סעיף 13ד (ג) לחוק הגנת הצרכן קובע :     "חוזה בעסקה מתמשכת יסתיים בתוך שלושה ימי עסקים מיום שנמסרה הודעת ביטול לפי הוראות סעיפים קטנים (א) ו-(ב).... במועד הביטול יפסיק העוסק את הספקת הטובין או השירותים, ולא יחייב את הצרכן בתשלומים בעד טובין או שירותים שניתנו לאחר מועד הביטול". הנתבעת הפרה הוראות הסעיף, שעה שלא ביטלה החוזה בתוך שלושה ימים מיום מסירת ההודעה על ידי התובע. קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא חוק ביטול עסקה מתמשכת עם בזק: התובע הגיש תביעה לקבלת פיצויים לדוגמא בהתאם לסעיף 31א לחוק הגנת הצרכן, תשמ"א - 1981. רקע התובע התקשר עם הנתבעת בחודש אוגוסט 2010 בעסקה לקבלת שירותי אינטרנט. לאחר יומיים של ניסיון חזר בו התובע ופנה בבקשה להתנתק מיידית מהשירות. לטענת התובע, בשיחה זו הודיע נציג הנתבעת כי הניתוק בוצע. לאחר כ- 3 חודשים, פנה אליו נציג הנתבעת והודיע לו כי תקופת הניסיון עומדת להסתיים וכך למד כי למעשה לא נותק. התובע ביקש פעם נוספת להתנתק, אך הוסבר לו כי אין זה בסמכות נציג השירות לנתקו. משכך פנה התובע שוב למוקד הנתבעת וביקש לנתקו משירותיה. הנציג עימו שוחח אישר, כך לטענת התובע, כי הניתוק לא בוצע וכי הוא מנתקו מיידית. על אף האמור לעיל, חודש לאחר מכן חויב התובע בכרטיס האשראי שלו בסכום של 12.81 ₪. בשיחה נוספת הובהר לתובע כי החיוב הוא לתקופה שלפני הודעת הביטול. התובע שלח הודעת פקס עם בקשת ביטול, אך עד ליום הגשת התביעה טרם הושב לו כספו, זאת על אף שמדובר בשירות שלא נצרך על ידו. לטענת הנתבעת, על פי המופיע ברישומיה, התובע פנה ביום 18.8.10, כשבוע לאחר הצטרפותו לחבילה אל הנתבעת וביקש לנתקו מן החבילה, אולם בשל טעות אנוש של נציג הנתבעת שטיפל בפנייתו לא נותק מהחבילה במועד האמור. לטענת הנתבעת, לאחר בקשת הניתוק הנ"ל, עשה התובע שימוש בחבילה שלוש פעמים ובסה"כ כ- 15 שעות גלישה. כלומר, טוענת הנתבעת, התובע ידע כי לא נותק מהשירות. התובע הכשיל הנתבעת בכך שלא פנה להעמידה על טעותה, למרות שידע על הטעות, ובחר לפנות בשנית לנציג הנתבעת רק ביום 20.12.10. בפניה זו נבדקה טענתו והסתבר כי הצדק עם התובע, ומשכך התובע נותק מהשירות מיידית. למרות שנותק, חויב התובע בטעות בחודש ינואר 2011 על סך 12.81 ₪ בגין התקופה שלפני ביטול החבילה. כשהפנה התובע את תשומת לב הנתבעת לטעותה זו, נשלח אליו זיכוי בגין הסכום האמור. לטענת הנתבעת, התובע אינו זכאי לתבוע פיצוים לדוגמא מכוח סעיף 31א לחוק מאחר ולא שלח בקשה בכתב לנתבעת כנדרש בסעיף 31א(ב), אלא פנה בשיחת טלפון בלבד. דיון כעולה מהמקובץ נראה כי אין מחלוקת עובדתית מהותית בין הצדדים. השאלה בענייננו הינה האם על הנתבעת לפצות התובע בגין הפרות שהפרה כלפיו, הגם שהפרות אלו נעשו, לטענתה, בטעות ובתום לב. יצוין כי מדובר בשתי טעויות שונות שנעשו לגבי אותה עסקה - האחת בדבר ניתוק התובע משירותי הנתבעת והשנייה בדבר חיובו לאחר ביצוע הניתוק. ברע"א 2701/97, מדינת ישראל נ' צ'רטוק פ"ד נו(2) 876, כותב כבוד הנשיא א' ברק (כתוארו אז) לגבי תכליתו של חוק הגנת הצרכן: "תכלית החוק. אין חולק בדבר תכלית זו. עיקרה "...