בגזר דינו עמד בית המשפט על כך שמדובר בעבירות רכוש חמורות שנעשו מתוך תכנון וארגון; על עברו הפלילי המכביד של המערער שהחל את הסתבכותו בפלילים עוד בהיותו נער וכבר הספיק לרצות מספר עונשי מאסר ואף ביצע את העבירות הנ"ל בעת שמאסר מותנה תלוי ועומד נגדו. קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא השפעת עבר פלילי בערעור על חומרת העונש: השופט י' עמית: ערעור על גזר דינו של בית המשפט המחוזי בבאר שבע (השופט נ' זלוצ'ובר) בת"פ 8232/09 מיום 18.3.2010, בגדרו הושתו על המערער 66 חודשי מאסר לריצוי בפועל, 12 חודשי מאסר על תנאי ופיצוי למתלונן בסך 10,000 ₪. 1. המשיב, יליד 1984, הורשע על פי הודאתו במסגרת הסדר טיעון במסגרת כתב אישום מתוקן בעבירות של החזקת מכשירי פריצה לפי סעיף 409 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין); התפרצות לפי סעיף 406(ב) לחוק; ושוד לפי סעיף 402(א) לחוק. על פי המתואר באישום הראשון, רכש המערער והחזיק יחד עם שני אחרים (להלן: האחרים) במספר מכשירי פריצה ייעודיים שנועדו לפתיחה שקטה של מנעולי צילינדר - עבירה של החזקת מכשירי פריצה לפי סעיף 409 לחוק. על פי המתואר באישום השני, המערער והאחרים פרצו ביום 3.8.2009 לדירה באשקלון, וגנבו ממנה 4000 דולר; 4000 ₪; 6 טבעות זהב; 4 תליוני זהב; 12 שרשראות מזהב חלקן משובצות יהלומים; 12 זוגות עגילי זהב, חלקם משובצים יהלומים; 7 צמידי זהב וכסף; מצלמת וידאו; ושתי מצלמות סטילס - עבירה של התפרצות לפי סעיף 406(ב) לחוק. לא למותר לציין כי הרכוש לא נתפס. על פי המתואר באישום השלישי, המערער והאחרים פרצו ביום 23.8.2009, לדירה באשקלון, נעלו את דלת הכניסה מבפנים, וגנבו כסף מזומן; שעון מזהב; 7 טבעות זהב, חלקן משובצות יהלומים; 15 שרשראות מזהב, חלקן עם תליונים; שלושה סטים של צמידים, עגילים ותליונים מזהב משובצים יהלומים; ומצלמה. כאשר בעל הבית (להלן: המתלונן) ובנו חזרו לדירה, הם ניסו לפתוח את הדלת באמצעות מפתח, ומשלא עלה הדבר בידם, החלו לצלצל בפעמון הדלת ונקשו בה. המערער והאחרים עטו על ראשיהם מגבות, על מנת למנוע את זיהויים, ופתחו את דלת הדירה במפתיע תוך שהם שועטים לעבר המתלונן ובנו, מפילים אותם ארצה ונאבקים בהם ולאחר מכן  נמלטו מן המקום עם הרכוש שגנבו. כתוצאה מן האמור לעיל, נחבל המתלונן ונזקק לטיפול רפואי. בגין אישום זה הורשע המערער בעבירה של שוד לפי סעיף 402(א) לחוק. לא למותר לציין כי הרכוש לא נתפס. 2. במהלך שמיעת הראיות הגיעו הצדדים להסדר טיעון לפיו יודה המשיב במיוחס לו בכתב האישום המתוקן והתביעה תעתור למאסר לתקופה של 66 חודשי מאסר בפועל כולל מאסר מותנה של 12 חודשים שהיה תלוי ועומד כנגד המערער. 3. בגזר דינו עמד בית המשפט על כך שמדובר בעבירות רכוש חמורות שנעשו מתוך תכנון וארגון; על עברו הפלילי המכביד של המערער שהחל את הסתבכותו בפלילים עוד בהיותו נער וכבר הספיק לרצות מספר עונשי מאסר ואף ביצע את העבירות הנ"ל בעת שמאסר מותנה תלוי ועומד נגדו. מנגד, התחשב בית המשפט בהודאתו של המערער; מכך שלא התכוון מלכתחילה לבצע עבירת שוד; מעדי האופי שהעידו לזכות המערער ומהקשיים שחווה בתקופת התבגרותו. לסופו של יום גזר בית המשפט על המשיב שישים ושישה חודשי מאסר בפועל והפעיל בחופף את המאסר המותנה בן 12 חודשים שהיה תלוי ועומד כנגד המערער. 4. בערעור שלפנינו השיג המערער על חומרת העונש. לטענתו, שגה בית משפט קמא משהשית עליו את העונש המקסימלי שנקבע בהסדר הטיעון;  העונש שהושת עליו אינו מידתי ביחס לעונש של 44 חודשי מאסר בפועל שנגזרו על שני הנאשמים האחרים; וכי בית המשפט לא נתן מספיק משקל לכך שלא התכוון במסגרת האישום השלישי לבצע עבירת שוד. 5. בדיון שהתקיים ביום 7.12.2011 נעתרנו לבקשת המערער ודחינו את הדיון לתקופה של מספר חודשים על מנת לאפשר למערער להציג תמונה של כיוון שיקומי מועיל, ומבלי שיהא בכך כדי לטעת מסמרות לגבי העתיד. כן הורינו לשירות המבחן להגיש תסקיר מעודכן באשר למצבו של המערער. 