבעת כופרת בחובתה לשלם פיצויים ע"פ חוו"ד השמאי. לדעתה, החוו"ד התבססה על כל תוואי הכביש, בעוד שהעבודות בוצעו על חלק ממנו. ולכן החוו"ד מופרזת בהערכתה הנזק שנגרם לתובע. מוסיפה הנתבעת, כי התובע עדיין פולש לתוך תוואי הכביש, ועל כן אין הוא זכאי לפיצוי עד אשר יסלק ידו מכל תוואי הכביש. טיעוני התובע לטענות ב"כ הנתבעת: לדבריו, בדיון בבית המשפט ב-21/09/94, הושגה פשרה שבה נכחו ראש המועצה, ומהנדס המועצה, לפיה המועצה תהרוס את הקיר, תבצע העבודות להרחבת הכביש, תוך תשלום פיצוי לתובע בגין הנזק, אשר עלול להיגרם עקב וכתוצאה מביצוע העבודות. לטענתו, המועצה חזרה בה מההסכם עמו, באשר לתשלום פיצויים. באשר לטענת חוסר יריבות; מדובר בתביעה נזיקית, תביעה לפיצוי בגין נזק רכוש שנגרם על ידי הנתבעת. הנתבעת לא הכחישה דבר הנזק, אך טוענת שחובת הפיצוי מוטלת על הועדה. טענת הנתבעת, כי התחייבות המועצה ניתנה שלא כדין, וכי להחלטת כב' השופט פלאח אין כל תוקף משפטי. לדבריו, יו"ר המועצה נכח בדיון, וקיימת לו הסמכות להתחייב מכח מעמדו ותפקידו. החלטת כב' השופט פלאח, באה לתת תוקף להסכם וההסדר אליו הגיעו הצדדים. הנתבעת הייתה חלק מאותו הליך שבמסגרתו ניתנה ההחלטה, בנוכחות נציגיה ובהסכמתם. תביעת התובע כאמור, בשל הנזק שנגרם על ידי הנתבעת, וכתוצאה מההפקעה. בהתאם לכך, הוראות סע' 190 לחוק המפנה אל פקודת הקרקעות (רכישה לצורכי ציבור), 1943, הקובעת כי חובת הפיצוי חלה על הרשות המפקיעה, היינו הועדה. המשמעות מכך, שהתובע פנה לביהמ"ש שלא מוסמך עניינית, לדון בתביעה כנגד בעל הדין המתאים. טיעוני הנתבעת: הנתבעת טוענת, כי הכביש העובר בחלקות התובע, הנו כביש מס' 16 על פי תוכנית המתאר המאושרת של הישוב נחף, התובע לא התייחס בטיעוניו למספר הכביש. לדבריו, הודעה על ההפקעה לפי סע' 5-7 לפקודת הקרקעות, פורסמה ביום 01/10/94, וכי הקניית תוואי הכביש לבעלות המועצה, פורסמה ברשומות ביום 26/07/95. לטענתו, כל הנזקים שנגרמו עקב הרחבת הכביש, הנם נזקים שנגרמו עקב ההפקעה. וכי סע' 190 לחוק, המפנה לפקודת הקרקעות, קובע כי חובת הפיצוי חלה על הרשות המפקיעה, קרי הועדה. בהתאם לכך, ולפי פקודת הקרקעות, הסמכות העניינית לדון בתביעה לפיצויים, נתונה לביהמ"ש המחוזי בחיפה. באשר להחלטת כב' השופט פלאח, לדבריו הנתבעת לא הייתה צד להליך. על כן, לא ניתן לחייב את הנתבעת. וכי לשופט פלאח לא הייתה כל סמכות לקבוע דבר לעניין הפיצוי, בהעדר סמכות עניינית. דיון: עיינתי בטענות הנתבעת, לרבות המסמכים המצורפים לה. כאשר מופקעת קרקע ועליה מבנים או מחוברים אחרים, המגדילים את שוויה, זכאי בעל זכות או טובת הנאה בה, לפיצוי גם בעד הפקעת המבנים או המחוברים. הזכות לקבל פיצויים בעד מחוברים, קיימת גם לגבי המחוברים לאותו שטח קרקע שניתן להפקעה ללא פיצויים. (אריה קמר,דיני הפקעת מקרקעין, מהדורה שישית-2001,עמ'392). הנתבעת טוענת כי הנזקים שנגרמו לתובע, עקב העבודות הנה אגב ההפקעה. ביצוע העבודות נערך על ידה. התובע אינו תובע פיצוי על עצם ההפקעה, אלא על הנזק שנגרם עקב העבודות, שביצעה הנתבעת בחלקתו. צודקת הנתבעת כי פיצוי עקב הפקעה, לפי סע' 190 לחוק, המפנה לפקודת הקרקעות, מוטל על הועדה המקומית לתכנון ובניה. משקבעתי כי מדובר בפיצוי עקב הפקעה, בית המשפט המוסמך לדון בתביעה הוא ביהמ"ש המחוזי. באשר להחלטת השופט פלאח, הנתבעת לא הייתה צד להליך ההסכמה. בדיון הנ"ל הועדה היא שתבעה את התובע, ההחלטה ניתנה ביום 21/09/94, במעמד ב"כ הועדה, המשיב וב"כ, ראש מועצה מקומית נחף, סאמי סרחאן שהסכים להסדר הנ"ל. ( החלטת כב' השופט פלאח, ב"ש 2733/93 עמ' 9). סעיף 193 לצו המועצות המקומיות (א) תשי"א 1950, חתימה על מסמכים מסויימים קובע: (א) חוזה, כתב התחייבות או תעודה אחרת מסוג שקבע השר ושיש בהם התחייבות כספית מטעם המועצה, לא יחייבוה אלא אם חתמו עליהם בשם המועצה, בצד חותמת המועצה, ראש המועצה וכן גזברה; לא היתה בהם התחייבות כספית כאמור, לא יחייבו את המועצה אלא אם חתמו עליהם בשם המועצה, בצד חותמת המועצה, ראש המועצה וכן מזכירה, ובאין מזכיר - עובד אחר של המועצה, הממלא את תפקיד המזכיר לפי החלטת המועצה. (ב) לגבי התחייבות כספית שהיא בתחומי הסכום שקבע השר, רשאי הגזבר, באישור המועצה, להסמיך עובד אחר של המועצה להשתמש בסמכויותיו לפי סעיף זה, יו"ר המועצה לא היה מוסמך לתת התחייבות בע"פ, ויש כאמור צורך בהתחייבות בכתב, לרבות חתימת הגזבר וכן חותמת המועצה. התחייבות זו של ראש המועצה, ניתנה על סמך התחייבות משוללת סמכות, ובטלה מעיקרה " void" , זהו פגם היורד לשרשו של המעשה. לאור האמור לעיל, התחייבותה של מ"מ נחף לא הייתה כדין. משכך, אין לי אלא לדחות את התביעה. יתכן ותרופתו של התובע היא בתביעה אישית כנגד מי שהתחייב כלפיו. בנסיבות העניין, אין צו להוצאות. הרחבת דרך / כבישמקרקעיןכביש