העבירות המיוחסות לנאשמים בכתב האישום הן עבירות מסוג עוון. סעיף 9 (א)(3) לחוק סדר הדין הפלילי, (נוסח משולב), התשמ"ב - 1982, (להלן: "חוק סדר הדין הפלילי"), קובע כי תקופת ההתיישנות לעבירות מסוג עוון הינה בת חמש שנים: "אין להעמיד אדם לדין בשל עבירה אם עברו מיום ביצועה … בעוון - חמש שנים…". סעיף 9 (ג) לחוק סדר הדין הפלילי קובע, כי בנסיבות בהן נערכה חקירה או הוגש כתב אישום או התקיים הליך משפטי, יתחיל מניין התקופות מיום ההליך האחרון, וכלשון הסעיף: "בפשע או בעוון אשר תוך התקופות האמורות בסעיף קטן (א) נערכה לגביהם חקירה על פי חיקוק או הוגש כתב אישום או התקיים הליך מטעם בית המשפט, יתחיל מניין התקופות מיום ההליך האחרון בחקירה או מיום הגשת כתב האישום או מיום ההליך האחרון מטעם בית המשפט, הכול לפי המאוחר יותר". קראו את ההחלטה להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא התיישנות עבירות עוון: 1. לפני בקשה לביטול כתב האישום שהוגש כנגד שני הנאשמים מחמת התיישנות העבירות בהן הם מואשמים, (להלן :"הבקשה"). 2. כתב האישום מייחס לנאשמת 1 עבירות על סעיפים 2(א)(2) ו-4 לחוק עובדים זרים, תשנ"א - 1991, (להלן: "חוק עובדים זרים") ולנאשם 2 - עבירה על סעיפים 4 ו- 5 וסעיף 2(א)(2) לחוק עובדים זרים. לטענת המאשימה, כאמור בכתב האישום המתוקן - הנאשמת 1 העסיקה ביום 23.7.03 עובד זר שלא עפ"י היתר כדין; והנאשם 2 שהיה בתקופה הרלוונטית מנהל בנאשמת 1, הפר לדידה את חובתו לפקח ולעשות ככל האפשר למניעת העבירה לכאורה שביצעה הנאשמת 1. מלכתחילה, הוגש כתב האישום ביום 17/8/08 וזאת, כנגד הנאשמת 1 בלבד. לאחר מכן, ביום 7.1.09, הוגש כתב אישום מתוקן ורק אז צורף נאשם 2 לכתב האישום. אין מחלוקת בין הצדדים לגבי העובדה שביום 1.11.05 הוטל קנס מנהלי על נאשמת 1, בגין העבירות נשוא כתב האישום. 3. לטענת הנאשמים, יש לבטל את כתב האישום כנגדם מחמת התיישנות. לטענתם, העבירות המיוחסות להם הן עבירות מסוג עוון, כשתקופת ההתיישנות לעבירות מסוג זה היא בת 5 שנים. העבירות בוצעו לכאורה ביום 23.7.03. לכן, בתום 5 שנים, דהיינו ב- 23.7.08, התיישנו העבירות. מכיון שכתב האישום המקורי הוגש רק ביום 17.8.08 וכתב האישום המתוקן הוגש ביום 7.1.09, מדובר בכתב אישום שהוגש לאחר שהתיישנו העבירות ולפיכך, יש לבטלו מחמת התיישנות העבירות כאמור. ביחס לנאשם 2, מוסיף וטוען ב"כ הנאשמים, כי כלל לא התקיים בעניינו הליך מנהלי. המאשימה לא שלחה לו הודעת קנס, ועקב כך, הוא לא יכל היה לבקש לבטל את הקנס ו/או להישפט בגין עבירה זו. לדידו, יש לבחון את תקופת ההתיישנות לגביו, בנפרד מהנאשמת 1. 4. לטענת המאשימה, תקופת ההתיישנות לא חלפה לגבי העבירות בהן מואשמים שני הנאשמים. לטענת בא כוחה, לפי הוראת סעיף 22א(ב) לחוק העבירות המינהליות, התשמ"ו - 1985, (להלן:"חוק העבירות המינהליות"), מנין תקופת ההתיישנות נעצר במועד הטלת הקנס על הנאשמת 1, דהיינו ביום 1.11.05, לדידו, לפי הוראת סעיף 22א(ב) לחוק עבירות מינהליות, מועד הטלת הקנס הוא מועד ההעמדה לדין והחל ממועד זה מתחיל מחדש מניין תקופת ההתיישנות. עוד טען ב"כ המאשימה, כי גם בקשת הנאשמת 1, ביום 3.10.06 להישפט, הפסיקה את מרוץ ההתיישנות. לפיכך, לטענת ב"כ המאשימה, לגבי נאשמת 1, העבירות נשוא כתב האישום לא התיישנו. באשר לנאשם 2, לטענת ב"כ המאשימה, נושא משרה בחברה "מוחזק כמי שהפר חובתו" והאישום נגדו נלווה לאישום נגד התאגיד. במקרה דנן, כיון שהאישום נגד הנאשמת 1 לא התיישן, הרי שגם האישום כנגד נאשם 2 הנלווה לו, לא התיישן. 