להשליט אורחות התנהגות על המגזר העסקי ולקבוע כללי משחק הוגנים ביחסים שבין הצרכן לעוסק. החוק בא להבטיח כי העוסק לא ינצל את מעמדו הכלכלי העדיף על-מנת להתעשר שלא כדין על חשבונו של הצרכן" (ע"א 1977/97 ברזני נ' בזק החברה הישראלית לתקשורת בע"מ [7], בעמ' 598)". חוק הגנת הצרכן, תשמ"א - 1981 קבע בענייננו כדלקמן: סעיף 13ד (ג) :     "חוזה בעסקה מתמשכת יסתיים בתוך שלושה ימי עסקים מיום שנמסרה הודעת ביטול לפי הוראות סעיפים קטנים (א) ו-(ב).... במועד הביטול יפסיק העוסק את הספקת הטובין או השירותים, ולא יחייב את הצרכן בתשלומים בעד טובין או שירותים שניתנו לאחר מועד הביטול". אין חולק כי הנתבעת הפרה הוראות הסעיף, שעה שלא ביטלה החוזה בתוך שלושה ימים מיום מסירת ההודעה על ידי התובע. מאחר והודעת הביטול נעשתה, כך לגרסת הנתבעת, ביום 18.8.10, הרי שלא היה מקום לחייב התובע בגין סכומים כלשהם, בייחוד נוכח העובדה כי מדובר עדיין בתקופת הניסיון, בה לא צריך היה לעמוד בתשלום כלשהו וכן כי החיוב נעשה לאחר הניתוק. ואכן, הנתבעת זיכתה את התובע בגין הסכום שחויב שלא לצורך, אלא שזיכוי זה נעשה רק לאחר הגשת התביעה. סבורה אני כי יש להגן על הצרכן מחיוב שרירותי של ספק השירות, תוך ניצול העובדה כי בידי הספק הרשאה לחיוב כרטיס האשראי של הלקוח. הגם אם חיוב זה נובע מטעות כנה, אין להשלים עם טעויות מסוג זה. לא ניתן לקבל מצב שבו צרכן חסר אונים מוצא עצמו מנסה שוב ושוב להביא את החברה לנתקו מן השירות שאינו חפץ בו עוד. סעיף 31א לחוק דן בעניין קביעת פיצויים לדוגמא. "31א. (א) נקשרה עסקה בין עוסק לצרכן והעוסק הפר, בקשר לאותה עסקה, הוראה מההוראות המפורטות להלן, רשאי בית המשפט לפסוק, בשל אותה הפרה, פיצויים שאינם תלויים בנזק (בסעיף זה - פיצויים לדוגמה), בסכום שלא יעלה על 10,000 שקלים חדשים: ..... (2ב) ביקש צרכן לבטל עסקה מתמשכת באמצעות הודעת ביטול לפי הוראות סעיף 13ד - והעוסק המשיך לחייב את הצרכן בתשלומים בשל העסקה, בניגוד להוראות אותו סעיף". עם זאת, סעיף 31א (ב) לחוק מסייג הגשת תביעות פיצויים לדוגמא בקובעו כי - 31א (ב) "לא תוגש נגד עוסק תביעה לפיצויים לדוגמה לפי סעיף קטן (א), אלא לאחר שהצרכן שלח או מסר בקשה לפי אותו סעיף קטן, בכתב, לרבות באמצעות תקשורת אלקטרונית; לעניין פסקה (2ב), די אם הצרכן מסר הודעת ביטול בכתב כאמור בסעיף 13ד(א)(2) ו-(ב); ולעניין פסקה (4), די אם הצרכן ביטל את העסקה כאמור בסעיפים 14א(ג) ו-14ג(ג)". (ההדגשה שלי - א.ר). התובע פנה לנתבעת בכתב לראשונה ביום 16.1.11 עת שלח פקס "הודעה על ביטול מנוי". הודעת הפקס נשלחה לאחר שהניתוק כבר בוצע ולאחר שהתובע חויב בשגגה. אין לקבל את טענת הנתבעת כי התובע הכשילה מלתקן טעותה, שעה שידע כי לא נותק ופנה לנתבעת רק ביום 20.12.10. עדיפה בעיני גרסת התובע, כי כלל לא ידע שהוא עדיין מחובר ולכן לא פנה בשנית בבקשת ניתוק עד שקיבל שיחת הטלפון מנציג הנתבעת, אז גילה כי טרם נותק. כמו כן, אין מקום לטענת הנתבעת כי העובדה שהתובע המשיך והשתמש עוד 3 פעמים לאחר שביקש להתנתק מעידה על כך שידע שלא בוצע הניתוק. מועדי השימוש, כפי שהובאו על ידי הנתבעת, היו סמוכים ביותר למועד הבקשה לניתוק (עד ליום 19.8.10). מעידה נציגת הנתבעת: "אנחנו אף פעם לא אומרים שזה לוקח תוך 3 ימי עסקים, אנחנו מתחייבים שתוך 48 שעות ננתק" (עמ' 2, שורות 13-14 לפרוטוקול). משכך, שימוש התובע פעמים ספורות בלבד לאחר הבקשה לניתוק ובסמיכות לבקשה, הוא סביר בעיני.   עם זאת על התובע היה לעמוד בהוראות החוק ולהמציא לנתבעת הודעה בכתב לגבי בקשתו להתנתק ואין מחלוקת כי התובע לא שלח הודעה בכתב ועל כן אינו זכאי לפיצוי בהתאם לסעיף 31א' לחוק. מאידך, התובע הוטרד ובזבז זמנו לשווא, בשל מחדלי עובדי הנתבעת. על הנתבעת לוודא כי היא מעסיקה צוות עובדים מיומן ומקצועי ולפקח על ביצוע עבודתם. גם החיוב השגוי הוחזר רק לאחר הגשת התביעה. אשר על כן, תשלם הנתבעת לתובע סך של 1,000 ₪ בגין בזבוז זמנו בצירוף הוצאות משפט בסך 200 ₪. צרכנותחוק הגנת הצרכןביטול עסקה (הגנת הצרכן)