6. בדיון שהתקיים ביום 17.5.2012 הציג המערער בפנינו מסמכים המעידים על היותו נקי מסמים, ותעודות מתעודות שונות, המעידות על הישגים בלימודים ועל השתתפותו בהצלחה בקורסים ובקבוצות טיפוליות שונות כמו לימודי יהדות, סדנא לניהול תקציב המשפחה וכיו"ב. עם זאת, שירות המבחן לא בא בהמלצה לגבי המערער. תסקיר המבחן ציין לשבח את המוטיבציה של המערער להירתם להליך הטיפולי כמו גם את השתלבותו בסדנא לטיפול בכעסים ובקבוצה למניעת אלימות, אך הצביע על כך שלמערער דפוסי התנהלות עבריינים המתבטאים בצורך לסיפוק מיידי וקושי לראות במעשיו פגיעה באחר. לסופו של יום, התרשם שירות המבחן כי המערער אינו מכיר בעומק הבעייתיות בחייו בשלב זה, וכי לא ניכרת אצלו נכונות להשתלב בתהליך טיפולי מתמיד. 7. דין הערעור להידחות. אקדים ואזכיר כי אין דרכה של ערכאת ערעור להתערב בחומרת העונש אלא במקרים חריגים של סטייה ממדיניות הענישה הראויה, ולא זה המקרה שבפנינו. על אחת כמה וכמה נכונים הדברים, כאשר העונש שהושת נמצא בגדרו של הסדר הטיעון. 8. למעלה מן הצורך אומר כי איני רואה ממש בטענת המערער להפלייה בינו לבין הנאשמים האחרים, ולו מן הטעם שבמסגרת הסדר הטיעון נמחק כנגד הנאשמים האחרים האישום השלישי והעיקרי של עבירת השוד. לכך יש להוסיף את עברו הפלילי המכביד של המערער מעת היותו נער ולאורך כעשר שנים, בגינן הספיק לרצות כבר ארבעה מאסרים בפועל. מבלי להידרש לכל תג ותג בעברו הפלילי של המערער אציין כי הוא כולל תקיפת שוטר בעת מילוי תפקידו; תקיפה בתנאים מחמירים; איומים; תקיפה הגורמת חבלה של ממש; שתי עבירות של שוד מזוין, עבירות של בריחה ממשמר חוקי; הפרעה לשוטר בעת מילוי תפקידו; שתי עבירות של תקיפת שוטר בעת מילוי תפקידו; איומים; ותגרה במקום ציבורי. פגיעתו של המערער בציבור רעה עוד מימי בחרותו ונראה כי לא למד ולא שנה ולא הפנים את לקחו, ולמרות עונשי המאסר שהושתו עליו, חזר לסורו. בעבירות ההתפרצות יש כדי לערער את הביטחון האישי של הציבור ואת התחושה של "ביתי הוא מבצרי". קם אדם בבוקרו של יום וכשחוזר לביתו בסוף עמל יומו הוא מוצא כי חדרו לפרטיותו ונטלו את רכושו ואת חפציו שאותם צבר בזיעת אפו ומיטב כספו. מי ימוד את עוגמת הנפש, הרוגז וחסרון הכיס הנגרמים לציבור שנפגע מאותן עבירות גניבה והתפרצות. ובכלל, בעבירת התפרצות טמון פוטנציאל להתפתחות אלימה, והיא יכולה להתגלגל בנקל לעבירת שוד ואלימות, והמקרה שבפנינו אך יוכיח. בעבירות מעין אלה, שומה על בתי המשפט להגן על הציבור מפני פגיעתו הרעה של המערער ושכמותו. 9. אכן, המערער נמצא כיום בעיצומו של תהליך שבסופו, כך יש לקוות, יותיר מאחוריו את קופת השרצים שהספיק לצבור. אולם הדרך השיקומית עדיין ארוכה, ולא בכדי נמנע שירות המבחן מלבוא בהמלצה בעניינו של המערער. אשר על כן, אמליץ לחברי לדחות את הערעור. ש ו פ ט השופט נ' הנדל: אני מסכים. ש ו פ ט השופט א' רובינשטיין: לא בלי התלבטות החלטתי להצטרף לעמדת חברי השופט עמית. אמנם, שירות המבחן התרשם - ואני מכבד כמובן עמדתו, כסמן שיקומי של המערכת על-ידי המערער - שלא נעברה כל "כברת הדרך הנפשית" הדרושה, מבחינת נטילת האחריות. עם זאת סבורני כי יש לברך על הצעדים שעשה המערער. בבית האסורים, אמנם במאסר חמישי וכל כולו בן עשרים ושמונה בלבד, התנהגותו תקינה ללא חריגות, ובהקשר זה עיינתי גם בתעודות שהגיש באשר לקורסים שעבר שם, בתחום התורני ובמתמטיקה, לרבות הצטיינות, והתרשמתי לטובה. שקלתי איפוא אם אין מקום להפחתת מה מעונשו, כדי לעודדו להתמיד בדרך טובה; ואולם, בסופו של יום לא ראיתי מקום לחלוק על חברי, נוכח חומרת העבירות והעבר המכביד. לא אחת נזדמן לנו, כשופטים, להידרש לתסכול הנורא של מי שמוצא את ביתו גזול על-ידי פורצים, וזר זד אוכל את יגיעו. ועם זאת, ככל שיתמיד המערער בדרך החדשה שבה החל במאסרו זה, הדעת נותנת, בלא שאטע מסמרות, כי הדבר יעמוד לזכותו בעתיד, ואני מייחל ומאחל כי יגיע לתובנות טובות ולתרגומן הלכה למעשה. ש ו פ ט הוחלט כאמור בפסק דינו של השופט י' עמית. משפט פליליעבר פליליערעור