5. לאחר שנתתי דעתי לטענותיו של כל צד, מצאתי כי יש לדחות את הבקשה לגבי נאשמת 1 ולקבלה לגבי נאשם 2. העבירות המיוחסות לנאשמים בכתב האישום הן עבירות מסוג עוון. סעיף 9 (א)(3) לחוק סדר הדין הפלילי, (נוסח משולב), התשמ"ב - 1982, (להלן: "חוק סדר הדין הפלילי"), קובע כי תקופת ההתיישנות לעבירות מסוג עוון הינה בת חמש שנים: "אין להעמיד אדם לדין בשל עבירה אם עברו מיום ביצועה … בעוון - חמש שנים…". סעיף 9 (ג) לחוק סדר הדין הפלילי קובע, כי בנסיבות בהן נערכה חקירה או הוגש כתב אישום או התקיים הליך משפטי, יתחיל מניין התקופות מיום ההליך האחרון, וכלשון הסעיף: "בפשע או בעוון אשר תוך התקופות האמורות בסעיף קטן (א) נערכה לגביהם חקירה על פי חיקוק או הוגש כתב אישום או התקיים הליך מטעם בית המשפט, יתחיל מניין התקופות מיום ההליך האחרון בחקירה או מיום הגשת כתב האישום או מיום ההליך האחרון מטעם בית המשפט, הכול לפי המאוחר יותר". סעיף 22א(ב) לחוק העבירות המנהליות קובע כי יראו את מועד הטלת הקנס כמועד העמדה לדין, וכלשון הסעיף: "לעניין התיישנות עבירה כאמור בסעיף 9 לחוק סדר הדין הפלילי או בכל חיקוק אחר הקובע מועד התיישנות עבירה, לפי העניין, יראו את מועד הטלת הקנס כמועד ההעמדה לדין, ואולם אין במועד הקבוע בסעיף 9 לחוק סדר הדין הפלילי או בחיקוק כאמור, לפי העניין, כדי למנוע הגשת כתב אישום נגד מי שביקש להישפט לפי חוק זה או להמיר כתב אישום בקנס מינהלי, אף אם עבר אותו מועד". 6. לגבי נאשמת 1 אכן, כטענת ב"כ המאשימה, מניין תקופת ההתיישנות מיום ביצוע העבירה נעצר ומתחיל מחדש במועד הטלת הקנס. התקופה שחלפה מיום ביצוע העבירה ועד להטלת הקנס המנהלי נמחקת כאילו לא חלפה כלל והמניין מתחיל מלכתחילה, (בהקשר זה ראה: יעקב קדמי על סדר הדין בפלילים חלק שני כרך א' (תשס"ט) עמ' 1320). בענייננו, ביום 1.11.05, הוטל על הנאשמת 1 קנס מנהלי בגין העבירות המנויות בכתב האישום. לכן מניין תקופת ההתיישנות מתחיל מחדש במועד זה ומשכתב האישום כנגדה הוגש ביום 17.8.08 וכתב האישום המתוקן הוגש ביום 7.1.09, לא חלפה כלל במועד הגשתם תקופת ההתיישנות בת 5 השנים. לא זו אף זו - גם בקשת הנאשמת 1 מיום 3.10.06 להישפט על העבירות המנויות בכתב האישום, גם היא מפסיקה את מרוץ ההתיישנות, שכן זהו "ההליך האחרון בחקירה". לאור האמור ומשלא חלפה תקופת ההתיישנות לגבי העבירות בהן מואשמת הנאשמת 1, הבקשה לגבי הנאשמת 1 נדחית. 7. לגבי נאשם 2 חוק עבירות מנהליות לא חל על נושאי משרה ומטעם זה, לא הוטל עליו קנס מנהלי. תקנה 1 לתקנות העבירות המינהליות, (קנס מינהלי - עובדים זרים), התשנ"ב - 1992, מפרטת אילו הוראות בחוק עובדים זרים הן עבירות מנהליות ולשונה: "עבירה על הוראה מהוראות סעיפים 2 עד 4 ו - 6(ה) לחוק עובדים זרים, תשנ"א - 1991 (להלן - החוק), היא עבירה מינהלית". ההוראות בחוק עובדים זרים שעניינן הטלת אחריות על נושאי משרה מנויות בסעיף 5 לחוק, ולא בסעיפים שצויינו בתקנה 1 לתקנות העבירות המנהליות, (שצוטט לעיל), ולשונן: 5(א) נושא משרה חייב לפקח ולעשות כל שאפשר למניעת עבירות כאמור בסעיפים 2 עד 4 בידי התאגיד או בידי עובד מעובדיו; המפר את חובתו כאמור, דינו - קנס כקבוע בסעיף 61(א)(2) לחוק העונשין, תשל"ז-1977; לענין סעיף זה, "נושא משרה" - מנהל פעיל בתאגיד, שותף, למעט שותף מוגבל, ופקיד שחובתו מטעם התאגיד היא לפעול לקיום חובות התאגיד לפי הסעיפים האמורים. (ב) נעברה עבירה לפי סעיפים 2 עד 4 בידי התאגיד, חזקה היא שנושא משרה הפר חובתו האמורה בסעיף זה, אלא אם כן הוכיח שנהג בלא מחשבה פלילית ובלא רשלנות ושעשה כל שאפשר כדי למנוע את העבירה. 8. כאמור, הנאשם 2 הוסף כנאשם לכתב האישום המתוקן, רק ביום 7/1/2009. משלא הוטל עליו קנס מנהלי, שכן כאמור לא מדובר בעבירה מנהלית כנגדו ומשלא נטען על ידי המאשימה כי התקיים לגביו גורם כלשהו, כאמור בסעיף 9 (ג) לחוק סדר הדין הפלילי, המאפשר הארכת תקופת התיישנות העבירה הנטענת כנגדו, (כגון חקירה בעניינו), הרי שיש לבחון כמה זמן חלף ממועד ביצוע העבירה הנטענת בכתב האישום ועד מועד הגשת כתב האישום. כיון שחלפו יותר מ- 5 שנים ממועד ביצוע העבירה הנטענת - 23/7/03 ועד מועד הגשת כתב האישום המתוקן כנגד נאשם 2 - 7/1/09, לפיכך, על פי סעיף 9(א)3 לחוק סדר הדין הפלילי, התיישנו העבירות הנטענות כנגדו ולכן הבקשה לביטול כתב האישום מחמת התיישנות מתקבלת לגביו. 9. טענת המאשימה לפיה כתב האישום כנגד נאשם 2 הוא "נלווה", "מחובר בטבורו" לכתב האישום כנגד הנאשמת 1, אין בה כדי לאפשר הארכת תקופת ההתיישנות כנגד הנאשם 2. אכן, האישום נגד נאשם 2 "קשור בטבורו" לאישום נגד נאשמת 1, אך אין בכך כדי להתגבר על התנאי המוקדם של עמידה בתנאי תקופת ההתיישנות, אותם יש לבחון לגבי כל נאשם בנפרד. במועד הגשת כתב האישום נגד נאשם 2, חלפה כבר תקופת ההתיישנות של העבירות הנטענות כנגדו וזאת, גם אם הוא היה "הנאשם העיקרי" ולא "נלווה" בלבד. האירוע שניתק את מנין תקופת ההתיישנות לגבי נאשמת 1 - הטלת הקנס המנהלי, לא חל על נאשם 2. בעפ"א 14/06, ניסים סבן - מדינת ישראל, משרד התעשיה המסחר והתעסוקה, פסק דין מיום 9/1/07, (טרם פורסם), (עתירה בענין זה לבג"ץ נדחתה ביום 14/6/07: בג"ץ 4467/07, ניסים סבן נ' בית הדין הארצי לעבודה ואח'), (להלן: "פרשת סבן"), נקבע: "הודעה על הטלת קנס בגין עבירה מנהלית לפי חוק העבירות המנהליות... כמוה ככתב אישום בלבוש מנהלי... ביקש הנקנס להישפט הופך הודעת הקנס, ככתבה וכלשונה, לכתב אישום בהליך הפלילי שיינקט כנגד הנקנס". (ההדגשה שלי - א.ל.). מהלכת פרשת סבן עולה, כי הטלת הקנס מהווה אירוע שמנתק את תקופת ההתיישנות, רק לגבי "הנקנס" עצמו, דהיינו, בענייננו, רק לגבי הנאשמת 1 ולא לגבי נאשם 2 שלא ניתן היה לקנוס אותו על פי חוק עבירות מנהליות וממילא, הוא גם לא נקנס בפועל. 10. לפיכך, הבקשה נדחית לגבי נאשמת 1 ומתקבלת לגבי נאשם 2. כתב האישום כנגד נאשם 2 יבוטל כמבוקש. משפט פליליעווןהתיישנות